רע"פ 9857/08 ראובן הירש נ. מדינת ישראל -לשכת תביעות חיפה -משטרת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בחיפה (תת"ע 5277-07) בגין עבירה של אי קיום הוראות הניתנות בתמרור, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 15.6.2006 בשעה 20:25, עצר המבקש את רכבו מסוג "טיולית" לצד שישה אבני שפה הצבועות אדום-לבן, ללא משולש אזהרה או סימון אחר כי ישנה תקלה ברכב. בכך עבר המבקש על הוראתו של תמרור ד-15 להודעת התעבורה (קביעת תמרורים), תש"ל-1970, אשר מורה כי "אסורה כל עצירה או חניה בכביש אלא אם דרוש הדבר למילוי הוראות כל דין".

ביום 15.7.2008 הרשיע בית המשפט לתעבורה (כבוד השופט ש' יציב ) את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בית המשפט קבע כי נוסף על עדותו של מתנדב המשמר האזרחי אשר ערך את דו"ח התנועה, המבקש בעצמו העיד כי חנה לצד אבני שפה הצבועות אדום-לבן ולפיכך הודה למעשה באי קיום הוראות הרמזור. בית המשפט גזר על המבקש קנס בסך 1,000 ש"ח לאור עברו הפלילי של המבקש הרווי עבירות תנועה למכביר, וכן התנהלותו של המבקש אשר הביאה לבזבוז זמן שיפוטי יקר.

על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה (עפ"א 180/08). המבקש טען כי הינו נהג טיולית העובד עם יחידת "אגוז" הצה"לית. מעת לעת הוא נוסע עם הטיולית לביתו בקרית ביאליק ומחנה את הרכב לדקות ספורות בהן הוא עולה לביתו לקחת בגדים להחלפה או ציוד אחר. לפני שהוא עולה לביתו, מקפיד המבקש לבדוק האם שכחו החיילים ציוד צבאי בטיולית, בדיקה שאורכת שתיים או שלוש דקות. לטענתו, הדו"ח אשר נרשם לו הודבק לשמשת הרכב בעת שבדק אם נשכחו דברים בטיולית, והוא אכן בא בדברים עם מתנדב המשמר האזרחי תוך כדי שזה רשם לו את הדו"ח, אשר הודבק לבסוף על שמשת הטיולית ללא רישום תגובתו. כמו כן, המתנדב לא הקיף את הרכב כדי לחפש אם הונח משולש אזהרה ועל כן לא יכול היה לדעת שמשולש שכזה לא הונח. לדעת המבקש, התנהלות המשטרה בתיק זה הינה נדבך נוסף בהתנקלות השיטתית של המשטרה נגדו מימים ימימה. לבסוף טען המבקש כי בית המשפט לתעבורה החליף בין המילים חנה לעצר בפסק דינו, ללא הבחנה ביניהן.

ביום 12.10.2008 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט כ' סעב ) את ערעורו של המבקש. בית המשפט קבע כי משהודה המבקש בטענותיו כי עצר את רכבו סמוך לאבני השפה הצבועות אדום-לבן, הרי שהרשעתו בביצוע העבירה המיוחסת לו הינה כדין, אף אם תתקבל טענתו באשר לנסיבות מתן הדו"ח.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב ומעלה המבקש את אותן הטענות אשר העלה בערעורו לבית המשפט המחוזי. לכך מוסיף המבקש כי עברו הפלילי אינו מכביד כפי שקבע בית המשפט לתעבורה וכולל הרשעות שונות שאינן קשורות לענייננו או הרשעות שמן הראוי לבטלן.

בד בבד עם הגשת הבקשה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בבקשה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט לתעבורה, אשר החרה החזיק אחריו בית המשפט המחוזי, כי אין לטענותיו השונות של המבקש, אף אם הינן נכונות במלואן, כל נגיעה לעצם הרשעתו בעבירה אשר יוחסה לו. זו עניינה חניה או עצירה לצד אבני שפה בצבעי אדום-לבן, והמבקש עצמו הודה בפה מלא כי עצר לצד אבני שפה בצבעים אלו למספר דקות. שאר טענותיו באשר לנסיבות בהן נוהג הוא לעצור את רכבו למספר דקות ליד ביתו אינן משליכות כלל על הרשעתו. כמו כן, הטענה כי המשטרה רודפת אותו באופן שיטתי נטענה בעלמא, ללא תימוכין או הסבר הגיוני לעניין.

אשר לחומרת העונש שהושת על המבקש, יצוין שהלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש, ויש לציין כי בדין התייחס בית המשפט קמא לעברו הפלילי, המלמד כי המבקש עובר על חוקי התנועה חדשות לבקרים.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.