פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
9429/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
שריף ארקייה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית
המשפט המחוזי מרכז בעפ"ת 9227-10-09 מיום 8.11.09, שניתן על-ידי כבוד
השופטת נ' אהד
בשם המבקש:
עו"ד אמיר מרג'יה
בשם המשיבה:
עו"ד אושרה פטל
החלטה
ביום 4.11.03 הרשיע בית משפט השלום לתעבורה בנתניה את המבקש, בהיעדרו, בעבירה של נהיגה בזמן פסילה וגזר עליו 15 חודשי פסילה (ת 5329/03).
ביום 9.10.05, בחלוף כשנתיים, הגיש המבקש לבית משפט השלום לתעבורה בנתניה בקשה לביטול גזר-הדין שניתן בהיעדרו. ביום 23.10.05 דחה בית משפט השלום לתעבורה את הבקשה וקבע, כי גזר-הדין ניתן כדין. המבקש הוזמן לדיון ולא התייצב. לדיון נוסף שנקבע, הוזמן המבקש באמצעות הזמנה שנמסרה לבן משפחתו וגם אליו הוא לא התייצב. בית משפט השלום לתעבורה קבע, כי אין עילה לביטול פסק-הדין. כל שהיה על המבקש לעשות הוא להפקיד את רישיונו ולא לנהוג במועד ביצוע העבירה.
ביום 31.1.08 הגיש המבקש לבית משפט השלום לתעבורה בקשה נוספת לביטול פסק-הדין, בקשה לעיכוב ביצוע ולחילופין בקשה לחישוב הפסילה מחודש אוקטובר 2005. בית משפט השלום לתעבורה דחה, ביום 6.2.08, את הבקשה וקבע, כי לא מצא לנכון לדון בבקשה לאור ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק-הדין מיום 23.10.05.
ביום 14.2.08 הגיש המבקש לבית משפט השלום לתעבורה בקשה, לפיה בית המשפט יורה על חישוב תקופת הפסילה החל מחודש אוקטובר 2005, מועד הבקשה לביטול פסק-דין ובהתאם לכך יורה על סיום תקופת הפסילה. המבקש צירף לבקשתו תצהיר, לפיו רישיון הנהיגה שלו הסתיים בחודש אוגוסט 2005 ומאז לא חודש ולכן יש למנות את תקופת הפסילה מחודש אוקטובר 2005, המועד בו הגיש בקשה לביטול פסק-הדין. המבקש אף שב על טענתו, לפיה היה לו רישיון נהיגה במועד ביצוע העבירה ולכן נשפט שלא כדין על עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה.
בית משפט השלום לתעבורה דחה, ביום 9.3.08 את הבקשה, תוך הפנייה לשתי ההחלטות הקודמות וקבע, שוב, כי על המבקש להפקיד את רישיונו כחוק.
או-אז, הגיש המבקש לבית משפט השלום לתעבורה, ביום 27.5.09, בקשה לשחזור תיק בית המשפט ולחישוב תקופת הפסילה. בית משפט השלום לתעבורה דחה, ביום 10.6.09, את בקשות המבקש וקבע, כי הבקשה לביטול פסק-הדין שניתן בהיעדר נדחתה כבר ביום 23.10.05 ולא הוגש עליה ערעור. כמו-כן, לא נמצאה עילה לשחזר את תיק בית המשפט, שכן מתוך החלטות בית המשפט ומתוך המסמכים המצורפים, ההליכים שהתנהלו בתיק ברורים. באשר למניין ימי הפסילה נקבע, כי תקופת הפסילה נמנית רק מיום הפקדת רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט או מעת ביצוע תחליף הפקדה. משלא בוצעה הפקדה או תחליף לה, הרי שטרם החל מנין ימי הפסילה.
המבקש סירב לקבל את הדין, וביום 12.7.09 הגיש לבית משפט השלום לתעבורה בקשה לעיון חוזר בהחלטתו מיום 10.6.09. בית משפט השלום לתעבורה דחה את הבקשה והפנה את המבקש להחלטותיו הקודמות.
המבקש לא אמר נואש, וביום 3.8.09 הגיש לבית משפט השלום לתעבורה בקשה נוספת לחישוב תקופת הפסילה ולהורות על שיחזור תיק בית המשפט שלא נמצא בארכיב. בית משפט השלום לתעבורה דחה את הבקשה.
על החלטות בית משפט השלום לתעבורה ערער המבקש, ביום 14.10.09, לבית המשפט המחוזי מרכז. בערעורו ביקש מבית המשפט לקבוע, כי כבר ריצה את תקופת הפסילה שנגזרה עליו. המבקש טען, כי בית משפט השלום לתעבורה טעה כאשר נמנע מלהורות על שיחזור התיק וביקש, כי בית המשפט שלערעור יאריך את המועד להגשת ערעור על פסק-הדין של בית משפט השלום לתעבורה מיום 4.11.03. עוד עולה מהערעור, כי המבקש אינו זוכר אם הפקיד את רישיון הנהיגה שלו בבית המשפט.
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) דחה, ביום 8.11.09, את הערעור, תוך שהוא מבקר את המבקש על התנהלותו, שבחר שלא להגיש ערעור במועד אלא להגיש בקשות שונות בחלוף זמן רב ובניגוד לכלל סופיות הדיון וכן חרף ידיעתו על קיומו של פסק-הדין כבר מיום 23.10.05, לא הפקיד המבקש את רישיון הנהיגה שלו.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית המשפט המחוזי.
מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הוא, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בעניינו בהתאם להלכת חניון חיפה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).
טענותיו של המבקש נדונו פעמים רבות ונדחו על-ידי בית משפט השלום לתעבורה מספר פעמים וכן על-ידי בית המשפט המחוזי בערעור.
מבקשת רשות הערעור עולה, כי המבקש מסרב לקבל עליו את הדין ולהשלים עם החלטות שיפוטיות רבות של הערכאות הקודמות והוא שב וחוזר על טענותיו כפי שהועלו בפני הערכאות הקודמות. ברם, אין בטענות המבקש כדי להצדיק דיון בפני ערכאה שלישית וזאת במיוחד לאחר שטענות אלה לובנו פעמים רבות ונדחו.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
המבקש הגיש בקשות רבות וכן את ערעורו בהתעלם מהמועדים הקבועים בחוק. למעשה, גם בבקשת רשות הערעור, מתייחס המבקש לאותה החלטה של בית משפט השלום לתעבורה שלא לבטל את פסק-הדין, מיום 23.10.05. לאור עקרון סופיות הדיון, יש לדחות את הבקשה.
בית משפט זה כבר קבע, כי חישוב תקופת הפסילה של רישיון הנהיגה תחל עם הפקדת הרישיון ברשות הרלוואנטית (ראו החלטתי ברע"פ 7214/08 אסולין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתנה ביום 18.9.08). בענייננו, המבקש לא הפקיד את רישיון הנהיגה שלו ואף לא מצהיר כי עשה כן. זאת ועוד. בבית המשפט המחוזי המבקש טען, כי אינו זוכר אם הפקיד את הרישיון אם לאו. בנסיבות אלה, אין מקום להתחיל את מניין תקופת הפסילה בטרם הופקד הרישיון. לכך יש להוסיף, כי הצהרות המבקש, לפיהן לא נהג ברכבו שכן אין בחזקתו עוד רישיון בר תוקף, עומדות בניגוד לעולה מגיליון הרשעות התעבורה שלו.
מטעמים אלה כולם, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, י"ח בשבט התש"ע (2.2.2010).
ש ו פ ט