ת"א 29766-09-26 ת"א 29766-09-26

הבקשה - הנתבעת ("המבקשת") עתרה בבקשה לסילוק התביעה כנגדה על הסף ולחלופין להעברתה להתברר בבית המשפט המחוזי בירושלים, בטענה להעדר סמכות מקומית לבית משפט זה (בקשה 2 בתיק, מיום 15.9.26). החלטה זו בבקשה ניתנת לאחר השלמת סבב תגובות בכתב בנוגע לבקשה (תגובה מיום 24.9.26 ותשובה לתגובה מיום 5.10.26). כנקודת מוצא יצוין, כי מדובר בתביעה כספית ע"ס 2,550,000 ₪, שהגיש התובע ("המשיב") ביום 10.9.26 כנגד המבקשת, אשר במרכזה עילות תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 ופקודת הנזיקין [נוסח חדש] ("חוק איסור לשון הרע", "פקודת הנזיקין") הנוגעות לפרסום מושא ההליך. פרסום זה בו עוסקת התביעה, נוגע לדברי המבקשת שנאמרו במסגרת ריאיון שנערך עמה בערוץ 14, אשר הוקלט מראש ושודר ביום 31.8.2026 בערוץ 14, בטלוויזיה ובפלטפורמת האינטרנט של הערוץ ("הריאיון"). יוער, כי התביעה כוללת התייחסות אף לפרסומי המשך ואירועים המאוחרים לראיון, אשר פירוט לגביהם אינו נדרש לצורך החלטה זו. בסעיף 17 לכתב התביעה נטען כי לבית משפט זה נתונה סמכות מקומית לדון בתובענה, בהתאם לתקנה 7(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 ("התקנות") הואיל והתביעה עוסקת בריאיון שנערך באולפני ערוץ 14 בעיר מודיעין ומכאן שזהו "מקום המעשה או המחדל" מושא ההליך בהתאם לתקנה זו. כן נטען, לחילופין, לקיומה של סמכות מקומית לבית משפט זה אף מכוח תקנה 7(ב) לתקנות, בשים לב לעובדה כי הריאיון התפרסם אף ברשת האינטרנט ובשל מגוריו של המשיב בראש העין אשר במחוז מרכז. כאמור, המבקשת חולקת על טענת המשיב לקיומה של סמכות מקומית לבית משפט זה ומכאן בקשתה, אשר תדון ותוכרע להלן. טעמי הבקשה - התביעה הוגשה בבית משפט זה בניגוד לכללי הסמכות המקומית המחייבים ולפיכך יש לסלקה על הסף ולחילופין להעבירה לבירור בבית המשפט המחוזי בירושלים; הגשת התביעה בבית משפט זה במחוז מרכז מהווה מהלך קיצוני ומכוון של "פורום שופינג" פסול, מתוך תפיסה של המשיב כי שופטי בית המשפט במחוז ירושלים "אינם טובים לו" וכי שופטי בית משפט זה "עדיפים עבורו"; בהגשת התביעה בבית משפט זה יש משום הטלת דופי בשופטי בית המשפט בירושלים; עילת התביעה כנגד המבקשת מתבססת על ריאיון טלוויזיוני ולא על "פרסום באינטרנט", ומכאן העדר תחולה לתקנה 7(ב) לתקנות; המבקשת עצמה לא פרסמה באינטרנט דבר, ומכאן שהתביעה, שהוגשה כנגדה בלבד ולא כנגד ערוץ 14, אינה נסבה על פרסום באינטרנט ואף בשל כך אין תחולה לתקנה 7(ב) לתקנות; בהעדר תחולה לתקנה 7(ב), ובהתאם לכלל הסמכות המקומית המרכזי הקבוע בתקנה 7(א), היה על המשיב להגיש תביעתו לבית המשפט במחוז מגוריה של המבקשת – ירושלים; החלופה הנוספת בתקנה 7(א) להגשת תביעה - "מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים" אינה מתקיימת אף היא כיוון שהריאיון צולם בשכונת עין כרם בירושלים ולא באולפני הערוץ במודיעין; בכוונת המבקשת להגיש כנגד המשיב תביעה שכנגד אשר סמכותה הנכונה במחוז ירושלים ולכן הותרת ההליך להתברר במחוז מרכז תייצר עיוות דין, כפיית סמכות ופיצול הליכים. תגובת המשיב - הבקשה מיותרת וחסרת תום לב ואף לגופה חסרת יסוד; אין בסיס לסעד המבוקש של סילוק התביעה, אשר איננו עוד בגדר אפשרות קיימת בהתאם לתקנות הנוכחיות, כך שגם אם ימצא כי בית המשפט נעדר סמכות מקומית ניתן לכל היותר להעביר את ההליך לבית משפט מוסמך; למשיב אמון מלא במערכת המשפט וכלל שופטיה ללא קשר למקום מושבם והגשת התביעה בבית משפט זה קשורה לקיומן של זיקות רלוונטיות לתביעה ולמקום מגוריו; למשיב כתובע בהליך אפשרות לבחור להגיש תביעתו בכל מקום בו מתקיימת חלופת סמכות מקומית כדין; המבקשת היא שלוקה בניסיון פסול לבצע "פורום שופינג" וזהו הטעם היחיד שביסוד בקשתה; לבית משפט זה סמכות מקומית לבירור ההליך, גם בהתאם לתקנה 7(א) וגם בהתאם לתקנה 7(ב) לתקנות: הסמכות המקומית בהתאם לתקנה 7(ב) מבוססת על כך שמדובר בתביעה שהוגשה "בשל פרסום ברשת האינטרנט" שניתן להגישה במחוז השיפוט בו מתגורר התובע. זאת, היות ומגוריו של המשיב בראש העין שבמחוז מרכז והואיל והריאיון עם המבקשת שודר בו זמנית גם בטלוויזיה וגם באתר האינטרנט של הערוץ (C14) וכן פורסם בעמוד ה- Youtube הרשמי של ערוץ 14; פרסום הריאיון באינטרנט אינו אגבי או זניח בהיקפו לשידורו בטלוויזיה ולמעשה הוא נוגע לחלק הארי בתביעה, נוכח היקף הפרסום הגדול והמרכזי באינטרנט והיקף נזקי המשיב עקב כך; המבקשת התראיינה בידיעה ומטרה שהריאיון מוקלט וישודר לציבור, לרבות באמצעות רשת האינטרנט, ומשכך לא מועילה לה טענתה כי הפעולה הטכנית של העלאת הפרסום לרשת האינטרנט בוצעה על ידי ערוץ 14 ולא על ידה באופן אישי; הסמכות המקומית בהתאם לתקנה 7(א) מבוססת על הגשת התביעה "במקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים". זאת, באשר גם אם הריאיון צולם בירושלים, המבקשת התראיינה בידיעה ומטרה כי ריאיון זה ישודר בהמשך על ידי ערוץ 14 מאולפניו, והריאיון אכן נערך, שודר והופץ, לטלוויזיה ולאינטרנט, מאולפני הערוץ במודיעין שבמחוז מרכז; כוונת המבקשת להגיש תביעה שכנגד אינה תומכת בבקשתה, באשר תביעה כאמור ממילא תוגש לבית המשפט בו מתברר ההליך העיקרי וככל ותוגש בנפרד במחוז שיפוט אחר הרי שמהלך זה הוא שיגרום לפיצול הליכים מכוון ולחוסר יעילות; הבקשה אינה נתמכת בתצהיר לביסוס העובדות הנטענות בה, כגון בנוגע למקום עריכת הריאיון או מגורי המבקשת בלעדית בירושלים. נטל השכנוע הסופי ביחס לקיומה של סמכות מקומית אכן מוטל על כתפי תובע אך אינו פוטר בעל דין נתבע הכופר בסמכות המקומית מחובתו לבסס בתצהיר את עובדות בקשתו; בהתאם לפסיקה, במדינה קטנה כבמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות רבה לנושא הסמכות המקומית ונושא זה אינו עניין הראוי בנסיבות רגילות לטענות טרומיות. תשובת המבקשת לתגובת המשיב - המשיב הסתמך בתגובתו על צילומי מסך מאתרים שונים ורשתות חברתיות, שהוגשו שלא על פי דיני הראיות ואינם קבילים; התביעה הוגשה כנגד המבקשת בלבד ומשכך יש לבחון את שאלת הסמכות המקומית בראי הזיקות הנוגעות אליה באופן אישי בלבד; המבקשת עצמה לא פרסמה דבר באינטרנט והפצת הריאיון המצולם באינטרנט בוצעה על ידי צדדים שלישיים כגון גופי תקשורת וגולשים, אשר המבקשת אינה אחראית לפעולותיהם; הפרסום בו הייתה המבקשת מעורבת באופן אישי וישיר הינו אך ורק מתן "ריאיון טלוויזיוני מסורתי", שצולם והוקלט בירושלים, ועל יסוד עובדה זו בלבד יש לבחון את שאלת הסמכות המקומית בהליך זה; קבלת עמדת המשיב וגישתו תרוקן מתוכן כליל את מוסד הסמכות המקומית בישראל, ותאפשר לתובעים קיום "פורום שופינג" פסול בנוגע לבית המשפט בו תוגש תביעתם, הואיל וכיום כל ראיון רדיו או טלוויזיה של איש ציבור עולה אוטומטית לאינטרנט; המבקשת מעוניינת לחקור את המשיב על תצהירו על מנת לחשוף כי אין כל ראיה הקושרת אותה לפרסום הנטען באינטרנט באופן אישי; לתשובה לתגובה צורפו תצהירים – תצהיר מטעם מר טופז לוק לתמיכה בנטען לגבי צילום והקלטת הריאיון, שלא שודר בשידור חי, בשכונת עין כרם בירושלים, וכן תצהיר מטעם המבקשת לתמיכה בעובדת מקום צילום הריאיון ובטענה כי לא פורסם באינטרנט או בכל מקום אחר ע"י המבקשת עצמה, אלא שודר בדיעבד ע"י ערוץ 14 עצמו, בהתאם לשיקול דעתו וללא שליטה של המבקשת על פעולות הערוץ ושיקוליו; דיון והכרעה - ראשית מובהר, באשר לסעד הראשי המבוקש בבקשה – סילוק התביעה על הסף בהעדר סמכות מקומית, כי אפשרות זו אמנם הייתה קיימת בעבר בהתאם לתקנה 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אך איננה נכללת בהסדר הקבוע בתקנות הנוכחיות לעניין סילוק כתבי טענות, שאינו כולל הסמכה של בית המשפט לסילוק תובענה על הסף בהעדר סמכות (פרק ו' לתקנות). בהתאם לסעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 מקום בו בית המשפט מוצא כי הוא נעדר סמכות עניינית או מקומית לבירור תובענה, הסעד הרלוונטי הינו אפשרות העברת ההליך להתברר בבית המשפט המוסמך. היינו, גם אם מסתבר שהליך משפטי הוגש לבית משפט שאיננו מוסמך, ובהעדר עילת סילוק אחרת, כגון התקיימותו של נימוק אחר כלשהו שלפיו בית המשפט השתכנע כי ראוי ונכון למחוק את התביעה (תקנה 41(א)(4)) או מחיקת כתב טענות בשל שימוש לרעה בהליכי משפט (תקנה 42), הרי שהתביעה לא תסולק על הסף אלא לכל היותר תועבר להתברר לפני בית המשפט המוסמך. אציין, כי מצב דברים זה מתיישב אף עם זכות היסוד של גישה לערכאות אשר לאורה ובהתאם לפסיקה בנושא, תביעות יסולקו על הסף רק במקרים חריגים בהם מוצדקת תוצאה דרסטית זו (ע"א 4627/22 מפרקי חברת אגרקסקו, חברה לייצוא חקלאי בע"מ (בפירוק) נ' קוס פורר גבאי את קסירר (שותפות רשומה), פסקה 39 (7.6.2023)). שנית מובהר, כי התשתית העובדתית הרלוונטית להכרעה בבקשה זו נוגעת לעובדות המרכזיות הבאות שבעיקרן אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים ולא הוכחשו בבקשה או בסבב התגובות: עובדת קיום הריאיון מושא ההליך; עובדת שידור הריאיון ע"י ערוץ 14 ביום 31.8.26 בפלטפורמות השידור המרכזיות של הערוץ – בטלוויזיה ובאתר האינטרנט של הערוץ – C14; כתובות רלוונטיות – מגורי המבקשת בירושלים, מגורי המשיב בראש העין, מיקום אולפני ערוץ 14 במודיעין. כן מובהר, כי לצורך החלטה זו הנחתי היא, כי הריאיון מושא ההליך אכן צולם בשכונת עין כרם בירושלים כטענת המבקשת וכי הוא הוקלט מראש ושודר במועד מאוחר יותר ביום 31.8.26 ע"י ערוץ 14 בפלטפורמות הנ"ל. משכך, אין צורך להידרש בהחלטה זו לטענות הדדיות בשאלת קבילותם או משקלם של צילומי המסך שצורפו לתגובת המשיב בנוגע לפרסומים שונים אודות הריאיון, ואף אין מקום וצורך לקיום דיון לשם חקירת המצהירים מטעם הצדדים, באשר כאמור החלטה זו איננה נסמכת על איזה מהפרסומים הנ"ל או על גרסה עובדתית שנויה במחלוקת כלשהי, אלא אך על ניתוחה של התשתית העובדתית הבסיסית שאינה במחלוקת. לגוף העניין, לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולמסגרת הדין והפסיקה הרלוונטית, הגעתי למסקנה, מהטעמים שיפורטו להלן, כי יש לדחות את הבקשה. ההסדר בדין לעניין סמכות מקומית הקבוע בתקנה 7 לתקנות קובע כך (הדגשות הוספו-ש.ג): "7(א) תובענה תוגש לבית המשפט המצוי במחוז שיפוט של מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או במקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים ואם הייתה התובענה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבמחוז שיפוטו הם מצויים; אם קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שעליו הוסכם. 7(ב) כתב תביעה בשל פרסום או סחר ברשת האינטרנט יוגש לבית המשפט שבמחוז שיפוטו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או התובע; הגיש עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 תביעה כאמור, תוגש התביעה במקום עסקו או במקום מגוריו של הנתבע בלבד." כאמור לעיל, המשיב טוען להתקיימותן של חלופות בשתי התקנות הנ"ל – תחולת תקנה 7(א) הואיל ומקום המעשה או המחדל בשלו תבע מצוי באולפני ערוץ 14 במודיעין, ותחולת תקנה 7(ב) נוכח שידור הריאיון ופרסומו אף באינטרנט. כמובן, שדי בהתקיימות תנאיה של אחת מחלופות אלו לצורך קביעת קיומה של סמכות מקומית לבית משפט זה. כאמור, המבקשת חולקת על התקיימותן של איזו מחלופות אלו בעניינה כמקנות סמכות מקומית לבית משפט זה מהטעמים שנסקרו לעיל. באשר לחלופת הסמכות הקבועה בתקנה 7(ב) – כמצוטט לעיל, מקום בו מדובר בכתב תביעה שהוגש בשל פרסום ברשת האינטרנט הרי שמבחינת הסמכות המקומית ניתן להגיש את התביעה לבית המשפט אשר במחוז שיפוטו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של התובע או של הנתבע. מובהר, כי בפסיקה ובספרות מקובלת גישה רחבה לגבי פרשנותו של המונח "פרסום" במסגרת התקנה, לפיה רכיב הפרסום באינטרנט הנזכר בתקנה זו אינו מוגבל לפרסומים בעלי אופי צרכני אלא נוגע לפרסום על כל היבטיו, לרבות ובעיקר תביעות המוגשות בעילות לשון הרע, וכי אין להתייחס לחלופה זו בתקנה באופן צר או דווקני כמתייחסת רק לפרסום אקטיבי באינטרנט (ת"צ (מחוזי ת"א) 50116-01-22 אסום-חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' חיים סרור (נבו 3.7.2022); ת"א (מחוזי י-ם) 55550-06-16 צ'רלטון בע"מ נ' עאוני ג'אבר (נבו 9.11.2016); ת"צ (מחוזי ת"א) 20073-12-22 משה אלדד גרי נ' פנגו פיי אנד גו בע"מ (נבו 2.3.2023); בש"א 4973/22 אם תרצו – ציונות להיות או לחדול נ' רמי ח'טיב (נבו 16.8.2022); רע"א (מחוזי י-ם) 4426-07-24 פלאש 90 בע"מ נ' בזונץ, פסקה 7 (נבו 15.7.2024; יששכר רוזן צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 94-98 (מהדורה שלישית דיגיטלית – 2025)). כאמור לעיל, במקרה דנן אין חולק כי הריאיון אכן פורסם ושודר גם ברשת האינטרנט של ערוץ 14 - C14, בנוסף על שידורו בטלוויזיה. מכאן, שבמובן זה ולאור הפסיקה לעיל מתקיימת דרישת התקנה. ואולם כאמור לעיל, טענת המבקשת בעניין זה היא כי יש לבחון את שאלת הסמכות המקומית בראי מעשיה שלה בלבד וכי מעורבותה האישית התמצתה בהשתתפותה בריאיון עצמו עם מראיינת ערוץ 14, אשר הוקלט בשכונת עין כרם בירושלים. המבקשת מדגישה, כי היא עצמה לא הייתה מעורבת באופן אישי כלשהו בפעולות הקשורות לשידורו של הריאיון ע"י ערוץ 14 ופרסומו בפלטפורמה כלשהי ואף לא בשיקוליו של הערוץ, שאינו נתבע בהליך זה, בנוגע לפרסום הריאיון. כאמור עוד לעיל, הטענה כי הפעולות הטכניות הכרוכות בשידורו של הריאיון עם המבקשת, בטלוויזיה ובאתר האינטרנט של ערוץ 14, בוצעו ע"י ערוץ 14 ולא ע"י המבקשת עצמה, מקובלת עלי, לצורך החלטה זו, כנכונה במישור העובדתי. עם זאת, איני סבורה כי יש בכך כדי להועיל למבקשת בטענתה כנגד תחולתה של תקנה 7(ב) בעניינה. שהרי, לצד ההנחה העובדתית הנ"ל בדבר אי מעורבותה האישית של המבקשת בפעולות שידור הריאיון, אין חולק אף על כך, שהמבקשת התראיינה לערוץ 14 מרצונה החופשי ובידיעה כי הריאיון אינו מוקלט כשיחה פרטית בינה לבין מראיינת הערוץ, אלא הוא מיועד להיות משודר ע"י הערוץ בהמשך לציבור הרחב. מודגש בעניין זה, כי המבקשת איננה טוענת בבקשתה כי היא טעתה או הוטעתה לסבור שהריאיון שנערך עמה והוקלט ע"י ערוץ 14 ישודר בטלוויזיה בלבד או כי שידור הריאיון באתר האינטרנט של ערוץ 14 נעשה ללא ידיעתה או הסכמתה. כאמור, טענתה בעניין זה הינה אך ורק כי היא לא הייתה מעורבת באופן אישי כלשהו בפעולות הנוגעות לשידורו של הריאיון (ראה למשל סע' 3 לבקשה, סע' 3 לתשובה לתגובה). במצב דברים זה ברור הוא לטעמי, כי מדובר בתחנות ביניים הנוגעות לפרסום שלם אחד אשר אין להפריד ביניהן ואשר המבקשת ידעה והסכימה להן - בשלב הראשון של אותו פרסום נערך צולם והוקלט הריאיון עם המבקשת ע"י הגורמים המקצועיים בערוץ 14 ובשלב השני של פרסום זה הריאיון שודר לציבור כמוסכם בפלטפורמות הערוץ - בערוץ 14 בטלוויזיה ובאתר האינטרנט של הערוץ. ודוק. אין מדובר לטעמי באיחוד מלאכותי בין הדברים, שהרי עניינה של התביעה עוסק באותו פרסום שלם – הן בתוכנו של הריאיון והן בעובדה שהוא פורסם לציבור בפלטפורמות הערוץ. לכן, טענת המבקשת כי יש להתמקד אך בתחנת הביניים הראשונה בה הייתה מעורבת אישית (קיום הריאיון בירושלים), גם בהנחה שהיא נכונה עובדתית, היא שולית וזניחה לטעמי לצורך יישומם של כללי הסמכות המקומית. זאת, באשר אין בה כדי להצדיק הפרדה, אשר דווקא היא לטעמי בגדר מהלך מלאכותי, בין חלקיו של אותו פרסום אחד שלם. אציין בהקשר זה, כי מקובלת עלי הדוגמה שנכללה בתגובת המשיב לבקשה (סע' 31), המבחינה בין עובדות המקרה דנן בו מדובר בריאיון לערוץ תקשורת לגביו ברי שקיימות ידיעה והסכמה כי ישודר לציבור, לבין דוגמת פרסום מסוג אחר באינטרנט שבו פורסם צילום נאומו של אדם מתוך כנס סגור ללא ידיעתו או הסכמתו. יתכן ובמקרה כזה, יוכל הנואם באם תוגש כנגדו תביעה לשון הרע בגין תוכן נאומו להישמע בטענה כנגד סמכות מקומית הנשענת על עובדת הפרסום באינטרנט אשר לא היה לו כל ידיעה או קשר אליו. ודוק. ההבחנה בין שני סוגי המקרים הנ"ל בהיבט שאלת הסמכות המקומית קשורה לשאלת קיומה או העדרה של ידיעה והסכמה לפרסום הדברים לציבור ולא לשאלת מיקומן הגיאוגרפי של תחנות הביניים הנוגעות למקום צילום הריאיון או למקום ממנו שודר טכנית. לסיכום עמדתי בנקודה זו, אני סבורה כי מקום בו מדובר בריאיון מוסכם ומתואם שהוקלט לערוץ תקשורת בידיעה כי הוא מיועד לשידור לציבור הרחב ומקום בו עניינה של התביעה ועילתה נוגע לתוכנו של ריאיון זה ולעובדת פרסומו לציבור, ולא לפעולת השידור טכנית, הרי שאין הצדקה להפרדה מלאכותית בין היבט "הפרסום" מצד המרואיין לבין "הפרסום" מצד הגוף המראיין והמשדר ומדובר בשני צדדיו של אותו מטבע ובפרסום אחד. אציין, כי מעבר לגישה הפרשנית הרחבה המקובלת בנוגע לתקנה אשר נסקרה לעיל, הרי שחיזוק בכיוון זה ניתן למצוא אף בלשונה של תקנה 7(ב), לפיה תחולת התקנה איננה מוגבלת לכתב תביעה המוגש כנגד הגורם המפרסם עצמו דווקא, אלא היא חלה על כל תביעה המוגשת "בשל פרסום באינטרנט". בענייננו, התביעה אכן הוגשה "בשל הפרסום" רחב ההיקף אך זאת ביחס לתכניו וכנגד מי שאמרה את הדברים, ולא כנגד גוף התקשורת שביצע את הפעולות הטכניות של פרסום הריאיון ושידורו. סוג תביעה זה, כקבוע אף בפסיקה שנסקרה לעיל, נכלל בגבולות הגזרה של תקנה 7(ב). אציין עוד, כי אינני מקבלת את טענת המבקשת לפיה "האירוע המכונן" כלשונה בגינו הוגשה התביעה הינו הריאיון הטלוויזיוני בלבד (סע' 3 לתשובה לתגובה). כידוע, שאלת הסמכות המקומית נבחנת בראי טענות בעל הדין התובע בכתבי טענותיו וכפי שהבהיר המשיב, בתביעתו ובתגובתו לבקשה, מדובר בריאיון ששודר ע"י ערוץ 14 גם בטלוויזיה וגם באתר האינטרנט, תוך שלטענתו זיקתה של עילת התביעה לאינטרנט משמעותית ואיננה זניחה או אגבית כלל, באשר פרסומו המקוון של הריאיון מהווה את חלק הארי בתפוצתו ובנזקיו הנטענים עקב כך (סע' 17, 67 לתביעה; סע' 1, 4, 29 לתגובה לבקשה). כן מובהר, כי בניגוד לטענת המבקשת (סע' 10 לתשובה לתגובה), קביעת סמכות מקומית מכוח תקנה 7(ב) בעניינו של הליך זה והליכים מסוגו אין בה כלל וכלל משום "ריקון מוחלט מתוכן של מוסד הסמכות המקומית במדינת ישראל". נהפוך הוא. מדובר בחלופה היוצרת איזון בין הצדדים המתדיינים ומבטלת את האפשרות שהייתה קיימת בעבר להגיש את התביעה בכל בית משפט ברחבי הארץ (רע"א 530/12 יעקובוביץ נ' זיאס (נבו 28.3.2012)), תוך צמצום אפשרויות הבחירה מבחינת התובע והותרתן של שתי חלופות סמכות בלבד – מחוז מגוריו או עסקו של הנתבע או מחוז מגוריו או עסקו של התובע. יוזכר, כי הסדר דומה נקבע לראשונה כבר בשנת 2016 בתיקון מס' 2 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בתקנה 3(א2) (ראה בעניין זה גם: דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ט-2018, עמ' 8-9). מהטעמים לעיל, אני מוצאת לדחות את טענות המבקשת כנגד תחולתה של חלופת הסמכות המקומית אשר בתקנה 7(ב) ולקבוע כי לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז נתונה סמכות מקומית לבירור התביעה בהליך זה בהתאם לתקנה זו. נוכח קביעה זו מתייתרים דיון והכרעה מפורטים בחלופת הסמכות המקומית השנייה לה טען המשיב בהסתמך על תקנה 7(א) לתקנות. זאת, אף מהטעם כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון מהעת האחרונה, הכלל הקבוע בתקנה 7(ב) בעניין "תביעות אינטרנטיות", גובר על כלל ההסדרים הקבועים בתקנה 7(א) מקום בו מתקיימים תנאיו (רע"א 42010-03-25 מיר נ' א.ש. מיטב פיננסים בע"מ, פס' 35 (נבו, 30.7.26). משכך, אציין בעניין תקנה 7(א) מבלי להרחיב, כי גם ביחס למחלוקת בין הצדדים בשאלת מקומו הגיאוגרפי של "המעשה או המחדל" בגינו הוגשה התביעה (האם מקום צילום הריאיון בירושלים כטענת המבקשת או שמא מקום עריכתו ושידורו באולפני הערוץ במודיעין), אני סבורה כי יש משמעות לידיעתה והסכמתה של המבקשת לקיום ריאיון המיועד לשידור ופרסום לציבור ע"י ערוץ 14 ממקום עסקו וכי גם בהקשר זה יש להתייחס לטעמי לתחנות הקשורות לצילום הריאיון תחילה, ושידורו בהמשך, כמהלך "פרסום" אחד. בשולי החלטה זו ובנוסף על הטעמים לעיל אציין, כי לא השתכנעתי שיש יסוד כלשהו לטענות המבקשת שנטענו ללא תימוכין כלשהם, בדבר "פורום שופינג" פסול מצד המשיב בהגשת התביעה לבית משפט זה או בדבר אינטרס נסתר פסול כלשהו שלו בעניין זה. כידוע, לא אחת קיימות מספר חלופות סמכות מקומית המאפשרות את הגשת ההליך למספר בתי משפט בארץ, ובעל דין תובע רשאי לבחור ביניהן בעת הגשת תביעתו. משכך, בהעדר ראיות לאי תקינות או התעמרות מצד המשיב בהגשת תביעתו לבית משפט זה, ובהינתן המשמעות הנמוכה ממילא המיוחסת בפסיקה לסוגיית הסמכות המקומית במדינתנו (רע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט(2) 731,735 (1995)), הרי שגם אם בחירתו של המשיב איננה תואמת את העדפתה של המבקשת באשר למקום ההתדיינות, אין בכך כדי להטיל דופי בו או בבחירתו או באיזה מבתי המשפט או מי משופטיו. סיכום - מהטעמים לעיל, על משקלם המצטבר, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות ושכ"ט ב"כ המשיב בגין הבקשה בסך כולל של 2,000 ₪.