רע"פ 972/09 איאד אבו עקל נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה בירושלים הרשיע את המבקש, ביו היתר, בעבירות של ניסיון לשבש מהלכי משפט, נהיגה בחוסר זהירות וגרימת תאונה בה נחבל אדם. הרקע להרשעה היתה תאונה בה היה מעורב המבקש, שבעקבותיה פנה אל הנהג האחר וביקש ממנו שלא לדווח על האירוע, ולחלופין, שישפכו שמן על הכביש ויטענו כי התאונה נגרמה כתוצאה מהחלקה. בעקבות הרשעתו נדון המבקש לארבעה חודשי מאסר על-תנאי, 100 שעות שירות לתועלת הציבור, שלושה חודשי פסילה ושלושה חודשי פסילה על-תנאי.

2.

ערעור שהגיש המבקש על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי - נדחה. בערעורו טען המבקש, כי לא היה מקום להרשיעו בעבירה של שיבוש הליכי משפט בהתבסס על גרסת המתלונן. עוד נטען, כי המבקש הורשע בעבירה זו על בסיס עדותו יחידה, ובית-המשפט לא הזהיר את עצמו כנדרש אף שלא הייתה תוספת ראייתית לתמוך בהרשעה. בנוסף, נטען כי עבירת הניסיון לא השתכללה, מאחר ולא הוכח כי המבקש פעל באמצעים כלשהם – מעבר לפנייה מילולית למתלונן – כדי להגשים את מטרת השיבוש. לבסוף, טען המבקש כי היה זה אשמו של המתלונן שגרם לתאונה.

בדחותו את הערעור קבע בית-המשפט המחוזי כי באשר לעבירה של שיבוש הליכי המשפט, בחינת גרסתו של המתלונן מלמדת כי יש להותיר הרשעה זו על כנה:

"בפנייתו של המערער למתלונן בהצעה לתאר מהלך התאונה באופן שונה (עקב החלקה כאמור על כתם שמן) יש כדי ללמד על תחילת הוצאתה של הכוונה הפלילית אל הפועל, כנדרש בעבירות הניסיון למיניהן... שהרי המערער היה זקוק תחילה להסכמתו של המתלונן לדבר ולשיתוף פעולה מובטח מצידו. משדחה המתלונן הצעתו של המערער, לא עלה בידו של המערער להוציא תוכניתו לפועל ומשכך, לכאורה, לא הושלם המעשה המכוון לשיבוש כאמור... די היה בהצעתו של המערער לשבש מהלכי משפט בדרך ספציפית ... כדי להביא לשכלולה של העבירה העיקרית" (עמוד 13 להכרעת-הדין).

עוד נקבע, כי על-אף שאין להתעלם מחלקו של המתלונן בתאונה, עולה מן העדויות שהייתה זו, בעיקרה, נהיגתו חסרת הזהירות של המבקש שגרמה לה.

3.

המבקש עותר ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו אותן טענות ששימשו אותו בעבר, היינו, כי לא היה מקום להרשיעו בהתבסס על עדותו היחידה של המתלונן, וכי המתלונן גרם את התאונה. בנוסף, נטען כי העונש שהושת על המבקש חמור יתר על המידה.

4.

דין הבקשה להידחות, באשר היא אינה נמנית על סוג העניינים המחייבים ליבון בפני ערכאה שלישית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)), והיא גם אינה נכנסת לגדרם של החריגים לאותה הלכה. כידוע, אף חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)). למעלה מן הדרוש אוסיף, כי הבקשה בעיקרה עוסקת בשאלות שבעובדה ומהימנות בהן אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב, ומקל וחומר שערכאה שלישית לא תהא נוטה לעשות זאת.

הבקשה נדחית.