רע"פ 9055/08 תומר כרמלי נ. מדינת ישראל

ראשיתה של בקשת רשות הערעור שבפניי היא בדו"ח תנועה שנרשם למבקש ביום 17.10.2005 בגין עבירה של נהיגה ברכב ללא ציות לאור אדום, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: הדו"ח ).

ביום 26.7.2006 פנה המבקש למשטרת ישראל בבקשה להסבת הדו"ח בטענה כי מי שנהג ברכב בפועל באותו יום היה אביו, שאף הוא רשום כבעל הרכב. ביום 8.10.2006 דחתה משטרת ישראל את הבקשה מאחר והיא הוגשה שלא בתקופת שלושים הימים הקבועים במסגרת חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

ביום 22.6.2008 הגיש המבקש לבית משפט השלום לתעבורה ברמלה בקשה למתן אורכה לבקשה להישפט בגין הודעת קנס (ב"ש 528/08) בטענה כי לא התקבלה לידיו תגובת המשיבה מיום 8.10.2006 בזמן וכי רק לאחר בירור שערך, התברר כי התגובה נשלחה כבר ביום 8.10.2006. ביום 15.7.2008 דחה בית המשפט את הבקשה.

על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ת 2506-08-08).

ביום 28.9.2008 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש בקובעו כי בתצהיר שהוגש מטעם אביו של המבקש נפלו פגמים, שכן לא צוין בו הודאה ביום, בשעה ובמקום מסוימים נהג הוא האב ברכב וביצע את העבירה בפועל, שכן לשון התצהיר גרסה באופן כללי כי האב נהג ברכב ביום 17.10.2006. על כן קבע בית המשפט כי בנסיבות אלה אין לקבל תצהיר זה וכי יש חשש כבד מתוך העולה מהתצהיר כי מטרתו למלט את המבקש מרישום עבירה נוספת על שמו. על כן, לא מצא בית המשפט מקום לתת למבקש את האורכה המבוקשת.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה מלין המבקש על החלטת משטרת ישראל שלא לקבל את בקשתו להסבת הדו"ח לחובת אביו, ומעלה טענות רבות כנגד חזקת הבעלות הקבועה בסעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 אשר לדידו נוגדת באופן ברור את החזקות בדבר התכלית האובייקטיבית של המשפט הפלילי ועקרון הרשעת האשמים. עוד טוען המבקש כנגד פרשנותו של בית המשפט המחוזי לתצהיר שהוגש בפניו. בנוסף, טוען המבקש כנגד חזקת המסירה שכן לדידו הסדר זה מהווה פגיעה בזכויות היסוד של האזרח להיות נוכח במשפטו. לבסוף מציין הוא כי יש מקום לבחון מחדש את הפרשנות הראויה לסעיפים היוצרים את חזקת המסירה ואת חזקת הבעלות, זאת לאור ההתפתחויות שחלו עקב המהפכה החוקתית.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה עולה החשש כי מטרתו של אותו תצהיר אשר הוגש על ידי המבקש בפני בית המשפט המחוזי היא למלט אותו מרישום עבירה נוספת על שמו. זאת ועוד, טענתו של המבקש כנגד חזקת המסירה הקבועה בסעיף 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 וטענתו לפיה תשובת המשטרה לא התקבלה על ידו הן טענות שלא תועלנה לו, שכן הוא לא מסר כל הוכחה הסותרת את החזקה הקבועה בסעיף 44א הנ"ל ואשר לפיה הוא לא קיבל בפועל את תשובת המשטרה. על כן, מקובלת עליי החלטתו של בית משפט השלום לפיה דחה את בקשתו של המבקש למתן אורכה, החלטה אשר אושרה אף בבית המשפט המחוזי.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.