רע"פ 925/05 יניב עוזרי נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' כבוב ), אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטתו של בית המשפט לתעבורה ברמלה (השופטת ר' טאובר ).

נגד המבקש הוגש כתב אישום, אשר בו יוחסה לו עבירה של נהיגה בקלות ראש. המבקש לא התייצב לדיון בבית המשפט לתעבורה ביום 23.9.03 ולפיכך הורשע, שלא בפניו, בעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום. בית המשפט לתעבורה השית על המבקש עונש של 6 חודשי פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, 3 חודשי פסילה על-תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה וכן קנס בסך של 1,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו. בא-כוח המבקש הגיש לבית המשפט לתעבורה בקשה לביטול פסק הדין, אשר בה נטען כי המבקש היה נתון במעצר בית חלקי ביום הדיון. בית המשפט לתעבורה דחה את הבקשה לביטול פסק הדין ביום 4.1.04, בציינו כי מעצר הבית בו היה נתון המבקש היה בתוקף רק החל מהשעה 18:00 בערב ועד לשעה 8:00 בבוקר שלמחרת וכי מכל מקום למבקש היתה אפשרות לפנות לבית המשפט על מנת לדחות את מועד הדיון.

על החלטתו של בית המשפט לתעבורה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, בו חזר בא-כוח המבקש על הטענה כי המבקש היה נתון במעצר בית חלקי ביום הדיון. כן טען בא-כוח המבקש כי גזר דינו של בית המשפט לתעבורה אינו מנומק. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי צדק בית המשפט לתעבורה כשקבע כי נוכח השעות בהן היה נתון המבקש במעצר בית חלקי לא היתה כל מניעה כי יגיע לדיון. ביחס לטענה שהועלתה בפניו בדבר העדר הנמקה בפסק הדין, ציין בית המשפט המחוזי כי אכן היה מקום שבית המשפט לתעבורה ינמק את העונש שהשית על המבקש, אולם בשלב הערעור, לאחר שניתנה למבקש הזדמנות לטעון בפני בית המשפט את טענותיו, על בית המשפט לשקול האם העונש חורג ממתחם הסבירות או מרמת הענישה המקובלת. במקרה דנן, קבע בית המשפט כי יתכן ועונשו של המבקש חמור, אך הוא אינו מצדיק התערבות בגזר דינו של בית המשפט לתעבורה. נוכח האמור לעיל, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש ביום 19.1.05 וקבע כי המבקש יפקיד את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית המשפט עד ליום 6.2.05 בשעה 11:00.

בבקשת רשות הערעור שבפניי שב וטוען בא-כוח המבקש כי המבקש לא התייצב לדיון בבית המשפט לתעבורה משום שהיה נתון במעצר בית. כן טוען בא-כוח המבקש כי היה על בית המשפט המחוזי לבטל את גזר דינו הבלתי מנומק של בית המשפט לתעבורה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. טענתו הראשונה של בא-כוח המבקש באשר למעצר הבית החלקי בו היה נתון מרשו אינה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת אשר תצדיק מתן רשות ערעור לערכאה שלישית. טענה זו נדונה ונדחתה על ידי שתי ערכאות, אשר מצאו כי לא היתה כל סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש לדיון בבית המשפט לתעבורה נוכח השעות בהן היה מעצר הבית בתוקף. באשר לטענתו השנייה של המבקש, לפיה גזר דינו של בית המשפט לתעבורה אינו מנומק, אכן יש ממש בטענה כי מן הראוי היה ששופטי התעבורה ינמקו את גזרי הדין הניתנים על ידיהם, ולו בקצרה ובתמציתיות (השוו לדוגמא: רע"פ 9654/04 כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 8583/04 חילף נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). עם זאת, לא מצאתי כי במקרה דנן נגרם עיוות דין למבקש ולפיכך איני רואה הצדקה לקיומו של דיון ב"גלגול שלישי" בפני בית משפט זה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית ועימה גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש. המבקש יפקיד את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית המשפט המחוזי עד ליום 6.2.05 בשעה 11:00.