רע"פ 9272/06 גזאל דעאס נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום מתוקן שהוגש נגד המבקש נטען, כי ביום 14.5.01 הוא ניהל דין ודברים חריף עם המתלונן, אוסם סמארה, על רקע סכסוך כספי. בהמשך, התפתחה בין השניים תגרה אלימה, במהלכה פגע המבקש בראשו של המתלונן באמצעות קרש וגרם לו לשבר בחוליה. בגין תגרה זו, הוגש כתב אישום נוסף נגד המתלונן ואחיו, אשר עסק בתקיפתם של האחרונים את המבקש.

2.בבית-המשפט השלום בכפר סבא, הודה המבקש כי נכח במקום האירוע אולם גרס כי המתלונן הוא שתקפו. על יסוד הראיות שהונחו בפניו, קבע בית-המשפט כי המבקש היה זה שהחל בתקיפה, ותגובתם של המתלונן ואחיו באה רק לאחר מכן, כתגובה למעשיו. בשל כך הורשע המבקש בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נוכח כך, נגזר דינו לשמונה חודשי מאסר, והופעלו נגדו, באופן מצטבר, עונשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים, כך שעונשו הועמד על שנת מאסר. כן נגזרו לו שמונה חודשי מאסר על תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 10,000 ש"ח.

3.המבקש מאן להשלים עם חומרת עונשו, וערער לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. עיקר השגותיו הופנו לכך שהוא נשלח לשאת בעונש מאסר, בעוד שעל המתלונן ואחיו הוטלו קנס ומאסר על תנאי בלבד. בית-המשפט המחוזי (סגן הנשיא ז' המר והשופטים י' שיצר וי' שבח) דחה את הערעור, תוך שהפנה לעברו המכביד של המבקש, לאלימות הקשה שהפעיל באירוע זה, ולחומרת הפגיעה שנגרמה למתלונן. מכאן הבקשה שבפני, בה שב המבקש על השגותיו לעניין חומרת העונש שנגזר לו, ועותר כי תינתן לו בשל כך רשות לערער.

4.דין הבקשה להידחות. עניינו של המבקש אינו מעלה שאלה משפטית כללית בעלת חשיבות ציבורית כלשהי, ובשל כך, אין הוא מצדיק את ליבונו בפני ערכאה שלישית (ראו רע"פ 10231/03 ציון קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח (1) 646 ). השגותיו של המבקש מופנות כנגד חומרת העונש בלבד, וזו, כשלעצמה, אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור. נוכח האלימות הקשה בה נקט המבקש כלפי המתלונן, והעובדה כי אין זו הפעם הראשונה בה חטא בפלילים, איני מוצא כי עניינו בא בגדרם של החריגים להלכה זו.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועימה גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.