רע"פ 9387/12צבי ווישניאק נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 28.11.2012 (עפ"ת 29493-05-12, כבוד סגן הנשיאה י' צבן והשופטים

מ' מזרחי ו- ר' כרמל ).

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה כנהג לא מורשה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה ); הכשלת שוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; גרימת נזק לרכוש או אדם לפי סעיף 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות ); רשלנות לפי סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(2) לפקודה; סטייה מנתיב לפי סעיף 40(א) לתקנות וחציית קו הפרדה רצוף לפי סעיף 36(ג) לתקנות. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 16.03.2012, כאשר הוא אינו מורשה לנהיגה, נהג המבקש מבני ברק לירושלים. בהגיעו לרחוב אגרון בעיר, הניח את מכשיר הטלפון הנייד על ברכיו, וכאשר הטלפון צלצל הסיט את מבטו מהכביש, סטה מנתיבו, חצה קו הפרדה רצוף והתנגש ברכב שנסע בנתיב הנגדי. כתוצאה מהפגיעה, נהגת הרכב נחבלה בגופה וכלי הרכב ניזוקו. שוטר שהגיע למקום דרש מהמבקש את תעודת הזהות שלו והוא טען שאדם אחר לקח אותה מרכבו. השוטר דרש מסמכים נוספים שהמבקש טען שאין בידו. השוטר שאל לשמו של המבקש ונענה בתשובה כוזבת. השוטר שאל האם בידו של המבקש רישיון והוא ענה בחיוב ופירט היכן למד נהיגה. השוטר ביקש את ארנקו של המבקש שם מצא כרטיס קופת חולים עם שמו ותעודת הזהות שלו.

ביום 15.4.2012 הרשיע בית משפט השלום לתעבורה בירושלים

את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום (ת"ד 7662-03-12 כבוד השופט א' טננבוים ). זאת, בעקבות הודאתו במיוחס לו. בית משפט הטיל על המבקש עונש של חודש מאסר על תנאי למשך שנתיים, פסילה מקבלת רישיון נהיגה למשך שנה וקנס בסך 6,000 ש"ח. זאת, עקב גילו הצעיר של המבקש.

המשיבה ערערה על קולת העונש בפני בית המשפט המחוזי אשר קיבל את הערעור והטיל על המבקש עונש של מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות למשך ארבעה חודשים; מאסר על תנאי של ארבעה חודשים למשך שנתיים; פסילה מקבלת רישיון נהיגה למשך שלוש שנים וקנס בסך 2,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי התייחס לכך שהמבקש ביצע את העבירה בהיותו בן 18 שנים אולם ציין את הצורך בענישה מרתיעה בכדי למנוע תופעה של נהיגת צעירים ללא רישיון נהיגה. בית המשפט ציין כי התנהלות המבקש לאחר האירוע, שהייתה בגדר ניסיון להתחמק מאחריות על מעשיו, מעצימה את חומרת המקרה. בהתחשב בגילו הצעיר ובעובדה כי יהא זה מאסר ראשון עבורו, בית המשפט בחר להטיל על המבקש מאסר בדמות עבודות שירות.

מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה טוען המבקש כי בקשתו מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית. זאת, שכן לטעמו שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא שקל שיקולי ענישה אינדיווידואלית. לטענתו, בית המשפט לא נתן משקל מספק לתסקיר שירות המבחן לפיו יש להטיל עליו צו שירות למען הציבור, לכך שעונש כבד יקשה על חיוו ועל פרנסת משפחתו וכן לגילו הצעיר ולהעדר עבר פלילי. לבסוף, טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהחמיר את עונשו, דבר העולה כדי פגיעה באמון במערכת. לטענתו, העונש שנגזר עליו חורג ממדיניות הענישה הראויה.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בנספחיה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: חניון חיפה )). בענייננו, המבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה , ואך מטעם זה בלבד, דין הבקשה להידחות.

אוסיף, בבחינת למעלה מן הצורך, כי הלכה היא שטענות הנוגעות לחומרת העונש כשלעצמו, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו: רע"פ 5504/08 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 27.7.2008). העבירות שביצע המבקש הן עבירות חמורות, שרק בדרך נס לא הסתיימו באסון כבד. הנסיבות לקולה המפורטות בבקשה נשקלו על ידי בית המשפט המחוזי, והאיזון ביניהן לבין חומרת העבירות הוא איזון ראוי שאין מקום להתערב בו. לפיכך, אך מטעם זה דינה של טענה זו להידחות.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.