עת"מ 22010-07-20 ביהמ"ש המחוזי מרכז, ש' שמואל בורנשטין: פס"ד בעת"מ שעניינה הטלת חיוב בארנונה על מרתפים בבתים פרטיים. פס"ד דן, בין היתר, בהוראות "דיני ההקפאה" ומשמעותם (עת"מ 22010-07-20)

פתח דבר

1

.1עניינה של העתירה שבפניי בהחלטת מועצת העיר הוד השרון מיום ,24.6.2020 במסגרתה אושרה "הבהרה" להגדרת "שטח דירת מגורים" בצו הארנונה של עיריית הוד השרון ,בקשר עם חיוב מרתפים בתשלום ארנונה .העתירה הוגשה כנגד עיריית הוד השרון (להלן" :העירייה") וכנגד מועצת העיר הוד השרון (להלן" :המועצה").

2 3 4 5

.2בבסיס העתירה עומדת טענת העותר לפיה אין מדובר בהבהרה ,כי אם בשינוי מהותי של צו הארנונה האסור על פי "דיני ההקפאה" ,וכי אין מקום לחייב מרתפים בארנונה.

8

.3זו לשון ההגדרה הרלוונטית לפי צו הארנונה של העירייה [ההדגשה הוספה -ש.ב:].

9

6 7

" הגדרת שטחים לצורך חישוב הארנונה:

10

.1שטח דירת מגורים – כולל את כל השטח שבתוך הדירה (כולל קירות פנים וחוץ) ,וכן כל שטח מקורה אחר הצמוד לדירה או שאינו צמוד לה ,אולם משמש את המחזיקים בדירה ,לרבות מרפסות סגורות (עם גג ומעקה) ,מרפסות גג מקורות ולמעט חניות ומרתפים"...

11

1מתוך 18

12 13 14 15

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 22010-07-20יצחקי נ' עירית הוד השרון ואח' תיק חיצוני:

ההבהרה בה מדובר נוספה להגדרה הנ"ל בצו הארנונה של העירייה לשנת 2021והיא קובעת כדלקמן: "הבהרה -שטחי המרתפים במבני המגורים יחויבו בהתאם לסיווג הקבוע בסעיף .1ה .לצו המיסים".

1 2 3 4

טענות העותר בתמצית

5

.4ההגדרה לשטח נכסים למגורים בצווי הארנונה של עיריית הוד השרון מאז שנת 1992עד לשנת 2020מחריגה במפורש שטחי מרתף מסך השטחים בגינם ניתן לגבות ארנונה.

6

.5השינוי שאושר על ידי המועצה בצו הארנונה אינו "הבהרה" אלא שינוי מהותי של שיטת חיוב הארנונה ,שהרי בעקבות ההבהרה הפכה להיות ההגדרה כזו המתירה במפורש חיוב בגין שטחי מרתף. מאחר ששינוי שכזה אסור על פי דיני ההקפאה ,בהעדר אישור השרים ,דין החלטת המועצה מיום 24.6.2020בכל הקשור לשינוי הגדרת נכס למגורים להתבטל. .6הניסיון להציג את שינוי שיטת חישוב השטחים כ"הבהרה" הוא מעשה פסול, במיוחד בהתחשב בעובדה שהעירייה ניסתה פעמיים – הן בשנת 2011והן בשנת 2019 לשנות את שיטת חישוב השטחים בנכסים למגורים ,על ידי ביטול החרגת המרתףמסך השטחים המותרים לחיוב ,ניסיונות אשר נדחו על ידי שרי הפנים והאוצר. .7העירייה הודתה זה מכבר ,במסגרת תביעה ייצוגית שניהל העותר בנושא החיוב בארנונה המוטל על שטחי בריכות שחיה בבתים פרטיים (ת.צ 13663-03-18יצחקי נ' עיריית הוד השרון) ,כי צו הארנונה בנוסחו הנוכחי אוסר על הטלת ארנונה בגין שטחי מרתף בבתי מגורים. .8בעע"מ 8635/05עיריית יבנה נ' רונית ארנפרוינד כהן (( )15.5.2007להלן" :עניין יבנה") (ראו גם דנ"מ 4727/07עיריית יבנה נ' רונית ארנפרוינד כהן ())19.2.2009 פסק בית המשפט העליון כי ביטול החרגת שטח מרתף מהווה שינוי שיטה אסור.

2מתוך 18

7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 22010-07-20יצחקי נ' עירית הוד השרון ואח' תיק חיצוני:

אף בעע"מ 10864/07גלבר הלן ואח' נ' עיריית אשדוד (( )9.2.2011להלן" :עניין גלבר ") נפסק כי מקום בו צו הארנונה של רשות מקומית החריג שטח במפורש מסך השטחים לחיוב ,הרי שביטול ההחרגה מהווה שינוי שיטה האסור על פי דיני ההקפאה. לאור ההלכות האמורות ,ניסיון המועצה לבצע שינוי בהגדרת נכס למגורים שבצו הארנונה ,גם אם הוא מכונה "הבהרה" ,מהווה שינוי של שיטת חישוב הארנונה אשר אסור על פי דין. .9בהליך קבלת החלטת המועצה מיום 24.6.2020נפל פגם שנבע מכך שגזבר העירייה הטעה את חברי המועצה .הגזבר טען בפניהם כי השינוי המבוקש בהגדרה שבצו מהווה הבהרה חסרת משמעות ,על אף שהוא ידע היטב שאין כך הדבר; הגזבר לא יידע את חברי המועצה כי מנוהלת תובענה ייצוגית נגד העירייה בנושא גביית ארנונה בגין המרתפים ,כך שלשינוי ההגדרה יש נפקות משפטית משמעותית; הגזבר הסתיר מחברי המועצה את הודאת העירייה במסגרת תביעה ייצוגית אחרת כאמור ,לפיה מרתפים מוחרגים מהשטחים לחיוב בצו הארנונה; הגזבר אף הסתיר מחברי המועצה כי שני ניסיונות קודמים לשינוי ההגדרה נדחו על ידי השרים; בנוסף לא גילה הגזבר שבשנת 2019הוגשה עתירה מנהלית כנגד שינוי דומה בצו הארנונה, בטענה שהשינוי בלתי חוקי .אמנם הדיון בעתירה התייתר מפאת החלטת השרים שדחו את השינוי המבוקש ,אך מן ההכרח היה ליידע את חברי המועצה בדבר המשמעות המשפטית של אישור החלטה נוספת לזו שנתקפה בהליך משפטי אשתקד. התנהלות זו מהווה חוסר תום לב ממשי ומצדיקה כשלעצמה את קבלת העתירה וביטול החלטת המועצה. .10אף הודעת העירייה שנשלחה לכלל תושבי העיר ביום שלמחרת ישיבת המועצה לוקה בהטעיה חמורה .העירייה הציגה את אישור "ההבהרה" כמעשה עשוי וגמור שאיננו מצריך את אישור השרים ,ולא כללה הסבר אודות המשמעות המשפטית והכספית של השינוי שנערך בצו.

3מתוך 18

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 22010-07-20יצחקי נ' עירית הוד השרון ואח' תיק חיצוני:

.11בפרק התעריפים לנכסים למגורים קיים תעריף נפרד ל"מחסנים בחצר" ,ואולם ההגדרה בצו הארנונה אינה ממעטת מחסנים ,להבדיל ממרתפים ,ומכאן שלגביהם אכן יש מקור סטטוטורי לחיוב בארנונה ,וזו הלוגיקה הנכונה של צו הארנונה ,אותה ניסתה העירייה לשנות לאורך השנים. .12כידוע ,החל משנת 1993חל איסור על שינוי שיטת החישוב לשטחים לצרכי ארנונה, כאשר בצו הארנונה לשנת 1992של העירייה ,לא רק שהוספה ההגדרה במסגרתה הוחרגו במפורש המרתפים מסך השטחים המותרים לחיוב בבתי מגורים ,אלא שאף בוטל תעריף הארנונה למרתפים ,אשר היה קיים בצו הארנונה לשנת .1991יוצא אפוא כי צו הארנונה "המוקפא" הוא הצו לשנת ,1992ובמסגרתו לא הוטל חיוב כלשהו על מרתפים. .13לא ניתן לפצל נכס למספר סיווגים שונים לצרכי ארנונה מפני שמרתף מהווה חלק בלתי נפרד מבית המגורים ולא ניתן להתייחס אליו כאל נכס נפרד.

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12

.14ככל שקיימת סתירה בנוסח הצו בין ההגדרה לשטח לחיוב ארנונה ,לבין ההוראה הקובעת את התעריף החל על מרתפים ,יש להעדיף את ההגדרה ולהתעלם מהתעריף.

14

טענות המשיבות בתמצית

15

.15העירייה מחייבת בארנונה מרתפים בבתי מגורים במשך כשלושה עשורים לפחות .זו הייתה כוונתה של מועצת העיר מלכתחילה והעירייה פועלת בהתאם .התעריף הקבוע למרתפים בצו הארנונה לא נכתב לריק .החרגת שטח המרתפים מהשטח של דירת המגורים נועדה לצורך קביעת תעריף נפרד ומופחת למרתפים ,כאשר אין כל מניעה לפצל את החיוב בין סוגי השימושים הנעשים בכל אחד מחלקי הנכס.

16

משכך ,כשמה של ההבהרה כן היא -הבהרה בלבד ,ואין בה כדי להביא לשינוי כלשהו במדיניות העירייה בקשר לחיוב מרתפים בבתי מגורים בארנונה .ההבהרה לא שינתה את חיוב העותר ולא יצרה מציאות חדשה מכוח צו הארנונה. .16בניגוד לטענת העותר ,העירייה הוסיפה את ההבהרה בצו הארנונה באופן התואם את ההלכה הפסוקה והמידע הרלוונטי הובא בהרחבה בפני מועצת העיר עוד טרם קיום הדיון במליאה .מידע הובא בפני חברי מועצת העיר אף במסגרת מסמך המרכז

4מתוך 18

13

17 18 19 20 21 22 23 24 25 26

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 22010-07-20יצחקי נ' עירית הוד השרון ואח' תיק חיצוני:

את הכנת צו הארנונה לשנת .2021גם ההודעה לתושבים באשר לתיקון בצו הארנונה הציגה את מצב הדברים כהווייתם. .17בהתאם להלכה הפסוקה (עע"מ 1721/10מועצת מקומית גני תקווה נ' קופלביץ (( )9.8.2012להלן" :עניין קופלביץ")) הבהרה שאינה משנה את החיוב בארנונה, מותרת על פי דין. .18בשנת 2011פנתה העירייה לשרי האוצר והפנים בבקשה להעלות את החיוב הספציפי הקבוע למרתפים בבתים פרטיים ובקשתה אושרה על ידי השרים .לו היו השרים סבורים כי לעירייה כלל אין סמכות לחיוב המרתפים בארנונה ,בוודאי שלא היו מאשרים באופן מפורש להעלות את תעריף החיוב למרתפים. .19פניות העירייה לשרים נעשו לשם קבלת תימוכין לפרשנותה ביחס להוראות צווי הארנונה .לנוכח תשובת השרים בבקשה לשנת ,2020לפיה עניין זה אינו מצוי בסמכותם ,התקבלה החלטה בדבר הוספת ההבהרה לשם הסרת כל ספק בדבר המצב המשפטי. .20בהתאם להלכה הפסוקה צו הארנונה לשנת 1990-1991הוא הצו "המוקפא" על פי הפסיקה הנוגעת לחקיקת ההקפאה ולא צו 1992המאוחר לו ,כפי שטוען העותר. .21אין ממש בטענת העותר ביחס לאמור בתגובת העירייה בתובענה הייצוגית בעניין הבריכות הפרטיות .אין מדובר בהודאה בכך שאין לחייב שטחי מרתפים בארנונה, אלא אך ורק הבאת דוגמא למצב שבו מוחרג שטח מסוים מתוך הגדרת שטח דירת מגורים תוך הטלת תעריף נפרד ,כפי החיוב המוטל על מרתפים. .22העירייה אינה רשאית להעניק פטור מארנונה בהעדר הוראה מפורשת לכך בצו הארנונה ,ואין אף כל מקום לכך שהעותר "ייהנה מן ההפקר" ולא יחויב בארנונה בגין המרתף שבביתו.

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25

5מתוך 18

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 22010-07-20יצחקי נ' עירית הוד השרון ואח' תיק חיצוני:

דיון והכרעה

1

פרשנות צו הארנונה

2

.23כאמור ,צו הארנונה של עיריית הוד השרון מגדיר "שטחים לצורך חישוב הארנונה" כאשר הגדרת "שטח דירת מגורים" ,ממעטת חניות ומרתפים .לאחר מכן מופיעה "ההבהרה" נשוא דיוננו ,לפיה מרתפים יחייבו בתעריף הקבוע בסעיף קטן (ה). בהמשך לכך קבועים תעריפי הארנונה השונים לפי סיווגיהם :דירות ששטחן עד 70 מ"ר (סעיף קטן א') ,דירות ששטחן מעל 70מ"ר ועד 119מ"ר (סעיף קטן ב') ,דירות ששטחן 120מ"ר ועד 149מ"ר (סעיף קטן ג') ,דירות ששטחן מ 150-מ"ר ומעלה (סעיף קטן ד')).

3

סעיף קטן ה' עניינו בתעריף ל"מרתפים בבתים פרטיים" .התעריף הנקוב לסוג זה של נכס נמוך מהתעריף הקבוע לדירות מגורים .לאחריו מופיעים תעריפים ל"מחסנים בחצר" (סעיף ו') ,לנכס משולב (סעיף ז') ולדיור מוגן (סעיף ח')). בנוסף ,קובע הצו את התעריפים לסוגים אחרים של נכסים כגון בתי אבות ,בניינים המשמשים לחנויות ,בתי עסק ,מסעדות ,בתי קפה ומבנה שאינו למגורים ,מוסדות רפואיים וכו'. .24לטענת העותר ,משהוחרגו מרתפים משטח הדירה לצורך החיוב בארנונה ,לא ניתן לשנות את הצו במסווה של "הבהרה" תוך עקיפת החובה לקבל את אישור השרים, כנדרש ב"דיני ההקפאה". טענה זו אין בידי לקבל .סבורני כי פרשנותו של צו הארנונה כמטיל חיוב (מופחת) על מרתפים ,עולה בקנה אחד הן עם לשונו והן עם תכליתו (לכללי הפרשנות בדיני המס ,ובכלל זאת דיני הארנונה ,ראו בר"מ 6878/17עיריית ראשון לציון נ' ציונה נחום (.))6.5.2020 .25לשונו של צו הארנונה ,כיצד? הצו קובע תעריף חיוב על "מרתפים" וחזקה כי אין המח וקק משחית מילותיו לריק .מרתפים אכן מוחרגים מהגדרת "שטח דירת מגורים" ,אך זאת מהטעם הפשוט כי לא היה בכוונת מתקין הצו לחייב מרתפים בתעריף (הגבוה) הקבוע לדירת מגורים .צא וראה כי אילו הגדרת "שטח דירת

6מתוך 18

4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 22010-07-20יצחקי נ' עירית הוד השרון ואח' תיק חיצוני:

מגורים" לא הייתה ממעטת "מרתפים" ,התוצאה הייתה כי נוצרת לכאורה סתירה בין גובה החיוב החל על דירות מגורים (הכולל מרתפים) ,לבין גובה החיוב החל על מרתפים .אין זאת אלא ,כי מיעוט מרתפים מהגדרת "שטח דירת מגורים" הוא שיוצר דבר חקיקה קוהרנטי ושלם :על דירת מגורים (למעט מרתפים) יוטל התעריף הגבוה כאמור בסעיפים קטנים (א) עד (ד); על מרתפים יוטל התעריף הנמוך יותר כאמור בסעיף קטן (ה). .26ניסיונו של העותר לפרש את צו הארנונה כך שכל מה שאינו נכלל במסגרת "הגדרת שטחים לצורך חיוב בארנונה" אינו חייב בארנונה ,היא משום היפוך היוצרות. ההגדרה כשמה כן היא .מטרתה להגדיר את המונחים בהם נעשה שימוש במסגרת הצו .זה תפקידה ואין בלתו .לעומת זאת ,הנורמה המשפטית קבועה במקום שבו נקבע התעריף ,ובמקרה זה בסעיף .1ה לצו ,הקובע את התעריף החל על מרתפים. העובדה כי הגדרת שטחים לצורך חיוב בארנונה ממעטת מרתפים ,אין פירושה כי מרתפים פטורים מארנונה ,אלא כי הם אינם נכללים בשטח הדירה לצורך חיוב הדירה בתעריף הקבוע לה בסעיפים .1א.1 – .ד .זאת ותו לא .אכן ,הצו אינו מגדיר מהו "מרתף" ומה שטח מרתף לצורך החיוב בארנונה ,אך ברור שהעדר הגדרה אין משמעה כי הנורמה המשפטית הקובעת את התעריף החל על מרתפים בטלה. משמעה הוא כי יש לפרש את המונח "מרתפים" באמצעים אחרים המצויים בארגז הכלים של הפרשן ,כגון מובנם הרגיל והמקובל בלשון בני אדם. .27באותה מידה אין בידי לקבל את ניסיונו של העותר למצוא חיזוק לעמדתו בעובדה כי "מחסנים בחצר" אינם ממועטים מהגדרת "שטח דירת מגורים" ,אך קיים להם תעריף נפרד (סעיף .1ו .).כידוע ,אין להחזיק את המחוקק כמי שעושה מלאכת מחשבת (ראו :ת"צ 62393-07-17ועקנין נ' מדינת ישראל -רשות המסים (.))27.6.2018 בהקשר זה יש לציין כי העירייה עשתה בעבר ניסיון לתקן את הגדרת "שטח דירת מגורים" ולהשמיט את המילים "למעט מרתפים" וזאת מהחשש כי קיימת סתירה בין ההגדרה ובין קביעת התעריף למרתפים (ראו הודעה לתושבים בשנת ,2019נספח 3לעתירה) כאשר על פניו נראה כי לא היה בכך כל צורך ,וכי דווקא הותרת ההגדרה כפי שהיא ,יוצרת דבר חקיקה קוהרנטי כפי שהסברתי לעיל.

7מתוך 18

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 22010-07-20יצחקי נ' עירית הוד השרון ואח' תיק חיצוני:

בסופו של יום ,בהעמידי זה מול זה את ההגדרה – שממעטת מרתפים אך לא מחסנים – מחד ,ואת הנורמה הקובעת תעריף הן למרתפים והן למחסנים ,מאידך, דומני שיש לתת עדיפות מובהקת לנורמה על פני ההגדרה ,גם אם אינה "מושלמת". אפשר אף להוסיף כי קיים צורך גדול יותר למעט מרתפים משטח הדירה ,על מנת למנוע את אותה סתירה לכאורה שהזכרתי לעיל ,שכן אלה מהווים באופן מובהק חלק בלתי נפרד מהדירות עצמן ,ואילו "מחסנים בחצר" אינם כאלה .מאותה סיבה אין לטעמי לייחס משקל לעובדה כי בהגדרת "שטח מבנה שאינו למגורים" ,להבדיל מהגדרת "שטח דירת מגורים" ,נאמר בסופה "אלא אם כן צוין במפורש אחרת בצו הארנונה להלן"; עדיין עניין לנו בהגדרה ,ותוספת המילים הנ"ל אין בה כדי להעניק לה מעמד אחר ,וממילא אין בה ללמד כי מה שאינו נכלל ב"שטח דירת מגורים", כדוגמת מרתפים ,אינו חייב בארנונה ,בשעה שלנכסים מסוג זה נקבע תעריף מיוחד ובאופן מפורש .אף אעיר כי לא מצאתי ממש בטענת העותר לפיו לא ניתן "לפצל" את שטח דירת המגורים לנכסים נפרדים ולהטיל עליהם תעריפים שונים ,שהרי השימוש שנעשה בנכס הוא הקובע את דינו לצורך הארנונה (ראו :בג"ץ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא (.))17.2.1992 .28תכליתו של הצו ,כיצד? כידוע ,מרתפים המצויים בבתים פרטיים מהווים במקרים רבים חלק בלתי נפרד מדירת המגורים עצמה ,והם משמשים ליושבי הבית למטרות שונות ,כחדרי שינה ,חדרי ילדים ,חדרי משחקים ,חדרי עבודה וכיוצא בכך .יש אפילו בתים בהם המרתפים מהווים יחידה עצמאית ונפרדת ,שלה אף כניסה נפרדת. משכך ,אין כל הצדקה לפטור אותם לחלוטין מתשלום הארנונה. .29זאת ועוד ,כבר נפסק כי יש להעדיף פרשנות שתוצאתה היא הטלת חיוב בארנונה על נכס שבעליו נהנה ממנו ומשתמש בו – ואין חולק כי כך הם המרתפים בבתים פרטיים -על פני פרשנות אחרת שתוצאתה היא כי נכס כאמור יהיה פטור מארנונה (ראו :ע"א 10977/03דור אנרגיה ( )1988בע"מ נ' עיריית בני ברק ( .))30.8.2006אף לעובדה כי העירייה מחייבת מרתפים בארנונה מזה כשלושה עשורים ,יש לתת משקל לצורך פרשנותו של הצו.

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27

8מתוך 18

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 22010-07-20יצחקי נ' עירית הוד השרון ואח' תיק חיצוני:

.30אזכיר מושכלות יסוד:

1

"אין נכס ללא ארנונה ,כמובן בכפוף לפטורים שקבע המחוקק שלא זה המקום להידרש אליהם; "אין חיה כזאת" ,כל נכס חייב בארנונה, בחינת פרשנות תכליתית של שכל ישר .ההגינות הנדרשת היא כלפי כולי עלמא; לא רק הגינות הרשות כלפי הנישום ,שראויה להקפדה הואיל ורשות ציבורית חייבת לנהוג בהגינות ,שאם לא כן אין לה קיום במדינת חוק (ע"א 7726/10מדינת ישראל נ' מחל"ב ,פסקאות ב' ,ו' ( ,))2012ולא להיות להוטת-יתר לגביה עד כדי הפרזה .אך הגינות נדרשת גם מן הנישום (ראו ע"א 9767/11גוטקס מותגים נ' מדינת ישראל פסקה י"ד ( ;)2013ובחוות דעתי בע"א 9056/12קינג נ' פקיד שומה ירושלים ( ,))2014ואי אפשר שייפטר מתשלום ארנונה ,מקום שהוא נהנה תדיר וככלל משירותי הרשות המקומית" .אין ארוחות חינם" ,ולא יתכן כי ייהנה בעל הנכס מן ההפקר"( .בר"מ 3058/16 מנהל הארנונה במועצה מקומית בנימינה -גבעת עדה נ' אפרת שותפות ליצור ושיווק אפרוחי פיטום (.))28.3.2017

2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15

.31איני מתעלם מכך כי נוכח הגדרת "שטח דירת מגורים" ,הממעטת ,לצד מרתפים, גם חניות (ובהעדר תעריף נפרד לחניות) ,התוצאה היא כי לא מוטלת כל ארנונה על שטחי חניות .אלא שהעובדה שהצו אינו מטיל חיוב בארנונה על חניות ,אינה מצדיקה שלא להטיל ארנונה על מרתפים .יתר על כן ,אין דינם של מרתפים כדין ח ניות מבחינת השימוש הנעשה בהם והיותם של מרתפים חלק אינטגרלי מיחידת המגורים עצמה.

21

ההבהרה והליך אישורה בישיבת המועצה

22

.32העותר ביקש להדגיש כי עיקר טענתו אינה כנגד צו הארנונה ,אלא כנגד "ההבהרה" ודרך קבלת ההחלטה בעניין זה במועצת העיר .משמצאתי כי פרשנותו הנכונה של הצו היא כי הגדרת שטח דירת מגורים אינה מוציאה את המרתפים מגדרי החיוב בארנונה ,אלא מגדרי אותה הגדרה ,ממילא אין פסול באותה הבהרה שאין בה שינוי מהמצב הקיים .לטעמי ,ההבהרה אך נועדה לחדד ולהדגיש כי המרתפים לא יחויבו בהתאם לסיווגים החלים על דירות המגורים ,דהיינו אלה המפורטים סעיפים .1א

23

9מתוך 18

16 17 18 19 20

24 25 26 27 28

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 22010-07-20יצחקי נ' עירית הוד השרון ואח' תיק חיצוני:

עד .1ד ,אלא בהתאם לסיווג נפרד ,הקבוע בסעיף .1ה .ממילא ,לא נדרש אישור השרים לעניין. .33על כך שהבהרה בלבד אינה טעונה אישור השרים ,עמד בית המשפט העליון בעניין קופלביץ באומרו את הדברים הבאים (סעיף 17לפסק הדין): "כאמור ,בית משפט קמא קבע כי השינויים בצווי הארנונה ביחס לצו המוקפא אינם הבהרות אלא שינויים של ממש בהגדרת השטח לחיוב בארנונה .הנני סבורה כי קביעה זו אינה מתיישבת עם לשונו המפורשת של הצו המוקפא .בחינת לשון הגדרת השטח לחישוב בצווי הארנונה השונים של המועצה מעלה כי היא בנויה מהגדרה כללית ומרשימת דוגמאות בלתי ממצה .מסקנה זו מתחדדת לאור הסיפא של ההגדרה בצו המוקפא – "וכל שטח מקורה אחר" .אכן, חידושים בצווי ארנונה המאוחרים לצו המוקפא אסורים לפי דיני ההקפאה ,אולם הבהרות הינן מותרות .המבחן שנקבע להבחנה בין חידוש להבהרה הוא "מבחן ההתעלמות" – יש להתעלם מתוספת המילים בצו החדש ,ולשאול האם יש בכך כדי לשנות את החיוב בארנונה .ככל שהתשובה לכך שלילית – מדובר בהבהרה ,ואם היא חיובית – הרי שמדובר בחידוש האסור על פי דיני ההקפאה (רוסטוביץ ,ספר שני בעמ' ;1219שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית .מקורות חברת המים בע"מ נ' עיריית אשדוד ,פס' 3 לפסק הדין ( .)23.7.2006במקרה דנן ,ככל שנתעלם מהדוגמאות הנוגעות לענייננו בצווי הארנונה מושא הערעור ,נגיע למסקנה שגם ככה ניתן למסות בגינן ,שכן הן "נתפסות" בגדרה של ההגדרה הכללית .זאת ,מן הטעם שכל השטחים שבדוגמאות הנוגעות לענייננו נמצאות ממילא בתוך שטח הבניין במדידה חיצונית של קירותיו .מכאן ,שאין בהתעלמות האמורה כדי לשנות את השטח לחיוב בארנונה ,ולכן מדובר בהבהרות בלבד שנוספו במשך השנים. נוכח מסקנה זו ,נראה שכבר בשנת 1986יכולה הייתה העירייה לחייב בגין שטחים משותפים בבנייני מגורים ,מחסנים ומרפסות בארנונה – כל עוד שטחים אלה מקורים" [ההדגשה הוספה – ש.ב].

10מתוך 18

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 22010-07-20יצחקי נ' עירית הוד השרון ואח' תיק חיצוני:

.34הנה כי כן -ההבהרה נשוא העתירה דנן אינה משנה מבחינה מהותית את כללי החיוב בארנונה החלים על דירות מגורים .היא משקפת את המצב הקיים מימים ימימה ,ע לפיו מחויבים המרתפים בבתים פרטיים בארנונה ,הגם שהחיוב מופחת .מכאן שלא נפל פסול בהוספת אותה הבהרה לצו הארנונה. .35העותר טען שההחלטה אודות ההבהרה התקבלה במועצה שלא כדין ,שכן חברי המועצה הוטעו על ידי גזבר העירייה ,שלא מסר להם את מלוא המידע הרלוונטי. המשיבות הבהירו כי המידע הועבר לחברי המועצה טרם הדיון במליאה ,כחלק ממסמך המרכז את הכנת צווי הארנונה לשנת 2021ולפיכך כי לא נפל כל פגם בהליך אישורה של ההבהרה. אף בעניין זה סבורני כי הצדק עם המשיבות .לא רק שלטובת העירייה עומדת חזקת התקינות (ראו למשל ע"א 6066/97עיריית תל-אביב-יפו נ' אבן אור פסגת רוממה בע"מ פ"ד נד( ,))2000( 749 )3ואיני סבור כי בנסיבות העניין שלפניי חזקה זו נסתרה, אלא שלפי בקשת העותר צפיתי בסרטון המתעד אותה ישיבה ,ולא מצאתי כי חברי המועצה הוטעו כנטען על ידו .האופן שבו מתאר הגזבר את הסוגיה העומדת על הפרק ואת ההחלטה העומדת להצבעה ,עולה בקנה אחד עם עיקרי העובדות הרלוונטיות ,וזאת במיוחד נוכח מסקנתי כי אכן עניין לנו בהבהרה גרידא.

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16

הפנייה לשרים

17

.36העותר ביקש ללמוד מכך שהעירייה פנתה בעבר לשרי האוצר והפנים בבקשה לשנות את צו הארנונה בכל הנוגע לחיוב החל על מרתפים ,כי אף העירייה סברה שאישור מעין זה נדרש לאור "דיני ההקפאה" ,וכי בהעדר אישור כאמור ,לא ניתן לשנות את הצו ולהוסיף את ההבהרה הנדונה.

18

.37עיון בחומר שצורף לעתירה ולתגובה מלמד כי פניה לשרים נעשתה בשנת 2011 ובשנת .2019בשנת 2011ביקשה העירייה להשמיט מתוך הגדרת "שטח דירת מגורים" את צמד המילים "למעט מרתפים" (ראו נספח 1לעתירה) .בדברי ההסבר לבקשתה ציינה העירייה כי מטרת ההשמטה האמורה היא "להביא את המרתפים כחלק משטח דירת המגורים באופן שיחויבו על פי כלל שטחם בהתאם לתעריף הקבוע במדרגת החיוב הראשונה (הנמוכה) לנכסי מגורים".

11מתוך 18

19 20 21 22 23 24 25 26 27

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 22010-07-20יצחקי נ' עירית הוד השרון ואח' תיק חיצוני:

העירייה הוסיפה כי "תיקון זה יגלם את העובדה שהמרתפים באים בגדר כלל שטח בית המגורים ואין כל הצדקה – עניינית ,משפטית או כלכלית – לחייבם בתעריף נמוך מתעריף בית המגורים עצמו (בוודאי שלא בתעריף העומד על כשליש ממדרגת החיוב הנמוכה ביותר בנכסים מסוג זה)". השרים דחו בקשה זו ,אך אישרו העלאה בתעריף הארנונה החל על מרתפים (ראו החלטת שר הפנים ושר האוצר מיום ;30.5.2011נספח 2לעתירה). איני סבור כי פנייה זו לשרים לשינוי הגדרת "שטח דירת מגורים" ,ודרך פעולתם של השרים ,אשר דחו הבקשה אך העלו את התעריף החל על מרתפים ,תומכת בעמדת העותר .אדרבא – מהאמור ניתן ללמוד שניים אלה: ראשית ,כי גישת העירייה עוד בשנת 2011הייתה כי החרגת המרתפים משטח הדירה לא נועדה למנוע חיובם בארנונה ,אלא להחיל עליהם את התעריף המופחת הקבוע בצו. שנית ,כי אם נפל איזה פגם בצו הארנונה בנוגע לחיוב המרתפים בארנונה נוכח "דיני ההקפאה" ,הרי שפגם זה בא על תיקונו בשנת 2011עם אישור השרים לתעריף הקבוע בצו .לעניין אחרון זה עוד נחזור בהמשך. .38בקשה נוספת לשרים הוגשה בשנת .2019אעיר כי נוסח הפנייה לשרים לא הובא לעיוני על ידי מי מהצדדים ,וכי החלטת השרים בהקשר זה אינה מפורטת או מנומקת (נספח 5לעתירה) .עם זאת ,כפי שנמסר במהלך הדיון ,נימוקי הפנייה הם אלה העולים מתוך ההודעה שנמסרה לציבור בדבר השינויים בצו הארנונה (בכפוף לאישור השרים). במסגרת הודעה זו נאמר כי יערך שינוי בהגדרת "שטח דירת מגורים" כך שהמילים "למעט מרתפים" יושמטו ממנה ,שכן "בצו הארנונה המאושר קיים סיווג לחיוב מרתפים בבתים פרטיים (סיווג .)131מכיוון שהנ"ל יוצר סתירה בפרשנות הצו, והפרשנות הרציונאלית הנה שהמרתף מהווה חלק אינטגרלי משטח הבית העיקרי ,מבוקש לתקן את ההגדרה כלהלן( "..נספח 3לעתירה).

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26

12מתוך 18

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 22010-07-20יצחקי נ' עירית הוד השרון ואח' תיק חיצוני:

כפי שציינתי לעיל ,ספק בעיני אם קיימת סתירה בצו הארנונה בעניין החיוב החל על מרתפים ,והאם אכן היה נדרש לתקן את הגדרת "שטח דירת מגורים" נוכח העובדה כי למרתפים קיים תעריף נפרד .מכל מקום ,גם אם בסופו של יום העירייה מצאה לנכון לפעול בדרך אחרת על מנת לפתור אותה "סתירה" לכאורה ,ולהוסיף אותה הבהרה ,איני סבור כי יש בכך כדי לפסול את החלטתה ,כל עוד אין בה כדי לשנות את המצב הקיים.

1 2 3 4 5 6

דיני ההקפאה

7

.39משנת 1985קביעת תעריפי ארנונה על ידי רשויות מקומיות הוגבלה על ידי "דיני ההקפאה" .עד אותה שנה ,לא היו הרשויות המקומיות מוגבלות בקביעת שיעורי הארנונה בתחומן .אלא שכפועל יוצא מהמשבר הכלכלי של שנות השמונים ,ובמטרה לייצר יציבות בהטלת ארנונה ולהטיל פיקוח על הרשויות המקומיות כדי למנוע השפעות שליליות על משק המדינה ,החליט המחוקק משנת 1986ואילך ,להגביל את סמכויותיהן של הרשויות המקומיות בקביעת תעריפי הארנונה.

8

דיני ההקפאה הוסדרו במסגרת החוק לייצוב המשק ,תשמ"ה 1985-וכן בשנת 1993 בהתאם ל חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג( 1992-להלן" :חוק ההסדרים") ,ותקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) ,תשס"ז( 2007-להלן" :תקנות ההסדרים"). .40בעע"מ 9597/1עיריית יהוד מונוסון נ' אורגל א.ל.פ סחר בע"מ (( )3.4.2013להלן: "עניין יהוד מונוסון") תיאור בית המשפט העליון את דיני ההקפאה כך: "חקיקת הארנונה הידועה כ"חקיקת ההקפאה" נדונה בבית משפט זה פעמים רבות (ראו ,למשל ,ע"א 2765/98איגוד ערים אילון נ' מועצה אזורית חבל מודיעין ,פ"ד נג( ;)1999( 86-82 ,78 )4רע"א 3784/00שקם בע"מ נ' מועצת עיריית חיפה ,פ"ד נז(;)2003( 481 )2 הנריק רוסטוביץ ואח' ארנונה עירונית ספר ראשון 431ואילך (מהדורה חמישית ;)2001 ,עומר קמחי "מגמות בדיני השלטון המקומי – סיכום שנת המשפט התשע"א" דין ודברים ז 144- ,129 .))2012( 143בקצרה ייאמר כי חקיקה זו – כשמה כן היא – "הקפיאה" את תעריפי הארנונה שהיו בתוקף בשנת 1985והם הפכו

13מתוך 18

9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 22010-07-20יצחקי נ' עירית הוד השרון ואח' תיק חיצוני:

לבסיס המס .בין השנים 1992-1986נקבעו בחקיקה שיעורים מרביים להעלאת תעריפי הארנונה בכל שנה .כל העלאה – ישירה כעקיפה – של תעריפי הארנונה מעבר לשיעור שנקבע בחקיקה הותנתה בקבלת אישור פרטני של שרי האוצר והפנים .משכך ,חיוב שלא קיבל את אישור השרים הוטל בחריגה מסמכות .בפסיקתנו נקבע כי בין השנים 1990-1986היו הרשויות המקומיות מוסמכות להפחית את שיעורי הארנונה ,ובכלל זה לתת פטור מחיוב בלא שנדרש אישור השרים לכך; אך משנת 1991ואילך נדרש אישור גם להפחתה (ראו הערת השופטת (כתוארה אז) מ' נאור בעע"ם 1242/05אולמי מצפור נוף האגם בע"מ נ' עיריית טבריה ,פסקה 9 ( ;)18.11.2008עע"ם 10864/07גלבר נ' עיריית אשדוד ,פסקה 14 ( .))9.2.2011החל משנת 1993הוגבלה סמכות הרשויות לשנות את שיטת החישוב של גודל הנכס לצורך חיוב בארנונה; ומשנת ,1993 ככלל ,רשויות אינן מוסמכות לשנות את שיטת החישוב ,אף לא בדרך של קבלת אישור של השרים". .41בצווי הארנונה של עיריית הוד השרון חלו בתחילת שנות התשעים מספר תמורות הרלוונטיות לעניין שבפנינו .בצו הארנונה לשנים 1990-1991לא נכלל סעיף הגדרות, וממילא אף לא הגדרת "שטח דירת מגורים" .עם זאת ,נכלל בו תעריף החיוב למרתפים בבתים פרטיים (סעיפים 9-10לתגובת המשיבות לעתירה) .בצו הארנונה לשנת 1992נכללה הגדרת "שטח דירת מגורים" בנוסח הדומה לזה של הצווים המאוחרים שנסקרו לעיל ,ואולם לא הופיע בו התעריף הנפרד למרתפים בבתים פרטיים (סעיף 70לכתב העתירה) .ואילו בשנים שלאחר מכן ,ולמעשה מני אז ועד היום ,נכללה הן ההגדרה האמורה והן התעריף הקבוע למרתפים בבתים פרטיים (סעיף 11לתגובת המשיבות לעתירה). לאור האמור טען העותר כי צו הארנונה לשנת 1992הוא הצו "המוקפא" וכי צו זה אינו מטיל ארנונה על שטחי המרתפים .משכך ,צווי הארנונה לשנים שלאחר מכן, ככ ל שהם מתיימרים להטיל חיוב בארנונה על מרתפים ,נעדרי תוקף בהעדר אישור השרים לשינוי זה בשיטת חישוב שטח החיוב בדירות מגורים.

14מתוך 18

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 22010-07-20יצחקי נ' עירית הוד השרון ואח' תיק חיצוני:

.42לא היה בידי ב"כ העירייה ליתן הסבר לכך שצו הארנונה לשנת ,1992להבדיל מהצו לשנה שקדמה לו והצו לשנה שלאחריו ,לא כלל חיוב למרתפים ,מלבד הטענה כי מדובר ככל הנראה ב"טעות" .יחד עם זאת ,אף תחת ההנחה לפיה מחמת טעות בוטל בצו לשנת 1992התעריף המיוחד החל על מרתפים – אין בכך כדי להועיל לעותר .כפי העולה מעניין יהוד מונוסון ,הרי שהחל משנת 1991נדרש אישור שרים גם להפחתה של החיוב בארנונה על ידי רשויות מקומיות .כפי שנאמר בעע"ם 1242/05אולמי מצפור נוף האגם בע"מ נ' עיריית טבריה ,פסקה )18.11.2008( 9הנ"ל: "סעיף (12א) קובע למעשה כי לגבי שנת 1992הרשות המקומית נדרשה להטיל ארנונה בסכום השווה לסכום שהוטל בשנה שלפני כן כשהוא מוכפל בארבעה שלישים ובתוספת הפרשי הצמדה. סעיף (12ו) ממשיך וקובע כי השרים הם "הרשאים להתיר שינויים" מסכום זה .במילים אחרות ,המחוקק אינו עושה כאן שימוש אך במילה "העלאה" כפי שטענו המערערות אלא מתייחס לכל ה"שינויים" האפשריים מאותו סכום שעל הרשות המקומית להטיל ,לרבות ,כמובן ,הפחתה .הנה כי כן ,מתוך דברו המפורש של המחוקק ברי כי אף הפחתה דורשת את אישור השרים .כותרת הסעיף ("העלאת ארנונה") אינה יכולה לגבור בהקשר זה על דברו המפורש של המחוקק .ניתן למעשה לומר כי "דיני ההקפאה" כשמם כן הם .הם "הקפיאו" את התעריפים הן מבחינת האפשרות להעלות תעריפים והן מבחינת האפשרות להפחית תעריפים ,ללא אישור השרים". .43אין צורך לומר כי אם לא ניתן היה בשנת 1992להפחית את החיוב בארנונה שהוטל בשנת ,1991לא ניתן היה אף לבטלו .לפיכך ,משעה שהצו לשנת 90/91כלל חיוב בארנונה למרתפים ,אין בכוחו של צו הארנונה לשנת 1992לבטל חיוב זה .זאת ועוד, אמנם נקבע כי החל משנת 1993לא ניתן לשנות את שיטת החישוב של גודל הנכס לצורך חיוב בארנונה (ראו גם :עע"מ 867/11עיריית תל אביב -יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ (( )28.12.2014להלן" :עניין אי.בי .סי")) ,אך איסור זה לא בא במקומו של האיסור להפחית את הארנונה בשנת 1992ובוודאי שאין בו כדי להכשיר את האחרון .לשון אחר – "החזרת" החיוב בארנונה על מרתפים בצווים לשנים 1993 ואילך אינה בגדר שינוי שיטת חישוב השטח לצורך ארנונה שנקבעה בצו הארנונה

15מתוך 18

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 22010-07-20יצחקי נ' עירית הוד השרון ואח' תיק חיצוני:

לשנת ,1992אלא תיקון הפגם שנפל בצו הארנונה לשנת 1992שביטל שלא כדין את החיוב שהיה קיים בצו הארנונה לשנת .90/91יתר על כן ,ביטול החיוב בארנונה על מרתפים בשנת 1992אינו בגדר "שינוי שיטת חישוב השטח לצורך ארנונה" ,אלא הפחתה שנאסרה ,כאמור ,כבר בשנת ,1992שהרי האיסור על שינוי שיטת החיוב אינו אלא אמצעי למנוע עקיפת האיסור להגדיל את החיוב בארנונה או להפחיתו ואין להפוך את הגולם על יוצרו (ראה עניין יבנה). .44כאמור ,העותר מיקד את עתירתו בהחלטת המועצה על הוספת "ההבהרה" לצו הארנונה ,אך נוכח מסקנתי כי הבהרה זו אין בה כדי לשנות את המצב הקיים על פי צווי הארנונה שקדמו להבהרה ,החל מהצו לשנת 1993ואילך ,ממילא מנוע העותר, מטעמי התיישנות ושיהוי ,לתקוף חוקיות צו הארנונה הנ"ל וזאת בחלוף קרוב לשלושים שנים מאז נחקק ,ולאחר שהעירייה פועלת על פיו מני אז ועד היום (ראו עניין אי.בי.סי). יתר על כן ,כפי שראינו לעיל ,בשנת 2011פנתה העירייה לשרים בבקשה לתיקון הגדרת "שטח דירת מגורים" ,בקשה שסורבה ,אך בעקבותיה שונה התעריף החל על מרתפים בבתים פרטיים .מכאן כי גם אם נפל פגם בצו הארנונה לשנת ,1992הרי שהוא נרפא משקבעו השרים בשנת 2011את התעריף החל על מרתפים וזאת על פי סמכ ותם בדיני ההקפאה .חזקה היא כי השרים לא היו מעלים את התעריף אילו סברו כי אין כלל לחייב מרתפים בארנונה לאור הגדרת "שטח דירת מגורים". .45העותר ביקש להסתמך על עניין יבנה ועניין גלר מהם ביקש ללמוד כי ביטול החרגת מרתפים משטח דירות המגורים אסור על פי דיני ההקפאה .עם זאת ,צווי הארנונה הרלוונטיים שם לא כללו תעריף נפרד למרתפים ,וזאת להבדיל מהמקרה שלפניי. עוד ביקש העותר להסתמך על תגובת העירייה לבקשה לאישור תובענה כייצוגית במסגרת ת"צ 7775-03-16יצחקי נ' עיריית הוד השרון (נספח 8לעתירה) ,שעניינה הטלת חיוב בארנונה על בריכות שחייה פרטיות .לטענתו ,מתגובת העירייה (סעיף )67ניתן ללמוד כי אף לגישתה צו הארנונה אוסר הטלת ארנונה בגין שטחי מרתף בבתים מגורים .איני סבור כי האמור בסעיף הנ"ל ,במסגרתו מבקשת העירייה להבחין בין בריכות שחיה ,שלא הוחרגו מהגדרת "שטח דירת מגורים" ,ובין מרתפי ם ,שכן הוחרגו ,יש בו משום "הודאה" כי מרתפים אינם חייבים בארנונה,

16מתוך 18

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 22010-07-20יצחקי נ' עירית הוד השרון ואח' תיק חיצוני:

שעה שבפועל העירייה מחייבת מרתפים בארנונה על פני עשרות בשנים .אעיר כי קיים הגיון בכך ש מרתפים הוחרגו משטח דירות מגורים בעוד שהבריכות הפרטיות לא הוחרגו ,שהרי ,וכאמור ,הראשונים מהווים באופן מובהק חלק אינטגרלי מהדירה והיה צורך להבהיר כי אינם נכללים בשטח הדירה ולא חל עליהם תעריף של דירת מגורים ,אלא חל עליהם התעריף הנפרד.

1 2 3 4 5

עוללות

6

.46לאחר שהסתיים הדיון בעתירה ,במסגרת הפרוטוקול מיום 21.11.2020ביקש העותר לקבל פסק דין על סמך החומר הקיים ,ואך ביקש כי בית המשפט יצפה בישיבת המועצה שבה התקבלה ההחלטה על הוספת ההבהרה .לאור האמור נקבע בהחלטתי כי התיק ידחה לעיון ומתן פסק דין .יום למחרת הגיש העותר בקשה להתיר לו הגשת השלמת טיעון נקודתית ,בציינו כי לאור שאלות שהעלה בית המשפט במהלך הדיון ,ומאחר ובנקודות אלו קיימות הלכות של בית המשפט, מבוקש להביאן טרם ההכרעה בתיק דנן .עם זאת ,משאושרה בקשת העותר ,הגיש הוא בקשה נוספת שכותרתה "בקשה לעיכוב הליכים" ,במסגרתה טען כי מאחר שהוא מנהל מזה כשנתיים הליך של בקשה לאישור תביעה ייצוגית בנושא חיוב הארנונה בגין שטחי מרתפים בפני מותב אחר בבית משפט זה ,ראוי לעכב את ההליך דנן עד אשר תינתן הכרעה בהליך הייצוגי .לדבריו ,ההכרעה בעתירה עלולה להיות שגויה לאור פער המידע בנוגע לאירועים שהובילו לחקיקת צווי הארנונה של העירייה במהלך השנים ובנוגע לאופן בו התקבלה החלטת מועצת העיר שלביטולה הו א עותר .העותר אף העלה חשש מקבלת החלטות סותרות .לחילופין ביקש העותר לערוך בירור עובדתי באשר להסברים שניתנו לחברי המועצה בקשר לשינוי בצו הארנונה קודם לדיון במליאת המועצה וכן לאפשר חקירת עדים לשם בירור העובדות ביחס לחקיקת צווי הארנונה במהלך השנים .לחילופי חילופין כלל העותר בבקשתו טיעון משלים וזאת כפי שביקש וכפי שאושר לו על ידי בית המשפט.

7

הדעת אינה נוחה מהתנהלות דיונית זו של העותר אשר ניצל את ההזדמנות שניתנה לו לפנים משורת הדין – על אף שהדיון הסתיים והתיק הועבר לכתיבת פסק דין - להשלמת טיעון ,וזאת לשם הגשת בקשות לעיכוב הליכים ולהשלמת בירור עובדתי וחקירת עדים .לא למותר לומר כי גם לגוף העניין אין כל ממש בבקשותיו .העותר הוא שיזם את העתירה ,וממילא תמוה הדבר כי הוא זה המבקש לעכבה ,והעובדות

17מתוך 18

8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 22010-07-20יצחקי נ' עירית הוד השרון ואח' תיק חיצוני:

הרלוונטיות הובאו על ידו במסגרתה .יתר על כן ,כידוע אין דרכו של בית משפט לעניינים מנהליים לשמוע עדים ,בוודאי שלא בשלב זה לאחר שהדיון הסתיים (ראו תקנה 15לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א – ,)2000באשר תפקידו הוא לבחון את חוקיות החלטת הרשות על פי כללי המשפט המינהלי (ראו: עע"מ 10811/04מוחמד עבדאללה סורחי נ' משרד הפנים ( .))17.3.2005לא מצאתי כי במקרה שלפניי יש מקום לחקירת עדים וכי חקירתם נחוצה לשם הכרעה בעתירה.

1 2 3 4 5 6 7

סוף דבר

8

.47העתירה נדחית.

9

.48העותר יישא בהוצאות המשיבות בסך כולל של ₪ 25,000שישולמו בתוך 30יום שאם לא כן יתווספו לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל .אעיר כי בפסיקת ההוצאות נתתי דעתי ,בין היתר ,להתנהלות העותר כמתואר לעיל.

10 11 12 13 14