רעת"ח 39767-08-24 רעת"ח 39767-08-24

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת א' אורן) בגדרה נדחה ערר המבקשת על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת העמיתה ל' פרנקל (שיפמן)).

1.המבקשת הגישה בקשה לבית משפט השלום להחזרת תפוסים בהתייחס לארבעה כלי רכב: משאית מסוג וולבו; משאית מסוג מאן; צמ"א שופל מסוג וולבו; וצמ"א מחפרון (להלן: כלי הרכב).

ארבעת כלי הרכב נתפסו על ידי המשיבה מכוח סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה), בחשד לביצוע עבירות של הובלת פסולת ללא רישיון עסק להובלת פסולת, השלכת פסולת ברשות הרבים, ופינוי פסולת לאתרים שאינם מורשים.

2.בית משפט השלום מצא כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המבקשת לעבירות המיוחסות לה. לאור זאת נקבע כי המבקשת תוכל לקבל לחזקתה את כל כלי הרכב, בתנאים מגבילים ותחת הפקדה בסך 15 אחוז מערכם. זאת, בהתחשב בטענת המבקשת כי היא פעלה בתום לב ובהתאם לבקשת עיריית כפר קאסם.

3.על החלטת בית משפט השלום הגישו שני הצדדים ערר לבית המשפט המחוזי, לפי סעיף 38א(ב) לפקודה. המשיבה טענה בערר כי יש לשחרר את כלי הרכב בהפקדה בסך של 30 אחוז מערכם, בהתאם לתנאים המקובלים בפסיקה. מנגד, טענה המבקשת כי יש לשחרר את שתי המשאיות ללא כל תנאים, מאחר שלא הוכחו לכאורה יסודות העבירה. לטענת המבקשת, הוכחה השלכה של "אדמה נקייה" ולא "פסולת בניין", והדבר נעשה בהתאם להנחיות העירייה, לשם הגבהה ומילוי השטח כדי למנוע הצפה ופגיעה בנפש ורכוש. לטענת המבקשת השלכת אדמה נקייה בנסיבות אלה אינה בבחינת השלכת "פסולת בניין", ולפיכך אין חשד סביר לביצוע עבירה.

בית המשפט המחוזי מצא כי התקיימו עילות לתפיסת כלי הרכב בשל השימוש שנעשה בהם לביצוע העבירות; מאחר שהם עשויים להידרש כראיה בהליך משפטי; לשם מניעת ביצוע עבירות עתידיות; ולהבטחת חילוט עתידי. נקבע כי הגם שאין מחלוקת שהחשד הסביר נסוב על השלכת אדמה נקייה, הרי שבפסיקה נקבע כי גם השלכה של "אדמה טהורה" יכולה להקים עבירה של "השלכת פסולת" (רע"פ 362/13 ג'מיל נ' מדינת ישראל (27.8.2013) (להלן: עניין ג'מיל)). לאור זאת, ולאור הסכמת המשיבה, נקבע כי המבקשת תוכל לשחרר את כל כלי הרכב התפוסים תחת הפקדה של 20% מערכו של כל כלי רכב.

4.על כך נסבה הבקשה שלפני, שבגדרה התבקש בית המשפט להורות על שחרור שתי המשאיות ללא תנאים, ולחילופין, ללא הפקדה עצמית, ולהורות על החזרת הדיון לגבי השופל והמחפרון על מנת שיקבעו תנאים מקלים יותר לשחרורם.

לטענת המבקשת, ענייננו בשאלה עקרונית לגבי היקף תחולתו של פסק הדין בעניין ג'מיל והיא – האם אדמה נקיה ששפכו שתי משאיות של המבקשת בשטח המצוי בבעלותה, לפי בקשת עיריית כפר קאסם ובתיאום איתה, לשם מניעת הצפות, מהווה עילה, לכאורה, לביצוע עבירה על חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 (להלן: חוק שמירת הניקיון).

5.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובחומר שצורף לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובת המשיבה, ואנמק בקצרה.

6.סעיף 1 לחוק שמירת הניקיון מגדיר כלהלן:

"'פסולת' – לרבות שיירי מזון, קליפות, ניירות, בקבוקים, תיבות, קופסאות, קרטונים, אריזות למיניהן, גרוטאות, פסדים, צמיגים, גזם, גזרי עץ, קרשים, סמרטוטים, בדלי סיגריות, אשפה מכל סוג וכן כל דבר אחר העלול לגרום אי נקיון או אי סדר, למעט פסולת בנין וגרוטות רכב.

'פסולת בנין', 'פסולת גושית' – חמרים ושיירי חמרים המשמשים לבניה, או שמשתמשים בהם בקשר לעבודות בניה, לרבות ערימות אדמה וחלקי הריסות של מבנים".

בעניין ג'מיל נטען כי החומר שהושלך מן המשאית היה "אדמה טהורה" בלבד, אך הטענה נדחתה לנוכח הגדרת "פסולת בנין" כפי שצוטט לעיל.

7.הטענה העיקרית והעקרונית שבמוקד הבקשה דנן היא שהשלכת אדמה נקיה יכולה להקים עבירה של השלכת פסולת רק כאשר נסיבות ההשלכה מעידות על כך שהמשליך התכוון להיפטר ממנה. נטען כי קביעה קטיגורית לפיה אדמה נקייה מהווה, כשלעצמה, פסולת בניין, ללא כל קשר לנסיבותיו הספציפיות של המקרה, תוביל לפגיעה בתכלית חוק שמירת הניקיון ותיצור הרתעת יתר כלפי קבלנים, חברות בניה, יזמים, חברות לעבודות עפר ופיתוח, שכלל לא עוסקים בתחום הפסולת.

אלא שהשאלה שהניחה המבקשת לפתחו של בית משפט זה אינה שאלה משפטית טהורה. כפי שציינה המבקשת עצמה, הדברים תלויים בנסיבות ובהקשר הקונקרטי של הדברים. המבקשת יוצאת מנקודת הנחה כי אין חולק שהשלכת האדמה נעשתה לבקשת העירייה. ברם, נושא זה שנוי במחלוקת. בערר שנשמע בבית המשפט המחוזי נטען על ידי המשיבה כי טרם הושלמה החקירה, כי אין לקבל את טענות המבקשת כי ביצעה עבודות לבקשת עיריית כפר קאסם, וכי טענות אלה, שהמשיבה חולקת עליהן, מצריכות המשך חקירה.

טענת המשיבה התקבלה על ידי בית המשפט קמא בציינו:

"אשר על כן, משעה שהחקירה טרם הסתיימה, והוכח קיומו של חשד סביר ולמעלה ממנו, לביצוע עבירות לפי חוק לשמירת הניקיון, וטענות המשיבה להזמנת העבודות על ידי עיריית כפר קאסם עומדות במחלוקת וטרם התבררו בחקירה עד תום, לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט הנכבד קמא" (הדגשה הוספה – י"ע).

8.הנה כי כן, טענתה העקרונית של המבקשת היא תלוית נסיבות וקשורה בטבורה לחומר הראיות. ברם, טענות ביחס לקביעות שבעובדה, אין מקומן ב"גלגול שלישי". כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואמות מידה אלו, חלות גם על בקשות מכוח סעיף 38א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (בש"פ 5769/12 מזרחי נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (20.8.2012); בש"פ 2189/14 פלדמן נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (24.4.2014); בש"פ 5564/14 טננבאום נ' מדינת ישראל (18.9.2014)). במקרה דנן, משלא הסתיימה החקירה, ולנוכח המחלוקת העובדתית לגבי נסיבות השלכת האדמה הנקייה על ידי המבקשת, לא מתעוררת שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור בנקודה זו.

9.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.