החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 9580/11 אייל יוסף נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

תעבורה · הסבת הודעת תשלום בעבירת ברירת משפט באיחורבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שדחה ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור בעניין הסבת דו"ח תעבורה על שם אדם אחר שהוגשה כשנה וחודש לאחר משלוח הדו"ח. נקבע כי המבקש לא נתן כל הסבר לשיהוי, ולכן לא התקיימו התנאים של סעיף 230 בהפניה לסעיף 229(ב) לחוק סדר הדין הפלילי. המבקש חויב בהוצאות של 1,000 ש"ח.

העובדות

רכב על שם המבקש צולם עובר ברמזור אדום, והדו"ח נשלח בדואר רשום וחזר 'לא נדרש'. לאחר הודעת תשלום, המבקש הגיש לראשונה בקשה להסבת הדו"ח על שם אדם אחר כשנה וחודש לאחר שנשלח הדו"ח, והבקשה נדחתה בשל האיחור.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את המועד להישפט ולהסב דו"ח על שם אדם אחר כאשר הבקשה הוגשה באיחור ניכר ללא הסבר?
  2. 2.האם יש להעדיף את מהות הטענה על פני הפרוצדורה כשמתעורר ספק לגבי זהות הנהג?

הלכות

  1. 1

    בהיעדר הסבר לאיחור הניכר בבקשת ההסבה אין מקום להאריך את המועד להישפט

    ״המבקש נמנע בשתי הערכאות להסביר מדוע איחר באופן כה ניכר בבקשתו להסבת הדו"ח״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בקשת הסבה שהוגשה באיחור ניכר אינה נבחנת לגופה, שכן אחרת לא יהיה לכך סוף ובקשות הסבה יוגשו ללא תלות בזמן ביצוע העבירה

    ״שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עבירת ברירת משפט
  • הסבת הדו"ח
  • הארכת מועד להישפט
  • איחור ניכר
  • חזקת המסירה
  • דואר רשום
  • רשות ערעור
  • נימוקים מיוחדים אחרים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

9580/11

לפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקש:

אייל יוסף

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית

המשפט המחוזי בתל אביב מיום 10.11.11 בתיק עפ"ת 22643-09-11 שניתן על ידי

השופט בן-יוסף

בשם המבקש:

עו"ד דוד גולן

החלטה

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט בן-יוסף) מיום 10.11.11 בתיק עפ"ת 22643-09-11, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית המשפט לתעבורה בתל אביב (השופט עמית גרטי) מיום 18.8.11 בתיק המ"ש 18-08-11. התיק עניינו בקשה להסבת הודעת תשלום בעבירת ברירת משפט, אשר הוגשה כשנה וחודש לאחר שנשלח הדו"ח בדואר רשום.

ב.

רכב הרשום על שמו של המבקש צולם עובר ברמזור אדום. דו"ח בגין עבירה זו נרשם ביום 27.9.09, ונשלח למבקש ביום 9.11.09 בדואר רשום; בגין העבירה נדרש המבקש לשלם 1,500 ש"ח. דבר הדואר חזר "לא נדרש", ומכאן, בהתאם לחזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974, רואים את המסירה כאילו התבצעה כדין. הודעת תשלום קנס ותוספת פיגורים נשלחה אל המבקש ביום 25.4.10. ביום 28.12.10 שלח המבקש לראשונה בקשה להסבת הדו"ח על שם

אדם אחר, בצירוף תצהירו של אותו אדם. הפנייה נדחתה על-ידי משטרת ישראל ביום 10.7.11 בשל האיחור הניכר בהגשתה, ובקשת המבקש להארכת המועד להישפט נדחתה על-ידי בית המשפט לתעבורה ביום 18.8.11. בית המשפט קבע, כי המבקש לא נתן כל הסבר לאיחור הניכר בבקשה להסבת הדו"ח, ועל כן אין כל מקום להאריך את המועד להישפט.

ג.

ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה, ובו צוין - שוב - כי המבקש לא נתן, גם בבית המשפט המחוזי, כל הסבר מדוע איחר בהגשת בקשת ההסבה. בית המשפט היה ער לקושי שבכך שאדם אחר מודה בעבירה, אך ציין כי על פי הדין והפסיקה, בהיעדר כל הסבר למחדל, אין להיענות לערעור.

ד.

והנה זה פלא - גם בבקשתו לבית משפט זה, אין המבקש מסביר באופן כלשהו מדוע איחר בהגשת בקשת ההסבה. נטען, כי על בתי המשפט היה להתמקד במהות ולא בפרוצדורה, ושעה שניכר כי אדם אחר נהג ברכב - וצורף תצהיר לתמיכה בכך - היה עליהם לפעול לשם "עשיית הצדק לנאשם ולחברה", ולהתעלם מהאיחור בהגשת הבקשה.

ה.

לאחר עיון אין בידי להיעתר לבקשה, שהמרחק בינה ובין המבחנים שנקבעו בדין ובפסיקה למתן רשות ערעור - עצום ורב. ראשית, אין היא מעוררת כל עניין ציבורי או משפטי שבשלו תישקל רשות ערעור. שנית, סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 נדרש לבקשת הישפטות באיחור, ומפנה לתנאי סעיף 229(ב), הלא המה שכנוע התביעה "שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד, והיא הוגשה מייד לאחר שהוסרה המניעה". ואכן, כפי שציין בית משפט השלום לתעבורה, וכפי ששב וציין בית המשפט המחוזי, על המבקש להסב דו"ח על שמו של זולתו באיחור כה ניכר, ליתן הסבר לפשר השיהוי. המבקש נמנע בשתי הערכאות להסביר מדוע איחר באופן כה ניכר בבקשתו להסבת הדו"ח, והסבר אינו בנמצא אף בבקשת רשות הערעור; גם לא הובאו "נימוקים מיוחדים אחרים" (סעיף 230). בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים (ראו והשוו רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל , פ''ד נז(6) 793 , 800; ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה 7). על כן בנסיבות, טוב לה לבקשה שלא הוגשה מאשר הוגשה, ועל כן ישא המבקש בהוצאות בסך 1,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.

ניתנה היום, א' בטבת התשע"ב (27.12.2011).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

מצוטט על ידי (3 מסמכים)

  • רע"פ 1896/18נעמה הדני נ. מדינת ישראלהחלטה
  • רע"פ 7018/14מיכאל טיטלבאום נ. מדינת ישראלהחלטה
  • רע"פ 3285/14יוסף שגיא נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1בהיעדר הסבר לאיחור הניכר בבקשת ההסבה אין מקום להאריך את המועד להישפט
  2. 2בקשת הסבה שהוגשה באיחור ניכר אינה נבחנת לגופה, שכן אחרת לא יהיה לכך סוף ובקשות הסבה יוגשו ללא תלות בזמן ביצוע העבירה