רע"פ 9077/10 זאב שאטל נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר א' כהן) מיום 26.10.10 בתיק עפ"ת 25842-08-10, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בירושלים (השופט מ' כדורי) מיום 30.6.10.

רקע והליכים

ב.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו חציית קו הפרדה רצוף שלא נמצא בצדו הימני קו קטעים, עבירה לפי תקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה.

ג.

המבקש הורשע על ידי בית משפט לתעבורה ביום 30.6.10. בית המשפט דחה את טענת המבקש, לפיה עקף משאית אשר ירדה לשולי הכביש ואיפשרה לו לעקפה מבלי לחצות קו הפרדה רצוף, בהסתמכו על עדותו של השוטר רושם הדו"ח, אשר ביצע בעבר פעולות אכיפה במקום. בעדותו - אשר כאמור הועדפה על ידי בית משפט לתעבורה - אמר השוטר, כי אף שאין באפשרות השוטרים במקום להבחין אם היתה חצייה של קו ההפרדה, מבדיקות ומדידות שערכו עולה, כי לא תיתכן עקיפה של רכב אחר מבלי לחצות את קו ההפרדה, לא כל שכן כאשר מדובר במשאית, רחבה מרכב פרטי. בית המשפט דחה את עדות בתו של המבקש, אשר היתה עמו ברכב בזמן ביצוע העבירה, לפיה בעת העקיפה התבוננה מחלונה בגלגלי הרכב ואלה היו מרוחקים בכ- 5 סנטימטרים

מקו ההפרדה, בקבעו, כי באופן רגיל לא ניתן להבחין בגלגלים ממושב הנהג או מהמושב שלצידו. לבסוף, קבע בית המשפט כי אין בתמונות שהציג המבקש להמחשת רוחב השול כדי לסייע לו, שכן אין הכרח שרוחב השול שהוצג נשמר לאורך הכביש. כן ציין בית המשפט, שבעדותו טען המבקש כי החל בעקיפה מיד לאחר שהסתיים קו ההפרדה המקוטע, ואילו בתמונות שהוצגו אין נראה קו זה, ולכן אין הכרח שהעקיפה נעשתה בנקודה זו.

ד.

בבואו לגזור את דינו של המבקש, ציין בית המשפט, כי העבירה בגינה הורשע ראויה לעונש מכביד, נוכח הסיכונים המרובים שהיא טומנת בחובה. עם זאת נקבע במקרה ספציפי זה, כי יש להקל עם המבקש נוכח הנסיבות, וביניהן כי חציית קו ההפרדה היתה מינורית; והמבקש, ככל הנראה, לא התעלם במכוון מקו ההפרדה אלא סבר שאינו חוצה אותו. נשקל לקולה גם עברו של המבקש, אשר נוהג מזה 30 שנה ולא הורשע בעבירה דומה, ומזה 6 שנים לא הורשע בעבירת תנועה, אף שהיו לו בעבר 20 הרשעות אך מ-1993 כולן ברירות משפט. בסופו של יום, הושתו על המבקש קנס בסך 750 ₪; פסילה של 14 יום מהחזקת רשיון נהיגה או קבלתו; פסילה על תנאי לתקופה של חודשיים למשך 3 שנים.

ה.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים נדחה על שני חלקיו ביום 26.10.10. צוין, כי הערכאה הדיונית העדיפה את עדותו של השוטר על פני עדותו של המבקש וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות הערכאה הדיונית בענייני מהימנות, וכי אין לסטות מכך במקרה זה. לעניין גזר הדין נקבע, כי אין מדובר בעונש כבד, ונוכח הרשעותיו הקודמות של המבקש, יש אף לראות בו עונש מקל.

ו.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. נטען, בין היתר, כי שגה

בית המשפט לתעבורה משהרשיע את המבקש ללא ראיות פוזיטיביות, ובהסתמכות על עדותו של שוטר שלא ראה את אופן ביצוע העקיפה, ועדותו התבססה אך על נסיונו במקום. נטען גם, כי להערכת השוטר, לפיה אין אפשרות לבצע את העקיפה ללא חציית קו ההפרדה הרצוף אין ביסוס עובדתי. לבסוף נטען, כי קביעת בית משפט לתעבורה, לפיה אין להסתמך על התמונה שהציג המבקש להמחשת רוחב השול, משום שאין הכרח שרוחב השול שוה לאורך הכביש, אינה לגיטימית והתקבלה ללא הצדקה.

הכרעה

ז.

לאחר העיון לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. אין היא עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי; היא תחומה

לאמיתה לנסיבותיה, ולמבקש היה יומו בשני בתי המשפט הקודמים. בית המשפט לתעבורה השתכנע מגירסת השוטר רושם הדו"ח, שוטר ותיק שהעיד כי הוא פועל במקום המקרה ואוכף לעתים קרובות, וגם אם אין ניתן ממקום עמידתו לראות את קו ההפרדה, אין לפי עדותו אפשרות לעקוף בלא חציית הקו; שוטר אחר, שכנטען שוחח עמו המבקש בניסיון לשכנע בעניין הדו"ח, והוא שוכנע לפי הטענה, לא זומן על-ידי ההגנה. כך לעניין ההרשעה. עם זאת התחשב בית המשפט בגזרו את הדין בכך שחציית קו ההפרדה היתה מינורית, כדבריו, ולא "במצח נחושה" - וגם נוכח עברו של המבקש שלא כלל עבירה דומה, ולא כלל כל עבירה מזה 6 שנים, השית עונש קל. הטענות שהועלו עתה הועלו אף בבית המשפט המחוזי והוא לא מצא להתערב בממצאי עובדה.

ח.

איני סבור, בכל הכבוד, כי בפסקי הדין בתיק זה יש "שינוי סדרי עולם" בתחום הראייתי, כטענת המבקש, הרואה חזות קשה זו בכך שהורשע ללא שהעד השוטר ראהו ישירות מבצע את העבירה, אלא על סמך קביעת אי האפשרות לביצוע העקיפה במקום כלא חציית הקו. גם כשעסקינן במשפט פלילי, יש מקום לשכל הישר ולנסיון החיים, וניתן להסיק עובדות באופן נסיבתי, דבר שאינו חדש לדיני העונשין בענייננו. השתכנע בית המשפט לתעבורה במהימנות עדות השוטר, שאמר מפורשות (עמ' 2 שו' 17) "לא ניתן לעקוף בלי לעבור את קו ההפרדה". המדידות שערך המבקש כבודן במקומן, אך משהאמין בית המשפט לתעבורה לשוטר בגירסתו (לא היתה טענה של מניעים זרים של השוטר), אין מקום להתערבות שיפוטית נוספת. גם העונש שהוטל אינו מכביד יתר על המידה. ואחרי שאמרנו את אלה, ראוי שהמשטרה בפעולות אכיפה במקום בו מדובר תהיה מצוידת בנתונים בדבר רוחב הכביש והשול, או תעמיד את אנשיה, אם הדבר ניתן, במקום בו באפשרותם לראות ישירות את העקיפה. סוף דבר, איני נעתר איפוא לבקשה.