פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
9513/03
בפני:
כבוד השופט א' מצא
המבקש:
ראמר (רמיאשווילי) מיכאל
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ
71251/03 מיום 23.10.03 שניתן על ידי כבוד השופט צ' גורפינקל
בשם המבקש: עו"ד ד'
גולן
החלטה
המבקש הורשע בבית-המשפט לתעבורה בנהיגת רכב בזמן פסילה, וכפועל יוצא מכך - בנהיגתו ללא רשיון נהיגה תקף וללא תעודת ביטוח. בית-המשפט גזר על המבקש עונשי קנס ופסילת רשיון והחליט להאריך עונש מאסר על-תנאי לשלושה חודשים, שהוטל על המבקש בשל הרשעה קודמת בעבירה של נהיגה בזמן פסילה. בית-המשפט המחוזי שקיבל את ערעור המדינה על קולת העונש, החליט, בין היתר, להפעיל נגדו את שלושת חודשי המאסר המותנה וכן גזר עליו שני חודשי מאסר נוספים במצטבר. בקשת הסניגור לאפשר למבקש לרצות את מאסרו בעבודות שירות נדחתה. בבקשתו למתן רשות ערעור לבית-משפט זה טוען המבקש, כי בית-המשפט המחוזי החמיר בעונשו יתר על המידה, וכי פסק-דינו מעורר שאלה עקרונית בדבר היקף התערבותה של ערכאת הערעור בעונש שנגזר על-ידי ערכאה מקצועית. לדבריו, העובדה שהינו אדם צעיר ונורמטיווי, שמעולם לא ריצה עונש מאסר, בהתווספה לפרק הזמן הרב שעבר בין ביצוע העבירות לבין מתן גזר-הדין, הופכת מקרה זה לאחד מאותם מקרים חריגים בהם הצדק מחייב מתן רשות ערעור, הגם שהערעור נסב אך על חומרת העונש.
דין הבקשה להידחות. ככלל, טענות בדבר חומרת העונש אינן עשויות להקים עילה מוצדקת לדיון לפני בית-המשפט העליון כערכאה שלישית. יוצאים מכלל זה מקרים נדירים וחריגים, בהם מעורר העונש שהוטל שאלה בעלת חשיבות, או כאשר התערבות בית-המשפט נדרשת למניעת עיוות-דין. המקרה שלפניי אינו נמנה עם סוג זה של מקרים. המבקש הינו עבריין תנועה סדרתי, שלחובתו עשרות הרשעות קודמות בעבירות על דיני התעבורה, בהן הרשעות בעבירות של נהיגה ללא רשיון ונהיגה בזמן פסילה. כן יצוין כי עונש המאסר על-תנאי, שהופעל נגדו על-ידי בית-המשפט המחוזי, נגזר עליו רק כחודשיים לפני שביצע את עבירתו נשוא הדיון. בנסיבות אלו אינני מוצא יסור לומר, כי החמרת עונשו של המבקש גרמה לו עיוות-דין.
הבקשה לרשות ערעור נדחית. על המבקש להתייצב לריצוי מאסרו, במדור הפלילי של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום 5.11.03 עד השעה 11:00.
ניתנה היום, ג' בחשון תשס"ד
(29.10.03).
ש
ו פ ט