רע"פ 9654/04 מיקי כהן נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' כבוב ).

נגד המבקש הוגש כתב אישום בו יוחסו לו אי שמירת מרחק, עבירה לפי תקנה 49(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: התקנות); נהיגה לא זהירה, עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות וכן אי מסירת פרטים, עבירה לפי תקנה 144(א)(3) לתקנות. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 7.6.01 נהג המבקש בכביש עירוני ופגע בחלקה האחורי של מכונית סובארו שנסעה לפניו (להלן: הסובארו ), בעת שנעצרה על מנת לציית לרמזור אדום. על פי הנטען בכתב האישום, התאונה נגרמה כתוצאה מכך שהמבקש לא שם ליבו לדרך ולא שמר מרחק מספיק מהסובארו. כתוצאה מהתאונה, כך נטען, נחבלה נהגת הסובארו וכן נגרמו נזקים לסובארו ולמכוניתו של המבקש. עוד נטען בכתב האישום כי המבקש לא מסר את פרטיו המזהים לנהגת הסובארו, אלא את מספר הפלאפון שלו בלבד.

הדיון בבית המשפט לתעבורה בעניינו של המבקש נקבע ליום 7.12.03, אך נדחה ליום 25.12.03 בהתאם לבקשתו של המבקש. המבקש לא הגיע לדיון במועד החדש שנקבע ובית המשפט לתעבורה הרשיעו, שלא בפניו, בכל העבירות שיוחסו לו. בית המשפט לתעבורה השית על המבקש עונש של פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים בפועל ו- 6 חודשים נוספים על-תנאי. כן הטיל בית המשפט על המבקש קנס בסך של 5,000 ₪.

ביום 29.1.04 הגיש המבקש לבית המשפט לתעבורה בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי לא קיבל הזמנה אישית לדיון. ביום 1.2.04 החליט בית המשפט לתעבורה לדחות את הבקשה. על החלטה זו וכן על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. בערעורו חזר המבקש על הטענה כי לא קיבל הזמנה אישית לדיון. כן טען המבקש כי בית המשפט לתעבורה דחה את בקשתו לביטול פסק הדין ללא נימוק ענייני. לגופו של עניין, טען המבקש כי הוא כופר בהרשעתו בעבירה של אי מסירת פרטים כיוון שמסר את מספר הפלאפון שלו לנהגת הסובארו. עוד טען המבקש כי העונש שהושת עליו חמור יתר על המידה, בין היתר בהתחשב בכך שהוא זקוק לרכב לצורכי עבודתו.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המבקש באופן חלקי. בית המשפט קבע כי ההזמנה לדיון נמסרה לאימו של המבקש במקום מגוריו ולכן המבקש מוחזק כמי שידע על מועד הדיון. כן ציין בית המשפט כי לא נגרם למבקש עיוות דין המצדיק היענות לבקשתו לביטול פסק הדין. בית המשפט קבע עוד כי המבקש הורשע כדין בעבירה של אי מסירת פרטים, שכן מסירת מספר פלאפון בלבד אינה עונה על הדרישות הקבועות בתקנות. נוכח האמור לעיל, לא מצא בית המשפט לנכון להתערב בעונש הפסילה שהושת על המבקש. יחד עם זאת, החליט בית המשפט להפחית את הקנס שהוטל על המבקש לסך של 1,500 ₪.

על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שבפניי. טענתו העיקרית של בא-כוח המבקש היא כי בגזר דינו של בית המשפט לתעבורה אין כל נימוק באשר לחומרת העונש שהושת על מרשו. עוד טוען בא-כוח המבקש כי בית המשפט לתעבורה היה נמנע מלהשית על המבקש עונש כה חמור לו היה שומע את טיעוני המבקש לעונש, לרבות העובדה כי המבקש מסר את מספר הפלאפון שלו לנהגת הסובארו ולא ברח ממקום התאונה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. עניינו של המבקש, אשר נדון בשתי ערכאות, אינו מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה קיומו של דיון ב"גלגול שלישי" בפני בית משפט זה. אכן, ראוי היה כי החלטתו של בית המשפט לתעבורה תהיה מפורטת יותר, אך אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור לערכאה שלישית (השוו: רע"פ 8583/04 חילף נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

ככל שטענותיו של המבקש מופנות כנגד חומרת העונש שהושת עליו הרי שהלכה פסוקה היא כי רשות ערעור לא תינתן בבקשה שעניינה הוא חומרת העונש, אלא במקרים חריגים ומיוחדים. בענייננו, הבקשה אינה מגלה טעם מיוחד ויוצא דופן המצדיק סטייה מן הכלל האמור. כפי שפורט לעיל, בית המשפט המחוזי שמע את טיעוני המבקש לעניין העונש שהושת עליו, אך לא ראה לנכון להתערב בגזר דינו של בית המשפט לתעבורה בכל הנוגע לפסילת רישיונו של המבקש. בנסיבות אלו, אין מקום ליתן רשות ערעור גם לעניין העונש.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.