רע"פ 9498/05 שמואל בן ששון נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-המשפט לתעבורה ברמלה כתב אישום, המייחס לו עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961 (להלן: הפקודה); עבירה של נהיגה בפסלות, לפי סעיף 67 לפקודה, וכן עבירה של נהיגה ללא ביטוח תקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, [נוסח חדש], תש"ל-1970 .

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 9.12.02, נשפט המבקש בבית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו בתיק מספר 41082/02 בו הוא נדון, בהיעדרו, בין היתר, לעונש פסילה בפועל מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 3 חודשים. בתאריך 16.6.03 הודיע השוטר י' גלזר מתחנת ראשון-לציון למבקש על הפסילה הנ"ל במסגרת הוראת תפיסת רישיון. לפי הנטען, ביום 2.7.03 הפקיד המבקש אישור פקיעת רישיון נהיגה. בתאריך 24.7.03 בשעה 8:50 או בסמוך לכך, נהג המבקש ברכב פרטי תוצרת גולף, מ.ר. 75-141-36 בראשון-לציון, ביודעו, כי הוא פסול לנהיגה וללא ביטוח תקף וכי רישיון הנהיגה שלו פקע ביום 20.10.02 ומאז טרם חודש.

יצוין, כי בהמשך לכך, ביקש המבקש מבית-המשפט לתעבורה לבטל את פסק-הדין שניתן בהיעדרו ולפיכך בוטל פסק-דין זה וכן בוטלה הפסילה המקורית אשר הוטלה עליו.

ביום 9.1.05 הרשיע בית-המשפט לתעבורה ברמלה (כב' השופט ה' אבינועם) את המבקש בגין העבירות שיוחסו לו בכתב האישום והטיל עליו קנס בסך של 1,000 ש"ח. בנוסף, פסל אותו מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, לתקופה של חודשיים וכן הטיל עליו עונש של פסילת רישיון על תנאי של 4 חודשים למשך שנתיים. בנוסף, לריצוי חופף, הפעיל בית-המשפט על המבקש עונש של פסילת רישיון הנהיגה למשך חודשיים, כפי שנפסק בבית-המשפט לתעבורה ברמלה ביום 30.4.02 בתיק 3183/03 וכן הטיל עליו עונש מאסר על תנאי בן 3 חודשים למשך שנתיים, אשר יופעל באם יעבור המבקש עבירות לפי סעיף 10(א) לפקודה ככל שנוגע להיותו בלתי מורשה לפי סעיף 67 לפקודה.

על פסק-הדין הנ"ל, הגישה המשיבה ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

ביום 11.9.05 קיבל בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) את הערעור, בקובעו, כי העונש שהוטל על המבקש הינו קיצוני בקלותו. לפיכך, התערב בית-המשפט המחוזי בגזר הדין והטיל על המבקש עונש מאסר על תנאי בן 5 חודשים למשך 3 שנים; פסילה על תנאי בת 4 חודשים למשך 3 שנים; פסילה בפועל למשך 30 יום, בנוסף למה שהוטל בבית-משפט השלום לתעבורה וכן קנס בסך של 7,500 ש"ח בנוסף לקנס שהוטל בבית-משפט השלום לתעבורה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

בגדר הבקשה, שב המבקש על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי. בנוסף, מפנה המבקש את עיקר טענותיו כנגד שיעור הקנס שהוטל עליו וטוען שלא היה זה מן הראוי להחמיר בעונשו החמרה כה משמעותית וכי יש להקל עימו לאור נסיבותיו האישיות ונסיבות המקרה. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי על אף שמדובר לכאורה בערעור בעניין פרטי, הרי שבמקרה זה, יש לשאלה חשיבות ציבורית.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה, אין לערוך דיון שלישי, אלא כאשר מתעוררת שאלה משפטית החורגת מנסיבות המקרה הספציפיות. לטענתה, אין המדובר בענייננו במקרה חריג שכזה. כמו-כן, טוענת המשיבה, כי המבקש מעוניין לערער על מידת העונש שנגזר עליו ותו לא, דבר אשר כלשעצמו, איננו מצדיק מתן רשות ערעור.

דין הבקשה להידחות.

ככלל, הלכה היא, כי הרשות לקבלת רשות ערעור, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רק רלבנטי לצדדים היושבים בהכרעה במחלוקת. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון נוסף בעניינו של המבקש ואין בטיעוני המבקש כל "חשיבות ציבורית".

בנוסף, יצוין, כי בקשת רשות הערעור מופנית כנגד חומרת העונש שהושת על המבקש. אולם, הלכה היא, כי טענות בדבר חומרת העונש לעולם אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, זולת באותם המקרים בהם מתגלה סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת (ראו רע"פ 6131/05 אליהו מחפוד נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)). המקרה של המבקש אינו נמנה על מקרים אלה.

כמו-כן, אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. המבקש הודה במיוחס לו ולא חלק על קיומן של העבירות האחרות בהן הורשע (נהיגה ללא ביטוח ונהיגה ללא רישיון בתוקף).

במיוחד דברים אמורים, לאור העובדה שלמבקש עבר פלילי מכביד הכולל לא פחות מ-37 הרשעות קודמות ובנוסף כאמור, אף עמד לחובתו עונש פסילה על תנאי, אשר גם הוא הופעל.

לפיכך, אין העונש אשר הוטל על המבקש חמור במיוחד, ובוודאי שלא במידה כזו המצדיקה את התערבות בית-משפט זה.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.