רע"פ 9315/03 גוני ישראלוב נ. מדינת ישראל

בקשה למתן רשות ערעור על עונש שנגזר על המבקש.

2.המבקש עבד כנהג מונית והסיע נוסעת מנמל התעופה בן-גוריון לטבריה. במהלך הנסיעה נטל המבקש לידו בקבוק משקה וודקה, החל שותה, ואמר לנוסעת (המתלוננת): "עכשיו אני אשתה ואני יאנוס אותך, את תמצצי לי ואני אזיין אותך מאחורה ומקדימה". המתלוננת נטלה מן המבקש את הבקבוק, זרקה אותו על ריצפת המונית, וא-אז עצר המבקש את המונית והפטיר כלפי המתלוננת: "תמצצי לי ואני אזיין אותך מאחורה ומקדימה". כן הוסיף המבקש ואמר למתלוננת כי ייקח אותה לסאונה וכי שם כולם יאנסו אותה. המתלוננת ניסתה להימלט מן המונית, ואולם המבקש החל מכה אותה ומושך אותה בבגדיה בכוונה למנוע אותה מכך. בסופם של דברים עלה בידי המתלוננת לצאת את המונית והיא סימנה למונית אחרת לעצור. נהג מונית אחרת עצר למתלוננת והמתלוננת עלתה על המונית. המבקש לא הירפה, חסם במוניתו שלו את דרכה של המונית האחרת, ירד ממכוניתו, ניגש למונית האחרת בה ישבה המתלוננת, ואמר לנהג המונית "אל תיסע, תוריד את הבחורה". המתלוננת סירבה לרדת תוך שהיא ממרת בבכי ואוחזת בנהג המונית האחר. המבקש ניסה להוציא את המתלוננת בכוח מן המונית, משך בשערותיה בכוח ואף היכה אותה בחוזקה בביטנה.

3.המבקש הורשע על-פי הודאתו בעבירות של תקיפה ואיומים, ובית-משפט השלום גזר עליו שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל ושנים-עשר חודשי מאסר על-תנאי. כן נפסל המבקש מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של שנה.

4.המבקש ערער על העונש שנגזר עליו, ובית-המשפט המחוזי החליט - בהסכמת המדינה - לבטל את פסילת הרישיון. אשר לעונש המאסר שהושת עליו, בית-המשפט דחה את ערעור המבקש לאחר שמצא כי "מדובר במסכת חמורה של אירועים מצד נהג שתפקידו לשרת את הציבור, כלפי נוסעת שנזקקה לשירותו. למערער [המבקש] ... הרשעות קודמות בעבירות אלימות ... בנסיבות האמורות התחייבה הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, והתקופה שנקבעה אינה חורגת מרמת הענישה הראוי למקרים כגון אלה". על פסק דין זה בקשת רשות הערעור שלפני.

5.דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הספציפי של המבקש והמצדיקה מתן רשות ערעור לערכאה שלישית. כידוע, טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות, אלא במקרים נדירים ומיוחדים, עילה לקיום דיון בגלגול שלישי, ועניינו של המבקש אין הוא בא בגידרי מקרים אלו (ראו: רע"פ 1950/03 עזריה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 831/97 מסיקה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

6.עיקר טענותיו של המבקש בבקשת רשות הערעור סבות את רצונו להשלים תהליך גמילה שהחל בו, אך טענות אלו אין די בהן. כך, במיוחד, לאור עברו של המבקש אשר קיבל מספר הזדמנויות להשתקם אך חזר לסורו בכל פעם מחדש. גם שירות המבחן, בשתי חוות דעת מן הימים 3.4.03 ו- 7.9.03, נמנע מהמלצה טיפולית למבקש, בעיקר בשל כך שהמבקש אינו רואה בעייתיות בתיפקודו וכי מביע הוא מוטיבציה מילולית לטיפול אך בפועל מתקשה לגייס כוחות להתגבר על התמכרותו לאלכוהול; לא עוד אלא שהמבקש מתקשה להשתלב ולהתחייב לתהליך טיפולי לאורך זמן.

7.למעלה מן הצורך אוסיף עוד, כי העונש שהושת על המבקש אינו עונש חמור כל עיקר; נהפוך הוא. ניתן לומר אף כי המדובר בעונש קל. בית-המשפט המחוזי כינה את תלאותיה של הנוסעת "נסיעת מונית מן הגיהנום", ואנו נוסיף כי אך מזל והתעקשות הם שהצילו את הנוסעת מן המבקש. אפשר שנוסעת אחרת לא היתה נחלצת מידיו.

8.לא אוכל לסיים את החלטתי מבלי שאעיר הערה בעניין הליכי הדיון לפני. בית-משפט השלום גזר את עונשו של המבקש ביום 8.7.02, אך הסכים לעכב את ביצוע גזר-דין המאסר עד ליום 15.8.02. המבקש ערער לבית-המשפט מחוזי וביקש המשך עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל. בית-המשפט המחוזי נענה לו, וביום 14.8.02 החליט לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל עד למתן פסק-דין בערעור. ערעורו של המבקש לבית-המשפט המחוזי נדחה ביום 14.9.03, ולבקשת המבקש הוסיף בית-המשפט והורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד ליום 20.10.03, ובשל מה שאירע בהמשך הדברים אני כותב הערתי זו.

9.היום, יום 19.10.03 - יום לפני היום שבו אמור המבקש להיחבש בבית האסורים - הגיש בא כוחו, עו"ד אבי עמירם, בקשה למתן רשות ערעור ועימה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. עו"ד עמירם יודע, כמובן, כי מחר, יום 20.10.03, אמור המבקש להתייצב לריצוי מאסרו. עו"ד עמירם יודע אף זאת, כי פסק דינו של בית-המשפט המחוזי ניתן לפני למעלה מחודש ימים, וכי ביום 14.9.03 הורה בית המשפט המחוזי כי שומה עליו על המבקש להתייצב לריצוי עונשו ביום 20.10.03. למרות זאת לא הגיש עו"ד עמירם את הבקשה לעיכוב ביצוע אלא היום, יום לפני היום המיועד למאסרו של המבקש, ואף לא טרח לציין מה טעם הישהה את בקשת העיכוב עד לרגע האחרון ממש. בהיותו ער להשתהות הבלתי מוסברת של הבקשה, הוסיף עו"ד עמירם בבקשת העיכוב כי מבקש הוא את בית-המשפט לקבוע את הדיון ליום המחר, יום 20.10.03.

כל דברים שאמרתי מדברים בעדם ולא אוסיף.

10.הבקשה לרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית גם בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שנגזר עליו. המבקש יתייצב לריצוי עונשו כפי שנקבע על-ידי בית-המשפט המחוזי.

היום, כ"ג בתשרי תשס"ד (19.10.2003).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03093150_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il