רע"פ 9284/06 אלי זק נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת.פ 36035/06) בגין עבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות מיקרופון המותקן ברכב בעת נהיגה, לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

בתאריך 2.8.2006 הרשיע בית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת נ' פראג) את המבקש בהיעדרו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, תוך שהוא מציין, כי הנאשם הוזמן לדיון כדין, והתובע הגיש אישור על המצאת הזמנה לנאשם. בגין העבירה אותה עבר המבקש, גזר עליו בית-המשפט עונש של פסילה מקבלת או החזקת רישיון נהיגה לתקופה של שלושה חודשים בפועל, ושלושה נוספים על תנאי למשך שנתיים. כן הופעל במצטבר עונש פסילה על תנאי בן שלושה חודשים אשר הוטל בעבר על המבקש בגין עבירה דומה. בנוסף, הטיל בית-המשפט על המבקש קנס בסך 500 ש"ח.

המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין, בטענה שלא קיבל את ההזמנה לדין. בקשתו זו נדחתה על-ידי בית-משפט השלום לתעבורה, שכן המבקש לא הוכיח כי אכן לא קיבל את ההזמנה, ועל-כן ערער המבקש על פסק-דינו של בית-משפט השלום לתעבורה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) דחה את הערעור בקובעו, כי התביעה הוכיחה את משלוח ההזמנה לדין. משלא הוכיח המבקש, כי דבר הדואר לא הגיע לידיו, הרי שבהתאם להוראות תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 (להלן: תקנות סדר הדין הפלילי), החלה על העבירה בה עסקינן לפי סעיף 239א לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982, חזקה כי אכן קיבל את ההזמנה לדין. לעניין העונש שהוטל על המבקש, קבע בית-המשפט, כי בבקשתו להישפט נטל המבקש סיכון, כי העונש יהא כבד יותר מסכום הקנס שבברירת המשפט. בהתחשב בעברו התעבורתי העשיר, הרי שעונשו של המבקש הולם וראוי ואין מקום להתערב בו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי בית-משפט השלום לתעבורה לא קיבל לידיו כל אישור לפיו נמסרה הזמנה לדין, וזאת בניגוד לכתוב בפרוטוקול הדיון. לא ייתכן מצב, בו נאשם אשר ביקש להישפט יישפט בהעדרו, וזאת בשל מצג שגוי של התביעה, לפיו קיבל המבקש את ההזמנה לדין. כן טוען בא-כוח המבקש כנגד חומרת העונש שהוטל על המבקש וטוען, כי המבקש נדון לפסילה בפועל של שישה חודשים ולא שלושה כפי שצוין. לטענתו, זוהי מדיניות ענישה החורגת מהרגיל. השאלות המועלות בבקשה זו הינן, אליבא דבא-כוח המבקש, בעלות חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות ערעור.

מנגד, מתנגד בא-כוח המשיבה לבקשה וטוען, כי אין היא מעלה כל חשיבות כללית. לטענתו, פסק בית-המשפט כמצוות החוק לעניין המצאת ההזמנה, כמוכח מפרוטוקול הדיון, לפיו הוצג אישור על משלוח ההזמנה למבקש. על אף ההזדמנות שניתנה בידי המבקש לסתור את החזקה בחוק, המבקש לא בחר לעשות כן ובנסיבות אלו, טוען בא-כוח המשיבה, אין כל מקום להתערבות. אף לעניין העונש סומך בא-כוח המשיבה את ידיו על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה). אין בידי להסכים לטענות בא-כוח המבקש שנטענו בעלמא, כי בקשת רשות הערעור מעוררת שאלה משפטית עקרונית שכזו. המבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. מפרוטוקול הדיון ברור, כי הוצג אישור על משלוח ההזמנה למבקש ועל-כן עבר נטל הראייה אליו להוכיח את אי-הגעת דבר הדואר למענו, כמצוות תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי. המבקש לא הרים נטל זה.

באשר לעונשו של המבקש, עונש זה מוצדק וראוי. מדובר בפסילה של 3 חודשים בלבד וכן הפעלה של עונש קודם שהוטל על המבקש. לבית-המשפט שיקול הדעת המלא להחליט האם ירצה המורשע בדין את עונשו בחופף או במצטבר. גם מעיון בהרשעותיו הקודמות של המבקש אין לו להלין אלא על עצמו. מסתבר, כי כנגד המבקש נזקפות 85 הרשעות, וכי זוהי הפעם השמונה-עשר בה עבר המבקש על אותה עבירה. בנסיבות אלו, כלל לא ברורות לי טענותיו. מידת הדין חייבת לגבור, כאשר מדובר באנשים המזלזלים באופן בוטה, שוב ושוב בהוראות, אשר נועדו לשמור על חייהם וחיי האנשים שמסביבם.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.