רע"פ 9098/06 אסי אלון נ. מדינת ישראל

בית-משפט השלום ברחובות הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, שיבוש מהלכי משפט, הדחה בחקירה והיעדר ביטוח, עבירות לפי סעיפים 499(א)(2), 244, 245(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970. בעקבות כך גזר בית-המשפט למבקש שני חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות, שישה חודשים מאסר על תנאי וקנס בסך 4,000 ש"ח.

בבסיסו של כתב-האישום ניצב ניסיונם של המבקש ואדם נוסף שעמד עימו לדין, להונות חברת ביטוח במטרה לזכות בכספים שלא כדין. בעת הרלוונטית לאישום היה המבקש בעליו של קטנוע מסוג 'הונדה', אשר פוליסת הביטוח שלו פקעה. המבקש התיר לשותפו לאישום להשתמש בקטנוע, וכאשר זה האחרון רכב עליו, הוא פגע ברכב חונה, נפצע ונזקק לטיפול רפואי. בהמשך, מסרו המבקש ושותפו הודעות כוזבות, לפיהן בתאונה היה מעורב קטנוע אחר, בעל פוליסת ביטוח תקפה, השייך למקום עבודתו של השותף. המבקש אף הגיע למקום התאונה, והחליף את הקטנוע שלו – שהושאר במקום – בקטנוע האחר. כמו כן, נפגשו המבקש ושותפו עם נהגו של הרכב החונה, והניעו אותו לשנות את ההודעה שמסר במשטרה, כך שהקטנוע שהיה מעורב בתאונה לא היה קטנוע ה'הונדה' אלא, כביכול, הקטנוע האחר. בהסתמך על מעשים אלה הגיש שותפו של המבקש תביעה לקבלת תשלום תכוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

ביום 14.4.05 – לאחר שבבדיקה שנערכה למבקש נתגלו בגופו סמים – הורה בית-משפט השלום על ריצויו של עונש המאסר מאחורי סורג ובריח, ולא בדרך של עבודות שירות. כן הודגש, כי המבקש כבר הורשע בעבר בעבירות של שימוש ואספקת סמים.

כנגד החלטה אחרונה זו הוגש ערעור לבית-המשפט המחוזי, ובמהלך הדיון בערעור הסכימה המשיבה להעניק למבקש הזדמנות נוספת, והוא שב והופנה אל הממונה על עבודות השירות. ברם, גם הפעם הוא לא למד את לקחו, וחרף שלושה זימונים ששוגרו אליו על ידי הממונה על העבודות, הוא נמנע מלהתייצב בפניו. לאור כל זאת, דחה בית-משפט קמא את ערעורו של המבקש, מהטעם שהוא מסכל פעם אחר פעם את החלטותיהן של הערכאות, ומטריד את המערכת כולה בשל הצורך להעניק לו דחיות וזימונים חוזרים ונשנים.

עתה עותר המבקש לקבלת רשות ערעור, הואיל ולהשקפתו שליחתו למאסר כיום – ארבע שנים לאחר ביצוע העבירות – מובילה לתוצאה קשה ובלתי צודקת. כן נטען, כי שליחתו של המבקש למאסר תוביל לפיטוריו ממקום עבודתו, תפגע במצבו הכלכלי והמשפחתי ותסכל את שיקומו.

אין בידי להיעתר לבקשה זו. למבקש ניתנו מספר הזדמנויות להימנע ממאסר ממש, אולם הוא לא עשה את המוטל עליו, ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו. כך או כך, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מגדרו של המקרה הנוכחי, ועוסקת אך בעניינו הפרטני של המבקש, וגם מטעם זה דינה להידחות.