ת"צ 47509-05-24 ת"צ 47509-05-24

פסק דין זה ניתן בהתאם להסכמות הצדדים להליך שהובעו בדיון שהתקיים ביום 9.2.26. רקע ביום 20.5.24 הגישה הגב' שלי צלליכין רובין (להלן: "המבקשת"), בקשה לאישור תובענה ייצוגית (הלן: "בקשת האישור") כנגד שופרסל בע"מ (להלן: "המשיבה"). עניינה של בקשת האישור בטענות המבקשת כי המשיבה, הציגה למכירה באמצעות קופות בשירות עצמי שני מוצרים שונים - חלה רגילה במשקל 500 גרם וחלה רגילה במשקל 650 גרם, תחת הכיתוב "חלה רגילה", ומבלי שניתן היה להבחין איזה מבין המוצרים נרכש בפועל. כך, מי שרכש חלה במשקל 500 גרם שמחירה 5.4 ₪, עלול היה לשלם עבור חלה במשקל 650 גרם שמחירה 6.9 ₪. בקשת האישור הוגשה בשמה של קבוצה שהוגדרה בבקשת האישור כך: "כל ציבור הלקוחות של המשיבה, אשר שילמו עבור חלה רגילה במשקל 650 גרם כאשר בפועל קיבלו חלה רגילה במשקל 500 גרם, במשך שבע השנים שקדמו להגשת התובענה ועד למועד אישור הבקשה בתובענה הייצוגית". התביעה הוגשה בגין העילות הבאות: הטעיה מכוח סעיף 2(א) ו-2(ג) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"); הפרת חובת גילוי לצרכן לפי סעיף 4(א) לחוק הגנת הצרכן; הפרת חובת תום הלב בהתאם לסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], עוולת הרשלנות לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין; וכן עשיית עושר ולא במשפט לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979. במסגרת בקשת האישור, התבקש בית המשפט ליתן מספר סעדים: צו עשה אשר יחייב את המשיבה לציין באופן מפורש בקופות בשירות עצמי את המשקל של החלות הרגילות; מינוי בודק להערכת היקף רכישת החלות במשקל 500 גרם במחיר של חלה במשקל 650 גרם, היקף חברי הקבוצה והיקף הנזק; ופיצוי חברי הקבוצה על פי תחשיב הנזק שפורט בבקשה. להערכת המבקשת, לכל חבר קבוצה נגרם נזק השווה ל-51.5 ₪, המחושב על פי הנזק הממוני שנגרם לחברי הקבוצה בהפרש המחיר בין החלות (1.5 ₪), בתוספת 50 ₪ של נזקים בלתי ממוניים. הנזק המצטבר שנגרם לחברי הקבוצה הוערך בסכום של 2,343,250,000 ₪. ביום 13.10.24 הגישה המשיבה תשובה לבקשת האישור, ובה טענה כי יש לסלק את התביעה על הסף. לדברי המשיבה, בקשת האישור היא בקשה יזומה ופיקטיבית והמבקשת איננה צרכנית אותנטית. נטען כי המבקשת הסתירה עובדות מבית המשפט, שכן מלבד העובדה שמדובר בבקשה יזומה, גם הוסתרו העובדה שהמבקשת קרובת משפחה של בא כוחה והעובדה שניתן גילוי מלא ביחס למשקל ומחיר החלות לפני שהיא שילמה בפועל עבורן. המשיבה הוסיפה לתאר את הפגמים שבהיעדר פניה מוקדמת בטרם הגשת בקשת האישור, בהיעדר קיומה של קבוצה ובהיעדר חוות דעת מומחה. לגופו של עניין, נטען כי כלל המידע על אודות החלות היה גלוי וברור לצרכן בעמדות הליקוט שלהן ושלא הופרו הוראות חוק הגנת הצרכן לצורך סימון מחיר החלות. ביחס לטענות הנזק, נטען כי המשיבה לא הציגה ראיות לכך שנגרם לה נזק ממוני ואין מקום לפסוק נזק בלתי ממוני. המשיבה דחתה את עילות התביעה להן טענה המבקשת והוסיפה כי המבקשת אינה עומדת בתנאים לאישור תובענה ייצוגית. ביום 3.2.25 הגישה המבקשת את תגובתה לתשובת המשיבה. לטענתה, תשובת המשיבה לא מתייחסת לטענות כי הפרה את חובותיה כלפי הצרכנים, ואינה מתייחסת לכך שלאחר הגשת בקשת האישור תיקנה המשיבה את מחדלה ושינתה את המצג בקופות שירות עצמי כך שניתן לבחור רק "חלה רגילה" אחת במשקל 500 גרם. לטענת המבקשת, אין מקום לדחות את בקשת האישור, כיוון שזו אינה בקשה פיקטיבית והמבקשת לא הסתירה עובדות מבית המשפט. כמו כן, דחתה המבקשת את טענות המשיבה לכך שהיה צורך להקדים פניה בטרם הוגשה בקשת האישור, מאחר שהוכח קיומה של קבוצה המונה "רבבות לקוחות", וטענה שאין צורך בהגשת חוות דעת מומחה שכן משקל המוצר אינו עניין שבמומחיות. לשיטת המבקשת, אין בסיס עובדתי לטענה כי כלל המידע גלוי וברור לצרכן, ובניגוד לעמדת המשיבה הוכח הנזק למבקשת וליתר חברי הקבוצה, ישנן עילות תביעה טובות ומבוססות היטב, וכי מתקיימים יתר התנאים להגשת תביעה ייצוגית. ביום 19.2.25 התקיים דיון קדם משפט במעמד הצדדים. ביום 9.2.26 התקיים דיון נוסף במעמד הצדדים. לאחר שיח שהתנהל מחוץ לפרוטוקול, הסכימו הצדדים, כמפורט בעמ' 3 לפרוט' הדיון, כי לאור העובדה שהחלות במשקל 650 גרם לא נמכרות עוד בסניפי המשיבה מחודש ספטמבר 2024, התייתרה התובענה בכל הנוגע להסדרה לעתיד והתייתר הצורך לברר את בקשת האישור לגופה. הוסכם שהמשיבה תגיש תצהיר של גורם מוסמך ביחס לסך הכולל של חלות במשקל 650 גרם שנמכרו במהלך התקופה הרלוונטית בקופות לשירות עצמי. לאחריו, יגישו הצדדים טיעון קצר ביחס לסכומי הגמול ושכרה הטרחה, וכן ביחס לסכום הפיצוי שייקבע ע"י בית המשפט על דרך האומדנה, שיועבר לקרן בהתייחס לפיצוי הממוני הנטען. בכפוף להסכמות אלו, תידחה בקשת האישור בהתאם להלכת מחסני השוק (רע"א 52009-09-24 כ.נ. מחסני השוק בע"מ נ' נועם רשף ואח' (פורסם במאגרים, 13.5.2025) (להלן: "עניין מחסני השוק"). ביום 24.2.26 הגישה המשיבה תצהיר מטעמה ובו נכתב כי החל מחודש מאי 2023 ועד חודש ספטמבר 2024, נמכרו בחלק מסניפי המשיבה חלות במשקל 650 גרם בקופות בשירות עצמי. במהלך תקופה זו נמכרה כמות של 64,483 יחידות של חלות במשקל 650 גרם בקופות לשירות עצמי. הצדדים הגישו טיעונים לעניין גובה הפיצוי, הגמול ושכר הטרחה. עיקרי טענות המבקשת לטענת המבקשת, לשם הערכת סכום הפיצוי שיש לפסוק, יש לקחת בחשבון את היקף הנזק הממוני והנזק הבלתי ממוני שנגרם לחברי הקבוצה. לדברי המבקשת, הפער בין המחיר לצרכן של חלה רגילה במשקל 500 גרם שנמכרה ב-5.40 ₪, לבין מחיר חלה רגילה במשקל 650 גרם שנמכרה ב-6.90 ₪, עומד על 1.5 ₪, ובמכפלת מספר החלות שנמכרו עומד הנזק הממוני על 96,725 ₪. בהתאם, סכום הנזק הבלתי ממוני שנגרם לחברי הקבוצה עקב עילות הפיצוי הבלתי ממוניות - עוגמת הנפש, האכזבה והרגשות השליליים - הוערך ב-50 ₪, ומכאן הוערך ב- 3,224,150 ₪ בהתאם למכפלת מספר החלות שנמכרו. המבקשת סבורה כי יש לפסוק פיצוי בסכומים אלה בגין הנזקים המתוארים, ובסך הכל 3,320,575 ₪. המבקשת אף פירטה את טענותיה לגבי הבסיס המשפטי לפסיקת פיצוי בגין נזק בלתי ממוני. המבקשת פירטה את הטיעון המשפטי לפסיקת פיצוי בגין נזק בלתי ממוני, תוך הפניה לפסיקה, וטענה כי סכום הנזק הבלתי ממוני יכול להיות גבוה מהנזק הממוני, כבענייננו. המבקשת סבורה כי יש להעמיד את סכום הגמול שישולם לה על 5% מסכום הפיצוי, ואת שכר הטרחה הראוי על 25% מסכום הפיצוי. המבקשת פירטה את השיקולים שנקבעו בפסיקה לקביעת גמול ושכר טרחה. מבחינת שיקולי תשומה, בקשת האישור הצריכה השקעת זמן ומשאבים מהמבקשת ובאי כוחה, אשר התמידו בהליך עד השגת תוצאה ראויה וטובה; מבחינת שיקולי התפוקה, ההסדר הניב תועלת בהשבה מלאה של הכספים ובהסדרה של התנהלות המשיבה להבא; ומבחינת שיקולי מדיניות ציבורית, להסדר ישנה חשיבות הציבורית רבה, בשים לב לסוג השירות ובמאפייני חברי הקבוצה. עיקרי טענות המשיבה לדברי המשיבה, בין חודש מאי 2023 ועד חודש ספטמבר 2024 נמכרו בחלק מסניפי המשיבה כ-64,483 חלות שמשקלן 650 גרם. המשיבה הבהירה כי אינה מוכרת עוד חלות במשקל זה אלא רק חלות במשקל 500 גרם. לטענתה, היו ארבעה מצבים אפשריים שונים שעה שהיו חלות בשני משקלים ובקופות הופיעו שני מחירים, כאשר הלקוחות היחידים שנגרם להם נזק וקמה להם עילה, הם הלקוחות שרכשו חלה במשקל 500 גרם אך שילמו על חלה במשקל 650 גרם. עם זאת, גם בהנחה שכל הלקוחות ששילמו עבור חלה במשקל 650 גרם הם כאלו שרכשו חלה של 500 גרם ושילמו ביתר, ובהינתן כי הפער בין המוצרים הוא 1.5 ₪, סכום הפיצוי יעמוד על 96,724.5 ₪ לכל היותר. לגבי הפיצוי בגין נזק ממוני, סביר להניח שמי שרכש חלה במשקל 650 גרם ידע זאת. משקל החלות ומחירן סומנו כדין, והחלות במשקל 500 גרם שמחירן בפיקוח הוצגו בשטח מכירה ייעודי. להערכת המשיבה, בלפחות מחצית מהמקרים של תשלום על חלה במשקל 650 גרם אכן נרכשה חלה במשקל 650 גרם. מכאן שיש להפחית את סכום הפיצוי המקסימלי בחצי, כך שסכום הפיצוי יעמוד לכל היותר על 48,362 ₪. יחד עם זאת, סבורה המשיבה כי לא מן הנמנע כי חלו באותה מידה מקרים הפוכים של צרכנים שביקשו לרכוש חלות במשקל 650 גרם ושילמו בפועל בעד חלה במשקל 500 גרם. במצב זה המשיבה יצאה בחסרון כיס, ומשמדובר בתביעה ייצוגית יש להידרש אף למצבים אלו ולכן אין לקבוע פיצוי במקרה דנן. לשיטת המשיבה יש לדחות את טיעוני המבקשת לגבי נזק לא ממוני. זאת, לאור החלטת בית המשפט שהתייחס רק לפיצוי בגין נזק ממוני. טענות המבקשת לעניין זה מעידות על ניסיון להתעשרות שלא כדין, ואף בהתאם לפסיקה אין המדובר במצב דברים שבו יש לפסוק פיצוי בגין נזק בלתי ממוני. לטענת המשיבה, אין לפסוק במקרה זה כל סכום גמול או שכר טרחה. המשיבה חזרה על הטענות שהעלתה בתשובה לבקשת האישור. לטענתה, מדובר בבקשה יזומה ופיקטיבית, והמבקשת אינה צרכנית אותנטית, שכן היא מעולם לא החזיקה בעילת תביעה אישית והיא אף הסתירה עובדות בנוגע להליך. יתר על כן, המבקשת לא הקדימה פניה למשיבה בטרם הוגשה בקשת האישור, לא עלה בידי המבקשת להוכיח את התקיימותה של קבוצה ולא הובאה ראיה לתמיכה בטענותיה. המשיבה אף דוחה את נימוקי המשיבה לפסיקת גמול ושכר טרחה. לטענתה, לא הוכח כי הושקעה כמות שעות עבודה חריגה, לא הועלתה סוגיה שטרם נדונה בפסיקה, והמבקשת לא הגיעה לדיונים. עוד נטען כי הפסקת מכירת חלות במשקל 650 לא קשורה לבקשת האישור, הגם שהתקבלה לאחר שהוגשה, וכי לא נוצק תוכן של ממש בטענה שלפיה ההליך עורר סוגיה בעלת חשיבות ציבורית. עיקרי תשובת המבקשת לטיעוני המשיבה המבקשת דוחה את טענת המשיבה בעניין הנזק הבלתי ממוני, ומציינת כי בתצהירה הוכחו הפגיעה באוטונומיה שלה שהובילה לרגשות שליליים של פגיעה ואי אמון באופן המצדיק פיצוי. לדבריה, החלטת בית המשפט אינה שוללת פיצוי בגין נזק לא ממוני, אלא רק קובעת שהפיצוי הממוני יועבר לקרן. המבקשת מתנגדת להפחתת סכום הפיצוי המקסימלי, ומציינת כי בסניפי המשיבה, לכל הפחות בסניף ראש העין, משקל החלות ומחירן אינו מוצג בעמדות הליקוט, וכי הדבר מעיד על מדיניות הרשת כולה. עוד נטען כי המשיבה עדיין מוכרת חלות במשקל 650 גרם למרות הצהרותיה, כאשר הרווח השנתי המוערך ממכירות אלו הוא 25,000,000 ₪. לגבי הטענות לעניין הגמול ושכר הטרחה, טיעוני המשיבה אינם רלוונטיים, שכן הם חוזרים על טענותיה כנגד אישור התובענה הייצוגית ולא נוגעים לתשלומים אלו. המבקשת מדגישה כי הוכח שבידיה עילת תביעה אישית, ודוחה את טענות המשיבה שלפיהן היא צרכנית לא אותנטית וכי הסתירה עובדות, וכן את הטענה כי היעדר פנייה מוקדמת למשיבה מוביל לסילוק על הסף. המבקשת מציינת כי לא מוטלת עליה חובה להוכיח את מספר שעות העבודה שהושקעו או להגיע לדיונים, כי באי כוחה השקיעו זמן רב בהכנת כתבי בי דין, והיא עצמה לא הגיעה לדיונים משהייתה לאחר לידה. דיון והכרעה לפניי בקשת הצדדים לדחיית בקשת האישור, לקביעת סכום הפיצוי שתשלם המשיבה לקרן, ולקביעת סכום תשלומי הגמול ושכר הטרחה למבקשת ולבאי כוחה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ולאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, הגעתי לכלל מסקנה כי מדובר במקרה המתאים להחלת הלכת מחסני השוק ועל כן יש להיעתר לבקשת הצדדים ולדחות את בקשת האישור, בכפוף למפורט בפסק הדין. בעניין מחסני השוק, עמד בית המשפט העליון (כב' השופט גרוסקופף) על כך שבמקרים מסוימים שבהם תוקנו הליקויים העומדים במרכז בקשת האישור, קיימת הצדקה שלא לאשר את התובענה הייצוגית מהטעם שהבקשה למעשה מיצתה את עצמה והגשימה את ייעודה. במקרים אלה, בהיעדר נזק ממשי או בהינתן מענה הולם לנזק שנגרם, ניתן להסתפק בפסיקת גמול ושכר טרחה למבקשים המייצגים ולבא כוחם. לצד זאת, הובהר כי תיקון הליקויים אינו מוביל בהכרח לדחיית בקשת האישור, וכי קיימים מקרים שבהם ניתן לדחות בקשה שמיצתה את עצמה אם הנתבע נותן את הסכמתו לפסיקת סכום כספי שייקבע על ידי בית המשפט על דרך האומדנה לטובת הקרן (ר' פס' 20-17). מן הכלל אל הפרט לנוכח כל המפורט לעיל, משעה שהמשיבה איננה משווקת עוד את החלות במשקל 650 גרם, והוסכם כי בית המשפט יכריע לעניין הפיצוי, הגמול ושכר הטרחה לאחר שיוגשו טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי בקשת האישור מיצתה את עצמה והתייתר הצורך בבירור בקשת האישור. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ולנוכח העובדה שהמשיבה הפסיקה את ההתנהלות העומדת במוקד בקשת האישור לאחר הגשתה, ולאור הסכמת הצדדים, סבורני כי אין עוד מקום לנהל את ההליך. כמו כן, נוכח הסכמתה העקרונית של המשיבה לשלם פיצוי לקרן בגין הנזקים הממוניים הנטענים בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, שוכנעתי כי בסופו של דבר היה בהליך הייצוגי תועלת ציבורית מסוימת לחברי הקבוצה. על כן, אני מוצאת כי יש לפסוק גמול למבקשת ושכר טרחה לבא כוחה. היקף הפיצוי לחברי הקבוצה בהתאם להסכמת הצדדים, שאלת היקף הפיצוי שתשלם המשיבה לקרן נותרה לשיקול דעת בית המשפט. לשיטת המבקשת, יש לפסוק כי המשיבה תשלם 96,725 ₪ עבור נזק ממוני המחושב על פי שיעור הפער בין מחירי המוצרים במכפלת מספר החלות במשקל 650 גרם שנמכרו. בנוסף לכך סבורה המבקשת כי יש לפסוק 50 ₪ בגין נזקים בלתי ממוניים עבור כל חלה שנרכשה, כך שהפיצוי יעמוד על 3,224,150 ₪. בסך הכל, לטענת המבקשת יש לפסוק פיצוי בסך של 3,320,575 ₪. מנגד, סבורה המשיבה כי בחישוב הפיצוי הראוי בגין נזקים ממוניים, יש לקחת בחשבון את העובדה שלא כל הלקוחות ששילמו בעבור חלות 650 גרם, התכוונו לרכוש חלות במשקל 500 גרם ושילמו ביתר, וכן כי יתכן באותה מידה שצרכנים שביקשו לרכוש חלות 650 גרם שילמו מחיר מופחת בעד חלות 500 גרם. מכאן ששיעור הפיצוי הראוי יהיה נמוך מהסכום המבוקש על ידי המשיבה. לטענת המשיבה, אין לפסוק כלל פיצוי בגין נזקים בלתי ממוניים. לאחר ששקלתי את הדברים ואת טענות הצדדים, אינני סבורה כי עלה בידי המבקשת להוכיח כי שיעור הנזק הממוני שנגרם כתוצאה מהנסיבות המתוארות בבקשת האישור, הוא הסכום המקסימלי המחושב ביחס לכל החלות במשקל 650 שנמכרו. שיעור זה מניח כי כל הלקוחות ששילמו את מחירה של חלת 650 גרם ביקשו לרכוש למעשה חלה במשקל 500 גרם. ואולם, קיימת אפשרות סבירה כי חלק מלקוחות המשיבה אכן ביקשו לרכוש חלה במשקל 650 ושילמו בעד המוצר שבחרו. משמעותה של אפשרות זו היא שאין לפסוק את שיעור הפיצוי המלא שנטען על ידי המבקשת שעומד על 96,725 ש"ח. מן האמור, עולה כי ראוי לפסוק את סכום הפיצוי בגין נזק ממוני, מתוך הסך המקסימלי של 96,725 ש"ח. בהיעדר נתונים אחרים המעידים על היקפה של הקבוצה, ומשעה שהקושי בעניין זה מוטל לפתחה של המשיבה, מצאתי כי יש להעמיד את הפיצוי שיועבר לקרן בגין נזק ממוני על סך של 75,000 ₪. לעניין הטענות של המבקשת לנזק בלתי ממוני - בהתאם להסכמה שהושגה בדיון, הפיצוי מתייחס לנזק ממוני שיועבר לקרן. המבקשת טוענת בסעיף 2 לטיעוני התשובה כי לא הוסכם שלא ייפסק פיצוי בלתי ממוני, בזו הלשון: "החלטת ביהמ"ש מתייחסת לכך כי רק הפיצוי הממוני יועבר לקרן, דהיינו, הדגש הוא העברה לקרן, אך אין משמעותה כי הצדדים אינם יכולים לטעון באשר לנזק לא ממוני. ויובהר. המבקשת לא היתה מסכימה להסדר נשוא ההחלטה מיום 9.2.2026 לו פרשנות המשיבה היתה נכונה (ההדגשה במקור – א.ר.ב.)". נשאלת השאלה, משעה שאין מחלוקת בדבר ההסכמה שהפיצוי הממוני יועבר לקרן, מה היה אמור לעלות בגורלו של הפיצוי בגין נזק הנזק הלא ממוני? לכך אין מענה בהסכמות. לנוכח האמור, אני סבורה כי טענות המבקשת בעניין זה אינן יכולות להתקבל. למען הזהירות, אדרש לסוגיה של הנזק הלא ממוני אף לגופה. מדובר בטענה לפיה נגבו מלקוחות 1.5 ₪ ביתר בגין חלה, בשל קיומן של שתי אפשרויות תשלום עבור "חלה רגילה". אכן, יש לסמן את אפשרויות התשלום בקופות בשירות עצמי באופן בהיר ותוך אבחנה ברורה בין המוצרים כך שיימנעו תקלות. לצד זאת, לא כל נזק כספי מצדיק פסיקת פיצוי בגין נזק בלתי ממוני. המבקשת מפנה לע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (פורסם במאגרים), 4.9.14, (להלן: "עניין פריניר"), וטוענת כי "הפגיעה באוטונומיה שלה לוותה ברגשות שליליים של פגיעה ואי אמון". ואולם בעניין פריניר דובר בפגיעה באוטונומיה בשל רכישת מוצרים שהיו מסומנים ככשרים לפסח והתגלו כבלתי כשרים לפסח. באותו עניין, נעשתה אבחנה בין מי שצרכו את המוצרים למי שלא צרכו אותם, כשלאחרונים לא נפסק פיצוי בלתי ממוני. כמו כן, יש לציין כי אף פסקי הדין הנוספים שהביאה המבקשת בטיעוניה כתמיכה לטענותיה אינם נוגעים לנסיבות הדומות לענייננו ואין ללמוד מהם כי יש לפסוק נזקים בלתי ממוניים בענייננו. בסיכומו של דבר, בנסיבות מקרה זה, אינני סבורה כי עומדת למבקשת ולחברי הקבוצה, גם אם חויבו ביתר בגין החלה שרכשו, טענה לנזק בלתי ממוני. זאת, מבלי לגרוע מחשיבות הדברים. תשלומי גמול ושכר טרחה לעמדת המבקשת, יש לקבוע כי סכום הגמול שישולם לה יעמוד על 5% מסכום הפיצוי, ואת שכר הטרחה הראוי על 25% מהסכום שייפסק בתוספת מע"מ, זאת לנוכח הזמן והמשאבים שהושקעו בהליך, התועלת שהושגה בהסדר והחשיבות הציבורית של הסוגיה. המשיבה מצדה סבורה כי אין לפסוק תשלומי גמול ושכר טרחה למבקשת ובא כוחה, זאת לאור הפגמים שנפלו בבקשת האישור, כפי שתוארו בתשובה. עוד נטען כי המבקשת לא הוכיחה כי הושקעו בהליך משאבים חריגים, וכי ההליך העלה סוגיה בעלת עניין ציבורי של ממש. שקלתי את עמדות הצדדים. אני סבורה כי בהתחשב בהתחייבות המשיבה לשלם את סכום הפיצוי בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, ההסדר מגלם תועלת כלשהי לחברי הקבוצה. יחד עם זאת, שיעור התשלומים שאותם סבורה המשיבה שיש לפסוק בעניינו, עומד מעל הרף העליון של המדרגות שנקבעו ע"א 2046/10 עזבון המנוח שמש נ' רייכרט, פ"ד סה(2) 681 (2012). מצאתי ליחס משמעות מסוימת גם לכך שמכירת החלות במשקל 650 גר' הופסקה (הגם שהמשיבה טוענת שזאת בלי קשר לבקשת האישור). לפיכך, אני פוסקת למבקשת גמול בסך 5,000 ₪ ולבאי כוח המבקשת שכר טרחה בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. כמו כן, המשיבה תשפה את המבקשת בגין הסכום ששולם על ידה בגין המחצית הראשונה של האגרה. בנסיבות המיוחדות של מקרה זה והאופן בו הוסכם על סיומו, אני פוטרת את המבקשת מתשלום מחציתה השנייה של האגרה. סוף דבר המשיבה תעביר את הסך של 75,000 ₪ לקרן תוך 30 יום. בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגית ומשמדובר אף במוצר בפיקוח, אני מורה כי הסכום ייועד לטובת סיוע לאוכלוסיות נחלשות. סכום הגמול, השיפוי בגין מחצית האגרה הראשונה, ומחצית מסכום שכר הטרחה ישולמו תוך 30 יום. יתרת שכר הטרחה תשולם לאחר שתגיש המשיבה הודעה על העברת התשלומים לקרן בצירוף אסמכתא ובכפוף להחלטה משלימה. הבקשה לאישור נדחית. הצדדים ישלחו העתק מפסק הדין למנהל בתי המשפט לשם רישומו בפנקס תובענות ייצוגיות, בהתאם לסעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.