רע"פ 9252/05 חוסאם אגבאריה נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום לתעבורה בחדרה כתב אישום, המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) וסעיף 40 בצירוף לסעיף 64 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); עבירה של אי האטה, לפי תקנה 52(5) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות) וכן עבירה של נהיגה במהירות בלתי סבירה, לפי תקנה 51 לתקנות בצירוף סעיף 38(2) + (3) לפקוד ה.

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 2.9.98, בשעה 15:20 או בסמוך לכך, נהג המבקש ברכב מסוג פיאט (להלן: הרכב) בכביש 65 בכיוון עפולה לחדרה והתקרב לצומת מוסמוס בנתיב הימני לנסיעה (להלן: הכביש) . באותה העת, שיחקו בכביש שני ילדים כבני 10 שנים, מוסטפה אגאבריה (להלן: המנוח) ואחיו מוראד, כשהם רצים אחד אחרי השני. המבקש, אשר הבחין בהם ממרחק, האט במעט את מהירותו וצפר לעברם ובתגובה לכך רצו הילדים לצד ימין בכביש והמבקש המשיך בדרכו במהירות של כ-80 קמ"ש. אולם אז, לפתע שוב חצה המנוח את הכביש בריצה מימין לשמאל ומשהספיק לחצות כ-6.1 מטרים, פגע המבקש במנוח עם חזית צד ימין של הרכב במהלך בלימת חירום (להלן: התאונה). כתוצאה מתאונה זו, נגרם מותו המיידי של המנוח. עוד יצוין, כי הכביש במקום הינו כביש בין-עירוני, העובר בסמוך לבתי מגורים, כאשר שדה הראייה של המבקש מכיוון נסיעתו הוא 300 מטר לפחות.

ביום 26.6.01 הרשיע בית-המשפט לתעבורה בחדרה (כב' השופט א' גופמן) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום והטיל עליו עונש של 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, העמידו לפיקוח מבחן למשך שנה והטיל עליו לבצע עבודות לתועלת הציבור בהיקף של 450 שעות. בנוסף, פסל אותו מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה למשך 9 שנים וכן הטיל עליו קנס בסך 4,000 ש"ח .

על פסק-דין זה הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה .

ביום 12.9.05 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ח' פיזם וכבוד השופטים א' רזי ו-י' כהן) את הערעור על הרשעתו של המבקש, בקובעו, בין היתר, כי לאור העובדה שהבחין במנוח ובאחיו ממרחק של 150-200 מטר, הרי שהייתה עליו החובה להאט את מהירות נסיעתו ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך ובפרט לילדים, שהרי הפסיקה הכירה בחובת זהירות מוגברת כלפי ילדים, לאור הסכנה אשר צפויה מהתנהגותם. יחד עם זאת, החליט בית-המשפט המחוזי להקל בעונשו של המבקש, עקב רשלנותו של המנוח והעמיד את עונש הפסילה שהוטל עליו על 6 שנים בלבד. את יתר חלקי גזר-הדין הותיר על כנם .

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני .

בגדר הבקשה, שב המבקש, בין היתר, על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי. כמו-כן, לטענתו, על אף שמדובר לכאורה בערעור בעניין פרטי, הרי שבמקרה זה, יש לשאלה חשיבות ציבורית, שכן מן הראוי לקבוע האם חובת הנהג להאט בכביש ראשי, בין-עירוני, בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש בנסיבות שבהן מצויים הולכי רגל, אשר זה עתה חצו את הכביש וכי בפסיקה לא קיימת חובת זהירות במקרה שכזה. עוד טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט בקובעו, כי על נהגים להאט ואף לעצור באמצע כביש שכזה אם הבחינו בהולכי רגל. בנוסף, לטענתו הוא, האט את מהירותו לכדי 61 קמ"ש, צפר למנוח ואחיו, וידא שסיימו לחצות את הכביש ואף סטה שמאלה, טרם המשיך בנסיעתו. כמו-כן, לטענתו, שגה בית-המשפט בכך שהטיל עליו עונש חסר תקדים בחומרתו ולאור נסיבות המקרה ובמיוחד משום שלטענתו מדובר היה בילדים שנחזו לנערים, על-פי מידות גופם ומשום כך, לא עוררו את חששו לפעולה פזיזה מצידם.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהכרעת הערכאה הקודמת ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, אין לערוך דיון שלישי במקרה, משום שאין כל סיבה בענייננו, אשר תצדיק דיון נוסף חרף ניסיונו של המבקש להציג את הדברים כך. בנוסף, טוענת המשיבה, כי לטענת המבקש הוא חשב שהילדים היו מבוגרים מכפי גילם, הרי שבית-משפט השלום לתעבורה, קבע מפורשות, כי המבקש היה מודע לכך, שהמנוח ואחיו היו ילדים ולא מבוגרים וזאת על-פי הודעותיו במשטרה, בהן אף כינה אותם "ילדים". בנוסף, לטענת המשיבה, הייתה מוטלת על המבקש חובת זהירות מוגברת שחייבה האטה משמעותית לאור נסיבות המקרה.

דין הבקשה להידחות .

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות, אשר נתנו את דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, ונראה, כי לאור האמור, אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רק רלבנטי לבעלי-הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר "ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

כמו-כן, בין היתר, מעלה המבקש טענות, אשר מופנות כנגד קביעות עובדתיות של הערכאות הקודמות, אשר בנוגע להן ניתנה לו כבר הזדמנות להתגונן, כגון הטענה לפיה חשב שהמנוח ואחיו הינם מבוגרים. אולם, ערכאת ערעור בגלגול שלישי לא נועדה לשם בחינה חוזרת של ממצאים עובדתיים אשר דנו בהם שתי ערכאות קודמות (לעניין זה, ראו ברע"פ 6883/96 בוטושנסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ואין הדבר מעורר עילה למתן רשות ערעור.

בנוסף לאמור, אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. הערכאות שקדמו לי, בחנו את נסיבות קרות התאונה בהכרעות דין מפורטות ומנומקות, תוך זיקה לראיות אשר הוצגו בפניהן וקבעו כפי שקבעו .

במיוחד הדברים אמורים, לאור העובדה , כי כבר נקבע בעבר בפסיקה, כי בנסיבות

כגון המקרה שבפנינו, חלה חובת זהירות יתרה (ראו בע"פ 584/76

משה מזרחי נ' מדינת ישראל , פ"ד לא(2), 617 ,עמ' 620-621):

"[ש]עובר לתאונה נהג המערער במהירות של כששים קמ"ש. לדבריו האט מהירותו למהירות זו, לאחר שהבחין בילדים. אולם בכך לא יצא ידי חובתו: הנוהג בדרך בינעירונית אינו חייב בדרך-כלל להגביל עצמו למהירות אשר תאפשר לו לעצור על-אתר והוא כל עוד לא נתקיימו נסיבות מיוחדות המחייבות זהירות-יתר. משהבחין המערער בילדים, חייב היה להאט מהירותו באופן מהותי כדי שיוכל לבלום מידית ומעת שהבחין בילדים היה סיפק בידו לפעול כאמור אך הוא לא עשה כן. (...) במקרה דומה שנדון ב-ע"פ 450/74, (ראיק נעים ג'לי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל (217 ,214 (1.) (ראיק נעיס ג'לי נ' מדינת ישראל, בע' 217), לא עשה המערער דבר כדי לקדם פני אותה סכנה אפשרית שצריך היה לצפות לה כשראה ילדים כה קטנים עומדים על שפת הכביש."

לפיכך נראה, כי צדקו הערכאות הקודמות בהכרעותיהן ולא מצאתי מקום להתערב בהן. באשר לגזר-הדין אני סבור, כי אין העונש אשר הוטל על המבקש חמור בהתחשב בנסיבות המקרה, ובוודאי שלא במידה כזו, אשר מצדיקה את התערבותו של בית-משפט זה.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 27.10.05 – בעניין עיכוב ביצוע העונש – מבוטלת.

המבקש יפקיד את רישיון הנהיגה שלו בבית-משפט השלום לתעבורה בחדרה ביום 5.2.06 לא יאוחר מהשעה 10:00.

כמו-כן, ככל שהמבקש לא ביצע את העבודות לתועלת הציבור, כפי שנקבע בגזר-דינו של בית-משפט השלום לתעבורה, עליו לעשות כן בהתאם להנחיות שירות המבחן ותחת פיקוחו.

המזכירות תשלח העתק מהחלטתי זו לשירות המבחן למבוגרים בחדרה.