החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 9272/06 גזאל דעאס נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · רשות ערעור על חומרת עונש בתקיפהבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על גזר דין

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על חומרת עונש של שנת מאסר שהוטל על המבקש בגין תקיפה הגורמת חבלה ממש. נקבע כי טענה לחומרת עונש בלבד אינה עילה למתן רשות ערעור, וכי מקרה זה אינו נכנס לחריגים להלכה בשל האלימות הקשה והעבר הפלילי. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה אף היא.

העובדות

המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש לאחר שפגע במתלונן בקרש וגרם לשבר בגולגולת. נגזרו עליו שנת מאסר בפועל בצירוף מאסר על תנאי ופיצוי. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה, והוא טען כי המתלונן ואחיו קיבלו עונשים מתונים יותר.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתיר ערעור ברשות על חומרת עונש שנגזר בגין תקיפה הגורמת חבלה ממש, כאשר העותר טוען לאפליה לעומת המתלונן ואחיו?

הלכות

  1. 1

    חומרת העונש כשלעצמה, בלא שאלה משפטית כללית בעלת חשיבות ציבורית, אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור

    ״השגותיו של המבקש מופנות כנגד חומרת העונש בלבד, וזו, כשלעצמה, אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    עניין שאינו מעלה שאלה משפטית כללית בעלת חשיבות ציבורית אינו מצדיק ליבון בערכאה שלישית

    ״עניינו של המבקש אינו מעלה שאלה משפטית כללית בעלת חשיבות ציבורית כלשהי, ובשל כך, אין הוא מצדיק את ליבונו בפני ערכאה שלישית״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • רשות ערעור
  • חומרת העונש
  • תקיפה הגורמת חבלה ממש
  • חשיבות ציבורית
  • ערכאה שלישית
  • עיכוב ביצוע
  • מאסר על תנאי
  • אלימות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

9272/06

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

המבקש:

גזאל דעאס

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב , בע"פ

70832/05, מיום 23.10.06, בפני כבוד השופטים: ז' המר, י' שיצר, י' שבח

בשם המבקש: עו"ד צבי

אבנון

החלטה

1.בכתב אישום מתוקן שהוגש נגד המבקש נטען, כי ביום 14.5.01 הוא ניהל דין ודברים חריף עם המתלונן, אוסם סמארה, על רקע סכסוך כספי. בהמשך, התפתחה בין השניים תגרה אלימה, במהלכה פגע המבקש בראשו של המתלונן באמצעות קרש וגרם לו לשבר בחוליה. בגין תגרה זו, הוגש כתב אישום נוסף נגד המתלונן ואחיו, אשר עסק בתקיפתם של האחרונים את המבקש.

2.בבית-המשפט השלום בכפר סבא, הודה המבקש כי נכח במקום האירוע אולם גרס כי המתלונן הוא שתקפו. על יסוד הראיות שהונחו בפניו, קבע בית-המשפט כי המבקש היה זה שהחל בתקיפה, ותגובתם של המתלונן ואחיו באה רק לאחר מכן, כתגובה למעשיו. בשל כך הורשע המבקש בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נוכח כך, נגזר דינו לשמונה חודשי מאסר, והופעלו נגדו, באופן מצטבר, עונשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים, כך שעונשו הועמד על שנת מאסר. כן נגזרו לו שמונה חודשי מאסר על תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 10,000 ש"ח.

3.המבקש מאן להשלים עם חומרת עונשו, וערער לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. עיקר השגותיו הופנו לכך שהוא נשלח לשאת בעונש מאסר, בעוד שעל המתלונן ואחיו הוטלו קנס ומאסר על תנאי בלבד. בית-המשפט המחוזי (סגן הנשיא ז' המר והשופטים י' שיצר וי' שבח) דחה את הערעור, תוך שהפנה לעברו המכביד של המבקש, לאלימות הקשה שהפעיל באירוע זה, ולחומרת הפגיעה שנגרמה למתלונן. מכאן הבקשה שבפני, בה שב המבקש על השגותיו לעניין חומרת העונש שנגזר לו, ועותר כי תינתן לו בשל כך רשות לערער.

4.דין הבקשה להידחות. עניינו של המבקש אינו מעלה שאלה משפטית כללית בעלת חשיבות ציבורית כלשהי, ובשל כך, אין הוא מצדיק את ליבונו בפני ערכאה שלישית (ראו רע"פ 10231/03 ציון קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח (1) 646 ). השגותיו של המבקש מופנות כנגד חומרת העונש בלבד, וזו, כשלעצמה, אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור. נוכח האלימות הקשה בה נקט המבקש כלפי המתלונן, והעובדה כי אין זו הפעם הראשונה בה חטא בפלילים, איני מוצא כי עניינו בא בגדרם של החריגים להלכה זו.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועימה גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.

ניתנה

היום, כ"א בחשוון תשס"ז (12.11.06).

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • רע"פ 1729/07עאייד עטאונה נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1חומרת העונש כשלעצמה, בלא שאלה משפטית כללית בעלת חשיבות ציבורית, אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור
  2. 2עניין שאינו מעלה שאלה משפטית כללית בעלת חשיבות ציבורית אינו מצדיק ליבון בערכאה שלישית