רע"פ 9989/05 סימנטוב צדקה נ. מדינת ישראל

ביום 7.12.03 הוגש כתב אישום כנגד המבקש לבית-המשפט לתעבורה ברמלה, המייחס לו עבירה של נהיגה רשלנית, לפי סעיף 62(2) בצירוף 38(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); עבירה של גרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 38(2) לפקודה; עבירה של נהיגה במהירות שאינה הולמת את תנאי הדרך, לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: התקנות) ועבירה של גרימת נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 9.3.03 בשעה 20:46 לערך, נהג המבקש במונית מסוג מרצדס בכביש מספר 1 ממזרח למערב בנתיב השמאלי. בשול השמאלי עמד רכב פרטי תוצרת פולקסווגן נהוג בידי יוסף קליין (להלן: הרכב המעורב) עם אורות מהבהבים עקב תקר בגלגל השמאלי הקדמי. לפי הנטען, המבקש אשר נהג ברשלנות ובמהירות שאינה תואמת את הדרך בה נעשו עבודות באותה העת, לא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים ולא האט את נסיעתו, למרות שהבחין מבעוד מועד ברכב המעורב והתנגש בו בחלקו האחורי. כתוצאה מהתנגשות זו, סטה המבקש ימינה והתנגש עם רכבו באוטובוס זעיר ולאחר מכן במעקה הבטיחות שבצד ימין וכתוצאה מכך עצר בסופו של דבר. כתוצאה מהתאונה, ניזוקו שלושה כלי הרכב ומעקה הבטיחות וכן נחבל בגופו המבקש ושני נוסעים, אשר היו ברכבו ונחבלו חבלות קשות.

בית-המשפט לתעבורה ברמלה (כבוד השופטת ר' טאובר) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום והטיל עליו עונש פסילה לתקופה של 12 חודשים, פסילה על תנאי תקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך של 2,000 ש"ח.

על פסק-דין זה הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד ) דחה את ערעורו של המבקש ביום 25.9.05, בקובעו, כי בהיותו של המבקש נהג מקצועי, המכיר את תוואי הדרך, היה עליו להאט מהירותו עת שבוצעו עבודות בכביש, אשר חייבו מהירות פחותה מזו המותרת בדרך כלל ובמיוחד שהיה עליו לראות את הפנסים ומחזירי האור של הרכב המעורב למרחק. בנוסף, קבע בית-המשפט, כי תאונה אינה גורל אלא מחדל ובמקרה זה תוצאותיה הקשות מחייבת ענישה ובעניינו של המבקש, הענישה אשר הוטלה על המבקש, איננה חורגת מהסביר במקרים דומים.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר אליה צירף המבקש גם בקשת עיכוב ביצוע.

בגדר בקשת רשות הערעור, שב המבקש על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-המשפט לתעבורה ובפני בית-המשפט המחוזי. עוד טוען המבקש, כי לשאלה העולה מפסק-דינו יש משקל ציבורי וראויה היא להישמע בגלגול שלישי. כמו-כן, טוען המבקש, כי התאונה אירעה ביום חול בשעות הערב בכביש סואן וכי מן הראוי לייחס לשיקול הדעת הפגום של הרשויות חלק מהאחריות, על כך שנהגו ברשלנות ובחרו לבצע עבודות בכביש שכזה בזמן זה. כן טוען המבקש, כי נהג הרכב המעורב נהג אף הוא ברשלנות כאשר לא הציב משולש אזהרה מאחורי רכבו כמתחייב בחוק וכאשר חנה בשולים השמאליים, אשר היו צרים מלהכיל את רוחבו.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהכרעות הערכאות הקודמות ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור ובכללה את בקשת עיכוב הביצוע. לטענתה, אין לערוך דיון שלישי במקרה, משום שאין כל סיבה בעניינו, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי. בנוסף, טוענת המשיבה, כי הרשעת המבקש מושתתת על מערך ראיות מוצק אותו סקר בפירוט בית-המשפט לתעבורה, אשר נתן אמון מלא בעדויות בוחן התנועה ונהג הרכב המעורב. כמו-כן טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש הינו ראוי בנסיבות העניין והוא משקף נאמנה את תוצאותיה הקשות של התאונה.

דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות, אשר נתנו את דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, זאת בהסתמך על החומרים השונים אשר הוצגו בפניהם ונראה, כי לאור האמור, אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. ככלל, הלכה היא, כי הרשות לקבלת רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רק רלבנטי לבעלי-הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. בענייננו, המבקש הינו נהג מקצועי וכתוצאה מעיסוקו מבלה שעות רבות בנהיגה בכבישים. לפיכך, נראה, כי היה עליו לצפות, כי במהלך נסיעה קיימים מכשולים המחייבים אותו לשנות את אורח נהיגתו ולהיות זהיר יותר, להתמודד עם שינויי הדרך ולנהוג במהירות סבירה בהתאם לתנאי הכביש, אשר היה מצוי אותה העת בשיפוצים ועבודות. בנוסף, נראה, כי היה על המבקש להבחין ברכב החונה וחרף מסקנותיו של הבוחן, כי היה עליו אכן להבחין בכך, כשל המבקש לתת הסבר מדוע לא הצליח למנוע את התאונה. לעניין זה אף יצוין, כי המבקש גם שינה גרסאותיו מספר פעמים ובעשותו כן, לא הותיר רושם מהימן.

בית-משפט המחוזי קבע, כי הכרעת דינו של בית-המשפט לתעבורה מעוגנת היטב על-בסיס חומר הראיות שהובא בפניו וכן על דו"ח הבוחן. קביעתו זו של בית-המשפט המחוזי מקובלת עלי ולא מצאתי כל מקום להתערב בה.

לעניין העונש, יוער, כי העונש אשר הוטל על המבקש הינו סביר בנסיבות העניין ולא נראה, כי יש מקום להתערב בו. זאת, לאור הרשעותיו הקודמות של המבקש ובמיוחד לאור תוצאותיה הקשות של התאונה, אשר במהלכה הפך נוסע בריא בן 47 לנכה, כתוצאה מנהיגתו הרשלנית.

לפיכך, לא מצאתי כל מקום להתערב בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית ובכללה גם בקשת עיכוב ביצוע העונש.