רע"פ 9926/01 יעקב הדר נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בפתח-תקווה בעבירות של הפרת הוראה חוקית, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים. המבקש מימש את זכותו והגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ערערו התקבל בחלקו והמבקש זוכה מחמת הספק מעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות.

על פסק-דין של ערכאת ערעור אין זכות ערעור נוספת, ולפיכך הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון. רשות ערעור, המעניקה למבקשהּ דיון שלישי בעניינו, ניתנת רק כאשר המבקש מראה, כי מן הבקשה עולה שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מן הסכסוך הספציפי שבין הצדדים.

בתאריך 5.6.02 נדחתה בקשתו של המבקש למתן רשות ערעור. וכך קבעתי בהחלטתי:

הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מן הסכסוך הספציפי שבין הצדדים ומצדיקה דיון בגלגול שלישי.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגוף העניין יש לדחות את טענות המבקש, אשר הופנו בעיקרן כלפי ממצאיו העובדתיים של בית-משפט השלום, ואשר אושרו על-ידי בית-המשפט המחוזי באשר לעבירות של איומים והפרת הוראה חוקית. באשר לטענת המבקש, לפיה לא ניתן להרשיעו בעבירה של איומים, שכן לא דיבר עם המתלוננים, הרי שאף לטענה זו התייחס בית-המשפט המחוזי וקבע, כי לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז1977- איום יכול להתבטא גם בהתנהגות, ובענייננו בעובדה שהמבקש רדף אחר המתלוננים והלם באגרופיו בחלון רכבם יש משום התנהגות מאיימת.

המבקש, שמיאן לקבל עליו את הדין, פנה במכתב למשנה-לנשיא בית-המשפט העליון, טען כנגד ההחלטה שניתנה וביקש לדעת מהן הדרכים הנוספות העומדות בפניו. במכתב שנשלח למבקש מטעם העוזרת המשפטית למשנה-לנשיא, הוסבר לו, כי האפשרות לייעוץ בנוגע לדרכים העומדות בפניו - אם עומדות - לתקיפתה של אותה החלטה קיימת אצל עורך-הדין דני בן טובים, ראש מדור בלתי מיוצגים בבית-המשפט העליון.

ברם, המבקש סירב להסתפק בכך והוסיף והגיש את הבקשה שבפניי.

מן הבקשה לא ניתן להבין מהו הסעד המבוקש, אולם נראה, כי המבקש היה מעוניין בשינוי ההחלטה שניתנה בבקשה למתן רשות ערעור.

לא מצאתי בבקשה עילה לשינוי החלטתי, שכן, כאמור, לא זו בלבד שביום מתן ההחלטה סיים בית-משפט זה את מלאכתו בתיק, אלא שבטענות המבקש, שנבדקו לגופן, אף אין ממש.