פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
9949/05
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
מוחמד עבד אל קאדר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום
5.9.05, בתיק ע"פ 70378/05, שניתן על ידי כבוד השופטת נ' אהד
בשם המבקש: עו"ד דרויש
נאשף
החלטה
המבקש הורשע בבית-המשפט לתעבורה בנתניה בעבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש (עבירות לפי סעיפים 62(3) ו-62(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961, להלן: פקודת התעבורה ), ונגזרו לו שישה חודשים מאסר על-תנאי, פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים ו-28 ימים, 6 חודשי פסילה על-תנאי וקנס בסך 1500 ש"ח.
המשיבה, שלא השלימה עם גזר-הדין, ערערה עליו בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שם טענה כי לא התקיימו במבקש אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהכלל הקבוע בסעיף 39א לפקודת התעבורה, ולפיו יש להטיל על מורשע בעבירה של נהיגה בשכרות, עונש פסילה לתקופה שלא תפחת משנתיים. ערעורה של המשיבה התקבל, ובית-המשפט המחוזי החמיר את עונש הפסילה בפועל שהושת על המבקש, והעמידו על שנתיים.
כעת עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור, בנימוק שהתערבותה זו של ערכאת הערעור בגזר-דינה של הערכאה הראשונה לא היתה מוצדקת, וכן כי העונש שהושת עליו חמור הוא יתר על המידה, ואינו מבטא התחשבות בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות.
דין הבקשה להידחות. הלכה היא מלפנינו כי אין בטענות בדבר חומרת העונש כדי להצדיק מתן רשות לערער. רשות כאמור ניתנת אך במקרים המעלים סוגיות להן נודעת חשיבות כללית, החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים. עניינו של המבקש אינו מגלה עילה לסטייה מכלל זה.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ט"ו בחשוון תשס"ו
(17.11.2005).
ש ו פ ט