לפני כבוד השופטת מרב גרינברג בעניין: המאשימה מדינת ישראל באמצעות עו"ד רננה טויטו משה, פמ"מ (פלילי) נגד הנאשמים 1. יוסף חסנין 2. אמין אזברגה (עציר) על ידי ב"כ עו"ד שוקרי אבו טביק גזר דין- נאשם 2 כללי הנאשם הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר דיוני בכתב אישום מתוקן בעבירה של שוד מזוין בצוותא לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); ובעבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק. במועד הרלוונטי לכתב האישום היה נתון הנאשם במסגרת הליך אחר בתנאי מעצר בית מלא בביתו בלוד. בין המתלונן לבין נאשם 1 היכרות מוקדמת על בסיס עבודה, הנאשם הועסק ע"י המתלונן בשתי הזדמנויות בעבודות הובלה. במועד שאינו ידוע למאשימה קשרו הנאשמים קשר לשדוד את המתלונן באיומי סכין, לשם כך הצטיידו בסכין מתקפלת ומתקבעת שאורך להבה כ-8 ס"מ ובטלפון נייד מבצעי פריפייד ע"ש משתמש בדוי. במסגרת הקשר בין המועדים 6-10.11.25 יצר נאשם 1 קשר עם המתלונן באמצעות הטלפון המבצעי ומבלי שחשף בפניו את זהותו האמיתית והציג בפניו מצג כוזב כי הוא מעוניין לשכור את שירותיו כמוביל וסיכם להיפגש איתו ביום 10.11.25 בעיר לוד. במועד זה בשעה 17:55 הגיע המתלונן לחניון בעיר לוד שם המתינו לו הנאשמים, כאשר נאשם 2 נשא על גופו סכין. במעמד המפגש משך נאשם 2 את המתלונן בין שתי משאיות ואיים עליו באמצעות הסכין באומרו "אל תזוז אני אקרע אותך", אז הורה נאשם 1 למתלונן שימסור לו את הטלפון הנייד שלו ובשל חשש מאיומי הנאשמים באמצעות הסכין המתלונן עשה כפי שנדרש. נאשם 1 הורה למתלונן לפתוח את הטלפון באמצעות טביעת אצבעו בעוד נאשם 2 מאיים עליו באמצעות הסכין "תסתכל על הרצפה, אני אדקור אותך, תסתכל על הרצפה", בשל חששו מהנאשמים המתלונן עשה כן והטלפון נפתח. בהמשך לכך ביצע נאשם 1 באמצעות יישומון בנק הפועלים בטלפון המתלונן העברה בנקאית בסך 14,900 ₪ מחשבון המתלונן לחשבונה של אחות נאשם 2 לאחר מכן מחק את היישומון והעביר את הטלפון לנאשם 2 שניקה אותו באמצעות חולצתו במטרה להסתיר את זהותם, והנאשמים השיבו את הטלפון למתלונן. המתלונן נמלט מהמקום. ביום 7.9.26 הוצג הסדר דיוני ביחס לשני הנאשמים, נאשם 1 הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של שוד מזוין, הפרעה לשוטר ושיבוש מהלכי משפט, הופנה לתסקיר שירות מבחן. הוסכם כי יפקיד סך של 15,000 ₪ לטובת פיצוי המתלונן. הדיון בעניינו קבוע ליום 16.2.27. נאשם 2 הודה בכתב האישום המתוקן ללא הסכמה עונשית. טיעוני הצדדים לעונש המאשימה באמצעות ב"כ עו"ד רננה טויטו משה, עמדה על חומרת נסיבות מעשי הנאשמים, מדובר בשוד מתוכנן באמצעות סכין. המעשים פגעו בשלומו ובטחונו של המתלונן, הנאשמים ניסו לטשטש את זהותם ע"י שימוש בטלפון מבצעי, נאשם 2 איים באמצעות הסכין אך לא נקט באלימות פיזית משמעותית למעט משיכת המתלונן במקום המפגש. הנאשמים פעלו בתעוזה, הנאשם ביצע את המעשים תוך הפרת תנאי מעצר בית. המאשימה הפנתה לפסיקה נוהגת, לטענתה המתחם העונשי נע בין 30-60 חודשי מאסר. הנאשם נטל אחריות על מעשיו וחסך את העדת המתלונן. יליד 2003 ללא עבר פלילי, למתלונן נגרמה עוגמת נפש, נאלץ להעדר מהעבודה (ת/1 תצהיר נפגע עבירה). המאשימה עתרה לעונש מאסר בן 32 חודשים תוך מתן ביטוי לכך שביצע את המעשים תוך הפרת תנאים לצד מאסר על תנאי, קנס ופיצוי משמעותי למתלונן. ב"כ הנאשם, עו"ד שוקרי אבו טביק, הפנה לנסיבות הנאשם, צעיר, ללא עבר פלילי, חלקו באירוע קטן משמעותית מזה של נאשם 1 שהוא בעל המניע ומכיר את המתלונן שהיה מעסיקו. עבירת השוד היא במדרג נמוך, לא נגרמו למתלונן פגיעות משמעותיות והוא לא נזקק לטיפול רפואי. מדובר במעשה שוד טיפשי, הנאשמים ניסו להסתיר את זהותם אך העבירו את הכספים לחשבון הבנק של אחות הנאשם. הכספים הוחזרו למתלונן. ההגנה הפנתה לפסיקה, לטענתה מתחם העונש הראוי הוא בין 20 חודשי מאסר ל-45 חודשים, עתרה למקם את הנאשם בתחתית המתחם, הנאשם עצור כמעט שנה לראשונה בחייו. הנאשם הביע צער על מעשיו, לדבריו הוא אדם מחונך, רוצה להתחתן ולהקים משפחה, מבקש שתינתן לו הזדמנות. דיון והכרעה על ההליך שבפני חלים עקרונות הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק. ע"פ הוראות אלו, העיקרון המנחה בענישה הינו עקרון ההלימה שפירושו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ובמידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בדרכו של עקרון זה, על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה, תוך שהוא מתחשב בערך החברתי המוגן שנפגע ומידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבותיה הקונקרטיות של העבירה. בשלב הבא, לאחר שנקבע מתחם העונש, ובית המשפט לא מצא מקום לחרוג ממנו לקולא או לחומרא, נקבע העונש הראוי תוך התחשבות בנסיבות העושה. הנאשם הורשע בביצוע שוד בצוותא תוך איום בסכין כלפי מעסיקו לשעבר של שותפו, נאשם 1. בית המשפט העליון עמד פעמים רבות על חומרתה של עבירת השוד בהיותה עבירת אלימות קשה הטומנת בחובה פוטנציאל פגיעה לא מבוטל בשלומו ותחושת ביטחונו של הציבור, כמו גם בסדר הציבורי. עוד עמד על קלות ביצועה ונפיצותה, "חומרתה של עבירת השוד נעוצה בפגיעה בכבודו, גופו וקניינו של הקרבן, לצד פגיעה בתחושת הביטחון הציבורית, אשר רווחתו מתערערת משסכנת השוד אורבת לכל" (ע"פ 1222/22 מדינת ישראל נ' נאצר, פסקה 11 (23.6.2022); ע״פ 1167/21 חוג׳יראת נ׳ מדינת ישראל, פסקה 11 (31.5.2021); ע"פ 606/13 חכמון נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (11.12.2013). לעבירת השוד פנים רבות והיא משלבת פן רכושי ופן אלים. חומרת נסיבות המעשה קשורות בקשר הדוק לנסיבותיו הקונקרטיות. הפסיקה קובעת כי בין היתר יש לשקול את מידת התכנון של השוד, האם בוצע בצוותא, מיקום ביצוע העבירה, שימוש בנשק חם או קר, זהות הקורבן ושווי הרכוש שנשדד (ע"פ 4841/13 ספי נ' מדינת ישראל (6.2.2014); ע" 4125/14 חרב נ' מדינת ישראל (6.1.15). במקרה דנן, מדובר בשוד מתוכנן פרי קשר שנקשר בין הנאשמים, המתלונן הוא מעסיקו לשעבר של נאשם 1, לנאשם 2 אין היכרות קודמת עם המתלונן והוא חבר לנאשם 1 כדי לבצע ביחד את תכניתם לשדוד את המתלונן. הנאשם אינו בעל מניע אך הוא זה שנשא סכין, משך את המתלונן במקום המפגש ואיים עליו פעמיים באמצעות הסכין ולא הותיר למתלונן ברירה אלא לבצע את שהנאשם 1 דרש ממנו. נאשם 1 העביר כספים מחשבונו של המתלונן לחשבון הבנק של אחות נאשם 2, הקלות שבה ביצע את המעשים התאפשרה בשל איומי נאשם 2 על המתלונן. המתלונן אף לא התנגד למעשי הנאשמים ופעל מיד לפי דרישתם. השוד אמנם מתוכנן וכלל הצטיידות בטלפון מבצעי להסתרת זהות וכדי להשיג את הסכמת המתלונן להיפגש עימם, עם זאת במעמד האירוע לא כיסה נאשם 1 את פניו והמתלונן יכול היה לזהות אותו, ואם לא די בכך הכספים מחשבון המתלונן הועבר לאחות של נאשם 2, כך שבנקל ניתן היה לעלות על עקבות הנאשמים. השוד לא כלל שימוש באלימות משמעותית, למתלונן לא נגרם נזק פיזי אך כעולה מתצהירו בעקבות המעשים סבל ממתח נפשי משמעותי, חרדה והפרעות שינה, נאלץ להיעדר מספר ימים מעבודתו, הכסף שנלקח ממנו, הושב. לפיכך מצאתי לקבוע כי הפגיעה של מעשי הנאשם בערכים המוגנים היא ברף בינוני. מדיניות הענישה הנוהגת מנעד הענישה בעבירות שוד רחב ומגוון וכולל עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח, כשבשנים האחרונות חלה החמרה בענישה בעיקר כאשר מדובר בשוד שבוצע בנסיבות מחמירות תוך שימוש בנשק קר או חם (ע"פ 1222/22 מדינת ישראל נ' נאצר, פסקה 11 (23.6.2022)). בע"פ 8102/23 אייצ'או נ' מדינת ישראל (11.4.2024) נדחה ערעור נאשם שהורשע בשוד עובד חנות נוחות, נוכח התנגדות המתלונן ניסה הנאשם לפגוע באמצעות חפץ חד בגופו של המתלונן ואיים עליו. הנאשם נטל מארזי סיגריות וכשהבחין בשוטרים החל לברוח. נקבע מתחם הנע בין 48-24 חודשי מאסר. בהתחשב בעברו הפלילי הרלוונטי, התרשמות שירות המבחן כי בעל דפוסים עברייניים מושרשים ומנגד הודאתו והליך שיקום מסוים שעבר, נדון למאסר בן 30 חודשים; בע"פ 1223/21 צ'חברידזה נ' מדינת ישראל (14.7.2021), נדון ערעור נאשם שהורשע לאחר ניהול הוכחות בשוד חנות. הנאשם, נכנס לחנות כשפניו מכוסות חלקית ובידיו סכין, התקרב למתלוננת שספרה את הכסף בקופה, נצמד אליה ומשך את שטרות הכסף, כשהמתלוננת ניסתה למנוע את בריחתו, דחף אותה וכתוצאה מכך נחבלה ברגלה. נקבע מתחם הנע בין 60-30 חודשי מאסר. לחובת הנאשם עבר פלילי מכביד, נדון למאסר בן 45 חודשים. הנאשם חזר מערעורו נוכח המלצות בית המשפט העליון; בע"פ 8639/20 אזולאי נ' מדינת ישראל (13.10.2021) נדחה ערעור נאשם שהורשע בעבירות דרישת נכס באיומים, שוד בנסיבות מחמירות והחזקת סכין. הנאשם איים על שני מתלוננים בסכין ודרש מהם את הטלפון הנייד. נדון למאסר בן 33 חודשים. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי "המקרה חמור, אף אם לא נגרם נזק פיזי למי מהמתלוננים"; בת"פ (מרכז) 20485-12-22 מדינת ישראל נ' סובלוב (11.11.2024) שנדון בפניי, נקבע מתחם שבין 45-24 חודשי מאסר בגין שוד בחבורה תוך שימוש בגז פלפל. הנאשמים פיתו את המתלונן לבצע עמם עסקת ביטקווין, ובמהלך המפגש שדדו את כספו תוך שימוש בגז פלפל במהלך מרדף, עד שהמתלונן נאלץ להשליך את תיקו ובו סכום כסף גבוה. העבריין העיקרי, בעל עבר פלילי, נדון במסגרת הסדר טיעון ל-42 חודשי מאסר בגין תיק זה; בת"פ (מרכז) 42566-12-22 מדינת ישראל נ' שביטה (14.7.2024) נדון עניינו של נאשם שהורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע שוד של אופניים תוך שימוש בסכין ופגיעה בכתפו של המתלונן, וכן בגניבת אופניים של מתלונן נוסף. בגין האישום השוד נקבע מתחם שבין 60-30 חודשי מאסר. לחובת הנאשם היה עבר פלילי מכביד ורלוונטי, הושתו עליו 5 שנות מאסר והפעלת תנאי של חמישה חודשים במצטבר; בת"פ (מח' חי') 9199-05-22 מדינת ישראל נ' סלאמה (22.11.22) אליו הפנתה המאשימה הורשע הנאשם בשוד בנסיבות מחמירות של עובד בחנות נוחות באמצעות ניפוץ חלון החנות ואיום על העובד באמצעות סכין, הנאשם תלש את קופת החנות וגנב את תכולתה. נקבע מתחם ענישה הנע בין 33-60 חודשי מאסר. הנאשם בעל עבר פלילי נדון ל-36 חודשי מאסר; בת"פ (מח' חי') 7324-03-20 מדינת ישראל נ' עיד (9.5.22), שהוגש ע"י המאשימה, נדון הנאשם בגין שוד בנסיבות מחמירות של חנות מכולת בצוותא באמצעות אלה וסכין. הנאשם צעיר, נקבע מתחם ענישה הנע בין 26-52 חודשי מאסר, נוכח הליכי שיקום נגזרו עליו 14 חודשי מאסר (הנאשם חזר בו מערעורו בהמלצת בית המשפט העליון ע"פ 3872/22 מיום 29.5.23). עתירת ההגנה, להעמיד את הרף התחתון על 20 חודשי מאסר אינה הולמת את חומרת העבירה ומתאימה למקרים חמורים פחות, שבהם נאשמים הורשעו בשוד רגיל, לפי סעיף 402(א), אם כי גם בענייננו אין מדובר בשוד בנסיבות מחמירות ברף גבוה [ראו והשוו ע"פ 1027/23 ששון נ' מדינת ישראל (20.6.2023); ת"פ (מרכז) 31688-08-22 מדינת ישראל נ' שטרית (גזר דיני מיום 4.11.24) נקבע מתחם ענישה הנע בין 45-20, הנאשם נדון למאסר בן 22 חודשים]. אשר לת"פ 24286-09-20 בעניין דג'ני, הנאשם הורשע בשוד חמור, נקבע מתחם ענישה 38-60, המתחמים העונשיים אליהם הפנתה ההגנה (18-40 חודשי מאסר) נקבעו בעניין נאשמים שהורשעו בעבירת סיוע לשוד. הנאשם הורשע גם בעבירת הפרת הוראה חוקית, במקרה שבפנינו מדובר בהפרה בוטה לצורך ביצוע שוד מתוכנן. לאחר ששקלתי את כלל השיקולים, מצאתי לקבוע מתחם ענישה הנע בין 25-45 חודשי מאסר. הנאשם בן 23, ללא עבר פלילי, עצור חודשים רבים לראשונה בחייו. הודה במיוחס לו והביע צער על מעשיו. ניתן לקוות שלמד את לקחו וההליך המשפטי הכולל את מעצרו הממושך ועונש מאסר ירתיעו מלחזור על מעשיו בעתיד. הצדדים ביקשו למקם את עונשו בתחתית המתחם. אשר לגובה הפיצוי למתלונן- למתלונן לא נגרם נזק פיזי אך כעולה מתצהירו היה לאירוע השלכות על מצבו הרגשי. התחשבתי גם בכך שנאשם 1 אמור להפקיד סך של 15,000 ₪ לטובת פיצוי המתלונן וכן הכסף שנלקח מהמתלונן הושב לו. לפיכך אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 25 חודשי מאסר החל מיום מעצרו 10.11.25. מאסר על תנאי בן 10 חודשים שלא יבצע עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע במשך שנתיים מיום שחרורו ממאסר. מאסר על תנאי בן 5 חודשים שלא יבצע עבירת אלימות או רכוש מסוג עוון או עבירה של החזקת סכין או עבירה של הפרת הוראה חוקית. פיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪ שישולם בשני תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 6.12.26 ויועבר למתלונן ע"ת 1 ע"י מזכירות ביהמ"ש. צו כללי למוצגים. זכות ערעור כדין.
ניתן היום, ח' חשוון תשפ"ז, 19 אוקטובר 2026, במעמד הצדדים.