רע"פ 930/01 שושנה הלוי נ. עיריית תל-אביב

בשנת 1983 הוצא כנגד המבקשת צו הריסה שיפוטי, שחייב אותה להרוס תוספת בנייה בלתי חוקית שבנתה בשנת 1981 בצמוד לדירתה על הגג ברחוב הירקון 10, תל-אביב (ת"פ 243/82). במשך קרוב לעשרים שנה נמנעה המבקשת מביצוע הצו וכתוצאה מכך הוגשו נגדה מספר כתבי אישום בגין אי קיום הצו. האחרון שבהם הסתיים בהרשעתה ביום 10.6.99 בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת"פ 292/95 מ"י נ' הלוי (לא פורסם)). המאשימה הגישה ערעור על קולת העונש בפסק דין זה וביום 31.1.01 קיבל בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו את הערעור והחמיר בעונשה של המבקשת (עפ"א 80098/99 עיריית תל-אביב נ' הלוי (לא פורסם)). על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה ובהסכמת באת-כוח המאשימה התקיים הדיון בבקשה כדיון בערעור גופו. ביום 22.4.02 ניתן פסק דין, שהיה על דרך ההסכמה בין הצדדים, ובו נקבע:

"בהמלצת בית המשפט ובהתחשב בצורך לקיים את ההריסה באופן שלא תפגע בדיירי הבנין ובבנין וכן בהתחשב במצב המבנה, מסכימה באת-כוח המדינה בשם הועדה המקומית לתכנון ובניה כי הועדה תבצע את הריסת המבנה תוך 6 חודשים על חשבון המבקשת...".

כעת, משחלפו ששה חודשים, עומדת בפניי בקשה מטעם המבקשת לעכב את ביצוע פסק הדין בשנה. המשיבה מתנגדת למתן כל אורכה נוספת. עם זאת, על מנת שלא יסוכל ביצועו של הצו מחמת חלוף המועד שהוקצב לוועדה המקומית לשם כך, מבקשת המשיבה ארכה של חודשיים לביצוע ההריסה, שלדברי המשיבה, הינה מורכבת ודורשת התארגנות מיוחדת ומשנה זהירות.

עיינתי בבקשת עיכוב הביצוע ולא מצאתי כי המבקשת מצביעה על עילה כלשהי המצדיקה עיכוב נוסף בביצוע צו ההריסה, שהוצא, כאמור, בשנת 1983. למבקשת ניתנו אורכות ודחיות רבות מתוך התחשבות במצוקתה כדי לאפשר לה לנסות ולקבל היתר שיהיה בו כדי לאשר בדיעבד את הבניה. כל הדחיות היו ללא הועיל ולפיכך הצו שניתן לפני שנים רבות נשאר בתוקפו. אשר על כן, אני מורה כי הוועדה המקומית לתכנון ובניה תבצע את הריסת המבנה תוך חודשיים על חשבון המבקשת כפי שנקבע בפסק דיננו מיום 22.4.02.