רע"פ 9168/10 איוב לסה נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (עפ"ת 25517-09-10, כבוד השופט כ' סעב ) מיום 13.11.2010, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחדרה (תת"ע 7111-08, כבוד השופט מ' גינות ).

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיפים 62(3), 64ב(א) ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 ולתקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 9.3.2008 נתפס המבקש כאשר הוא נוהג ברכבו בהיותו שיכור, לאחר שבדיקה העלתה כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף עמד על 320 מיקרוגרם.

הדיון בעניינו של המבקש נדחה, לבקשתו, ליום 2.5.2010, ולאחר שהמבקש ובא-כוחו לא התייצבו לדיון, דן בית המשפט את המבקש בהיעדרו, הרשיעו והטיל עליו עונש של קנס בסך של 1,500 ש"ח, 24 חודשי פסילה וכן 12 חודשי פסילה על תנאי לתקופה של שנתיים. המבקש הגיש לבית המשפט בקשה לביטול גזר הדין שניתן בהיעדר, אשר נדחתה ביום 30.5.2010. בקשה נוספת שהגיש המבקש לביטול גזר הדין נדחתה ביום 25.7.2010.

על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה את הערעור. בית המשפט דחה את טענות המבקש ככל שהן נוגעות לבדיקה באמצעות מכשיר הינשוף כמו גם את טענותיו בנוגע לפגמים שנפלו כביכול בפסק דינו של בית המשפט לתעבורה. עוד קבע בית המשפט כי לא מתקיימות במקרה זה העילות הקבועות בחוק המצדיקות ביטול פסק דין שניתן בהיעדר. לבסוף, דחה בית המשפט את טענות המבקש בנוגע לעונש שהוטל עליו וקבע כי לא מדובר במקרה חריג אשר מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי בגדרה טוען המבקש, בין היתר, כי פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט לתעבורה פגום ולכן יש לבטלו. כך, טוען המבקש, כי לא מופיעים בפרוטוקול מועדי דיונים שנתקיימו בטרם ניתן גזר הדין, כי אין אזכור של הכרעת הדין בפרוטוקול וכי אין אזכור לעובדת היותו מיוצג. עוד טוען המבקש כי העובדה שנגזר דינו מבלי שניתנה לו את הזכות להביע את עמדתו גרמה לעיוות דין ואף מטעם זה יש לבטל את גזר הדין. כמו כן, חוזר וטוען המבקש כי שגה בית המשפט בכך שהרשיעו כיוון שפסיקת בתי המשפט ביחס לאמינות מכשיר הינשוף השתנתה. לבסוף, טוען המבקש כי העונש שהוטל עליו הינו עונש חמור ביחס לנסיבותיו האישיות.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, חרף טענות המבקש, לא מצאתי בבקשתו כל עילה שתצדיק מתן רשות ערעור. מטעם זה בלבד דין הבקשה להדחות.

מעבר לנדרש אציין כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. המבקש לא הצביע על טעם מספק אשר יש בו כדי להצדיק את ביטול פסק הדין אשר ניתן בהיעדרו. ראשית, לא הציג המבקש סיבה מוצדקת לאי התייצבותו במועד שנקבע. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, הדיון נדחה ליום 2.5.2010 בעקבות בקשתו של בא-כוח המבקש אך למרות זאת לא התייצבו המבקש ובא-כוחו לדיון. לבקשת רשות הערעור צורפה אמנם בקשה לדחיית מועד דיון, אך לא הוסבר מדוע הוגשה ביום הדיון עצמו ולא לפני כן וכן לא צורפה ההחלטה בבקשה. שנית, לא שוכנעתי כי הפגמים עליהם מצביע המבקש בבקשתו מעלים חשש ממשי לעיוות דין. כבוד השופט מ' גינות חתם על הכרעת הדין וכתב בהחלטתו כי הוא מרשיע את המבקש בהיעדרו לאחר שלא התייצב לדיון. בנסיבות אלה מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין במקרה זה עילה המצדיקה את ביטולו של פסק הדין אשר ניתן בהיעדר ולא מצאתי מקום להתערב בה.

אף טענותיו של המבקש בכל הנוגע לעונש שהוטל עליו, דינן להדחות. כידוע, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). מקרה זה אינו מקרה חריג המצדיק סטייה מהלכה זו. העונש שהוטל על המבקש הינו עונש ראוי, אשר הולם הן את דרישת החוק והן את נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות.

סוף דבר הבקשה נדחית.