רע"פ 9988/07 מרדכי מאגרו נ. מדינת ישראל

1.

המבקש, נהג במקצועו, פגע עם משאיתו בהולך רגל בעת שזה חצה את הכביש במעבר חציה, והרגו. משנוכח, כי הולך הרגל אינו בין החיים, הסתלק המבקש מן המקום בלא שהזעיק את שירותי הצלה ובלא שדיווח על התאונה. בהמשך, שטף המבקש את חזית המשאית כדי להעלים את סימני התאונה. בכתב-האישום שהוגש לבית-המשפט לתעבורה בפתח-תקווה, יוחסה למבקש, בין היתר, עבירה של הפקרה לאחר פגיעה, לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה, אולם בהמשך חזרה בה המשיבה מעבירה זו. המבקש הודה בעובדותיו האחרות של כתב-האישום, ובעקבות כך הורשע בגרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה, שיבוש הליכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ואי-קיום ההוראות הקבועות בתקנה 144(א)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, שכותרתה "תאונת דרכים שתוצאותיה הריגה או פגיעה בגוף". בעקבות הרשעתו, נגזרו למבקש 30 חודשי מאסר, שישה חודשים מאסר על-תנאי ורישיונו נפסל למשך 15 שנים. בגזר-דינו ציין בית-המשפט לתעבורה, כי טוב עשתה המשיבה שחזרה בה מהאישום בעבירה של הפקרה, בה לא ניתן היה להרשיע את המבקש שהסתלק מזירת התאונה לאחר שנכח כי המנוח נפטר. עם זאת נקבע, כי פעולתו של המבקש "פגומה בפגם מוסרי, אשר איננו נופל בחומרתו וברמת כיעורו מזה הנלווה לעבירת ההפקרה" (עמ' 2 לגזר-הדין).

2.

המבקש ערער לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על חומרת עונשו, וערעורו התקבל. נקבע, כי חרף חומרת מעשיו, היה מקום ללכת לקראתו נוכח הודייתו והעובדה שעברו בתחום התעבורה אינו מכביד. בעקבות כך, הועמדה תקופת המאסר בה ישא המבקש על 24 חודשים, ותקופת הפסילה על 12 שנים.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מלין בשנית על חומרת העונש שהושת עליו. לדידו, עת גזרו את עונשו התייחסו בתי-משפט דלמטה להפקרת המנוח, אף שהוא לא הואשם, וממילא לא הורשע, בעבירה זו.

4.

דין הבקשה להידחות, באשר היא אינה מגלה עילה למתן רשות לערער. כידוע, ההלכה הנוהגת היא שרשות זו ניתנת במשורה, ומכל מקום חומרת העונש לכשעצמה אינה מהווה עילה לקיומו של ערעור שני ( רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)). למעלה מן הדרוש אוסיף, כי לא מצאתי ממש אף בבקשה לגופה. בכתב-האישום תואר כיצד גמל בלב המבקש, מתוך בחירה מודעת, לעזוב את המקום ולהעלים כל זכר למעורבותו בתאונה. אכן, הוא לא הורשע בהפקרתו של המנוח. אך בכך אין כדי לרפא את הפגם המוסרי בפעולותיו מדעת בעת שעבר את העבירות האחרות בהן הורשע.

אשר על כן, הבקשה נדחית.