פרטי ההליך
לפני
כבוד השופט חגי טרסי, אב"ד
כבוד השופט עידו דרויאן-גמליאל
כבוד השופטת הדס רוזנברג שיינרט
בעניין:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד איריס פיקר
המאשימה
נגד
אלעד ניסן לוינשטין (עציר)
ע"י ב"כ עוה"ד מיכאל עירוני
הנאשם
גזר דין – נוסח מותר בפרסום
השופט עידו דרויאן-גמליאל:
ביום 29.09.24 הורשע הנאשם, לאחר ניהולו של משפט הוכחות, בעבירות מין לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977, אותן ביצע במהלך השנים 2012-2021 בשני קטינים ובשלוש קטינות, כמפורט להלן:
ריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטין/ה מתחת לגיל 16, לפי סעיף 348(ב) יחד עם סעיף 345(ב)(1), בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק [אישומים 1 - 10 ו-13, בתוספת שתי עבירות מסוג זה, מכוח סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נ"מ], תשמ"ב-1982, שלא יובילו כשלעצמן להחמרת העונש].
ריבוי עבירות של איסור צריכת מעשה זנות מקטינה, לפי סעיף 203ג לחוק [אישומים 1, 2, 5, 6 ו-7].
ריבוי עבירות של אינוס קטינה מתחת לגיל 16, לפי סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק [אישומים 2, 5, 6 ו-7].
מעשה סדום בקטין מתחת לגיל 16, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק יחד עם סעיף 350 לחוק [אישום 8].
הנאשם זֻכָּה, בהסכמת התביעה, מעבירות שיוחסו לו באישומים 11, 12 ו-14 (משלא הובאו לעדות המתלוננים שענייניהם פורטו באישומים אלה); זֻכָּה, לבקשת התביעה, מעבירה של ניסיון למעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 16, בה הואשם באישום התשיעי (משהתקשתה הנפגעת להעיד לעניין זה); וזֻכָּה מעבירה של איסור צריכת מעשה זנות מקטין בה הואשם באישום השמיני (לפי קביעה לגוף העניין בהכרעת הדין).
לאחר הרשעתו של הנאשם ולבקשת התביעה, הורינו על הכנתם של תסקירי נפגעי עבירה, לגבי כל נפגע.ת שהעיד.ה במשפט, והוגשו תסקיר בעניינה של א.א. (26.11.24) ותסקיר משותף לגבי ב.ב., ג.ג. ו-ד.ד. (27.11.24). בעניינו של ז.ז. לא הוגש תסקיר, לרצונו.
ביום 05.12.24, במסגרת הבאת הראיות לעונש, העידה לפנינו מטעם התביעה אם הקטינים א.א., ב.ב., ג.ג. ו-ד.ד., ומטעם ההגנה שמענו את עדי האופי מר יוסף פטרוב, מר רוניאל קשת, מר אהוד לוי וגב' שושנה מילצקי. ביום 16.12.24 קיבלנו מטעם ההגנה את מכתבו של עו"ד יובל קפלינסקי וביום 17.12.24 את מכתבו של מר אורי לופוליאנסקי, כעדויות אופי נוספות.
ביום 05.12.24 טענו ב"כ הצדדים לעונש והנאשם לא ביקש להוסיף דבר.
מעשי הנאשם והעבירות בהן הורשע:
רקע:
בתקופה הרלוונטית לאישומים גר הנאשם בבית אמו בעיר פלונית ונהג להתפלל בבית כנסת בעיר, בו היה אביו גבאי ובו כיהן בהמשך גם הנאשם כגבאי. באותה תקופה נהג הנאשם ברכב מסוג מיצובישי.
בין המתפללים הקבועים בבית הכנסת היתה משפחה שבין ילדיה ארבעה קטינים (במועדים הרלוונטיים) שבעניינם מואשם הנאשם: הקטינה א.א. ילידת 2008, הקטין ב.ב. יליד 2005, הקטינה ג.ג. ילידת 2003 והקטינה ד.ד. ילידת 2000. בין אותה משפחה לבין הנאשם ומשפחתו שררו יחסי ידידות, עד שנתגלע בין אבי המשפחה לבין הנאשם סכסוך שיסודו במחלוקת על ניהול בית הכנסת. הקטין ז.ז. יליד 2005 היה חבר של ב.ב., והוא ומשפחתו נהגו אף הם להתפלל בבית הכנסת.
אישום מס' 1 (א.א.):
בין השנים 2016-2019, במספר לא ידוע של הזדמנויות, אשר מועדיהן אינם ידועים במדויק, נגע הנאשם בגופה של א.א, קטינה ילידת 25.11.2008, לאחר שהפשיטה בבית הכנסת ובביתה בעיר. לאורך תקופה זו, נתן הנאשם לא.א. ממתקים וסכומי כסף שונים וזאת בתמורה לביצוע המעשים. בין היתר, בשנת 2019, ביום הולדתה של א.א, נגע הנאשם בגופה של א.א ולאחר מכן נתן לה 50 ₪ ומטבעות כסף בסכומים שונים. במעשיו ביצע הנאשם מעשים מגונים בקטינה מתחת לגיל 16 וזאת ללא הסכמתה החופשית וצרך מעשה זנות מקטינה.
שתי עבירות נוספות בהן הורשע הנאשם מכוח סעיף 184 לחסד"פ:
באחת השבתות, עת היתה א.א. תלמידת כיתה ו', בתקופת הקורונה, לאחר שנפגשה עם הנאשם בבית הכנסת או אצל מישהו מבית הכנסת בשיעור "תהילים", שיחקה העדה מחבואים עם אחיה מתחת לבניין מגורי הנאשם, בו בוצע באותה תקופה שיפוץ של תוספת קומות לפי תכנית תמ"א 38. הנאשם אמר ל-א.א. "נרוץ ונתחבא" והם עלו לבנין. הנאשם הוציא את איבר מינו ו-א.א. נגעה בו בתמורה לממתקים. בשבת, באחד מהמחסנים באזור מרובה מחסנים, הוריד הנאשם את בגדיה של העדה החל להוריד את בגדיו, והיא נגעה בגופו בתמורה לממתקים. במעשיו ביצע הנאשם מעשים מגונים בקטינה מתחת לגיל 16 וזאת ללא הסכמתה החופשית.
אישום מס' 2 (א.א.):
בין חודש יולי 2020 ועד לחודש יולי 2021 לערך, פגש הנאשם בא.א מדי שבוע בבית הכנסת. במהלך מפגשים אלה אמר הנאשם לא.א כי על-מנת לקבל כספים עליה "לשכנע אותו"; במספר פעמים, אשר מועדיהם המדויקים אינם ידועים, לאחר שא.א והנאשם פשטו את בגדיהם, השכיב הנאשם את א.א על ספסל בבית הכנסת, חיכך את איבר מינו באיבר מינה החשוף של א.א ולאחר מכן החדיר את איבר מינו לאיבר מינה; בתמורה לביצוע המעשים, נתן הנאשם לא.א סכומי כסף שונים, בין 100 ל-200 ₪. במעשיו ביצע הנאשם מעשים מגונים בקטינה מתחת לגיל 16 ובעל אותה, וכל זאת ללא הסכמתה החופשית.
אישום מס' 3 (א.א.):
עובר לשנת 2020, במועד שאינו ידוע במדויק, אסף הנאשם את א.א מביתה והסיע אותה ברכב לאחר שביקשה כי יקנה לה "משהו טעים". הנאשם נתן לא.א ארבעה ₪ והיא קנתה סוכריות על מקל. מיד לאחר מכן נסע הנאשם לאתר בניה, שמקומו אינו ידוע למאשימה, עצר את הרכב ופשט את בגדיו. הנאשם הורה לא.א לגעת באיבר מינו וא.א עשתה כדבריו. במעשיו, ביצע הנאשם מעשים מגונים בקטינה מתחת לגיל 16.
אישום מס' 4 (א.א.):
עובר לשנת 2020, במועד שאינו ידוע במדויק, שהתה א.א בבית הנאשם יחד עם ילדיו של הנאשם ואחיה הקטנים של א.א. בשלב מסוים, הורה הנאשם לילדים לרדת לשחק "מתחת לבית". עם יציאת כל הילדים מהבית, חזרה א.א לבית, והנאשם נעל את דלת הכניסה. לשאלתה של א.א, האם יש לנאשם משהו טעים להביא לה, נתן לה הנאשם ממתקים. מיד לאחר מכן התיישב הנאשם על כסאו וא.א עמדה בסמוך אליו. הנאשם הוריד לא.א את חצאיתה וכן את המכנס והתחתון עד לירכיה ונגע ברגלה. לאחר מכן נגע הנאשם באיבר מינה החשוף של א.א למשך מספר שניות. אז אמרה א.א לנאשם שהילדים מחכים להם והנאשם וא.א עזבו את הבית. במעשיו, ביצע הנאשם מעשים מגונים בקטינה מתחת לגיל 16.
אישום מס' 5 (א.א.):
במהלך שנת 2020-2021, במועד שאינו ידוע במדויק, ולאחר שא.א סבלה מכאב בעת החדרת איבר מינו של הנאשם אל תוך איבר מינה, עת בוצע אחד מן האירועים המתוארים באישומים הראשון והשני, אמר הנאשם לא.א כי יש לו "משחה שיכולה לעזור לה"; א.א הגיעה לבית הכנסת וביקשה מהנאשם להראות לה את המשחה, והנאשם עשה כן. לאחר מכן, עלו הנאשם וא.א לעזרת הנשים בבית הכנסת והנאשם הפשיט את א.א מבגדיה ופשט את בגדיו. הנאשם השכיב את א.א על שולחן בבית הכנסת, פישק את רגליה ומרח לא.א משחה על איבר מינה באמצעות אצבעו; א.א ציינה בפני הנאשם כי "המשחה שורפת" לה. הנאשם השיב כי המשחה אמורה לשרוף וכי מרח את המשחה על-מנת שיוכל להכניס את איבר מינו לתוך איבר מינה; מיד לאחר מכן, חיכך הנאשם את איבר מינו באיבר מינה של א.א והכניס את איבר מינו אל תוך איבר מינה. א.א סבלה מכאב ואמרה לנאשם "לא רוצה". הנאשם אמר "סליחה" והוציא את איבר מינו מאיבר מינה; א.א שאלה את הנאשם "מה עם הכסף" והנאשם העביר לא.א סכום של עשרים ₪ בתמורה למעשים. לאחר מכן התלבשו השניים ועזבו את המקום. במעשיו, ביצע הנאשם מעשים מגונים בקטינה מתחת לגיל 16, ללא הסכמתה החופשית, בעל קטינה מתחת לגיל 16 שלא בהסכמתה החופשית וצרך מעשה זנות מקטינה.
אישום מס' 6 (א.א.):
במהלך שנת 2021, במועד שאינו ידוע במדויק, התקשרה א.א לנאשם וביקשה ממנו כסף. הנאשם קבע להיפגש עם א.א למחרת בבית הכנסת. עם כניסתם לבית הכנסת, נעל הנאשם את דלת בית הכנסת. מיד לאחר מכן, הפשיט הנאשם את א.א מחצאיתה, מכנסיה ותחתוניה והרים באופן חלקי את חולצתה וחזייתה של א.א, תוך שהושיב את א.א על ספסל בבית הכנסת ונגע באיבר מינה ובחזה. הנאשם אמר לא.א שאם היא רוצה את הכסף עליה "להכניע" אותו; הנאשם נשכב על הספסל בבית הכנסת, הוריד את מכנסיו ותחתוניו. בעקבות הוראתו א.א נגעה באיבר מינו הזקור, עד אשר הגיע הנאשם לפורקן מיני; לאחר מכן השכיב הנאשם את א.א על הספסל בבית הכנסת וחיכך את איבר מינו באיבר מינה, ואז החדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה. כאשר אמרה א.א לנאשם שכואב לה, הוציא הנאשם את איבר מינו מתוך איבר מינה ואמר סליחה; לאחר מכן, התיישב הנאשם על הספסל ונגע באיבר מינו עד אשר הגיע לפורקן מיני וניגב את איבר מינו באמצעות טישו שהוציא מכיסו; עם הגיעו לפורקן מיני, התלבשו הנאשם וא.א. הנאשם נתן לא.א מאה ש"ח בתמורה לביצוע המעשים והיא עזבה את בית הכנסת. במעשיו, ביצע הנאשם מעשים מגונים בקטינה מתחת לגיל 16, ללא הסכמתה החופשית, בעל קטינה מתחת לגיל 16 שלא בהסכמתה החופשית וצרך מעשה זנות מקטינה.
אישום מס' 7 (א.א.):
במהלך שנת 2021, במועד שאינו ידוע במדויק, שהתה א.א בביתה בפתח תקווה. א.א התקשרה לנאשם וביקשה ממנו 200 ₪ והנאשם הגיע לביתה במהירות; א.א ביקשה מהנאשם לראות את הכסף, והנאשם הראה לה. לאחר מכן א.א והנאשם נעלו את דלת הבית וניגשו לחדרה של א.א. הנאשם פתח את המיטה המתקפלת בחדר וא.א שכבה על המיטה; הנאשם סגר את התריס שבחדר על מנת שלא יוכלו להבחין בהם. א.א הורידה את בגדיה עד לירכיה והנאשם הוריד את בגדיו באופן מלא. מיד לאחר מכן, השכיב הנאשם את א.א על גבה בעודו יושב על ברכיו במיטה והחל לחכך את איבר מינו באיבר מינה, אז החדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה; א.א אמרה לנאשם שכואב לה. הנאשם הוציא את איבר מינו מתוך איבר מינה והמשיך לגעת באיבר מינו עד אשר הגיע לפורקן מיני וניגב את איבר מינו באמצעות טישו; לאחר ביצוע המעשים, נתן הנאשם לא.א 200 ₪. במעשיו, ביצע הנאשם מעשים מגונים בקטינה מתחת לגיל 16 ללא הסכמתה החופשית, בעל קטינה מתחת לגיל 16 ללא הסכמתה החופשית וצרך מעשה זנות מקטינה.
אישום מס' 8 (ב.ב.):
במהלך שנת 2013 במועד שאינו ידוע במדויק, הגיע ב.ב, קטין יליד 2005, עם הנאשם לבית הכנסת, לבקשת הנאשם. הנאשם הכניס את ב.ב לעזרת נשים ועיסה את גבו. לאחר מכן ביקש הנאשם מב.ב לעסות את גבו. ב.ב סירב ועזב את המקום.
באותה שנה, במועד שאינו ידוע במדויק, ביום שבת, עת למדו ב.ב והנאשם בבית הכנסת, לקח הנאשם את ב.ב לשירותים בחצר בית הכנסת והוציא את איבר מינו, תוך שלקח את ידו של ב.ב והניחה על איבר מינו הזקור. ב.ב עזב את המקום בבהלה.
במהלך שנת 2014, במועד שאינו ידוע במדויק, שהו הנאשם וב.ב במקלט ביתו של הנאשם. עם כניסתם למקלט סגר הנאשם את דלת המקלט והורה לב.ב להוריד את מכנסיו ותחתוניו וב.ב עשה כן. לאחר מכן הוריד הנאשם את מכנסיו ותחתוניו. הנאשם הורה לב.ב למצוץ את איבר מינו וב.ב סירב. בשלב זה, התיישב הנאשם על שרפרף שהיה במקלט והכניס את איבר מינו של ב.ב לפיו תוך שב.ב מבקש ממנו להפסיק ומזיז את ראשו של הנאשם; לאחר שהנאשם הוציא את איבר מינו של ב.ב מפיו, אמר הנאשם לב.ב כי עכשיו הגיע תורו להכניס את איבר מינו של הנאשם לפיו. ב.ב סירב והנאשם הקניט אותו והשניים התלבשו ועזבו את המקום. במהלך ביצוע המעשים המתוארים, נתן הנאשם לב.ב כספים בסכומים שונים.
במעשיו, ביצע הנאשם מעשים מגונים בקטין מתחת לגיל 16, ללא הסכמתו החופשית; וכן ביצע מעשה סדום בקטין מתחת לגיל 16 שלא בהסכמתו החופשית.
אישום מס' 9 (ג.ג.):
במהלך שנת 2014, במועד שאינו ידוע במדויק, הגיעה ג.ג, ילידת 2003, לבית הכנסת בו שהה הנאשם באותה עת. בזמן שהנאשם וג.ג שהו בעזרת הנשים, התיישב הנאשם על ברכיו כשג.ג עומדת מולו. הנאשם נגע באיבר מינה של ג.ג מעל לבגדיה ובאיבר מינו מעל לבגדיו, עד אשר הטלפון הנייד של ג.ג צלצל והיא עזבה את המקום. את המעשים המתוארים ביצע הנאשם לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני. במעשיו, ביצע הנאשם מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 16, ללא הסכמתה החופשית.
אישום מס' 10 (ד.ד.):
במהלך שנת 2012, במועד שאינו ידוע במדויק, פגשה ד.ד, ילידת 2000, את הנאשם ברחוב בפתח תקווה והנאשם הציע לה להגיע לביתו לצפות בסרט; ד.ד הלכה עם הנאשם לביתו והתיישבה על כיסא בסלון לצורך צפייה בסרט והנאשם עזב את הסלון לאחד מחדרי הבית. עם חזרתו של הנאשם לסלון, הקים הנאשם את ד.ד מהכיסא, התיישב על כיסא והושיב את ד.ד על רגליו; הנאשם עיסה את גבה של ד.ד תוך שהוריד את ידיו לאורך גבה התחתון של ד.ד לכיוון ישבנה. בהמשך לכך העביר הנאשם את אחת מידיו אל החלק הקדמי בגופה של ד.ד והכניס את ידו מתחת לחצאיתה ומתחת לתחתוניה ונגע באזור איבר מינה. כל זאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני. במעשיו, ביצע הנאשם מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 16, ללא הסכמתה החופשית.
אישום מס' 13 (ז.ז.):
במהלך שנת 2012 לערך, במועד שאינו ידוע במדויק, עת נמנם ז.ז, קטין יליד 2005, בעזרת הנשים בבית הכנסת, הציע לו הנאשם לעשות לו עיסוי בגבו וז.ז הסכים. הנאשם ירד עם ידו לאורך גבו של ז.ז עד אשר נגע באיבר מינו של ז.ז מעל לבגדים; מיד לאחר מכן הורה הנאשם לז.ז לבוא עמו לשירותים. ז.ז והנאשם הורידו את מכנסיהם ותחתוניהם, והנאשם נגע באיבר מינו של ז.ז ובישבנו. בהמשך לקח הנאשם את ידו של ז.ז והניחה על איבר מינו של הנאשם; הנאשם הורה לז.ז לא לספר לאיש על שאירע.
בהמשך אותה שנה, במועד שאינו ידוע במדויק, לקח הנאשם את ז.ז למקלט ביתו, שם עשה לז.ז עיסוי, הוריד את מכנסיו והחל לשפשף את איבר מינו של ז.ז. מיד לאחר מכן, ביקש הנאשם מז.ז להוריד לו את מכנסיו עד שהוציא את איבר מינו הזקור. ז.ז שפשף את איבר מינו של הנאשם עד אשר הגיע לפורקן מיני.
במהלך שנת 2018, במועד שאינו ידוע במדויק, התקשר הנאשם לז.ז והציע לו לבוא לאכול עמו. הנאשם אסף את ז.ז ברכבו והשניים נסעו לדירת משפחת הנאשם בראש העין. בדירה שכב הנאשם על המיטה והוריד לז.ז את מכנסיו ותחתוניו והחל לשפשף את איבר מינו. מיד לאחר מכן, הוריד הנאשם את מכנסיו ותחתוניו והורה לז.ז לשפשף את איבר מינו של הנאשם עד שהגיע לפורקן מיני.
במהלך שנת 2019, במועד שאינו ידוע במדויק, עת הגיע ז.ז לביתו של הנאשם לבקשתו, הוריד הנאשם את מכנסיו ותחתוניו של ז.ז ושפשף את איבר מינו של ז.ז. לאחר מכן, הוריד הנאשם את מכנסיו ותחתוניו והורה לז.ז לשפשף את איבר מינו של הנאשם.
במעשיו, ביצע הנאשם מעשים מגונים בקטין מתחת לגיל 16, ללא הסכמתו החופשית.
תמצית טיעוניהם של הצדדים לעונש:
התובעת הנכבדה עמדה על חשיבותם של הערכים המוגנים בעבירות וטענה כי מידת הפגיעה בהם במעשי הנאשם היא "גבוהה עד מאוד", בהתחשב באלה: ניצול תמימותם של הקטינים שלא הבינו את משמעות מעשיו של הנאשם, חלקם מפאת גילם הרך בעת המעשים, ופיתויים למניעת התנגדות ולשמירת הסוד; ניצול מצוקתם הכספית והאחרת של הקטינים, ובמיוחד א.א. שסבלה מחרמות בשל עוניה וכן ז.ז. שהיה רעב ללחם; ניצול מעמדו של הנאשם בקהילת בית הכנסת; התמשכותה של תקופת הפגיעות והחזרתיות; ניצול יחסי האמון בין הקטינים מאותה משפחה והוריהם לבין הנאשם, שהיה בן בית וחבר קרוב, לרבות ניצול האילוץ של היעדרות ההורים שעות ארוכות לצורך פרנסתם; שמירת הסוד על-ידי חלק מאותם קטינים, כדי לא לפגוע ביחסיו של אבי המשפחה עם הנאשם, שהיה חברו הקרוב; וניצולה של פגיעה מינית ב-א.א. מידי אחר, כדי להוסיף ולפגוע בה במסווה של טיפול ודאגה. עוד עמדה התובעת על חומרת הנזקים הנלווים לפגיעה מינית נמשכת בגילאי הילדות וההתבגרות, תיארה את החומרה המיוחדת של הפגיעות בקטינים הדתיים בתוך בית כנסת, וטענה שבין הנפגעים יש למנות גם את הורי ארבעת הקטינים. לפי ההלכה הפסוקה, ביקשה התביעה שייקבע מתחם נפרד בעניינו של כל נפגע – בעניינה של א.א. בין 18 לבין 22 שנות מאסר, בעניינו של ב.ב. בין 6 לבין 10 שנות מאסר, בענייניהן של ג.ג. ו-ד.ד. בין 2.5 לבין 4.5 שנות מאסר ובעניינו של ז.ז. בין 3.5 לבין 5.5 שנות מאסר. לנוכח כפירת הנאשם, לא ניתן לזכותו בהקלה השמורה לנוטלי האחריות והמתחרטים בכנות, ולדעת התביעה יש למקם את העונש בשליש העליון של כל מתחם, תוך מתן משקל לאינטרס הציבור בהתרעת הרבים. התביעה עתרה אפוא לעונש עיקרי של 25 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצויים מקסימאליים לכל נפגע ונפגעת.
הסניגור המלומד נרעש מטיעוני חברתו ופתח את דבריו בהדגשת חריגותו של העונש לו טענה התביעה ובהזכירו כי אין דרכם של בתי משפט ישראליים לִסְכֹם אריתמטית עונשים בגין כל מעשה בגינו הורשע נאשם. לדעת הסניגור, יש להטיל את העונש הראוי במסגרתו של מתחם בין 7 לבין 12 שנות מאסר, בהתחשב בכך שהמעשים לא בוצעו באלימות, בכוח או בלוויית השפלה. את עונשו של הנאשם יש למקם בתחתית המתחם, לנוכח אורח חייו וגמילות החסדים שהרעיף על זולתו, היעדרו של עבר פלילי, חומרת הפגיעה בילדיו (שגרושתו של הנאשם תנתק אותם ממנו, עתה שיש בידה הרשעה כקרדום לחפור בו), והזמן הרב שחלף מאז הפגיעות או חלקן.
הנאשם מסר שאין לו מה להוסיף.
מתחם העונש ההולם – נסיבות הקשורות בעבירות:
מהותו של מתחם העונש ודרך קביעתו – ריבוי נפגעים, ריבוי מתחמים:
הבניית הענישה, כפי שנקבעה בתיקון 113 לחוק העונשין, באה להגשים עיקרון מנחה של הלימה, שמשמעה קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו [סעיף 40ב לחוק]. בקבעו כך, נתן המחוקק עדיפות לשיקול הגמול. שיקול זה אינו נובע מתחושת נקם, אלא הוא מהווה "הצהרה חברתית ברורה אודות החומרה בה רואה החברה את מעשי הנאשם, ואת חריגתו מהכללים תוך גרימת נזק – הן לקורבן והן למערכת החוק הכללית שאותה מצווים כל תושבי המדינה לכבד. על-פי גישה זו, קיימת חובה מוסרית להטיל על עבריין עונש ההולם את חומרת העבירה שביצע, ללא קשר לתוצאות הענישה הצפויות" [ע"פ 1589/23 פלוני נ' מ"י (07.08.23), פסקה 2 לדברי הש' רונן]. עיקרון הגמול בא לידי ביטוי בקביעתו של מתחם עונשי הולם, בדרך שמבטיחה את "צמצום האקראיות והשרירותיות בקביעת העונש" ומקדמת את האחידות והשוויון בענישה [פסקה 5 לדברי הש' כשר בע"פ 1589/23 הנ"ל].
פגיעה מינית חוזרת שמבצע עבריין באותו נפגע, תיחשב בדרך-כלל "אירוע" אחד לפי מבחן "הקשר ההדוק" בין מעשי העבירה, כאשר הם התבצעו בצורה שיטתית, באופן שחזר על עצמו פעמים רבות ובנסיבות דומות [ע"פ 4910/13 בני ג'אבר נ' מ"י (2014); ע"פ 5834/13 פלוני נ' מ"י (2014)].
פגיעה מינית במספר נפגעים תוביל בדרך-כלל לראיית הפגיעות בכל נפגע כ"אירוע" אחד בפני עצמו, נושא לקביעתו של מתחם עונשי נפרד, גם אם בסופו של דבר ניתן עונש כולל. לגישה זו קיימת הצדקה מוסרית וחינוכית, הרואה בכל אדם עולם בפני עצמו, לעיתים במעין-תשובה לחוסר האנושיות שביחסו המחפצן של העבריין לנפגע [והשוו ע"פ 2454/18 עזרא נ' מ"י (06.12.18), פסקאות 5-6 לדברי הש' שטיין]. על-יסוד הצדקה זו, עת עסקינן במספר נפגעים של עבירות מין, אין להתייחס למעשים שבוצעו כלפי הנפגעים השונים כאל "אירוע" אחד. זה הכלל ובו נדבק גם כאן.
הערכים החברתיים המוגנים בעבירות המין בקטינים, והפגיעה בהם במעשי הנאשם:
הערכים החברתיים המוגנים בעבירות המין הם כבוד האדם, האוטונומיה שלו על גופו, שלום הגוף והנפש, וצנעת הפרט. הענישה החמורה שקבע המחוקק לצד עבירות המין משקפת את ההבנה החברתית בדבר חשיבותם וריבויים של הערכים הנפגעים, לצד העוצמה והחומרה של הפגיעה בהם. כאשר מדובר בנפגעים קטינים, גדל עד-מאוד כובד משקלם של ערכים אלו, לנוכח עומק הפגיעה והשלכותיה, המלוות את הקטין גם בבגרותו ולאורך חייו. חומרה מיוחדת זו שבפגיעה מינית בקטינים, משתקפת בראש ובראשונה בהוראות החוק. המחוקק קבע סייגים להגנתם של קטינים, שפגיעותם היתירה נובעת בעיקרה מחולשתם הברורה, מכל היבט שהוא, מול פוגע נחוש; מתמימותם; מחוסר יכולתם להבין את משמעותם המלאה של מעשים מיניים, מבחינה פיזית, נפשית וחברתית; וגם מחמת החשש מפני ההשלכות ארוכות הטווח על חייהם – קטין עודנו מצוי בשלב שבו טרם התגבשה אישיותו באופן מלא, כך שהפגיעה מותירה בו פעמים רבות צלקות עמוקות ומתמשכות שתלווינה אותו שנים ארוכות [ע"פ 111/24 שרף נ' מ"י (01.12.24), פסקה 20; ע"פ 8068/21 מרם נ' מ"י (04.04.22), פסקה 9; ע"פ 5006/21 מ"י נ' פלוני (06.01.22), פסקה 7]. סייגים אלה, שנועדו למנוע ולהרתיע טרם פגיעה, ולענוש כמידת הגמול את הפוגעים, מגולמים בעבירות שמתגבשות רק כשהנפגע הוא קטין ובעבירות שבהן קטינותו של הנפגע מהווה נסיבה מחמירה הגוררת החמרה בעונש. האבחנות העונשיות החדות שערך המחוקק, בין פגיעות מיניות בבגירים לבין פגיעות מיניות בקטינים, נענו בהנחיה פסיקתית ברורה ועקיבה של בית המשפט העליון, שכוננה זה מכבר מדיניות ענישה מחמירה, המשקפת את משקלם של ערכים אלו [שרף, לעיל; ע"פ 8529/11 אטקישייב נ' מ"י (24.05.12), פסקה 9; ע"פ 7474/19 בן דוד נ' מ"י (12.07.20), פסקה 27].
הערכים המוגנים בעבירה של איסור צריכת מעשי זנות מקטין: הערכים המוגנים בעבירה זו הם הערכים המוגנים בעבירות המין בקטינים, תוך חידוד המסר, ש"הסכמתו" של קטין למעשה-זנות איננה הסכמה ואיננה מוחקת ולו-חלקית את חומרת הפגיעה בערכים אלה. עצם היותם של מעשים עבירות-מין, אינו שולל את מהותם הנצלנית הנוספת, כצריכת מעשי זנות. מעשים מיניים חוזרים שביצע הנאשם בא.א. כללו גם צריכת מעשי זנות מקטינה, עבירה שנועדה להוסיף לקווי ההגנה על קטינים, בהבהרה שגם כאשר פגיעות מיניות בהם נעשות "בתמורה", כביכול "קניית שירותי מין" – אין בכך כדי להקטין או להקהות את חומרת הפשע. לעתים יש בכך כדי להעצים את הפגיעה, כשהפושע הופך את הקטין ל"משתף פעולה" ואת עצמו ל"בעל-חוב" שעל הקטין לפרוע בכניעה לרצונו, וכך מבטיח את אי-התנגדותו ואת שתיקתו. מניפולציה זו עושה שמות בעולמו הפנימי ובתפיסתו העצמית של הקטין - מצוקתו הנמשכת של קורבן העבירה, זמן רב לאחר שתם ביצוע המעשים ואף ההליך המשפטי, כוללת את רגשות הבושה והאשמה, שהם ממאפייניו הבולטים של הנזק הנפשי הנגרם לנפגעי עבירות מין. כמה קשה אפוא לילד, שהמעשים בוצעו בו "בהסכמה ובתמורה", להשתכנע כי אין בו אשם; כמה גדולה הפגיעה המניפולטיבית, השוללת מהקורבן את יכולתו לטעון – ולו בפני עצמו – כי נאנס-למעשה על-אף התנגדותו; כמה גדולה עצמת הפגיעה, שבהפיכה האכזרית של הקורבן לשותף-כביכול לפשע הנעשה בגופו.
בעניינה של א.א., מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא גבוהה ביותר, אם לא קרובה למירבית, לנוכח תקופת הפגיעות; גיל הנפגעת ובמיוחד גילה בראשית תקופת הפגיעות; העובדה שהפגיעות כללו בעילתה של הקטינה בגיל צעיר ביותר, לרבות תוך הסבת כאב פיזי; העובדה שהפגיעות אירעו במקומות שהיו אמורים להיות בטוחים עבור הקטינה כדוגמת בית הכנסת או ביתה של הקטינה; כמות הפגיעות והחזרתיות שבהן; הפעלתן של מניפולציות רגשיות ואחרות, לרבות 'קנייה' בכסף או בשווה-כסף את הסכמת הנפגעת ואת שתיקתה; והניצול של פגיעותה המיוחדת של הנפגעת מחמת קשיים חברתיים.
בעניינו של ב.ב., מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא גבוהה, לנוכח חזרתיות הפגיעות בשלוש הזדמנויות; שכל אחת מהן נשאה אופי אחר; וכשהמאוחרת שבהן כללה פגיעה מובהקת בערכים המוגנים, משהכניס הנאשם לפיו את אבר-מינו של הנפגע, ילד בן תשע בלבד, על אף בקשת הילד שיפסיק וניסיונו להזיז את ראשו של הנאשם ממנו.
בעניינה של ג.ג., מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא משמעותית, בהתחשב בכך שמדובר במקרה יחיד של מגע מעל הבגדים, אך גם בו גזל הנאשם את זכותה של הנפגעת לאוטונומיה על גופה ולצנעת הפרט, פגע בכבוד האדם שלה והתייחס אליה כאל אובייקט בלבד, לסיפוק רצונו.
בעניינה של ד.ד., מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא משמעותית-גבוהה, לנוכח הפולשנות שאפיינה את מעשה הנאשם וגיל הנפגעת, אף שמדובר במעשה יחיד.
בעניינו של ז.ז., מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא גבוהה, לנוכח ריבוי הפגיעות, ארבע במספר; השתרעותן על פני מספר שנים; גיל הנפגע ובמיוחד בעת תחילת הפגיעות – שבע או שמונה; העובדה שהפגיעות כללו מעשים מיניים בוטים לרבות מגע ושפשוף של איבר מינו של הקטין ע"י הנאשם לצד מגע ושפשוף של איבר מינו של הנאשם ע"י הקטין; ניצול תמימותו ומצוקתו של הנפגע, שהגיע מחמת הזנחה למצב של רעב ממש, כשבמקרה השלישי פיתה הנאשם את הנפגע לבוא אתו בהבטחה לאוכל.
תכנון מוקדם ומניפולטיביות:
הנאשם ביצע את המעשים בקטינים צעירים לימים, אשר הם, כמו גם הוריהם, נתנו בו אמון מלא וראו בו בן בית, חבר משפחה או מבוגר אחראי שעליו ניתן לסמוך. לאור הביטחון והאמון שחשו כלפיו נענו להצעותיו, תוך שמי מהם אף זוכה לגמול בדמות כסף או ממתקים. הקטינים "הנבחרים" הגיעו ממשפחות שהפרוטה אינה מצויה בידם, והנאשם ניצל זאת, ובאמצעות ארוחה, ממתק בש"ח וכמה פרוטות ביצע בהם את זממו. זירות הפעולה דומות, אם לא זהות, וגם שיטת הפעולה דומה, של הדרגתיות ממעשים "קלים" למעשים חודרניים וקשים – רק נגיעות, רק עיסוי, ובהמשך מעשי אינוס ומעשי סדום [א.א, ב.ב, ז.ז]. הדינמיקה המרושעת מוכרת, למרבה הצער, מפרשות רבות של ניצול מיני של קטינים [והשוו לדברי הש' אלרון בע"פ 229/19 מ"י נ' פלוני (30.12.19), פסקה 35]. כך הצליח הנאשם להסתיר את מעשיו שנים ארוכות ולזרוע חורבן בחייהם של מספר קטינים וקטינות.
סיבת המעשים:
לנוכח כפירת הנאשם ובהיעדר תסקיר או חוות-דעת בעניינו, יש לקבוע כי סיבת מעשיו של הנאשם היא הגלויה והמסתברת, קרי – משיכה מינית מתמידה וקבועה לקטינים ולקטינות, שהנאשם הצליח לספקה תוך התרכזות בצרכיו והתעלמות מאלה של הנפגעים, כמו-גם מצווי החוק והמוסר, ללא חמלה ורתיעה.
ניצול לרעה של כוח, מעמד או יחסים, מצד הנאשם כלפי הנפגעים:
יסוד הניצול עובר כחוט השני בכל מעשיו של הנאשם בנפגעים – ניצול לרעה של יחסי האמון בינו לבין הקטינים, כשהנפגעים האחאים ראו בו בן בית וחבר טוב של המשפחה, "דוד" שאף הוריהם סמכו עליו, עובדה זו יצרה בלבול אותו ניצל הנאשם לפגיעה חוזרת ונשנית בהם; ניצול הנאשם לרעה של מעמדו כגבאי בית הכנסת, ובעניין האחאים גם של חברותו של הנאשם עם אביהם; וכל-זאת בנוסף לניצולו לרעה של הנאשם את עצם כוחו וסמכותו כמבוגר ואת חולשתם ותמימותם של הקטינים הנפגעים.
נזקים פוטנציאליים הכרוכים בפגיעה מינית בַּיַּלְדוּת ובגיל ההתבגרות:
חומרתם של הנזקים שעלולים להיגרם לקטין מחמת עבירת מין, נדונה ארוכות ורבות בערכאות השונות, שעמדו על עוצמת הנזק לנפשו של קטין, כמובא גם לעיל. בשלב זה בחייו של הפרט יש למרבית החוויות שהוא נחשף להן פוטנציאל לגבש ולעצב עוד נדבך ועוד פן באישיותו המתפתחת, והדברים הם בבחינת מקל וחומר כאשר החשיפה היא לחוויות טראומטיות ואלימות, כדוגמת תקיפה מינית [ע"פ 4327/12 פלוני נ' מ"י (05.06.13), פסקה 36]. השלכותיה של פגיעה מינית חמורות במיוחד אצל קטינים שנפגעו בתחילתו או בעיצומו של גיל ההתבגרות, שהוא "שלב שברירי בהתפתחות האישית שבו מתעצבת האישיות" [ע"פ 9302/17 פלוני נ' מ"י (19.06.19), פסקה 56].
תחושות נפוצות אצל נפגעים, של בושה ושל אשמה, בעת הפגיעה ולאחריה, עלולות לגרור פגיעה בתהליכי גיבוש הזהות, באופן שמוביל לתפיסה עצמית מעוותת, שנאה עצמית, סלידה מהגוף ותחושת חוסר ערך. בין הנזקים הפוטנציאליים ניתן למנות הפרעות חרדה, דיכאון, פגיעה בדימוי העצמי, הסתגרות ואבדן אמון בזולת, פגיעה ביכולת ליצור ולקיים אינטימיות, סיכון מוגבר להתמכרות לחומרים פסיכואקטיביים, סיכון מוגבר להתפתחותה של תסמונת דחק בתר-חבלתית (PTSD), הידרדרות תפקודית וחברתית, ועוד [תפ"ח (מרכז) 50308-06-22 מ"י נ' אבוטבול (07.11.23), פסקאות 44-45].
נזקים קונקרטיים שנגרמו לנפגעת א.א. (אישומים 1 – 7), לפי תסקיר מיום 26.11.24:
עורכת התסקיר אספה מידע מריבוי מקורות משפחתיים, טיפוליים ואבחנתיים, עיינה בחומרי חקירה ומשפט וראיינה את הנפגעת. את השלכות הפגיעה מיינה העורכת לפי סוגיהן וסיכמה בהתייחסות לביטוייהן בהווה ובהערכת נזקים לעתיד.
פגיעה במצב הרגשי: א.א. שיתפה כי לאורך השנים הארוכות בהן שמרה בסוד את הפגיעה המינית של הנאשם בה, היא נהגה להציג מצב רוח חיובי כלפי חוץ והרשתה לעצמה להישבר רק כאשר היתה לבדה, בלילות היתה בוכה ונשברת. כיום, לאחר חשיפת הפגיעה, ... במרפאה הפסיכולוגית אובחן כי א.א. סובלת מדיכאון, חרדה ופוסט טראומה. היא מגיבה לטיפול בתרופה נוגדת-דיכאון ומטופלת בטיפול רגשי ובטיפול באמנויות.
שימוש במנגנוני הגנה: ...
תסמיני חודרנות: על אף מנגנון ההגנה בו נוקטת א.א. אשר נועד להדחיק ולהרחיק מעצמה את הפגיעה, היא עדיין מוצפת במחשבות אותן היא מנסה להדחיק. מחשבות וזיכרונות אודות האירועים ואודות הנאשם, עולים בראשה ללא שליטה במהלך היום ובעיקר בשעות הערב, בהיותה לבד או כאשר היא מנסה להירדם. ...
בלבול ועיוות מושגים של אהבה ואינטימיות: ...
השפעת הפגיעה על המערכת המשפחתית: האם תיארה את תחושות הכאב והבגידה איתם מתמודדים היא ובעלה. הנאשם ניצל את הקרבה והאמון שנתנו בו בהיותו חבר קרוב של האב ובן בית בביתם. עוד תיארה תחושות אשם קשות וסיפרה כי עם חשיפת האירועים התפרצה אצלה מחלה אוטואימונית קשה, הפוגעת במערכת החיסון שלה ומצריכה טיפולים קשים המתווספים לטיפולים בילדיה ומקשים על מצבה הכלכלי של המשפחה. לגבי בעלה סיפרה כי הוא נאלץ לשנות את מקום התפילה כי הוא מתקשה להגיע לבית הכנסת בו התרחשה הפגיעה. נתון זה אף הוא מהווה טראומה בהתחשב בחברה בה הם חיים. האב הפך חשדן, מתקשה לתת אמון בבני אדם ומגונן על ילדיו יותר מבעבר. בעדותה לפנינו הוסיפה האם ותיארה את תחושותיהם של ההורים ואת מאמציהם לתקן את שהרס הנאשם בנפשות ילדיהם.
התייחסותן של א.א. ואמה להליך הפלילי ולעונש: א.א. שיתפה בקושי שלה להעיד בבית המשפט ולספר את כל שהנאשם עשה לה ועל ההקלה שהרגישה לאחר שסיימה. למרות החשש לראות את הנאשם, הגיעה לשימוע הכרעת הדין כי היה חשוב לה לשמוע את החלטת השופטים ולהיווכח שמאמינים לה. היא ביקשה שהעונש שיוטל על הנאשם יהיה העונש המקסימלי האפשרי בחוק שיהיה בו כדי לשקף את המעשים לאורך השנים. האם שיתפה בקושי שהיה לא.א. להעיד בבית המשפט וביקשה שיוטל על הנאשם עונש כבד שישקף במעט את הנזק החמור שגרם הנאשם למשפחה כולה.
סיכום: מעשי הנאשם הותירו בנפשה של א.א. צלקות עמוקות והשפיעו משמעותית על התפתחותה הנפשית והרגשית. ... א.א. מתמודדת כיום עם דיכאון, התקפי חרדה, ... . מנגנוני הניתוק וההדחקה מסייעים לה כעת, אך ללא עיבוד מתאים, השלכות הפגיעה עלולות להתעורר ביתר שאת בהמשך חייה של א.א. והפגיעה שחוותה עלולה להשפיע על כל תחומי חייה ועל בריאותה הנפשית גם בבגרותה.
נזקים קונקרטיים שנגרמו לנפגעים ב.ב., ג.ג. ו-ד.ד., לפי תסקיר מיום 27.11.24:
עורכת התסקיר נפגשה ביחידות עם כל אחד מהנפגעים האחאים, ולנוכח מאפייני-פגיעה משותפים, צוינו אלה בתחילה ולאחר מכן הוקדש פרק נפרד לכל נפגע ונפגעת.
נזקים דומים:
שירות המבחן התרשם מתמונת נזק קשה אך חבויה ונסתרת על ידי הנפגעים וזאת מתוך רצון לשמור על עצמם ולהתמודד עם השלכות הפגיעות המיניות בהם. השלושה התקשו לשתף בקשיים שחוו ובעיקר בחוויית הפגיעה ובהשלכותיה ונטו לצמצם בהתייחסותם לפגיעות ובמשמעויותיהן העמוקות עבורם. מעשי הנאשם בוצעו בהיות השלושה קטינים, חסרי בשלות והבנה של המעשים המיניים, ובהיותם בשלב התפתחותי משמעותי של גיבוש העצמי וטרם התבססות כישורים להתמודדות עם עולם פוגעני. בנוסף, הנאשם היה בן בית וחבר טוב של המשפחה, "דוד" שאף הוריהם סמכו עליו, עובדה זו יצרה בלבול אותו ניצל הנאשם לפגיעה חוזרת ונשנית בהם, תוך ניצול יחסי הכוח והסמכות שהיו לו כמבוגר.
כל אלה הותירו את השלושה בחוויית פגיעות קשה, לא מעובדת, המלווה אותם גם כיום, בחלוף כעשור מאירוע הפגיעות. השלכות הפגיעה נטמעו בזהותם ובמבנה אישיותם המופנם ומהוות חלק מגיבוש ומביסוס דפוסי החשיבה, הרגשות וההתנהגויות, ומשפיעות עמוקות על תפיסותיהם ואמונותיהם אודות עצמם ואודות האחר. ההתרשמות היא של הדחקת התכנים הקשים והכואבים הקשורים בפגיעות שעברו, מחשש לערעור מצבם הרגשי והתפקודי ומתוך חרדה לאבד את האיזון שהגיעו אליו בעמל רב. החוסן שהפגינו עמד בפער לפגיעות שחוו ולצלקות העמוקות שהותירו.
קושי הפגיעה הועצם בשל תחושת אשמה על הפגיעה באחיהם. עם זאת לאחר גילוי הפגיעות היוו בני המשפחה גורם תמיכה זה לזה. שירות המבחן התרשם כי השלושה טרם עברו עיבוד לפגיעות שעברו מהנאשם וכי במידה רבה מתמודדים עם המעשים בדרך של הדחקה, השהייה והימנעות ממגע עם רגשות שחוו. נוכח דפוסי ההתמודדות, קיימים נזקים חמורים יותר מאלו בהם שיתפו. הפגיעות שנחרטו בהם עלולות להציף אותם במשברים עתידיים ושלבי חיים בעתיד בתוך זוגיות ובהורות.
לנוכח תמונת הנזקים שהוצגה, על מנת להשיב לשלושת הנפגעים חוויה של נראות והכרה חברתית ומשפטית, בחומרת הפגיעה שגרם להם הנאשם, מן הראוי כי הם יקבלו פיצוי כספי משמעותי שיהווה עבורם גם אקט הכרה וקבלת אחריות מצדו של הנאשם לפגיעה ולהשלכותיה על חייהם.
עניינו של ב.ב. (אישום שמיני):
הנפגע בן 19 כיום, רווק, חייל בשירות סדיר, מתגורר עם משפחתו בעיר.
מתיאורו עולה כי בהיותו בגיל ההתבגרות התמודד עם בעיות התנהגות אשר הקשו על תפקודו בבית הספר וכן נטה להסתגרות ולהתבודדות. להערכת שירות המבחן, קשייו נבעו מהסתרת סוד הפגיעה בו על ידי הנאשם. כילד התמודד עם הפגיעה המורכבת והתקשה להבינה בפרט נוכח התרחשותה על ידי אדם בו נתן אמון וסמך עליו.
כיום ממוקד ב.ב. סביב שירותו הצבאי ורצונו לשרת שירות קרבי. הוא הדחיק לאורך שנים את משמעות הפגיעה ונוטה לצמצם את עוצמת הנזק שנגרם לו, תוך ניתוק רגשי ובניסיון להשיב לעצמו את חוויית השליטה. ... שירות המבחן התרשם מקיומו של נזק משמעותי בעקבות שימוש במנגנון הגנה של ניתוק, ששימוש יתר בו עלול להוביל לבעיות נפשיות מורכבות. השבר במקרה זה מועצם נוכח חווית הבגידה שנלווית לפגיעה בב.ב. מידי אדם מוכר בו בטח, ומכך נגזרת פגיעה ביכולתו לתת אמון באחרים בכלל ובעולם המבוגרים בפרט, ... .
...
עניינה של ג.ג. (אישום תשיעי):
ג.ג. היא צעירה בת 21, רווקה, לאחרונה סיימה שירות לאומי וכיום אינה עובדת או לומדת, מתגוררת בבית הוריה בעיר. למדה במסגרות דתיות. חרף קשיים לימודיים משמעותיים השלימה בגרות מלאה, לאחר למידה עצמאית מאומצת. לדבריה, הוריה השקיעו בצרכי הבית למרות הקשיים הכלכליים איתם התמודדו.
ג.ג. תיארה את בית הכנסת כחלק משמעותי מילדותה, "בית שני". אביה היה פעיל מאד מבחינה דתית ובמיוחד בכל הקשור לבית הכנסת, פעילות שגזלה ממנו זמן רב ולעיתים על חשבון הזמן שבילה עם המשפחה. את הנאשם הכירה ג.ג מאז ילדותה המוקדמת בהיותו חבר קרוב של אביה, בן בית שזכה להערכה במשפחתה וכל בני הבית סמכו עליו ובטחו בו. הנאשם ניצל את האמון וההיכרות שלה עמו ופגע בה מינית, בבית הכנסת.
בתיאורה את פגיעתו של הנאשם בה, הדגישה את חווית הקיפאון שחוותה כאשר החל לגעת בה ותיארה זיכרון מעורפל של הפגיעה. חשה בלבול ביחס למעשיו ולא הבינה לעומק את משמעותם. היא לא הבינה שהנאשם פוגע בה מינית ולא הבינה כי מעשיו אסורים והתנהלותו כלפיה פוגענית.
לאור גילה הצעיר בעת הפגיעה וקשייה בהבנת המעשים, לא שיתפה איש במעשיו של הנאשם כי לא רצתה לחבל בקשרים המשפחתיים ולא רצתה להיות הסיבה לכך שאביה יאבד חבר קרוב. להתרשמות שירות המבחן נראה כי שמירת הסוד חיזקה וקיבעה תחושת בושה, אשמה וחריגות והקשתה על פנייה לעזרת ההורים ויתכן שהשפיעה על פניותה ללימודים.
מעשיו של הנאשם הותירו את ג.ג. בחוויה מתמדת שהיא חשופה לפגיעות חוזרות בה מצד הסביבה ואף מצדו של הנאשם, ללא יכולת להגן על עצמה. הדבר ביסס חוויה של היעדר ביטחון בעצמה, באחר ובעולם. ...
בשל הקושי במתן אמון והעדר חוויה של ביטחון, מתקשה ג.ג לאפשר לעצמה להפגין חולשה ולבטא את רגשותיה. היא חיה בדריכות מתמדת, כתחום נזק נוסף של הפגיעות. ...
... . להערכת שירות המבחן ג.ג. זקוקה לטיפול ארוך טווח שיסייע לה להתמודד עם הפגיעות והנזקים ונמסרו לה פרטי התקשרות רלוונטיים.
עניינה של ד.ד (אישום עשירי):
ד.ד. בת 24, נשואה ...ומתגוררת בעיר, היא מתארת מערכת זוגית תומכת ומכילה. ד.ד. עובדת ב... ולומדת לתואר ראשון ב... .
...
ד.ד. מסרה כי היות והנאשם נחווה כבן משפחה שההורים סמכו עליו והתירו את כניסתו לביתם גם כאשר לא נכחו, נתנה בו אמון והסכימה להזמנתו להגיע לביתו ולצפות בסרט. הוא נגע באיבר מינה והיא הרגישה לא נעים וידעה שזה לא צריך להתקיים, אולם, לא עשתה כלום. בהמשך הנאשם ניסה להזמינה שוב לביתו, והיא סירבה. היא חששה ממנו ודאגה לא להיות עמו בגפה. כשהנאשם פגע בה מינית היא לא הבינה שעברה "פגיעה" אולם הרגישה "שמשהו לא בסדר". היא לא היתה מודעת אז לגבולות גופה ולא הבינה את הזכות שלה לסרב למגע לא רצוי. רק בגיל 17, במסגרת שיעור לחינוך מיני, הבינה שעברה פגיעה מינית.
עד לחשיפת האירוע הדחיקה ד.ד. את הפגיעה והשלכותיה. את חשיפת אירועי הפגיעה במשפחה קיבלה בהלם מוחלט, לראשונה הבינה שהפגיעה היתה משפחתית. היא הרגישה משותקת וחסרת יכולת לתפקד. כל הרגשות שהדחיקה במהלך השנים צפו והציפו אותה ברגשות קשים מנשוא. היא החסירה ימי עבודה ובימים שהגיעה לעבודתה, תפקודה היה לקוי, כשעד אז היתה עובדת חרוצה ופעילה. חוסר תפקודה התעסוקתי באותה תקופה מהווה נזק ישיר של הפגיעה.
...
ד.ד. שיתפה כי מאז החשיפה החלה לסבול מניתוקים. כאשר היא נזכרת באירוע הפגיעה או כאשר משוחחים עמה על הנושא, היא חווה ניתוק מהמציאות.
...
מדיניות הענישה הנהוגה:
מתן משקל ראוי לפסיקה הנוהגת, במקרים הדומים ככל האפשר לנסיבות העבירות במקרה הנדון, הוא כלי עיקרי להשגת תכלית מרכזית של תיקון 113, קידום האחידות והשוויון בענישה [פסקה 5 לדברי הש' כשר בע"פ 1589/23 פלוני נ' מ"י (07.08.23)].
כמקובל, "באי-כוח הצדדים הציגו לפנינו פסיקה מזה ומזה; מטבע הדברים, כל צד מצא יתדות לתמוך בהם את טענותיו בנוגע למדיניות הענישה. אכן, בעבירות כבענייננו, משרעת העונשים רחבה במיוחד; אולם, כידוע, כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. כל מסכת היא יחודית, ואין עניין אחד דומה למשנהו; כל נפגע – עולם ומלואו, שונה מרעהו. כל מעשה ומעשה מתוך ההשתלשלויות – רע, כואב, חמור. כיעורם של המעשים איננו ניתן לכימות, אך אנו מצווים בעריכת השוואה, נדרשים לדרג בין סבל לסבל, שנמצאים לא אחת כולם מחוץ להשגתם של הדעת והלב" [ע"פ 2359/17 פלוני נ' מ"י (18.08.19), פסקה 16].
סוגי הפגיעות בקטינים, מספרן ותדירותן מלמדים על מאפיינים מובהקים משתנים: בעניינה של א.א., המאפיינים המובהקים של המקרה הם ריבוי פגיעות מיניות חמורות לאורך מספר שנים; בעניינו של ב.ב. – הבאת הקטין למגע עם אבר מינו של התוקף ומציצת אברו של הקטין על-ידי התוקף; בעניינן של ג.ג. ושל ד.ד. – מגע של התוקף בגופה ובאבר-מינה של הקטינה; בעניינו של ז.ז. – יזום מגעים הדדיים באברי המין והבאת הקטין לשפשוף אברו של התוקף עד לסיפוקו, במספר הזדמנויות•:
(-) ע"פ 4513/23 פלוני נ' מ"י (16.06.24): המערער, כבן 60, הורשע בשורה של עבירות מין בקטינה בהיותה בת 12-8 (ריבוי עבירות של אינוס קטינה; ריבוי עבירות של מעשה סדום בקטינה; ריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטינה; ועבירה של גרם מעשה מגונה בקטינה) ובעבירת איומים. המערער היה שותפו לדירה של אב הקטינה והעבירות בוצעו במהלך ביקוריה אצל אביה. בגזה"ד הוטל על המערער עונש של 16 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, פיצוי לנפגעת העבירה בסך של 170,000 ₪, ועונשים נלווים. ערעורו נדחה, משנמצא שחומרת העונש אינה "סוטה מן השורה" ואינה מצדיקה התערבות [פסקה 16].
(-) ע"פ 3265/22 פלוני נ' מ"י (02.11.22): המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון במעשה יחיד של אינוס ילדה כבת 15, בת למשפחת השכנים שאתה היו לנאשם יחסי ידידות. המעשה היה אלים, ובמהלכו הניח המערער כרית על פניה של הנפגעת כדי להחריש את זעקותיה ותחנוניה בעודו בועל אותה בכוח, ובהמשך החדיר לאבר-מינה ויברטור, על-אף דם שזב מגופה, בכיה ותחנוניה. מתחם העונש נקבע בין 13 לבין 17 שנות מאסר בפועל, והוטל עונש עיקרי של 16 שנות מאסר. מתחם העונש נמצא ראוי, לדעת בית המשפט העליון. שופט המיעוט סבר שלא ניתן משקל מתאים לנסיבות שאינן קשורות בעבירה וקבע כי היה ראוי למקם את העונש בחלקו התחתון של המתחם, אך דעתו לא התקבלה על דעת שני חבריו, שדחו את הערעור. הש' סולברג הוסיף, שכשמדובר בפגיעה בקטין, ובמיוחד כשהפגיעה נעשית על-רקע יחסי אמון או קירבה – "רק בחלוף זמן רב, רב מאוד, ניתן להצביע על פרק הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירה עד הגשת כתב האישום, כנסיבה מקלה". [תביעה]
(-) ע"פ 8827/20 פלוני נ' מ"י (10.07.22): המערער הורשע, לאחר ניהול משפט הוכחות, בריבוי עבירות מעשים מגונים שביצע לאורך שלוש-עשרה שנים בשלוש קטינות (בעת ביצוע המעשים) בנות משפחה (פסק הדין קימץ בהבאת העובדות). נדחה ערעורו על עונש שעיקרו 4.5 שנות מאסר בפועל. [הגנה]
(-) ע"פ 2749/21 מ"י נ' פלוני (27.02.22): המשיב הורשע בבימ"ש המחוזי בעבירות של מעשה סדום בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה סדום, מעשים מגונים והדחה בחקירה בדרך של איומים. המשיב, כבן 68 בעת הערעור, החל לבצע את העבירות המיוחסות לו עת שנפגע העבירה היה בן 11, והמשיך לבצע את המעשים לאורך שלוש שנים. בגין עבירות אלו בימ"ש המחוזי השית על המשיב 11 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי לנפגע העבירה בסך 100,000 ₪. הערעור שהגישה המדינה נסב על קולת העונש, שהוחמר ל-13 שנות מאסר בפועל, ואף-זאת כיון שערכאת הערעור אינה ממצה את מלוא חומרת הדין.
(-) ע"פ 3906/21 הדרי נ' מ"י (21.12.21): המערער, בן שישים בעת המעשה, ללא עבר פלילי ובהיותו בתהליך שיקומי בברכת שירות המבחן, נדון לשנתיים וחצי מאסר בפועל וענישה נלווית בגין אירוע יחיד של מעשה מגונה בקטינה בת פחות משש-עשרה שנים וללא הסכמתה החופשית. המערער ביצע את המעשה בבית-כנסת, כשנגע עם שתיים מאצבעותיו באיבר מינה של ילדה בת עשר, מעל תחתוניה, לאחר שהושיב אותה על ברכיו וסיפר לה סיפורים. העונש שהוטל הוא המזערי לפי חוק. [תביעה]
(-) תפ"ח (נצ') 54502-12-20 מ"י נ' פלוני (12.09.21): הנאשם הורשע לפי הודאתו בריבוי עבירות מעשים מגונים בנסיבות אינוס באחייניתו הקטינה, מעת הגיעה לגיל 11.5 ולמשך כשנה. נגזר על הנאשם עונש עיקרי של 5.5 שנות מאסר בפועל וענישה נלווית. [הגנה]
(-) ע"פ 540/21 פלוני נ' מ"י (13.07.21): המערער פגע מינית בשני אחים, שעמם היה לו קשר קרוב כידיד המשפחה, בעת שהיו קטינים (באחד, בין הגילים 18-14. בשני, בין הגילים 14-11) וזאת לאורך מספר שנים (מאות עבירות של מעשים מגונים ומעשי סדום). ביהמ"ש המחוזי גזר על המערער 16 שנות מאסר בפועל ומאסר מותנה לתקופה של 10 חודשים. כן חויב המערער בתשלום פיצוי בסך של 200,000 שקלים לכל אחד מהמתלוננים. ערעורו נדחה.
(-) ע"פ 7474/19 בן דוד נ' מ"י (12.07.20): המערער, כבן 70 בזמן ביצוע העבירות, הורשע בביצוע מספר מעשים מגונים בשלוש אחיות קטינות, שהמערער היה ידיד משפחתן ותמך בה (מגעים וחיכוכים מעל הבגדים, נשיקה בהחדרת לשון). בנוסף, הציג המערער את עצמו כרב ועמד בראש בית הכנסת בו התפללה משפחת הקטינות. נדחה ערעורו על עונש של 4 שנות מאסר בפועל וענישה נלווית. [תביעה]
(-) ע"פ 4802/18 פלוני נ' מ"י (29.01.19): לאחר תיקון טעות משפטית שנפלה בהכרעת הדין בבית המשפט המחוזי, הודה והורשע המערער בבית המשפט העליון בריבוי מעשים מגונים שביצע בנכדתו לאורך שנים בין הגילאים 4 – 13, כשרוב-רובם של המעשים נעשו ללא מגע פיזי. לנוכח תיקון הטעות, הוקל מעט עונשו העיקרי של המערער ונגזרו עליו 33 חודשי מאסר בפועל. [תביעה]
(-) ע"פ 319/17 פלוני נ' מ"י (19.07.18): המערער הודה והורשע בביצוע ריבוי מעשים מגונים בשני אחים קטינים לאורך כשנה – באחד, נגיעות באבר המין מעל הבגדים; בשני, נגיעות באבר המין החשוף של הקטין, בקשות שהקטין ייגע באברו של המערער, ופעם אחת בקשה שהקטין יחכך את אבר מינו בישבנו של המערער. בית המשפט המחוזי קבע מתחמי ענישה של 2.5 עד 4 שנות מאסר בפועל בעניינו של הקטין הראשון, ושל 2.5 עד 5.5 שנות מאסר בפועל בעניינו של הקטין השני. בית המשפט העליון קבע ש"גם אם העבירות שביצע המערער אינן ברף הגבוה של עבירות המין" ודחה את הערעור על העונש שנקבע, שעיקרו 6 שנות מאסר בפועל. [תביעה]
(-) תפ"ח (נצ') 61742-03-17 מ"י נ' פלוני (02.05.18): הנאשם הורשע לאחר ניהול משפט הוכחות בביצוע מעשים מגונים רבים מאוד לאורך שנים בבתו החורגת, מאז שהיתה כבת 11, וכן נהג כלפיה באלימות. עונשו נגזר ל-4.5 שנות מאסר בפועל וענישה נלווית, לרבות הפעלת מאסר מותנה (סה"כ 59 חודשי מאסר בפועל). [הגנה]
(-) ע"פ 5808/14 פלוני נ' מ"י (07.10.15): המערער הורשע, לאחר ניהול משפט הוכחות, בריבוי מעשים מגונים בבתו כשהיתה כבת 12 – 14, ובמעשה מגונה בבת אחרת. נקבע מתחם עונשי של 3 – 8 שנות מאסר בפועל בעניינה של בתו הראשונה, ושל 6 – 10 חודשי מאסר בפועל בעניין בתו השנייה. עונשו נגזר ל-5 שנות מאסר בפועל וענישה נלווית. [הגנה]
(-) ע"פ 5768/10 וע"פ 2822/11 פלוני נ' מ"י (08.06.15): המערער הורשע בריבוי עבירות מין חמורות שביצע לאורך שנים בשתיים מבין אחיותיה הקטינות של אשתו ובתלמיד שלו שהיה אז בכיתה ה'. הוטל עונש עיקרי של מאסר בפועל של 29 שנים ו-9 חודשים, הכולל גם הפעלת תנאי. בית המשפט העליון סבר, שעל בית המשפט לנקוט זהירות עונשית מיוחדת בהטילו עונש מאסר חמור במיוחד, ולבחון האם יש לכך הצדקה במדיניות הענישה הכללית ובעקיבה דקדקנית אחר נסיבות המקרה. העונש העיקרי הופחת למאסר בפועל של 24 שנים, הכולל גם הפעלת תנאי. [תביעה]
(-) ע"פ 1074/14 מישייב נ' מ"י (08.02.15): המערער, מדריך בחוג, הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע מעשים מגונים בשלוש הזדמנויות בילדה כבת 12 שהשתתפה בחוג – חיכוך אברו החשוף בגופה, הצמדת ידה וגופה לאברו והצמדת שתי ידיה לאברו. על המערער, כבן 70 וללא עבר פלילי, נגזר עונש שעיקרו 4 שנות מאסר בפועל וערעורו נדחה. [תביעה]
(-) ע"פ 1034/14 מ"י נ' פלוני (30.12.14): המשיב הורשע על-יסוד הודאתו בעבירות של גרם מעשה סדום ומעשה מגונה בפומבי בקטין כבן 12, לאחר שהרחיק בתחבולה את חברו של הקטין וניצל הזדמנות בה נותר לבדו עם הקטין, הסיר את מכנסי הקטין, נגע באבר-מינו ולאחר מכן מצץ אותו ונשך אותו. ערעור המדינה התקבל, ועונשו העיקרי של המשיב הוחמר מ-4 ל-6.5 שנות מאסר, תוך קריאה מפורשת להחמרת הענישה בעבירות מין בקטינים מחמת גודל הנזק לקורבן. [תביעה]
(-) ע"פ 9155/12 פלוני נ' מ"י (19.11.14): המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בריבוי עבירות מין חמורות בילדה כשהיתה כבת 12 – 15, ובפגיעה יחידה באחותה עת שהיתה כבת 16, והוטל עליו עונש עיקרי של 18 שנות מאסר בפועל. המערער ומשפחתו היו שכנים של הנפגעות ומשפחתן ובין המשפחות התפתחו יחסי ידידות הדוקים. בית המשפט העליון דחה את הערעור, וציין ש"מדובר בעונש חמור וקשה, המצוי בצידה הגבוה של מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, אך לא מדובר בעונש החורג ממדיניות הענישה הנוהגת". [תביעה]
(-) תפ"ח (ת"א) 29414-04-11 מ"י נ' פלוני (21.04.13): הנאשם הורשע, לאחר ניהול משפט הוכחות, בריבוי עבירות מעשים מגונים בשתי קטינות שאימץ ביחד עם אשתו לאחר שהוריהן נספו, ובתוך כך נגע באיבר מינה ובחזה מעל הבגדים של אחת מהן, וביצע סדרה של מעשים שנמשכו 3 שנים באחותה שכללו מגע באיבר מינה, ליטוף ישבנה וחזה וכן שפשוף איבר מינה. בין הנסיבות שנמנו בגזר הדין – לחומרה, הנזק לנפגעות, משך הפגיעות ותדירותן, הסלמה במעשים וניצול מעמד לרעה; לקולא, העדר אלימות, המשך תמיכה כלכלית במתלוננות, עזיבת ביתו מרצונו ושיתף פעולה בחקירה. הוטל עונש עיקרי של מאסר בפועל למשך 5 שנים ו-10 חודשים. [הגנה]
הסקירה לעיל מלמדת שמדיניות הפסיקה הקוראת להחמיר בעונשים בגין עבירות מין המבוצעות בקטינים, כעניין של גמול ראוי וכאמצעי הרתעה, אכן נענית ונוהגת בעונשים שמטילים בתי המשפט: גם מעשה יחיד של עבירת-מין חמורה בנסיבות קשות יכול להוביל לענישה "דו-ספרתית" של 16 שנות מאסר בפועל [ע"פ 3265/22], ומעשה יחיד שלא בנסיבות כה-קשות הצדיק עונש של 6.5 שנות מאסר בפועל, כפי שהוחמר בערעור [ע"פ 1034/14]. פגיעה נמשכת בקורבן אחד ואירוע חד-פעמי בקורבן נוסף הובילו לענישה של 18 שנות מאסר בפועל [ע"פ 9155/12], ופגיעה נמשכת בקורבן אחד הצדיקה עונש של 16 שנות מאסר שלא נמצא חריג [ע"פ 4513/23]. גם עבירות מסוג מעשים מגונים, שאין עמן חדירה לגוף הקורבן ולכן נחשבות הן כפחות-חמורות, מובילות לעונשי מאסר משמעותיים, והוצג מקרה של עבירה יחידה של מגע מעל בגדים תחתונים שנענה בעונש של מאסר בפועל של שנתיים וחצי [ע"פ 3906/21]. נתונים כגון ריבוי עבירות, ריבוי נפגעים, גילאי הנפגעים, התמשכות תקופת הפגיעה, קיומם של יחסי מרות או קרבה, ושיעורו של הנזק שנגרם, משפיעים על הענישה ויכולים להחמיר את העונש גם מעבר ל"סף העשרים", והוצג פסק-דין
של 24 שנות מאסר בפועל [ע"פ 5768/10 וע"פ 2822/11]. לנוכח זאת, פסקי-דין החורגים ממדיניות זו אינם מסייעים בזיהוי "מדיניות הענישה", וספק אם הם אף בגדר "ענישה נוהגת" (מבין המנויים לעיל – ע"פ 8827/20, שההנמקה בו חסרה פרטים רבים; ע"פ 4802/18, שעניינו בריבוי מעשים מגונים שרוב-רובם לא כללו מגע פיזי; תפ"ח (נצ') 61742-03-17 ותפ"ח (ת"א) 29414-04-11, בהם הוטלו עונשי מאסר מקלים במיוחד). סיכום – קביעת מתחמי הענישה: חשיבותם וכובד-משקלם של הערכים החברתיים, בהם פגע הנאשם כשביצע את העבירות, מודגשים ללא הרף בפסיקה כמצפן ענישתי, ובמיוחד לנוכח תוספת-החומרה המיוחדת הכרוכה בפגיעה בילדים לרבות קטינים על-סף התבגרות. פגיעת הנאשם בערכים אלו, בהתייחסות פרטנית לכל נפגע ונפגעת, היתה משמעותית ועד מירבית, בהתחשב במדדים שנקבעו בפסיקה ובהם סוג העבירות, מספרן ותדירותן, משך תקופת הפגיעה, גיל הנפגע או הנפגעת ובמיוחד בעת תחילת הפגיעה, וניצול חולשה של הנפגע או הנפגעת. אבהיר, שהעובדה שהנאשם לא השתמש באלימות פיזית או באיומים באלימות, איננה בהכרח מדד לקולא, שכן – אחזור ואומר, והדברים יפים לכל סוג פגיעה ונפגע – "כמה גדולה הפגיעה המניפולטיבית, השוללת מהקורבן את יכולתו לטעון – ולו בפני עצמו – כי נאנס-למעשה על-אף התנגדותו; כמה גדולה עצמת הפגיעה, שבהפיכה האכזרית של הקורבן לשותף-כביכול לפשע הנעשה בגופו". התכנון המוקדם, המניפולטיביות והניצול לרעה של הכוח, המעמד והיחסים, הם מהמאפיינים המובהקים של ביצוע מעשיו של הנאשם, ויובאו בחשבון לחומרה. עוד אזכיר, כי "עונש המינימום שקבע המחוקק הוא אינדיקציה לחומרה המיוחסת לעבירה ולמידת הפגיעה בערך המוגן ועל כן מהווה שיקול לקביעת מתחם העונש ההולם" [ע"פ 8045/13 פלוני נ' מ"י (04.11.14), פסקה 8. עוד ראו ע"פ 1605/13 פלוני נ' מ"י (2014), פסקה 26; ע"פ 319/17 פלוני נ' מ"י (19.07.18), פסקה 8]. הנזקים הפוטנציאליים מתוארים בתסקירים כחמורים ועמידים במיוחד, שטרם מוצו ושעתידים ללוות כל נפגע ונפגעת גם בעתיד. הצפי לעתיד מדאיג, ותקוותי היא שהנפגעים והנפגעות ימצאו בנפשם את הכוח להיעזר זה בזה ובטיפולים נפשיים שיוכלו – אולי – להגביל את חומרת הנזקים. הנזקים הקונקרטיים כבר שיבשו ועודם משבשים את שלוות נפשם של הנפגעים והנפגעות א.א., ב.ב., ג.ג. ו-ד.ד., ועד-כדי פגיעות ניכרות ברווחתם וביכולתם לנהל חיים 'רגילים', מלאים ומספקים, חופשיים מהצל שהטיל הנאשם בנפשם ושמתמיד להצר את צעדיהם. עוצמת החורבן והמצוקה שגרם הנאשם במעשיו היא – פשוטו כמשמעו – בלתי נתפסת. יש להביא בחשבון גם את הפגיעה הקשה-מאוד בהוריהם של ארבעת הנפגעים האחאים, שמתמודדים עם תחושות של אשמה ואזלת-יד, ומשוועים לסייע לילדיהם במצוקותיהם. המתחמים שאקבע להלן נוגעים לעונשים עיקריים של מאסר בפועל, אליהם יצורפו מאסר מותנה לתוספת הרתעה ופיצוי לנפגעים. ההפניות לפסיקה הן לפסקי הדין ולגזרי הדין שהובאו לעיל בפרק "מדיניות הענישה הנהוגה". בעניינה של א.א.: מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא גבוהה ביותר, אם לא קרובה למירבית. פוטנציאל הנזק הוערך כעצום, שכן כמפורט בתסקיר, עלולה הפגיעה שחוותה א.א. להשפיע על כל תחומי חייה ועל בריאותה הנפשית גם בבגרותה. הנזק הקונקרטי הוא למעשה שרשרת נזקים, בהם מתבטאות הצלקות הנפשיות העמוקות שגרמו מעשי הנאשם לילדה, וביניהם דיכאון ..., התקפי חרדה מבהילים, ..., ועוד. א.א. נפלה קורבן למניפולטיביות של הנאשם שעיוות את תפיסותיה ביחס לאהבה ולאינטימיות, ... . הנסיבות מחמירות כולן, כשלאמור לעיל יש להוסיף את משך תקופת הפגיעה לאורך שנים, החל מהיותה ילדה רכה בשנים; את חומרת העבירות שהלכה והסלימה; את תדירותן ואת ריבוין של העבירות; את הפעלתן של מניפולציות רגשיות ואחרות, לרבות 'קנייה' בכסף או בשווה-כסף את הסכמת הנפגעת ואת שתיקתה; את הניצול של פגיעותה המיוחדת של הנפגעת מחמת קשיים חברתיים; את הניצול של פגיעתו של אחר בנפגעת; את ניצול האמון שנתנה משפחת הנפגעת בנאשם; ואת ניצול מעמדו של הנאשם. הפסיקה מחייבת ענישה מחמירה, כמודגם בע"פ 4513/23, בע"פ 5768/10 וע"פ 2822/11, בע"פ 9155/12, וכעולה מקל וחומר גם מתפ"ח (נצ') 54502-12-20, והעונש העיקרי ייקבע בין 15 לבין 21 שנות מאסר בפועל. בעניינו של ב.ב.: מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא גבוהה, לנוכח חזרתיות הפגיעות בשלוש הזדמנויות; שכל אחת מהן נשאה אופי אחר; וכשהמאוחרת שבהן כללה פגיעה קשה במיוחד בערכים המוגנים, משהכניס הנאשם לפיו את אבר-מינו של הנפגע, ילד בן תשע בלבד, על אף בקשת הילד שיפסיק וניסיונו להזיז את ראשו של הנאשם ממנו. חומרת הנזקים הפוטנציאליים והקונקרטיים נסקרה לעיל, ... . מדיניות הפסיקה מחמירה באופן ברור, ואפנה לע"פ 1074/14 ולע"פ 1034/14, כבסיס לקביעת מתחם עונשי בין 5 לבין 8 שנות מאסר בפועל. בעניינה של ג.ג.: מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא משמעותית, בהתחשב בכך שמדובר במקרה יחיד של מגע מעל הבגדים, אך גם בו גזל הנאשם את זכותה של הנפגעת לאוטונומיה על גופה ולצנעת הפרט, פגע בכבוד האדם שלה והתייחס אליה כאל אובייקט בלבד, לסיפוק רצונו. גם במעשה יחיד זה המיט הנאשם על ראשה של ג.ג. נטל כבד מנשוא של תוצאות הפגיעה, ובהן חוויה מתמדת של חוסר ביטחון, ... . אפנה לקביעות בית המשפט העליון בע"פ 3906/21, ואקבע מתחם עונשי של 2 עד 4 שנות מאסר בפועל. בעניינה של ד.ד.: מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא משמעותית-גבוהה, לנוכח הפולשנות שאפיינה את מעשה הנאשם במגע מתחת לבגדים וגיל הנפגעת, אף שמדובר במעשה יחיד. בין הנזקים הנפשיים הקשים שגרמו לד.ד. מעשיו של הנאשם (לרבות מעשיו באחיה ובאחיותיה), נכללים גם ... וגם חוויה מתמדת של חרדה ועצבות. העונש העיקרי ההולם ייקבע אפוא בטווח של 2.5 עד 5 שנות מאסר בפועל. בעניינו של ז.ז.: מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא גבוהה, לנוכח ריבוי הפגיעות, ארבע במספר; השתרעותן על פני מספר שנים; גיל הנפגע ובמיוחד בעת תחילת הפגיעות – שבע או שמונה; ניצול תמימותו ומצוקתו של הנפגע, שהגיע מחמת הזנחה למצב של רעב ממש, כשבמקרה השלישי פיתה הנאשם את הנפגע לבוא אתו בהבטחה לאוכל. גם בהיעדר תסקיר ניתן לקבוע את חומרתם של הנזקים הפוטנציאליים כפי שהובאו לעיל, בהתבסס על קביעות פסיקתיות. בהתייחס לקביעות בע"פ 319/17 ובע"פ 1074/14– בשינויים מחויבים – מתחם העונש ההולם ייקבע בין 3.5 לבין 6 שנות מאסר בפועל. קביעת העונשים במתחמים – נסיבות אישיות של הנאשם (שאינן קשורות בעבירות): הצדדים לא טענו לחריגה מהמתחמים, ואכן אין הצדקה לכך. מקומו הראוי של הצורך בהרתעת הרבים – שהוכר בפסיקה כמצדיק החמרה עונשית בעבירות מין, כמובא לעיל – יתבטא כשיקול לחומרה בתוך המתחם. הצורך בהרתעת הנאשם, שמסוכנותו עולה ברורות ממעשיו ולא פחתה או נחלשה, יצדיק החמרה שבחלקה תתבטא במאסר מותנה מרתיע. פגיעת העונש בנאשם, בוודאי כשמדובר במאסר ראשון, היא חמורה וקשה, אף שאיננה ייחודית או חריגה. הרחקת הנאשם מילדיו, אמו ואחיו תפגע בו ובהם, אף שאינם תלויים בו כלכלית. פגיעה מסוג זה בקרוביו של נאשם, שלא חטאו, איננה נדירה למרבה הצער אלא נלווית כתולדה נוספת של הפוגענות שבמעשי הנאשם. הנאשם לא נטל אחריות על מעשיו ופשיטא שלא פעל לתיקון ולפיצוי המעוות. אין לבוא עמו חשבון בגין כפירתו באישומים, אך גם אין לְזַכּוֹתוֹ בהקלה המשמעותית שנלווית ברגיל להודאה ולחרטה. חלוף הזמן לא יקל בעונש, שכן זמן לא-רב עבר מעת שביצע הנאשם את העבירות האחרונות ועד להגשתו של כתב האישום. עוד ראו בע"פ 3265/22 פלוני הנ"ל את דברי הש' סולברג, שכשמדובר בפגיעה בקטין, ובמיוחד כשהפגיעה נעשית על-רקע יחסי אמון או קירבה – "רק בחלוף זמן רב, רב מאוד, ניתן להצביע על פרק הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירה עד הגשת כתב האישום, כנסיבה מקלה". לזכות הנאשם יעמדו היעדר עבר פלילי ודרכו לסייע לזולת, כפי שנלמד מדברי העדים לעונש – אלו שהעידו ואלו שיצקו דבריהם לכתב: העדים מר פטרוב, מר קשת, מר לופוליאנסקי ועו"ד קפלנסקי סיפרו כיצד שימש הנאשם כעוזר (משב"ק – משמש בקודש) של כב' הרב שמואל אויירבך זצ"ל (נפטר בשנת 2018), כשבתפקידו זה סייע רבות לפונים לעצתו ולעזרתו של הרב. סיוע זה בא לידי ביטוי בקשר עם מוסדות עבור פונים נזקקים, תמיכה נפשית וחברית, וליווי משפחות בצרה במגוון תחומים, והכל במסירות מיוחדת, במאור פנים ובחום אנושי. הנאשם היה זמין לנזקקים שעות ארוכות ביום, במשך תקופה של מספר שנים. מר לוי וגב' מילצקי סיפרו על עזרה שקיבלו מהנאשם בעיתות מצוקה קשה, מחלות גוף ומחלות נפש, כשהנאשם לא חס על זמנו וכוחותיו במתן הסיוע, ללא כל תמורה. העונשים ייקבעו אפוא סמוך למחציתם של מתחמי העונש. סוף דבר – העונש, שיוטל כאחד: לנוכח הזיקות בין הנפגעים והמעשים, כדי מסכת אחת, יוטל עונש אחד וכולל, תוך שמירת היחס ההולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת האשם, לבין תקופת המאסר בפועל שיוטל. לצד העונש העיקרי יחויב הנאשם במאסר מותנה לתוספת הרתעה. כפי שהוצג לנו, הנאשם מוגבל בהכנסותיו ולפניו תקופת מאסר ארוכה. לפיכך, אינני מוצא מקום וטעם לחייבו בקנס. לא כך באשר לפיצוי, שכן לפי ההלכה הפסוקה, מצבו הכלכלי של הנאשם ויכולת התשלום שלו אינם משפיעים על קביעתו של פיצוי, כדין פיצוי אזרחי [והשוו ע"פ 990/21 פלוני נ' מ"י (30.11.22), פסקה 50; ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מ"י (24.07.06); וע"פ 2661/12 פלוני נ' מ"י (19.11.12)]. מועד תשלומו של הפיצוי יידחה ואילו דחייתו הנוספת או פריסתו לתשלומים יהיו במידת הצורך עניין לטיפול המרכז לגביית קנסות לפי סעיף 5ב. לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995. את סך הפיצוי לכל נפגע ונפגעת אקבע בשקלול של הנזקים הפוטנציאליים והקונקרטיים יחד עם חומרת הפגיעה בערכים המוגנים ועם נסיבות ביצוען של העבירות, ובעיקר סוג העבירות, מספרן הידוע או המוערך ומשך תקופת הפגיעה. סכומי הפיצוי אינם ממצים את הנזק והם "בבחינת 'עזרה ראשונה' לנפגע העבירה ואינו מיועד לפצותו בגין מלוא נזקו" [וראו תמצית הלכה בדנ"פ 3319/21 פלוני נ' פלוני ומ"י (04.08.21)]. נקטתי ב"זהירות עונשית מיוחדת" לנוכח חומרת העונש הצפוי, לרבות סקירה מדוקדקת ומרחיבה של הנסיבות ושל שיקולי הענישה, כצו הפסיקה [ע"פ 5768/10 וע"פ 2822/11 פלוני הנ"ל], ואציע לחבריי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: א. 21 שנות מאסר, שמניינן יחל ביום מעצרו של הנאשם 14.06.22; ב. 18 חודשי מאסר על-תנאי, למשך שלוש שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירת מין מכל סוג, לרבות ניסיון; ג. פיצויים כמפורט להלן, כשהסך הכולל יופקד בקופת בית המשפט עד ליום 01.05.25 ויועבר לנפגעים ולנפגעות: א.א. – 150,000 ₪; ב.ב. – 50,000 ₪; ג.ג. – 30,000 ₪; ד.ד. – 30,000 ₪; ז.ז. – 50,000 ₪.
השופט עידו דרויאן-גמליאל השופט חגי טרסי, אב"ד: מסכים.
השופט חגי טרסי, אב"ד השופטת הדס רוזנברג-שיינרט: מסכימה. השופטת הדס רוזנברג שיינרט הוחלט כאמור בגזר הדין מפי השופט עידו דרויאן-גמליאל. הוראות נלוות: עותקי גזר הדין יישלחו לידיעה לעורכות תסקירי הנפגעים בשירות המבחן. התביעה תעביר למזכירות ביהמ"ש טפסי נפגעים מעודכנים. מוצגים: ככל שקיימים מוצגים שנתפסו, למעט מכשירי טלפון, יועברו להכרעה פרטנית של קצין משטרה. זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.
ניתן היום, י"ח שבט תשפ"ה, 16 פברואר 2025, במעמד הצדדים.
• פסקי-דין וגזרי-דין שהוצגו לנו אך ניתנו בנסיבות הרחוקות מדי מענייננו, או ששיקפו הסדרים עונשיים וכיו"ב, וכן גזרי-דין שניתנו לפני שנים רבות בערכאה ראשונה, לא נכללו בסקירה זו (ע"פ 1859/22, העבריין היה בן 19; ע"פ 4603/20, הסדר טיעון עונשי; תפ"ח (ב"ש) 69430-07-20, הסדר טיעון עונשי; תפ"ח (חי') 40337-06-22, הסדר טיעון עונשי; תפ"ח (ת"א) 1036/06, ישן; תפ"ח (מרכז) 1245-02-09, ישן);
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
תפח"ע 18878-07-22 מדינת ישראל נ' לוינשטין(עציר)
PAGE
עמוד PAGE 3 מתוך NUMPAGES 28