רע"פ 9720/07 שמואל גבאי נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן :

1.

כנגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום שאוחדו במסגרת הדיון בבית משפט השלום ברמלה (פ 2364/06 ו-פ 2368/06). במסגרת הסדר טיעון אוחד הדיון עם כתב אישום נוסף (פ 1221/06) ולאחר הודאתו ביקש המבקש לצרף לדיון תיק חקירה שנפתח כנגדו ובו הודה (פ"א 194/06). במסגרת הסדר הטיעון הודה המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתבי האישום המתוקנים, והורשע בעבירה של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, לפי סעיף 413 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של גניבה מרכב, לפי סעיף 413ד(א) לחוק העונשין; עבירה של החזקת כלי פריצה, לפי סעיף 413ז לחוק העונשין; עבירה של החזרת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 ובעבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין. במסגרת הסדר הטיעון נקבע כי שירות המבחן יערוך תסקיר בעניינו של המבקש.

2.

במסגרת התסקיר ציין שירות המבחן כי המבקש, אשר היה בן 52 באותה עת, ניהל במשך שנים רבות אורך חיים שולי וחסר יציבות, אשר אופיין בשימוש בסמים קשים, הסתבכות עם החוק בעבירות אלימות, רכוש וסמים וריצוי תקופות מאסר. עוד צוין כי במהלך השנים שולב המבקש במסגרות גמילה שונות והשתלב בטיפול מספר פעמים, אולם התהליכים הטיפוליים היו מאופיינים בחוסר יציבות מצידו. כפי שתואר בתסקיר, שירות המבחן העירך כי המסגרת המתאימה ביותר לטיפול בו הינה קהילה טיפולית לנפגעי סמים, אך המבקש שלל את שילובו בה, ועל כן שולב במסגרת יומית. לנוכח כל האמור המליץ שירות המבחן על העמדתו של המבקש במבחן למשך שנה וחצי, בצד ענישה משמעותית ומרתיעה.

3.

ביום 7.6.2006 גזר בית המשפט (כבוד השופטת ז' בוסתן ) על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה כנגד הרכוש או על פקודת הסמים. כן הפעיל בית המשפט שני מאסרים מותנים שהיו תלויים ועומדים כנגדו – האחד למשך שמונה חודשים והשני למשך שבעה חודשים – שירוצו בחופף זה לזה. בהתאם, נקבע כי סך הכול יירצה המבקש עונש של ארבע עשרה חודשי מאסר בפועל. בית המשפט קבע כי מ דובר

באדם העושה שימוש אינטנסיבי בסמים ומממן את צריכתם על ידי ביצוע עבירות רכוש. בית המשפט ציין כי ניסיונות הגמילה הרבים שערך המבקש לא צלחו, וכי בנסיבות אלו יש למנות לצד הקולא רק את הודאתו.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 71432/07).

4.

ביום 8.11.2007 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד סגני הנשיא ד' ברלינר ו- ז' המר והשופטת נ' אחיטוב ) את ערעור המבקש בציינו כי תקופת המאסר שהטיל בית משפט השלום על המבקש פחותה מזו המצטברת מעונשי המאסר המותנים שהיו תלויים ועומדים כנגדו, באופן שניתן לומר שהמערער למעשה לא קיבל כל עונש על מכלול העבירות בהן הורשע בתיקים שהואשם בהם.

5.

מכאן הבקשה שבפנינו, בגדרה שב המבקש על טיעוניו בבית המשפט המחוזי וטוען כי שגו בתי המשפט משלא אפשרו עריכת תסקיר משלים בעניינו, ומשלא התחשבותו בנסיבותיו האישיות ובפרט בהיות העבירות מבוצעות על רקע התמכרותו לסמים מסוכנים ובהליך הגמילה המוצלח אותו הוא עובר.

המשיבה מצידה מתנגדת למתן רשות ערעור. לגישתה אין עניינו של המבקש מעלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינו הפרטני ואשר יש בה כדי להצדיק מתן רשות לדיון בעניינו ב"גלגול שלישי", בפרט לאור היותה של הבקשה מתמקדת בעונשו של המבקש ותו לא.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לנו, ולאחר ששמענו את הצדדים בפנינו, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

6.

עניינו של המבקש נדון כבר בשתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה ). בענייננו, חרף טענותיו, לא הצביע המבקש על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות העניין, לא מצאתי כי יש בעונש שהושת על המבקש משום סטייה כלשהי מנורמת הענישה המקובלת בגין העבירות אותן ביצע. יתרה מכן, דומה כי בית משפט השלום דווקא הקל בצורה ניכרת בעונשו של המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

7.

מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. המערער הורשע במסגרת מספר תיקים מאוחדים בכמה עבירות רכוש וסמים. אין זו הסתבכותו הראשונה של המערער בפלילים, וברי כי העונשים שנגזרו עליו בעברו לא הרתיעהו מהמשך דרכו הרעה. אף בשעה שביצע את העבירות בהן הורשע תלויים היו ועומדים כנגדו עונשי מאסר מותנים. חרף כל זאת, בחר בית משפט השלום שלא למצות עימו את הדין והטיל עליו עונש מקל של ארבע עשר חודשי מאסר בלבד, כאשר במסגרתו מופעלים עונשי מאסר מותנים של שבעה ושמונה חודשים.

אכן אין להקל ראש במאמצי המבקש להשתקם. מאמצים אלו ראויים הם לשבח ואף להתחשבות במסגרת גזירת דינו. אלא שאין בהם כדי להביא להפחתה אל מעבר לעונש המקל ממילא שנגזר עליו.

8.

אין בידי לקבל את טענות המבקש לעניין סירוב בית המשפט המחוזי להורות על הגשת תסקיר משלים בעניינו. ההחלטה האם להורות על הגשת תסקיר עדכני נתונה לשיקול דעת בית המשפט. יש לזכור כי ממילא תסקיר שירות המבחן אינו אלא בבחינת המלצה גרידא ומהווה הוא אך אחד מבין כלל השיקולים העומדים בבסיס רציונל הענישה הפלילית, ביניהם על השופט היושב בדין לאזן בבואו לגזור את דינו של הנאשם (ראו ע"פ 405/06

מדינת ישראל נ' חלייחל (לא פורסם, 8.5.2006)). במכלול נסיבות העניין, איני מוצא כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להורות על עריכת תסקיר משלים בעניינו של המבקש.

בשולי הדברים אציין כי אני תקוה כי המבקש יפיק תועלת מריצוי עונשו, וכי ימשיך את התהליך החיובי בו החל במסגרות המתאימות לכך בשירות בתי הסוהר, מתוך הבנתו את הטובה הגלומה בכך לו ולסביבתו.

סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור.

המבקש יתייצב ביום 23.10.08 לא יאוחר משעה 9:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, לשם תחילת ריצוי עונשו.

ש ו פ ט

המשנה לנשיאה א' ריבלין :

אני מסכים.

המשנה לנשיאה

השופטת א' פרוקצ'יה :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן.