רע"פ 9816/06 רועי אהרוני נ. מדינת ישראל

המבקש הינו בעל מוסך אופנועים באזור התעשייה ברחובות. בתאריך 21.6.05 נערך חיפוש במוסכו, ובעקבותיו נתפסו על-ידי המשטרה שלושה אופנועים מהדגמים ימאהה (מספר רישוי 22-665-24), קוואסקי (ללא מספר רישוי) וסוזוקי (מספר רישוי 34-182-61), אשר נחשדו כגנובים.

בתאריך 28.12.05 הגיש המבקש בקשה לבית-משפט השלום ברחובות להורות על השבת האופנועים התפוסים, לפי סעיפים 34 ו-35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט- 1969 (להלן: פקודת סדר הדין הפלילי ).

בתאריך 21.2.06 קבע בית-משפט השלום ברחובות (כבוד השופט ה' פיינשטיין ) בהחלטתו, כי מאחר שמספרי השלדה של האופנועים מהדגמים ימאהה וקוואסקי זויפו, הם יישארו בחזקת המשטרה, עד להכרעת בית-המשפט בתיק הפלילי שמתנהל בעניין. באשר לאופנוע מדגם סוזוקי לא הוכח החשד של זיוף ועל כן הורה בית-משפט השלום על החזרתו למבקש.

על החלטתו של בית-משפט השלום הגיש המבקש ערר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת נ' אהד ) דחה את הערר וקבע, כי מחוות דעת המומחים שבדקו את האופנועים עולה, כי מספרי המנוע והשלדה של שני האופנועים מהדגמים ימאהה וקוואסקי זויפו. כמו כן קבע בית-המשפט המחוזי כי במקרה דנן, חובת ההוכחה, כי על המקרה חלה תקנת השוק, כאמור בסעיף 34 חוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: תקנת השוק ). חלה על המבקש, וזה האחרון לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח, כי בעניינו מתקיימת תקנת השוק.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוען בא-כוח המבקש, כי נפלה שגגה בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי בקובעו כי תנאי תקנת השוק אינם חלים על המקרה הנוכחי, מקום שהמבקש רכש את האופנועים בתום לב ובעד ערך מאדם בשם קריטי תומר וכי הוא מצרף מסמך המעיד על כך.

מנגד טוענת באת-כוח המשיבה כי טענת המבקש לפיה רכש את האופנועים בתום לב ובעד ערך ועל כן קיים את הוראות תקנת השוק במקרה דנן היא טענה עובדתית שהוכרעה על-ידי הערכאות שקדמו לי. טענה עובדתית כזו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית, חוקתית או ציבורית, שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור לבית-המשפט העליון (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, להלן: הלכת חניון חיפה ). באת-כוח המשיבה הוסיפה וטענה עוד, כי

תקנת השוק אינה חלה בענייננו, מקום שהמבקש לא הוכיח כי האנשים, מהם הוא קנה את האופנועים, עוסקים ברגיל במכירת אופנועים וכי המכירה התבצעה במהלך עסקיהם הרגיל של אותם אנשים – כדרישת התקנה. מעבר לכך, העובדה כי האופנועים נקנו על-ידי המבקש ונרשמו על שמם של אחיו וחברתו לשעבר מעוררים ספקות לעניין תום ליבו של המבקש.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, המבקש אף לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123.

דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. שתי הערכאות שקדמו לי קבעו בהסתמך על החומר העובדתי שהוצג בפניהם, כי מדובר באופנועים אשר הוכח שמספרי המנוע והשלדה שלהם זויפו, וכי המבקש לא הרים את הנטל המונח על כתפיו להוכיח כי עומדת לזכותו תקנת השוק. איני סבור כי מקרה זה בא בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיק התערבות בקביעות עובדתיות אלו, וזאת בפרט לאור ההלכה לפיה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית (ראו ע"פ 6084/02 סטניסלב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). משלא עלה בידי המבקש להוכיח כי על העסקה חלה תקנת השוק, נותרת עננת החשדות מעל האופנועים מקום שמספרי השלדה שלהם זויפו ומקום שהאופנועים נרשמו על שם קרוביו של המבקש. בנסיבות אלה דעתי היא, כי ההחלטה שלא להורות על השבת האופנועים התפוסים למבקש, בדין יסודה, ואיני רואה מקום לשנותה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.