רע"פ 9228/11 שחר עמר נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עפ"ת 30428-10-11 כבוד השופטת ר' בן-יוסף ) מיום 1.12.2011 בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב- יפו (ת' 21935/09 כבוד השופט מ' דרורי ) מיום 21.9.2011.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות. לפי הנטען בכתב האישום בדגימת אוויר נשוף של המבקש נמצא כי ריכוז האלכוהול לליטר הוא 505 מיקרוגרם – ריכוז העולה על המותר בל פי דין. בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש לאחר שמיעת הראיות. בהכרעת דינו, קבע בית המשפט כי גרסת המבקש, לפיה שתה רק רבע בקבוק בירה, אינה מתיישבת עם תוצאות בדיקת המאפיינים, עם העובדה שמפיו נדף ריח של אלכוהול, וכן עם ממצאי מכשיר הינשוף. על המבקש נגזר עונש של 24 חודשי פסילת רישיון, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות כספית.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי וערעורו נדחה. בפסק הדין נקבע כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שמצאה הערכאה הדיונית. כן נקבע כי מלבד הקביעות המסתמכות על בדיקת הינשוף, אותה תקף המבקש בערעורו, הרי שנמצאו ראיות אחרות נוספות המוכיחות את אשמתו במיוחס לו.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. בפתח הבקשה, נטען כי הסוגיה המשפטית העולה במסגרתה היא אותה שאלה העולה במסגרת רע"פ 3981/11 נעם שרביט ו-9 אח' נ' מדינת ישראל הקבוע לדיון בפני הרכב בבית משפט זה. טענתו העיקרית, המצדיקה לדעתו את צירוף עניינו לתיקים האחרים, הינה כי הערך הנקוב על תוויות הבלון שבאמצעותו מכיילים את מכשיר הינשוף, היא ראיה שאינה קבילה. טענה נוספת שמעלה המבקש, ואשר לדידו מצדיקה מתן רשות ערעור, נוגעת להוכחת כשירותו של מפעיל הינשוף. לדבריו, מעולם לא הומצאה לו תעודת ההסמכה של המפעיל ועל כן לא ניתן היה לקבוע כי תוצאות המכשיר הן מהימנות. המבקש מדגיש כי אלו אינן קביעות מהימנות, בהן קיים יתרון לערכאה הדיונית, אלא מסקנות משפטיות העולות מתוך תשתית עובדתית שהונחה בפני בית המשפט.

המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור במקרה דנן. לטענתה, פסק הדין בו הורשע המבקש נשען על מספר קביעות, כאשר רק אחת מהן נגעה לתוצאת בדיקת הינשוף. כן כללה התשתית הראייתית ריח אלכוהול חריף שנדף מפיו, התנדנדות בעמידה, חריגה מן הקו בהליכה, הודאה כי שתה כמות מסוימת של אלכוהול (אם כי טענתו שלפיה מדובר ברבע בקבוק בירה בלבד לא התקבלה), וכן התרשמות השוטר מהתנהגותו ומהיותו נתון תחת השפעה כבדה של אלכוהול. די בראיות הללו, טוענת המשיבה, כדי להרשיע את המבקש.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, וכן בתגובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. טענת המשיבה מקובלת עליי. למקרא פסק הדין של בית המשפט לתעבורה ברי כי ניתן היה להרשיע את המבקש בנהיגה בשכרות גם מבלי להידרש לתוצאות בדיקת הינשוף (ראו דבריי ברע"פ 4865/11 בטיטו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.6.2011)), ולמסקנה זו הגיע בצדק, גם בית המשפט המחוזי. נקבע כי "הנאשם כשל בבדיקת המאפיינים, התנדנד בעמידה, חרג מן הקו בהליכה, והתרשמות השוטר הייתה כי הוא תחת השפעה כבדה של אלכוהול.". בית המשפט ציין כי גרסתו של המבקש אינה מתיישבת עם הממצאים הללו וכן כי לא הובא על ידו אף עד שיכול לתמוך בגרסתו. בממצאים הללו אין – ואף לא נטען כי יש – מקום להתערב.

לאור האמור, הרי שנמצאה תשתית ראייתית המבססת את אשמתו של המבקש במיוחס לו, גם מבלי להידרש לתוצאות בדיקת הינשוף ולשאלות שמעלה המבקש לגביהן. על כן, לא מצאתי כי עניינו של המבקש מעורר שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) ואין מקום לצרפו לדיון ברע"פ 3981/11.

סוף דבר, הבקשה נדחית.