ת"צ 10157-06-25 ת"צ 10157-06-25

לפניי בקשה מוסכמת לאישור הסתלקות המבקש מהבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על ידו כנגד המשיבה, ולאשר את ההסדר שאליו הגיעו הצדדים, בכפוף להתחייבויות שנטלה המשיבה על עצמה, בהתאם להוראת סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק"). רקע בקשת האישור ביום 5.6.2025 הגיש מר יעקב שועי (להלן: "המבקש") תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית כנגד טן - חברה לדלק בע"מ (להלן: "המשיבה"). עניינה של בקשת האישור בטענה כי המשיבה הפרה את החוק בכך שסירבה באופן חוזר ונשנה לקבל לידיה מכלי משקה ולהשיב תמורתם דמי פיקדון. זאת, בניגוד להוראות חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק הפיקדון"). בבקשת האישור פורט כיצד המבקש סורב פעם אחר פעם בסניפים שונים של המשיבה, בבואו לבקש להשיב מכלי משקה בתמורת לדמי הפיקדון. עוד נטען כי המשיבה נתבעה בעבר בגין התנהלותה זו, אך התביעה נמחקה כתוצאה מפגמים פרוצדורליים. בבקשת האישור נטען להפרת הוראות סעיף 6 לחוק הפיקדון; סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), וכן סעיף 2 לחוק להגנת הצרכן התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"). הקבוצות שבשמן הוגשה בקשת האישור, הן: כקבוצה א' - "כלל הצרכנים שהגיעו לחנויות plus' 10' וביקשו למסור מכלי משקה מסומנים ריקים, והמשיבה סירבה לקבל את מכלי המשקה הריקים תמורת החזר כספי הפיקדון, וזאת בשבע השנים האחרונות ועד למועד פסק-דין בתובענה", וכקבוצה ב' - "כלל הצרכנים שמלכתחילה ויתרו על הניסיון להחזיר מכלי משקה תמורת פיקדון בסניפי המשיבה משום שידעו שלא יהיה באפשרותם לעשות כן". הנזק האישי הוערך על ידי המבקש ב-200 ₪, כאשר הרכיב הממוני בסכום של 20 ₪ נגזר מסכום דמי הפיקדון של מכלי המשקה שביקש המבקש להחזיר בהזדמנויות שונות, והרכיב הבלתי ממוני בסכום של 180 ₪ נגזר מסכום הפיצוי המקסימלי לפי חוק הפיקדון. הנזק הקבוצתי הממוני נתבע מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט"), והוערך לפי סכומי הפיקדון שגבתה המשיבה בשבע השנים האחרונות, בניכוי הסכומים שהשיבה. הנזק הקבוצתי הבלתי ממוני חל לטענת המבקש גם על שאר חברי הקבוצה. מתוך כך, הנזק המצרפי לקבוצה הוערך במעל ל-2,500,000 ₪. בנוסף, התבקשו סעד הצהרתי המורה כי התנהלות המשיבה מהווה הפרה של חוק הפיקדון, צו עשה המורה למשיבה לקבל את כל סוגי מכלי המשקה המחויבים בפיקדון ולהשיב את דמי הפיקדון בעדם (בין אם הרכישה התבצעה בסניפיה ובין אם לאו), וכן צו המורה לה לבצע חידוד וריענון נהלים לכלל עובדיה לעניין חובה זו. כן נטען כי בקשת האישור עומדת בתנאים הנדרשים לאשר את התובענה כייצוגית בהתאם לחוק. תשובת המשיבה ביום 21.12.2025 הגישה המשיבה את תשובתה לבקשת האישור (להלן: "תשובת המשיבה"), במסגרתה עתרה לסלק את בקשת האישור והתביעה על הסף ולמצער לדחותן לגופן. המשיבה טענה כי מדובר בבקשת אישור מלאכותית ופיקטיבית, שנועדה לייצר עילת תביעה יש מאין על ידי תובע סדרתי ודינה להידחות על הסף מחמת חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט. לגופם של דברים, המשיבה הדגישה כי היא מפעילה מערך מחזור סדור וממוחשב להשבת מכלי משקה העומד במלוא דרישות הדין, הכולל נהלים ברורים, שלטים על עמדות הקופה והדרכות מפורטות לעובדיה. כראיה לפעילותה הסדירה, הציגה המשיבה כי במהלך תשע השנים האחרונות קיבלה 62,638 מכלי משקה והשיבה סכום מצטבר של 18,790.80 ש"ח כדמי פיקדון. המשיבה טענה כי ככל שאירעו האירועים הנטענים, מדובר בתקלות נקודתיות ושוליות בתום לב שאינן מעידות על מדיניות רוחבית או שיטתית של סירוב, במיוחד לאור שיעור התחלופה הגבוה של העובדים בתחנות הנוחות. המשיבה הוסיפה וטענה כי יש לדחות את העילות המשפטיות הנטענות, בטענה כי פעילות החזרת מכלי המשקה אינה מהווה עסקה צרכנית המקימה יחסי "עוסק-לקוח" לפי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק. עוד ציינה המשיבה כי המבקש לא פנה אליה בפנייה מוקדמת טרם הגשת הבקשה. כמו כן, טענה המשיבה כי לא הוצגה תשתית ראייתית מספקת לבקשת האישור, וכי החומרים המצולמים מהווים ראיות מגמתיות וחלקיות שאינן קבילות. לעניין עילות התביעה, נטען כי בהתאם לשטחן של חלק ניכר מהחנויות לא הופרו בהן הוראות חוק הפיקדון; בשל היעדר קשר סיבתי לא התבצעה הפרה של חובה חקוקה בפקודת הנזיקין; עקב כך שהמשיבה מעבירה את דמי הפיקדון לא התקיימו יסודות העילה שבחוק עשיית עושר ולא במשפט; וכי חוק הגנת הצרכן אינו חל על פעולת החזרת פיקדון שהינה רגולטורית ואינה בגדר עסקה צרכנית, המבקש אינו מהווה צרכן לעניין הנדון, וממילא לא הוכחו יסודות עילת ההטעיה הצרכנית. לעניין הנזק, נטען כי למבקש לא נגרם כל נזק ממוני או בלתי ממוני בפועל, וכי הערכות הנזק הקבוצתי והמצרפי שהציג המבקש הן נטולות כל בסיס. מתוך כך, נטען כי הסעדים שנטענו הינם מוגזמים ומתייתרים בנסיבות העניין. לא הוגשה תגובה מטעם המבקש לתשובת המשיבה. הדיון שהתקיים ביום 25.03.2026 התקיים דיון קדם משפט, בסופו הודיעו הצדדים כי יבואו בדברים בניסיון לגבש הסכמות. נקבע כי הצדדים יגישו הודעה משותפת עד ליום 15.06.2026. בקשת ההסתלקות ביום 28.06.2026 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת ומשותפת להסתלקות המבקש מבקשת האישור, מחיקת בקשת האישור ודחיית תביעתו האישית. התחייבויות המשיבה – מבלי להודות בטענות המשיבה התחייבה לפעול כדלקמן: המשיבה התחייבה להמשיך ולפעול בהתאם להוראות חוק הפיקדון ובכלל זאת לאפשר החזרת מכלי משקה בכל סניפיה. המשיבה התחייבה, מתוך כוונה למנוע תקלות ולבצע אסדרה עודפת, להציב שילוט מתאים בסניפיה הרלוונטיים המיידע את הצרכנים כי ניתן להשיב מכלי משקה בהתאם להוראות הדין. המשיבה התחייבה לוודא באמצעות גורם מוסמך מטעמה שהשילוט מופיע בכל תחנות הדלק. המשיבה התחייבה לפעול לחידוד ולריענון הנהלים הקיימים בעניין השבת מכלי משקה בהתאם להוראות הדין בקרב עובדיה. זאת, בין היתר באמצעות הדרכות תקופתיות ונוהל כתוב אשר העובדים יידרשו לאשר קבלתו והבנתו עם קבלתם לעבודה. גמול ושכר טרחה - הצדדים המליצו לבית המשפט לפסוק למבקש גמול בסך כולל של 15,000 ₪, ולבא כוחו שכר טרחה בסך של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. הוסכם כי תשלום הסכומים האמורים יבוצע בשתי פעימות: בפעימה הראשונה ישולמו הגמול, שיפוי האגרה ו-75% משכר הטרחה בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין המאשר את ההסתלקות. יתרת שכר הטרחה (בשיעור 25%) תשולם בתוך 30 ימים לאחר הגשת הודעה משלימה לבית המשפט הנתמכת בתצהיר מטעם המשיבה המלמד כי ביצעה את התחייבויותיה, אשר תוגש בתוך 90 ימים ממועד פסק הדין ותכלול את צילום השילוט המיידע שהוצב בסניפיה. הצדדים פירטו כי המלצתם המשותפת לעניין הגמול ושכר הטרחה נסמכת על כמה שיקולים, ובהם העובדה שהמבקש הציף סוגיות צרכניות חשובות; הסיכון שבו נשא המבקש בהגשת הבקשה לרבות חשיפתו לפסיקת הוצאות ניכרות; המשאבים הרבים שהושקעו בתיעוד, צילום ותמלול סרטונים; העובדה שהמשיבה התחייבה לבצע צעדים נוספים בדמות תליית השילוט המיידע בסניפיה; ניהול משא ומתן ארוך להשגת תוצאות ראויות והתועלת שהביא ההליך לציבור; האינטרסים הציבוריים והקבוצתיים שהוגשמו באמצעות בקשת האישור והתובענה; ונכונות המבקש ובא כוחו לסיים את המחלוקת באופן יעיל ומהיר המייתר את הצורך בדיון הוכחות וחוסך במשאבי המערכת השיפוטית. החזר הוצאות – הוסכם כי המשיבה תשפה את המבקש בגין מחצית האגרה הראשונה ששולמה על ידו עם נקיטת ההליך, בסך של 6,182 ₪. פטור מאגרה - הצדדים מבקשים כי יינתן פטור מתשלום חלקה השני של האגרה, לאור השלב המוקדם בו מוגשת בקשת ההסתלקות, ובהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט בתקנה 7א(א)(4)(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. פרסום – נוכח הנסיבות המתוארות וההסכמות בין הצדדים בשלב מוקדם של ההליך, ובשל העובדה שההסתלקות איננה יוצרת מעשה בית דין המונע ממי מחברי הקבוצה לנקוט בהליך דומה, הצדדים מבקשים כי יינתן פטור בדבר פרסום או משלוח הודעה בהתאם לסעיפים 16(ד)(1) לחוק ותקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010. לבקשת ההסתלקות צורפו תצהירים מטעם המבקש ובא כוחו כנדרש לפי סעיף 16(ב) לחוק ותקנה 11(א) לתקנות תובענות ייצוגיות התש"ע-2010, בהם הצהירו השניים באופן מפורש כי למעט הגמול, שכר הטרחה והחזר האגרה המפורטים בבקשת ההסתלקות, הם לא קיבלו ולא יקבלו, במישרין או בעקיפין, כל תמורה או טובת הנאה אחרת מכל גורם שהוא בקשר לבקשת ההסתלקות ובכלל. דיון והכרעה עיינתי בטענות הצדדים ובתצהירים שצורפו לבקשת ההסתלקות, ולאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין – אני מאשרת את הבקשה להסתלקות, בכפוף לסייגים שיפורטו להלן. המסגרת הדיונית הוראת סעיף 16(א) לחוק, המסדירה את הליך ההסתלקות, היא הרלוונטית לענייננו וזו לשונה: "מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט; בהחלטתו אם לאשר טובת הנאה כאמור, ישקול בית המשפט את אלה: (1) אם הבקשה לאישור ההסתלקות הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה; (2) התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה." הוראת סעיף 16(ד)(1) לחוק, מוסיפה וקובעת כדלקמן: "אישר בית המשפט את הסתלקותם של כל המבקשים או כל באי הכוח המייצגים מבקשה לאישור או שבית המשפט מצא שנבצר מהם להמשיך בתפקידם בבקשה לאישור, רשאי בית המשפט לקבוע כי ניתן להגיש בקשה למינוי תובע מייצג או בא כוח מייצג במקומם, לפי העניין, בתוך תקופה שיקבע, וכן רשאי בית המשפט להורות על פרסום הודעה על כך, והכל אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין ובהתחשב בשלב שבו מצוי הדיון בבקשה לאישור; בהודעה יצוין האמור בפסקה (4)". הליך ההסתלקות מורכב משני שלבים עיקריים. בשלב הראשון, בוחן בית המשפט האם לאשר את בקשת ההסתלקות על כל רכיביה תוך התייחסות לסוגיית תשלום טובות הנאה למסתלק. בשלב זה, על בית המשפט להידרש, בין היתר, לשאלה אם בקשת האישור הצביעה על עילת תביעה ראויה לכאורה, וכן האם ההליך הייצוגי השיג תועלת עבור חברי הקבוצה. ככל שמדובר בהסתלקות מתוגמלת, יש לפעול על פי הקווים המנחים שנקבעו בע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם במאגרים, 5.8.18) (להלן: "עניין מרקיט"), לפיהם הכלל הוא כי אין לפסוק גמול לתובע הייצוגי ושכר טרחה לבא כוחו בגדרי בקשת הסתלקות, אלא במקרים החריגים המתאימים, בהם נמצא כי התובע (או המבקש) הצביע על עילת תביעה לכאורה נגד המשיבה וכן כי ההליך הייצוגי השיג "תועלת ממשית ורלוונטית לחברי הקבוצה" (ר' ת"צ (מרכז) 24356-04-10 הר-עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 22.12.10)). תכליתו של הפיקוח השיפוטי על הליך ההסתלקות הוא למנוע, מחד גיסא, עידוד הגשת תובענות סרק המוגשות מתוך מחשבה שהנתבעים יסכימו להעניק למגישי התביעות טובות הנאה כנגד ויתור עליהן, אם בהסדר פשרה ואם בהסתלקות ומאידך גיסא, לצמצם את החשש מפני הסתלקות מתובענות ראויות כנגד קבלת טובות הנאה (ראו למשל: אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה ייצוגית" משפטים מא (2011)). לפיכך, על בית המשפט לשקול אף שיקולי רוחב ולבחון האם עוצמת העילה הולמת את הסדר ההסתלקות המוצע ואת התועלת הממשית עבור חברי הקבוצה. ככל שמדובר בעילה בעלת סיכוי גבוה להתקבל, יכול שבית המשפט יורה על החלפת התובע המייצג או בא כוחו. לעומת זאת, ככל שמדובר בבקשה בעלת סיכוי נמוך, יתכן שבית המשפט יימנע מלהיעתר לסכומי הגמול ושכר הטרחה שהתבקשו, או שיאזנם ביחס לעוצמת העילה וטיב ההסתלקות. ככל שנמצא כי יש לפסוק גמול ושכר טרחה, יש לעשות כן באופן זהיר, לאור העקרונות המנחים בסעיפים 23-22 לחוק ולהתחשב, בין היתר, בחשיבות הציבורית הגלומה בהליך, בטרחה שטרחו התובע המייצג ובאי כוחו ובהוצאותיהם, בסיכון שבהגשת ההליך וניהולו, במידת החשיבות הגלומה בהליך, באופן ניהולו ובשלב שבו התבקשה ההסתלקות (עניין מרקיט). בשלב השני, מתייחס בית המשפט לסוגיית מינוי חליף וכן לסוגיית הפרסום בהתאם להוראות תקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010. ובהתאמת הדברים למקרה הנדון לנוכח כל המפורט לעיל ולאחר עיון בכתבי הטענות, אני מוצאת כי בקשת האישור גילתה עילה לכאורה ברמה הנדרשת לצורך אישור הסתלקות מתוגמלת. אני סבורה כי משעה שהמשיבה לקחה על עצמה להמשיך לפעול בהתאם להוראות הדין, להציב שילוט מתאים בסניפיה הרלוונטיים ולפעול לריענון הנהלים הקיימים בקרב עובדיה, והסתלקות ממילא לא יוצרת מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה – ניתן לאשר את ההסתלקות כמבוקש. גמול ושכר טרחה – כאמור, הצדדים הסכימו על גמול למבקש בסך 15,000 ₪ ועל שכר טרחה לבא כוחו בסך 50,000 ₪. את הסכומים המוצעים יש לבחון בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה. כפי שצוין לעיל, בעניין מרקיט עמד בית המשפט על מכלול השיקולים הרלוונטיים לפסיקת גמול למבקש ושכר טרחה לבאי הכוח המייצגים במסגרת בקשת הסתלקות. כאמור, יש לבחון בין היתר, אם המבקש הצביע על עילת תביעה לכאורה; אם ההליך הייצוגי השיג תועלת ממשית ורלוונטית לחברי הקבוצה; אם עוצמת העילה הולמת את הסדר ההסתלקות המוצע ואת התועלת הממשית עבור חברי הקבוצה; את החשיבות הציבורית הגלומה בהליך; את הטרחה שטרחו המבקש ובא כוחו; את ההוצאות שהוצאו לצורך ההליך; את הסיכון שבהגשת ההליך ובניהולו; את אופן ניהול ההליך; ואת השלב שבו הוגשה בקשת ההסתלקות. שקלתי את טענות הצדדים. לנוכח המפורט לעיל, שוכנעתי כי בקשת האישור מגלמת תועלת ציבורית מסוימת לחברי הקבוצה נוכח התחייבויות המשיבה. יחד עם זאת, בשים לב למכלול השיקולים שנמנו בעניין מרקיט, מצאתי כי הסכומים שהתבקשו הם גבוהים יתר על המידה ואינם הולמים את נסיבות העניין. אמנם, התחייבויות המשיבה מקנות לחברי הקבוצה תועלת מסוימת בכך שהמשיבה התחייבה לפעול בהתאם להוראות הדין, להציב שלטים ולחדד נהלים, אך היקפן מוגבל. כמו כן, ההליך היה כרוך בהשקעת משאבים מוגבלת שעה שלא הוגשה על ידי המבקש תגובה לתשובה והתקיים דיון קדם משפט אחד. לפיכך, מצאתי לנכון להעמיד את סכום הגמול למבקש על סך של 9,000 ₪ ואת שכר הטרחה לבא כוחו על סך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ. החזר הוצאות – אני מאשרת את ההסכמות בין הצדדים, כך שהמשיבה תשפה את המבקש בגין מחציתה הראשונה של האגרה ששולמה על ידה. משעה שמצאתי כי יש להפחית מסכומי שכר הטרחה והגמול שהומלצו, אני סבורה כי יש להעביר את הסכומים שיופחתו מהגמול ושכר הטרחה לקרן לניהול ולחלוקת כספים שהוקמה בהתאם לסעיף 27א לחוק (להלן: "הקרן"). השוו, בהקשר של הסכמי פשרה: רע"א 2957-17 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז נ' יעל שוורצמן (פורסם במאגרים, 17.3.24) (להלן: "עניין סופרגז"), שם נקבע: "על פי ההלכה הפסוקה, כאשר בית המשפט מפחית מגובה הגמול ושכר הטרחה המומלצים בהסדר פשרה, בסמכותו להורות על העברת הסכומים שנחסכו מהנתבע לטובת הקבוצה, וזאת לאור ההנחה שהוא אדיש להסטה מסוג זה (ראו עניין כרמי, פסקה 8; ע"א 965/23 שפרן נ' קורל המילניום בע"מ, פסקה ((8.2.2024) 3. במקרים מתאימים, מן הראוי לשקול את השימוש בסמכות זו". אני סבורה כי מדובר במקרה מתאים ליישום ההלכה שנקבעה בעניין סופרגז, שעה שמדובר בסכומים שהוסכם לשלם כגמול ושכר טרחה במסגרת הסדר הסתלקות, כאשר הסדר ההסתלקות אושר והמשיבה אמורה להיות אדישה להסטה מסוג זה. פטור מאגרה – הצדדים מבקשים כי יינתן פטור בגין מחציתה השנייה של האגרה בהתאם לאמור בתקנה 7א(א)(4)(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, לפיה רשאי בית המשפט לפטור מתשלום חלקה השני של האגרה "מטעמים מיוחדים שירשמו". בנסיבות המקרה ובשים לב לכך שהצדדים הגיעו לכדי הסדר הסתלקות לאחר שהתקיים דיון קדם משפט אחד, אני נעתרת לבקשה למתן פטור מיתרת אגרה כמבוקש. פרסום – בנסיבות העניין כפי שפורטו לעיל, לא מצאתי להשתמש בסמכותי לאיתור תובע חלופי תוך פרסום הודעת ההסתלקות בהתאם לסעיף 16(ד)(1) לחוק. סוף דבר הגמול, שיפוי בגין תשלום מחצית ראשונה של האגרה ומחצית משכר הטרחה ישולמו תוך 30 ימים ממתן פסק דין זה. המחצית השנייה של שכר הטרחה, תשולם בתוך 30 ימים לאחר הגשת הודעה משלימה לבית המשפט הנתמכת בתצהיר מלווה באסמכתאות מטעם המשיבה המלמד כי ביצעה את התחייבויותיה, לרבות צילום השילוט המיידע שהוצב בסניפיה והעברת הסכום לקרן, אשר תוגש בתוך 90 ימים, ובכפוף להחלטה משלימה של בית המשפט. הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נמחקת בזאת. התביעה האישית של המבקש נדחית בזאת. הצדדים ישלחו עותק מפסק הדין למנהל בתי המשפט לשם רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות לפי סעיף 28 לחוק. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.