לפני כבוד השופטת מרב גרינברג בעניין: המאשימה מדינת ישראל באמצעות עו"ד יעל תרם, פמ"מ (פלילי) נגד הנאשם טדי מקטה (עציר) על ידי ב"כ עו"ד מיכאל עירוני גזר דין הנאשם הורשע במסגרת הסדר דיוני בכתב אישום מתוקן בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 וסעיף 335(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ובעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק. כנטען בעובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם והמתלונן הם שכנים. על רקע שאינו ידוע, ביום 17.11.25 סמוך לשעה 11:30 התקשר הנאשם למתלונן וקיללו "יא בן זונה אני אתפוס אותך ואת החברים שלך", בתגובה ניתק המתלונן את השיחה. כרבע שעה לאחר מכן הגיע הנאשם לדירת המתלונן כשהוא נושא על גופו אקדח דמה מסוג איירסופט הנחזה לאקדח אמיתי והחל לדפוק בחוזקה על הדלת. למשמע קולות הדפיקה, פתח המתלונן את דלת הדירה והבחין בנאשם כשהוא מחזיק את האקדח וצועק עליו "אתה מת, אתה מת". בתגובה סגר המתלונן את הדלת והנאשם ברח חזרה לבניין מגוריו. סמוך לשעה 12:20 הגיע המתלונן לבניין מגורי הנאשם במטרה לשוחח עם מי מבני משפחתו על מעשיו. בהגיעו לבניין פגש באביו של הנאשם אשר ביקש ממנו ללכת חזרה לביתו והמתלונן החל לעשות כן. אז יצא הנאשם במהירות מהבניין כשהוא נושא בידו סכין אותה הסתיר מאחורי גבו, תוך שהוא צועק "בוא לפה, בוא לפה". המתלונן התקרב לנאשם תוך שהוא מרים את ידיו באוויר. בין השניים החל דין ודברים במסגרתם התקרב הנאשם למתלונן ודחף אותו לאחור, אז לפתע דקר הנאשם את המתלונן בבטנו באמצעות הסכין שאחז, המתלונן ברח פן יפגע בו פעם נוספת. הוא פונה לבית חולים, נזקק לניתוח דחוף בשל פצע דקירה בבטן שמאלית עליונה שפגע באזור הקיבה ואושפז למשך חמישה ימים. תסקיר שירות המבחן לאחר שנשמעה עדות המתלונן במסגרת טיעונים לעונש ונוכח עתירת המאשימה לעונש מאסר בפועל ממושך מצאתי להפנות את הנאשם לתסקיר ולקבל תמונה מקיפה יותר על אודותיו. הנאשם כבן 26, בעברו הרשעה אחת בגין תקיפה, טרם מעצרו התגורר בבית הוריו. בילדותו אובחן כסובל מהפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה, שולב במסגרת חינוך מיוחד וסיים 12 שנות לימוד. בהיותו כבן 17 החל לצרוך סם קנאביס. בתקופת התיכון עבר ללמוד מכונאות רכב ובשירותו הצבאי שירת כמאבטח מתקנים וכספר. לדבריו בתקופה זו עבד לסירוגין כמדריך בפנימייה פוסט אשפוזית לנוער במשך כחצי שנה. מאז שחרורו עבד בעבודות שונות ועסק במוזיקה, אביו אינו עובד בשל תאונה, אמו עובדת כאחות, תוארה כדמות הורית מכילה ותומכת. במסגרת הליך המעצר שוחרר הנאשם להוסטל "עלי דרך", אך כעבור שבועיים בלבד נפלט על רקע קשיי הסתגלות וקשיי ויסות, בהמשך נעצר עד תום ההליכים. כיום הנאשם משולב באגף טיפולי בכלא, בקבוצות NA ובשיחות פרטניות, מביע תובנה ראשונית להשלכות השימוש בסמים על התנהלותו, לדבריו נקי מסמים מאז מעצרו ומעוניין לשמר הישג זה. ביחס לעבירה- הנאשם הביע צער על התנהגותו אך ביטא עמדה קורבנית ופסיבית ומתקשה להביע אמפתיה כלפי המתלונן. תיאר כי פעל באופן ספונטני, תחת השפעת אלכוהול, וכתגובה לפגיעה של המתלונן בכבודו ובדימויו העצמי הגברי. הנאשם התייחס למערכת היחסים הממושכת עם המתלונן במהלכה חזרה התנהגות פוגענית כלפיו, הבין כי שגה בכך שלא פנה למשטרה מול איומי המתלונן. להתרשמות שירות המבחן, הנאשם מעוניין להמשיך בטיפול על מנת לחזור לאורח חיים תקין ונורמטיבי, הביע רצון לעבור הכשרה כמציל ולהתרחק מהמתלונן. נראה כי מעורבותו בתחום האלימות קשורה למאפיינים אימפולסיביים במצבים בהם חש פגיעה בתדמיתו. הנאשם מקבל אחריות פורמלית על מעשיו אך נוטה לצמצם מחומרת הפגיעה, להשליך אחריות על המתלונן ולהציג עמדה קורבנית. להערכת שירות המבחן קיימת רמת סיכון בינונית להישנות התנהגות אלימה שתוצאותיה צפויות להיות ברף חומרה בינונית. לפיכך המליץ שירות המבחן להמשיך לשלבו בטיפול במסגרת שב"ס ולקחת בחשבון בשיקולי הענישה את גילו הצעיר ואת החשיבות בחיזוק חלקיו הנורמטיביים. המתלונן ביקש לומר את דבריו במעמד הטיעונים לעונש, כבן 27, שירת כקצין בצנחנים, לאחר שחרורו באוקטובר 2022 החל לעבוד בתחום הביטחוני. מכיר את הנאשם מזה כ-14 שנים. לאחר שנותח נזקק לתהליך החלמה בן חצי שנה עד שחזר לשגרת עבודה. עם זאת תיאר כיצד פעולות שבעבר נחשבו בסיסיות ביותר הפכו מורכבות עבורו כיום, לרבות נשימה וספורט באופן המשפיע על תפקודו התעסוקתי. כן תיאר פגיעה קשה בשינה, מחשבות ותמונות חוזרות מהאירוע. בפן הכלכלי- לאחר שעבד במשרה מלאה ברציפות, בעקבות האירוע הפסיק לעבוד במשך חצי שנה והתקיים מחסכונות. כיום מתגורר בגפו ומתקשה לחזור לשגרת עבודה. לאחר שחרורו מהצבא כיוון להגיע רחוק ולתרום למדינה אך האירוע עצר את חייו ולתחושתו אינו מסוגל להשיג את המטרות שהציב לעצמו. תמצית טיעוני הצדדים לעונש המאשימה, באמצעות ב"כ עו"ד יעל תרם, הפנתה לערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשי הנאשם ובהם בטחונו, שלמות גופו, כבודו ובריאותו הנפשית של אדם. הנאשם נהג במהלך האירוע בצורה אלימה ובריונית - איומים בשיחת טלפון, איומים באמצעות החזקת אקדח דמה פנים אל פנים ולבסוף דקירת המתלונן בבטנו באמצעות סכין. האירוע מורכב ממספר שלבים, בכל אחד מהם הנאשם בחר להמשיך בדרכי אלימות ואף להסלים את חומרת מעשיו. למתלונן נגרם נזק משמעותי ואך בנס האירוע לא הסתיים בפציעה חמורה אף יותר. ב"כ המאשימה הדגישה את הצורך בהרתעת היחיד והרבים, עתרה לקבוע מתחם עונשי הנע בין 60-30 חודשי מאסר ולמקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון, הנאשם הורשע בעבר בעבירת תקיפה (גיליון הרישום הפלילי-ת/3) וביצע את העבירה בעת שמאסר מותנה תלוי ועומד נגדו (ת/2). הנאשם הודה עוד בחקירתו במשטרה אך בתסקירו משליך את הבעייתיות על המתלונן ומתאר עצמו באופן קורבני ופסיבי. בנוסף עתרה להפעיל את המאסר המותנה בן חודשיים במצטבר לתקופת מאסרו ולגזור בנוסף מאסר מותנה ופיצוי משמעותי למתלונן. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד מיכאל עירוני, נסיבות המקרה והרקע לביצועו מורכבים לנוכח הכרות מוקדמת וארוכת שנים בין המשפחות, המתלונן לא הגיע לביתו של הנאשם ממניעים תמימים וריצתו אחר הנאשם מלמדת כי לא סבר שאחז באקדח אמיתי. הנאשם הודה במיוחס לו בשלב מוקדם חרף קיומן של טענות כבדות משקל ביחס לרקע לביצוע העבירה. לטענתו הנאשם מביע חרטה ואמפתיה כלפי המתלונן. מדובר ב"בחור אבוד" שעבר משבר בגיל צעיר בשל בעיות קוגניטיביות ובעיות קשב וריכוז. הנאשם נאבק על מנת לעבור לאגף הטיפולי שבו שוהה כיום, הוריו עמדו על כך שיקבל טיפול משמעותי, מפיק תועלת מהטיפול בכלא אשר אמור להימשך מספר חודשים נוספים, מגלה פוטנציאל שיקומי. הסניגור עתר למתחם עונש שנע בין 32-16 חודשי מאסר ולמיקום עונשו בתחתית המתחם, הרשעתו הקודמת מינורית ויש לעודדו להמשיך בדרך שיקומית. אביו של הנאשם סיפר כי מכיר את משפחת המתלונן שנים רבות, בנו טעה אך מהשיחות עמו במהלך המעצר מתרשם כי מצר על מעשיו וחל שיפור במצבו; הנאשם הודה כי שגה ונטל אחריות על מעשיו, ציין כי בעבר הדריך נוער בסיכון ואינו קשור לעולם הפשע. עצור זמן רב. דיון והכרעה קביעת מתחם העונש ההולם הנאשם איים על המתלונן, אחז באקדח דמה ודקר אותו בבטנו, במעשיו פגע הנאשם בשלומו ובטחונו של המתלונן. בתי המשפט עמדו בפסיקות רבות על חומרת התופעה של שימוש באלימות ובנשק קר ליישוב מחלוקות, נגע רע שפשה בחברה הישראלית, על כל גווניה וצורותיה, וגובה לעיתים קרובות קורבנות בגוף ובנפש. בע"פ 6260/05 מאלק חדרה נ' מדינת ישראל (23.2.06) עמד בית המשפט על חומרת תופעת הסכינאות בציינו כי: "שוב ושוב נתקלים אנו במקרים בהם נעשה שימוש בסכינים לשם יישוב סכסוכים, ולעיתים מדובר בסכסוכים שוליים ופעוטים ביותר. בשל ריבויים של המקרים אין מנוס אלא לנקוט בגישה מחמירה, לפיה ניתן משקל עודף לשיקולים כלליים על פני שיקולים אינדיבידואליים". עוד עמד בית המשפט העליון על הצורך להחמיר את רף הענישה בעבירות מסוג זה: "מן הראוי להעלות את הרף בעבירות מסוג זה. חומרתן הרבה של עבירות האלימות המבוצעות באמצעות סכין, בשים לב לפוטנציאל הנזק המשמעותי שעלול להיגרם מהן (ע"פ 121/16 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 10 (11.2.2016); ע"פ 3249/19 פיסהיי נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (5.8.2019), מחייבת החמרה של מדיניות הענישה הנוהגת לאור תפקידו של בית המשפט במיגור התופעה" (ע"פ 3867/23 מדינת ישראל נ' שנקור מפי כב' השופט גרוסקופף, 11.7.2023, להלן: "עניין שנקור"). בענייננו, הנאשם והמתלונן שכנים, כעולה מכתב האישום המתוקן הרקע למעשים אינו ידוע אך נראה כי הוא נעוץ במערכת יחסים מורכבת ומתוחה בין הנאשם למתלונן, בן למשפחה שכנה שאותו הוא מכיר מאז ילדותו. הנאשם פעל באופן אימפולסיבי וחסר עכבות, תחילה קילל את המתלונן בשיחת טלפון, לאחר מכן הגיע לדירתו ואיים עליו כשהוא מחזיק באקדח דמה וצעק לעברו "אתה מת". כשהבחין במתלונן מגיע לביתו במטרה לשוחח עם בני משפחתו, הגיח לעברו ודקר אותו בבטנו ללא שהמתלונן פועל כלפיו באלימות. פניו של המתלונן בהגיעו לבית הנאשם לא היו לריב ועימות, וכשאביו של הנאשם ביקש ממנו לחזור לביתו- עשה כדבריו, הנאשם הוא האחראי הבלעדי למעשיו, מעשיו לא בוצעו כתוצאה מהגנה עצמית או מעלבון כלשהו שחווה מהמתלונן באותו אירוע, אף נסיבות עבירת האיומים לא קלות, הנאשם איים באמצעות אקדח דמה הנחזה לאמיתי. למתלונן נגרם פצע דקירה בבטן שהצריך ניתוח ואשפוז בבית חולים. הנזק שנגרם למתלונן כעולה מדבריו רב, האירוע הותיר עליו את חותמו במישור הפיזי, הנפשי והתפקודי ופגע בהתקדמותו במישור המקצועי, לנוכח מיקום הדקירה פוטנציאל הנזק משמעותי אף יותר. לנוכח האמור מעשיו פגעו בערכים המוגנים ברף משמעותי. מדיניות הענישה הנוהגת מדיניות הענישה בעבירות אלימות תוך שימוש בסכין כוללת, על דרך הכלל, עונשי מאסר בפועל, קצרים וממושכים, תלויי נסיבות המעשה והעושה. "על מדיניות הענישה לשקף חומרה זו על ידי השתת עונשי מאסר משמעותיים על עבריינים המבצעים עבירות אלימות בכלל, ועל מי שביצע עבירה של חבלה בנסיבות מחמירות בפרט" (ע"פ 6197/20 מדינת ישראל נ' גולאני, פסקה 20 (28.11.2021); ע"פ 7878/09 מדינת ישראל נ' פלוני (3.8.2010); (ע"פ 941/13 פרץ נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (26.11.2013)). במקרה שבפנינו מדובר באירוע שכולל איומים באמצעות אקדח דמה ודקירה. בעניין שנקור הורשע נאשם בכך שדקר אחר באמצעות סכין במהלך קטטה מספר דקירות בבטנו ובבית החזה וגרם לו חבלות חמורות. המתלונן הוא זה שיזם את ראשית העימות הפיזי בין השניים. בית המשפט המחוזי קבע מתחם שנע בין 24-48 וגזר על הנאשם- 34 חודשי מאסר. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה, החמיר בעונשו "באופן מדוד" כלשונו והעמידו על 45 חודשי מאסר; עפ"ג 62543-10-24-מדינת ישראל נ' אבשלום (20.3.25) הוגשו ערעורים נגדיים בעניין נאשם שדקר את המתלונן בחזהו ובמותנו על רקע סכסוך שכנים, נקבע מתחם ענישה שנע בין 32-50 חודשי מאסר, הנאשם בעל עבר פלילי לא מכביד, תסקירו חיובי נדון למאסר בן 36 חודשים. עונשו הוחמר בהסכמת הצדדים ל-44 חודשי מאסר; בע"פ 1602/24 מסרוואה נ' מדינת ישראל (27.2.25) נדחה ערעור הגנה שהוגש על תיק שנדון לפניי. הנאשם דקר את המתלונן דקירה אחת בבטנו על רקע סכסוך שכנים, נקבע מתחם ענישה שנע בין 28-50 חודשי מאסר. הנאשם ללא עבר, תסקירו חיובי, סובל מבעיות רפואיות, נערכה סולחה, נדון למאסר בן 24 חודשים בחריגה קלה מתחתית מתחם הענישה; בע"פ 5067/23 דיין נ' מדינת ישראל (10.1.24) נדון ערעור הגנה שהורשע בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות, על רקע ויכוח בפארק ציבורי. הנאשם נעץ חפץ חד בחוזקה בבטנו של המתלונן באזור צלעות צד שמאל, בעקבות פציעתו נגרמו למתלונן בין היתר חור בקיבה, קרע בטחול שהביא לכריתתו ופגיעה בסרעפת. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 36-24 חודשי מאסר, ובהתחשב בהיעדר עבר פלילי וטעמי שיקום נדון למאסר בן 20 חודשים. הערעור נדחה; בע"פ 5178/22 מור סגל נ' מדינת ישראל (21.9.22) נדון ערעור נאשם שהורשע בעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. המערער דקר בסכין קטין בן 16 במותנו השמאלית ובישבנו. המתלונן נאלץ לעבור ניתוח ואושפז. בין השניים לא הייתה היכרות מוקדמת, כל חטאו של המתלונן היה שעמד ליד חברתו לשעבר של הנאשם. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 22-44 חודשי מאסר. הנאשם שזהו מאסרו הראשון, צירף במסגרת הסדר הטיעון שני תיקים נוספים בעבירות רכוש, נדון למאסר בן 28 חודשים. למשמע הערות בית המשפט העליון חזר בו מהערעור; בע"פ 8074/21 גמליאל נ' מדינת ישראל (20.1.22) נדון ערעורו של נאשם שהורשע בתום הליך הוכחות בעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, על רקע סכסוך שכנים מתמשך, דקר את המתלונן בבטנו וכתפו הימנית. המתלונן אושפז ונותח. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 54-24 חודשים. עד האירוע ניהל אורח חיים נורמטיבי, נעדר הרשעות קודמות וחרטתו הכנה, נדון למאסר בן 34 חודשים. בהתחשב בהליך שיקום משמעותי ונסיבותיו המשפחתיות, הקל בית המשפט העליון בעונשו והעמידו על 26 חודשי מאסר; ת"פ (מרכז) 38252-09-21 מדינת ישראל נ' מוצ'ה (12.7.2023) אליו הפנה הסניגור בטיעוניו, הנאשם התעמת בפאב עם חברו של המתלונן ודקר אותו בסכין יפנית בבטנו התחתונה וגרם לו חתך במעי. נקבע מתחם 36-16 חודשים, הנאשם אב לפעוט, לחובתו שתי הרשעות קודמות ומאסר בר הפעלה, נדון ל-20 חודשי מאסר, ערעורו נדחה (ע"פ 6638/23). מדובר במקרה פחות חמור מזה שבפנינו ובעונש שניתן לפני ההחמרה במדיניות הענישה. לעניין איומים באמצעות אקדח דמה ראה ת"פ (נת') 51054-11-24 מדינת ישראל נ' אלון (11.11.25). לאחר ששקלתי את נסיבות מעשי הנאשם ובשים לב למיקום הדקירה ולטיב האיומים והמעשים שקדמו לה, מצאתי לקבוע מתחם ענישה כולל הנע בין 24-50 חודשי מאסר. קביעת העונש המתאים לנאשם הנאשם כבן 26, לחובתו מאסר מותנה בר הפעלה בן חודשיים בגין תקיפה. בילדותו חווה קשיים לימודיים וחברתיים ושולב במסגרת של חינוך מיוחד. הנאשם צורך סמים וטען שברקע לביצוע העבירה שימוש באלכוהול. הנאשם הודה עוד בחקירתו ונטל אחריות על מעשיו אך מחזיק בעמדה קורבנית ומצמצמת, הנאשם משליך אחריות רבה לעבר המתלונן, גם אם בין השניים קיימים משקעי עבר הנאשם פעל באופן אימפולסיבי ופסול במטרה לפגוע במתלונן. רמת מסוכנותו הוערכה על ידי שירות המבחן כבינונית. הנאשם שוחרר בהליך המעצר לחלופה טיפולית אך עזב לאחר שבועיים וחזר למעצר, ללמדנו כי לא היו לו את הכוחות הנדרשים לטפל בעצמו מחוץ לגבולות הכלא. במהלך מעצרו השתלב בטיפול ומביע תובנות ראשוניות, ניכר שהמסגרת הנוקשה של הכלא מסייעת לו להתגייס לטיפול ולהיתרם ממנו. יש לקוות כי ינצל את תקופת מאסרו על מנת להתמיד בטיפול ולהעמיק בטיפול ולערוך שינוי בדפוסיו. נוכח ביצוע העבירה בעת שמאסר מותנה תלוי ועומד נגדו והעדר המלצה טיפולית היה ראוי למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של המתחם כעתירת המאשימה. עם זאת, הנאשם נטל אחריות על מעשיו והשתלב בטיפול בין כותלי הכלא, מצאתי להתחשב בו ולעודדו להמשיך לשקם את עצמו, לפיכך אמקם את עונשו סמוך לתחתית המתחם ואפעיל את התנאי התלוי נגדו בחופף למאסרו, וזאת לצד מאסר על תנאי מרתיע ופיצוי הולם למתלונן. אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 25 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס. מפעילה תנאי בן חודשיים מת"פ (ראשל"צ) 33565-10-23 בחופף למאסרו. מאסר על תנאי בן 8 חודשים שלא יבצע עבירות אלימות מסוג פשע במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר. מאסר על תנאי בן 5 חודשים שלא יבצע עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של החזקת סכין במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר. פיצוי למתלונן מר הבטמו וורקו בסך 6,000 ₪ שישולם ב-6 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 6.12.26 ויועבר אליו באמצעות מזכירות בית המשפט. צו כללי למוצגים זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום
ניתן היום, ח' חשוון תשפ"ז, 19 אוקטובר 2026, במעמד הצדדים.