רע"פ 999/08 משה עמר נ. מדינת ישראל

1.המבקש, שעבד במחלקת חזות העיר בעירית תל-אביב-יפו, הודה בעובדותיו של כתב-אישום מתוקן, לפיהן בשתי הזדמנויות שונות הציג עצמו כמי שביכולתו לזרז הליכי אישור בעירייה, וגבה עבור כך תשלום שלא כדין. בתחילה ייוחסו למבקש שתי עבירות של קבלת שוחד, אולם בגדרו של הסדר-טיעון הן הומרו לעבירות של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, הופנה המבקש לממונה על עבודות-שירות, אשר חיווה את דעתו כי בשל מצבו הרפואי, הוא אינו מתאים לבצע עבודות מסוג זה. משכך, ביקשו הצדדים כי בית-המשפט ישית על המבקש מאסר על תנאי וקנס. בית-משפט השלום דחה בקשה זו, וקבע כי מדובר בעבירות חמורות אשר בוצעו בשני מועדים שונים ובאותה שיטת ביצוע. נקבע כי נוכח העובדה שהעונש המרבי הקבוע בחוק לכל עבירה הוא שלוש שנים, אין זה ראוי להקל עם המבקש ולהימנע משליחתו לבית-האסורים. בעקבות כך נדון המבקש ל-12 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 10,000 ש"ח.

2.המבקש הביא את השגותיו כנגד גזר הדין בפני בית המשפט המחוזי, שם הוא גם עתר לכך שהממונה על עבודות-השירות יחווה את דעתו בשנית. המשיבה, מצדה, תמכה בבקשה ובערעור. בית-המשפט המחוזי קיבל חלק מטענותיו של המבקש, לפיהן בית-משפט השלום הסתמך על פסקי-דין שאינם רלוונטיים לעניין הענישה, וכי ביקורתו של בית-המשפט על התנהגות המשיבה, אינה יכולה להכתיב אם לאמץ את ההסדר או לדחותו. עם זאת, נקבע כי נוכח העובדות בהן הודה המבקש – המתארות עבירות חמורות – אין מקום לאמץ רף ענישה מקל, וכי התוצאה אליה הגיע בית-משפט השלום היא נכונה וראויה.

3.עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער. לטענתו, הסדר-הטיעון איזן נכונה בין השיקולים השונים הצריכים לעניין, ובהם מצבו הרפואי הקשה, העובדה כי איבד את מקום עבודתו בעקבות חשיפת מעשיו, והקשיים הראייתים שעמדו בדרכה של המשיבה להוכחת האישומים. עוד נטען, כי היה מקום לקבל חוות-דעת נוספת מהממונה על עבודות-השירות, הואיל ובינתיים חל שיפור במצבו בריאותו. ועוד נטען, כי בית-המשפט המחוזי דן את המבקש כמי שהורשע בעבירת שוחד חרף השינוי שנעשה בכתב האישום.

4.אין בידי להיעתר לבקשה. קיומו של דיון בפני ערכאת ערעור שנייה יוחד למקרים יוצאי-דופן שלהכרעה בהם עשויה להיות השלכה על קהל גדול של מתדיינים ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982) ; רע"פ 7340/07 נסטרוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.9.07)) . לא כזו היא הבקשה שבפני, באשר היא נועדה ללבן, בשלישית, את שאלת העונש הראוי לו למערער. אכן, אפשרות זו קיימת גם קיימת, אולם היא יוחדה למקרים חריגים, ולא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. מעבר לנדרש אוסיף, כי המבקש אכן הורשע בביצוע עבירות של מרמה והפרת אמונים, ולא בעבירות שוחד, ובניגוד לנטען בית-המשפט המחוזי היה ער לכך. עם זאת, בעובדות בהן הודה המבקש גלומה חומרה יתרה, ועל כן אינני סבור כי ערכאת הערעור שגתה בתוצאה אליה הגיעה.

לפיכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.