רע"פ 9880/05 אילן דוויק נ. מדינת ישראל

המבקשים הינם אחים, אשר הועמדו לדין בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו על רקע פרשה שנמשכה בין השנים 1996-2001, במסגרתה רומו קונים ומוכרים של מכוניות על-ידי המבקשים, בנוגע לערכן האמיתי של המכוניות, כל זאת באמצעות ובעזרתם המודעת של אחרים, כמתואר להלן.

יתר רחמים חדד (להלן: חדד) הינו בודק רכב, בעל מניות ומנהל של י.א.א שירותי רכב בע"מ, אשר הינה תאגיד המפעיל מכון העוסק בבדיקת כלי רכב לפני עסקאות קניה ומכירה, על-פי רישיון ממשרד התחבורה, בשם "קומפיוטסט יפו" (להלן: המכון).

כנגד המבקשים הוגש כתב אישום לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, הכולל חמישה-עשר אישומים, בגין עבירות שונות ורבות, כגון מתן שוחד, עבירה לפי סעיף 291 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: החוק); זיוף בנסיבות מחמירות בכוונה לקבל באמצעותו דבר, עבירה לפי סעיף 418 לחוק; שימוש במסמך מזויף, עבירה לפי סעיף 415 לחוק וכן בקבלת דבר מה במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 לחוק. כן הואשמו המבקשים יחד עם אביהם, יחזקאל דוויק, בגין אי-דיווח לפקיד שומה על תחילת התעסקות, אי-ניהול פנקסי חשבונות, כמתחייב מהוראות פקודת מס-הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה) וכן ב-7 עבירות של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס, עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודה, עבירה בגין כל שנת מס. כן הואשם המבקש 1 בניסיון להשמיד ראיות לפי סעיף 242 יחד עם סעיף 25 לחוק ובהפרעה בשעת מילוי תפקיד, עבירה לפי סעיף 216א(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה).

יחד עם המבקשים הועמד לדין חדד בגין 13 עבירות של לקיחת שוחד, עבירה לפי סעיף 290 לחוק וב-25 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 לחוק. החברה שבבעלותו של חדד, המפעילה את המכון, הועמדה לדין אף היא והואשמה ב-25 עבירות של קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 לחוק.

כתב האישום המפורט מגולל את מעשיהם של המבקשים, אשר עבדו בצוותא כסוחרי רכב. המבקשים הסתירו את זהותם כסוחרי רכב מפני אזרחים תמימים אשר באו איתם במגע והציגו עצמם כקונים או מוכרים פרטיים של רכבים. במסגרת בדיקת הרכב במהלך המשא-ומתן, הביאו המבקשים באופן שיטתי כלי רכב לבדיקה במכון, בו ניתנה להם חוות-דעת מוטה לטובתם על-ידי חדד, קרי, כאשר המבקשים קנו את הרכב חוות-הדעת נטתה להוריד מערך הרכב וכאשר מכרו אותו, "ייפתה" חוות-הדעת את מצבו של הרכב. במקרים רבים נבדק אותו הרכב פעמיים - פעם אחת בעת קנייתו על-ידי המבקשים ופעם נוספת בעת מכירתו על-ידם. למותר לציין, כי חוות-הדעת בשני המקרים, היו שונות בתכלית. בין לבין, שינו המבקשים את מד האוץ (ספידומטר בלע"ז) ברכבים, על-מנת ליצור מצג כאילו אלו צברו מספר קילומטרים נמוך יותר מאשר צברו באמת. כן הואשמו המבקשים ואביהם בכך שלא דווחו לרשויות המס על עיסוקם זה כלל, וצברו הכנסות המגיעות לסכום כולל של כ-8 מיליון ש"ח, אשר לא דווח ולא שולם בגינו מס כחוק. לבסוף, נטען בכתב האישום, כי במהלך חיפוש שנערך בביתו של המבקש 1 על-ידי חוקרי מס-הכנסה, קרע הלה שלושה מסמכים הקושרים אותו למעשים המתוארים בכתב האישום וניסה להשמידם, ביודעו, כי הם עשויים לשמש כראיה בהליך שיפוטי.

בתאריך 5.9.2004 ובהחלטתו המתקנת מיום 11.10.2004 הרשיע בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן) את המבקש 1 ב-9 עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 לחוק; 9 עבירות של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק; 6 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק; 7 עבירות של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס לפי סעיף 220 לפקודה וכן בעבירה של ניסיון להשמיד ראיות לפי סעיפים 242 ו-25 לחוק ועבירה של הפרעה בשעת מילוי תפקיד לפי סעיף 216א(ב) לפקודה. המבקש 2 הורשע ב-9 עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 לחוק; 9 עבירות של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק; 7 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק וכן ב-7 עבירות של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס לפי סעיף 220 לפקודה. המבקשים זוכו מיתר העבירות שפורטו בכתב האישום. אביהם של המבקשים הורשע גם הוא ב-7 עבירות של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס לפי סעיף 220 לפקודה. בגין העבירות בהן הורשעו המבקשים נגזר עונשם ל-50 חודשי מאסר, מתוכם 40 חודשים לריצוי בפועל והיתר על תנאי שלא יעברו על עבירות לפי סעיפים 415, 418 ו-420 לחוק וסעיף 220 לפקודה וכן קנס בגובה 20,000 ש"ח על כל אחד מהמבקשים. הכרעת הדין וגזר-הדין בעניינם של חדד ו-י.א.א שירותי רכב בע"מ אינם מעניינה של בקשה זו והם נדונו בהרחבה על-ידי ברע"פ 2499/06 (החלטה מיום 2.4.2006).

על פסק-דינו של בית-משפט השלום ערערו הן המבקשים והן המשיבה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר ו-י' שיצר) דחה ברובו את ערעור המבקשים וקיבל חלקית את ערעור המשיבה, בקובעו, כי בעוד שהמבקשים יזוכו מעבירה אחת של זיוף בנסיבות מחמירות, הרי שיש להרשיעם ב-20 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק. בעניין זה קיבל בית-המשפט המחוזי את ערעור המשיבה ותיקן את הפגם בהחלטתו המתקנת של בית-משפט השלום מיום 11.10.2004, אשר לא היה רשאי לעשות זאת. לעניין יתר האישומים בהם הורשעו המבקשים, נדחה ערעורם או לא הוגש כלל ערעור בעניינם ועל-כן נותרה הרשעתם בעינה. כן קיבל בית-המשפט המחוזי את טענת המשיבה, כי יש לתת התייחסות עונשית נפרדת לעבירת הניסיון להשמיד ראיות אשר עבר המבקש 1. עם קבלת ערעור המשיבה, הוחמר עונשם של המבקשים, כך שמאסרו של המבקש 1 הועמד על 45 חודשי מאסר בפועל ומאסרו של המבקש 2 הועמד על 43 חודשים מאסר בפועל, וכן הוגדל הקנס שהוטל על המבקשים לסך 50,000 ש"ח, כל אחד. יתר רכיבי העונש נותרו ללא שינוי.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוענת באת-כוח המבקשים, כי עניינם של המבקשים מעלה שאלות משפטיות חשובות, אשר בגינן ראוי להעניק להם רשות ערעור. השאלות העולות לדעתה מהפרשה הינן הפער הראוי בענישה בין שותפים לעבירה, בענייננו המבקשים מחד וחדד מאידך, וכן המשקל אשר יש ליתן לסכום המס המשוער אשר נגזל מרשויות המדינה בעת גזירת הדין והיחס בין העלמת מס להעלמת הכנסה. עוד טוענת באת-כוח המבקשים, כי על-פי פסיקת בית-המשפט המחוזי, בהסתרת המבקשים את זהותם כסוחרי רכב בפני אזרחים תמימים מוכרי מכוניות, נאלצו אותם מוכרים לנהל משא ומתן מול סוחרים ולא מול אזרחים כמוהם, מבלי לדעת שהם חשופים להשלכות הנובעות מכך. בכך נוצר חוסר שוויון במשא ומתן אשר פעל לטובת המבקשים והמצדיק את הרשעתם בקבלת דבר במרמה. לטענתה, בכך נכנסות נורמות משפטיות אזרחיות, אשר יש מקום לבדוק את מידת השפעתן בתחום הפלילי.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית חשובה וכללית, אשר מצדיקה מתן רשות ערעור. השאלות עליהן הצביעה באת-כוח המבקשים, טוען בא-כוח המשיבה, אינן מבוססות. לטענתו, המבקשים הורשעו בעבירות נוספות על אלו שהורשע בהן חדד, המצדיקות את הפער בענישה. כן הוא טוען, כי אכן יש לתת בגזר הדין משקל לסכום המס אשר הועלם, אולם בענייננו נבע השיקול לחומרא מהעובדה שהמבקשים ניהלו עסקים בהיקף רחב, ללא כל דיווח שהוא, בצורה שיטתית, תוך הוצאת מקור ההכנסה כולו ממעגל המס לאורך שנים. באשר לשאלת היחס בין הנורמות האזרחיות לפליליות טוען בא-כוח המשיבה, כי אין מקום להידרש לכך בענייננו, שכן המבקשים רימו את הקונים והמוכרים בצורות נוספות, כגון זיוף מד האוץ ברכב וקבלת חוות-דעת מוטעות במכון.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינם של המבקשים כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ). בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקשים לא הצביעו על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. מקובלות עלי טענותיו של בא-כוח המשיבה. המבקשים הורשעו במספר עבירות רב ובעבירות נוספות על אלו שהורשעו בהם כשותפים לחדד ו-יא.א שירותי רכב בע"מ, עבירות אשר גם כלעצמן מצדיקות את רמת הענישה אשר הופעלה כנגדם ואולי אף הקלה עימם במעט. אמנם ניכרה כאן גם שותפות בדבר עבירה, אולם אין ספק, כי חלקם של המבקשים גדול בהרבה מזה של חדד, למרות ה"כיסוי" האובייקטיבי לכאורה שהלה סיפק לפעולותיהם. גם בעניין סכום המס אשר חבו המבקשים למשיבה, לא הביאו הם כל ראיות באשר לסכום המס האמיתי ולא עשו מאמצים ניכרים בכדי לתקן ולו במעט את הנזק אשר יצרו לקופת המדינה במעשיהם. בנסיבות אלו, אין כל מקום להידרש לשאלה משפטית בעניין. גם בעניין השאלה שהעלתה באת-כוח המבקשים, הרי שאין מקום להידרש לה, נוכח העובדה, כי בסופו של דבר השתמשו המבקשים במרמה, בין אם על-ידי הצגת עצמם כאנשים רגילים, בין אם על-ידי שינוי מד האוץ ובין אם באמצעות חוות דעת מוטה – כל זאת בכדי לקבל מחיר טוב מבחינתם. בכך הושלמו יסודות העבירה של קבלת דבר במרמה.

כפי שציינתי בהחלטתי ברע"פ 2499/06 יתר רחמים חדד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), העבירות בהן הורשעו המבקשים הינן עבירות חמורות ביותר, הפוגעות באופן חמור במסחר השוטף בשוק המכוניות המשומשות, המתבצע בין אזרחים לא מקצועיים בדרך-כלל. על רקע זה, יש לנקוט ביד קשה כלפי מעשים כגון אלו של המבקשים.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.