רע"פ 9514/07 שלומי שבתאי נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום לתעבורה בירושלים הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בסירוב לעמוד בבדיקת שכרות, שדינה כדין נהיגה בעת שכרות, מכוח הוראתם של סעיפים 64ד(א) לפקודת התעבורה וסעיף 62(3) לפקודה, ובנהיגה במהירות מופרזת, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. בעקבות הרשעתו, נדון המבקש לקנס בסך 1,000 ש"ח, פסילת רישיון למשך שנתיים ופסילה בת חודשיים נוספים על-תנאי.

2.

המבקש ערער לפני בית-המשפט המחוזי בירושלים כנגד גזר-הדין. לטענתו, היה מקום להקל עמו נוכח נסיבותיו האישיות – חייל משוחרר ללא עבר תעבורתי מכביד – ונוכח העובדה שלא הוכח כי נהג בשכרות, אלא הורשע בגין סירובו לביצוע הבדיקה. ברם, בית-המשפט המחוזי לא ראה מקום לקבל את טענותיו ודחה את הערעור.

3.

מכאן הבקשה שבפני, בה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער. לגרסתו, לא הוסברה לו נפקותו של סירוב לביצוע בדיקת שכרות. עוד נטען, כי בית-משפט קמא לא ניהל פרוטוקול בדיון שהתקיים בפניו בערעור, ועקב כך ראוי להשיב הדיון לאותה ערכאה "למען תאופשר למבקש גם חזרה מהודיה" (עמ' 3 לבקשה).

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הרשעתו של המבקש התבססה על הודאתו בעובדות כתב-האישום – הודאה שניתנה כאשר היה מיוצג בידי יודע משפט. ככל שהיו לו השגות בדבר מילוי חובתו של השוטר להסביר לו את נפקות סירובו ליתן דגימה (סעיף 64ב(ב2) לפקודת התעבורה), היה עליו להעלותן באותו שלב. משלא עשה כן, ומנע מבית-משפט לתעבורה מלבחון את השאלות העובדתיות הצריכות לעניין, הוא אינו יכול, בהעדר נימוקים כבדי משקל המצדיקים זאת, לעתור בשלב זה – לאחר שמיצה את זכות הערעור הנתונה לו – לאפשר לו לחזור בו מהודאתו. נוכח האמור, אין כל נפקות לפגם הנטען בדבר אי-ניהולו של פרוטוקול, שהרי טענותיו של המבקש בפני בית-המשפט המחוזי – כפי שהן עולות מפסק-הדין ומהודעת הערעור שצורפה לבקשה שבפני – נגעו ממילא לחומרת העונש שהושת עליו, ולא לסוגיה ממנה הוא מבקש להיבנות עתה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.