ת"א 29537-09-26 ת"א 29537-09-26

לפני בקשת המשיבים להורות על עיכוב ההליכים והפניית הצדדים לבורר, בהתאם לתניית בוררות תקפה ומחייבת בין הצדדים. בקשה זו הועלתה במסגרת תשובת המשיבים לבקשת המבקשים (התובעים) למתן סעד זמני, כדלהלן. בתמצית שבתמצית עסקינן בסכסוך הקשור עם הסכם שיתוף על חתמו בעלי זכויות במקרקעין המצויים בגני תקווה, והמבקשים בתוכם, על מנת לקדם תכניות בניה במקרקעין, לטובת בעלי הזכויות כולם. כנטען, המשיבה 1 רכשה זכויות במקרקעין והיא בעלת זכויות בכ - 25% מהם. לימים ובהתאם להחלטת רב בעלי הזכויות במקרקעין, נחתם בין בעלי הזכויות והמשיבה 1, הסכם שירותי בנייה, אשר בהתאם לו התקיים הליך בחירת דירות בפרויקט (למבקשים טענות שונות בקשר להליך זה והבנתו, לרבות טענותיהם כי העדיפו עסקת קומבינציה חלף עסקת שירותי בניה). כנטען, בשל אי שיתוף פעולה מצד המבקשים ובהתאם להוראות הסכם שירותי הבניה, הועמדו זכויותיהם של המבקשים למכירה. על רקע האמור, ביקשו המבקשים צו מניעה זמני, בין היתר, למניעת מכירת זכויותיהם וכן למנוע מהמשיבים 2-3, עורכי דין המחזיקים בייפויי כח בקשר עם זכויותיהם של המבקשים במקרקעין, לעשות בהם שימוש. בתאריך 11.9.2026, ניתן צו ארעי (החלטת כבוד השופט שפסר) והבקשה הועברה לתשובת המשיבים. בתאריך 5.10.2026 הוגשה תשובת המשיבים במסגרתה נטענו טענות שונות בקשר עם התנהלות המבקשים, עיתוי הגשת הבקשה, אי צירוף בעלי דין רלוונטיים ועוד, טענות אשר תומכות לשיטתם בדחיית הבקשה. עוד טענו כאמור, כתניית סף, כי יש להורות על עיכוב ההליכים בשל תניית בוררות תקפה, הכלולה במסגרת הסכם השיתוף. בשים לב לטענה זו, התבקשה עמדת המבקשים לטענת עיכוב ההליכים. המבקשים טענו כי דין הטענה להידחות, הן משום שתניית הבוררות אינה חלה על הסכם שירותי הבנייה, שלא נחתם על ידיהם אלא על ידי המשיב 2 מכח ייפוי כח; הן משום שהתנהלות המשיבים בזמן אמת מלמדת כי אלה לא ביקשו להפעיל מנגנון בוררות, שעה שלשיטתם הפרו המבקשים את התחייבויותיהם; הן משום שהמשיבים 2 ו – 3 אינם צד להסכם השיתוף אלא מיופי כח ובעלי תפקיד שפעלו בשם בעלי הזכויות; והן משום שלמבקשים טענות הנוגעות לקיום חובות הנאמנות של המשיבים 2 ו - 3 כמיופיי כח ומכאן שאין להחיל את תניית הבוררות על טענות מסוג זה, ובכללן טענות בדבר שימוש פסול או חורג בייפויי כח, ניגוד עניינים, אופן חתימת הסכם שירותי הבנייה והפעלת מנגנון המכירה מכוחו, ועוד. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי תניית הבוררות חלה, ומכאן שיש להורות על עיכוב הליכים לשם פניה לבוררות. להלן טעמי. סעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") מסדיר את סוגיית עיכוב הליכי תובענה שהוגשה לבית המשפט בשל קיומה של תניית בוררות, כדלהלן: "הוגשה תובענה לבית-משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך." הסעיף מסמיך את בית המשפט לעכב הליכים שהוגשו לפניו, אם התקיימו התנאים הבאים: (א) יש הסכם בוררות בין הצדדים; (ב) התובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו; (ג) בעל דין שהוא צד להסכם מבקש את עיכוב ההליכים; (ד) המבקש היה מוכן - והוא מוכן גם בעת הגשת הבקשה - לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות; (ה) המבקש ביקש את עיכוב ההליכים בכתב ההגנה או בדרך אחרת; (ו) המבקש פנה בבקשה לעיכוב הליכים לפני שטען לראשונה לגופה של התובענה. כפי שנפסק, כאשר מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק הבוררות, הרי שככלל יעכב בית המשפט את ההליכים בתובענה על מנת לאפשר לצדדים להביא לידי מימוש את הסכם הבוררות. אמנם, קיומו של הסכם בוררות, כשלעצמו, אין בו כדי לשלול את סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בתובענה, אולם הכלל, כפי שחוזר ומבהיר בית המשפט העליון, הוא עיכוב: " ...לא אחת נפסק, ביחס להוראות סעיפים 6-5 לחוק הבוררות ש"יש לזכור כי עיכוב ההליך הוא הכלל, והימנעות מעיכוב – החריג". [רע"א 3331/14 Siemens AG (חברה זרה) נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פסקה 16 (13.8.2014)]; ראו גם ע"א 1985/19 אורתם סהר הנדסה בע"מ נ' פרויקט אורנים בע"מ (נבו 6.1.2021); רע"א 1027/16 גלובל מותגים בינלאומיים בע"מ נ' life style licensing B.V (18.2.2016); ורע"א 4716/04 hotels.com נ' זוז תיירות בע"מ (נבו 7.9.2005)]. עוד נפסק, כי תניית בוררות המחייבת פניה לבוררות בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים בין הצדדים, יש לפרש בהרחבה. גישה זו מתיישבת עם ההלכה שלפיה משנדרש בית המשפט ליתן פרשנות לתניית בוררות, יבחר הוא מבין הפרשנויות האפשריות את הפרשנות שלפיה הסכסוך בין הצדדים חייב להתברר במסגרת בוררות [אורי גורן בוררות (2018) | פרק ג - הסכם הבוררות; רע"א 180/07 כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל (נבו 4.10.2009)]. ומן הכלל אל הפרט. אין חולק כי בין הצדדים הסכם תקף (הסכם השיתוף, נספח 2 בעמוד 60 לבקשה לסעד זמני) וכי במסגרתו נקבעה תניית בוררות ברורה ובת תוקף, כפי שאף מודים המבקשים (סעיף 17 לתשובתם לטענת עיכוב ההליכים). כך קובע הסעיף: "19.1 בכל מקרה של מחלוקת כלשהי בנוגע לביצועו ו/או קיומו ו/או הפרתו של הסכם זה על ידי מי מהצדדים ו/או הנציגות יובא הדבר להכרעתו של בורר דן יחיד אשר הכרעתו תחייב את הצדדים לכל דבר וענין. הבורר ימונה על ידי עו"ד שוב ויהא עורך דין מהשורה הראשונה של עורכי-הדין המתמחים בנדל"ן, לרבות בתחום הסכסוך הספציפי. ככל ויווצר (הטעות במקור – ע.נ.) לקבוע זהות הבורר הרי שזהות הבורר תקבע על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב". עיון בכתב התביעה כמו גם בבקשה לסעד זמני מלמד כי עסקינן בסכסוך המצוי בלב ליבם של יחסי השיתוף בין בעלי הזכויות במקרקעין. כך וכפי שאף טענו המשיבים (פרק ג' לתשובתם), טענותיהם של המבקשים נוגעות להסכם השיתוף, לייפויי הכח עליהם הם חתומים, לליווי הבנקאי ולמנגנון מכירת הזכויות. אף הטענות הנוגעות להסכם שירותי הבנייה קשורות בתניה זו, שהרי זה נחתם מכח הוראות הסכם השיתוף. טענת המבקשים כי תניית הבוררות אינה חלה לגבי אופן השימוש בייפויי הכח או על טענות לניגוד עניינים, אינה יכולה לעמוד שכן הוראות בעניין מינוי יועצים משפטיים, חתימה על ייפויי כח ועוד, לשם הוצאתו לפועל של הסכם השיתוף ולימים את הסכם שירותי הבנייה, עוגנו אף הן במסגרת אותו הסכם שיתוף (ראו סעיף 11.3 להסכם השיתוף, בעמוד 68 לבקשה). יתר על כן. המבקשים טענו (סעיף 8 לבקשה לסעד זמני), כי הסעד העיקרי המבוקש, הוא לאסור על המשיבים לעשות שימוש באותם ייפויי כח, לצורך מכירת זכויותיהם. נוסף לכך, למבקשים טענות באשר לאופן קידום הפרויקט, החתימה על הסכם שירותי הבנייה ובחירת יחידות הדיור שיבנו על ידיהם, כשמבחינתם העסקה המועדפת היא עסקת קומבינציה (סעיף 25 לבקשה). סבורני כי לאור טיבן ומהותן, טענות אלה קשורות בטבורן לקיומו וביצועו של הסכם השיתוף ומכאן שהתניה חלה. אף יתר התנאים לעיכוב הליכים מתקיימים ולא מצאתי בטענות המבקשים שלא להורות כך. כך, טענת המבקשים כי המשיבים לא דרשו מנגנון של בוררות בזמן אמת, טרם הגשת התביעה, אין בה כדי לאיין את האמור, שכן כנטען על ידי המשיבים (ומבלי לקבוע דבר לגופן של טענות), אלה פעלו בהתאם להסכם שעה שלשיטתם, זה הופר על ידי המבקשים והוראות ההסכם, למצער לכאורה, אינן דורשות פניה להליך בוררות טרם מימושן. אף בטענה כי המשיבים 2 ו-3 אינם צד להסכם השיתוף, אין כדי לאיין את עיכוב ההליכים כאמור. ראשית, כי המשיבים פועלים מכח ייפויי כח שניתנו להם בהתאם להוראות אותו הסכם השיתוף ומכאן שתניית הבוררות חלה אף לגביהם. שנית, אף בשל מעמדם כאמור, ניתן להחיל עליהם את תניית הבוררות בהתאם לתנאים שנקבעו בפסיקה. ודוקו. ברע"א 3925/12 חן רונן נ' עו"ד יובל כהן (17.6.2013), דן בית המשפט העליון בעניין צירוף צד שאינו חתום על הסכם בוררות לבוררות. בית המשפט העליון הבהיר, כי ככלל הסכם הבוררות מחייב אך את הצדדים החתומים עליו שכן מקורו בהסכמת הצדדים. עם זאת, נקבע כי ככל כלל גם לכך ישנם חריגים, הנחלקים לשלושה מעגלי הרחבה. מעגל ההרחבה הראשון מתייחס לצדדים אשר מפרשנות ההסכם הסכימו להיות חלק מהליך הבוררות; מעגל ההרחבה השני מתייחס לחליפיהם של הצדדים החתומים, והמעגל השלישי הוא הנרחב ביותר, ונוגע למקרים בהם הצירוף נדרש על מנת למנוע מצדדים לחמוק מהליך הבוררות בטענות פורמליסטיות [ראו גם רע"א 180/07 אמיר כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל (04.10.2009), לעניין שיקול הדעת הנתון לבית המשפט]. בענייננו סבורני כי המשיבים נכללים במעגלים האמורים ואף מטעם זה יש להורות על עיכוב ההליכים כאמור. סיכום לאור כל האמור, אני מורה על עיכוב הליכים בשל תניית הבוררות כאמור. בשל טענות המבקשים לניגוד עניינים ועל מנת למנוע מחלוקות נוספות, יפעלו הצדדים בהתאם לסיפת סעיף 19 להסכם השיתוף, ויפנו לבית המשפט המחוזי בתל אביב למינוי בורר. ככל שיסכימו הצדדים ועל מנת לייתר הליכים נוספים, ימונה הבורר על ידי בית משפט זה. פנייה כאמור למינוי בורר תבוצע לא יאוחר מיום 12.10.2026. על מנת לאפשר לצדדים למנות בורר, אשר אף יוסמך לדון בסעדים זמניים כמוסכם, הנני מורה על הארכת הצו הארעי עד ליום 26.10.2026. הדיון הקבוע בטל. המזכירות תסגור את התיק.