ב"ש 92344/07 ב"ש (תל-אביב-יפו) 92344/07 – מדינת ישראל נ' עידן אליהו

1.ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת שרון, ב"ש 3909/07 , מיום 28/6/2007) לפיה נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים הפליליים כנגדו בת.פ. 2897/07 , והוחלט לשחררו בתנאים הבאים: א. מעצר בית מלא בפיקוח ב.  הפקדה במזומן בסך 10,000 ₪ ג. ערבות עצמית וערבות צד ג ' בסך 15,000 ₪ ד.  איסור יצירת קשר ישיר או עקיף עם המתלוננת או בני משפחתה בית המשפט קמא עכב את ביצוע ההחלטה עד ליום 29/6/2007 לצורך הגשת הערר. הערר הגיע אל שולח ני, במסגרת תורנות ביום 29/6/2007 (יום שישי), ודחיתי את מתן ההחלטה בו ליום 2/7/2007, על מנת לעיין בתיק ולכתוב החלטה מושכלת ומנומקת. בינתיים, הארכתי את מעצרו של המשיב עד יום 2/7/2007 בשעה 14:00. 2.  נגד המשיב הוגש כתב אישום ובו יוחסו לו עבירות של איומים (מספר אירועים) והדחה בחקירה (מספר אירועים). עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב, על סמך ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב ובהתבסס על עילות המעצר הקבועות בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים ), התשנ"ו – 1996 (להלן: " חוק המעצרים " ). ביום 6/6/2007 התקיים דיון בבקשת המעצר בבית המשפט קמא, והמשיב נשלח לשם עריכת תסקיר מטעם שירות המבחן. ביום 13/6/2007 התקיים דיון נוסף בעניינו של המשיב, ובא-כוחו טען שאין ראיות לכאורה לביס וס המיוחס למשיב בכתב האישום . כב' השופט לוי קבע בהחלטתו מיום 20/6/2007, כי ישנן ראיות לכאורה. בפני ביהמ"ש קמא התייצב ערב, שהציע עצמו כחלופת מעצר , אך הוא לא אושר על ידי ביהמ"ש, והדיון נדחה על מנת לנסות ולמצוא חלופה נוספת. ביום 28/6/2007 התקיים דיון, הוגש תסקיר שירות המבחן, והתייצבו ערבים מוצעים. אחד מן הערבים לא אושר על ידי ביהמ"ש קמא, אולם בסופו של דבר הוחלט על שחרורו בפיקוח אחת החלופות, ובצירוף התנאים הנוספים הנזכרים מעלה. 3.  במסגרת נימוקי הערר, טענה העוררת כי טעה ביהמ"ש קמא בקובעו כי קיימת חלופת מעצר ראויה בעניינו של המשיב, לאור אופי העבירות, תסקירי שירות המבחן, אמירת המשיב בבית המשפט ועברו הפלילי . א. מכתב האישום עולה כי במשך שנים נהג המשיב להטריד את המתלוננת ומשפחתה, לעקוב אחריה ולאיים על כל מי שנמצא עמה בקשרי חברות. כב' השופט לוי מביהמ"ש קמא, קבע כי הראיות כנגד המשיב מתחזקות נוכח ניסיונו של המשיב להרחיק את עצמו מביצוע העבירות, עד כדי הכחשה בדבר היכרות עם המתלוננת. כמו כן נמצאו לדעתו, ראיות לכאורה לעבירות של הדחה בחקירה, אשר הן שגרמו לשיהוי בהגשת התלונה. ב.  מתסקיר שירות המבחן מיום 11/6/2007 עולה כי המשיב חסר יכולת לקחת אחריות על התנהגותו, ומשליך את רוב קשייו על נסיבות חייו. המשיב טוען אף כי המתלוננת היא שהטרידה אותו במהלך השנים. בשיחה עמו בלטו קווי אישיות בעייתיים וסף תסכול נמוך. שירות המבחן אף שוחח עם המתלוננת והגיע למסקנה כי נשקפת מהמשיב רמת סיכון גבוהה. ג. מתסקיר שירות המבחן מיום 27/6/2007 נבדקה חלופת המעצר שהוצעה, ושירות המבחן נפגש עם הערבים השונים שהציעו שהמשיב ישהה בביתם. אף ששירות המבחן היה ער לדפוסי אישיותו הבעייתיים וסף תסכולו הנמוך של המשיב, כמו גם חוסר תפקודו במישורים השונים, התרשם שביכולתם של הערבים לספק חלופת מעצר הולמת. ד.  בתאריך 20/6/2007, במהלך הדיון ולאחר שהחליט כב' השופט לוי מביהמ"ש קמא, שלא לשחרר את המשיב ממעצר ולשולח ו לעריכת תסקיר מעצר נוסף, אמר המשיב באולם בית המשפט : "אתה שופט גרמני, נאצי, בית המשפט על הזין שלי, כולכם". העוררת טוענת כי אמירה זו משקפת את זלזולו של המשיב ברשויות אכיפת החוק ובסיכון העתידי באם ישוחרר. ה.  לחובת המשיב 6 הרשעות קודמות : בעבירות של איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הפרת הוראה חוקית, התחזות לאחר במטרה להונות והחזקת נשק שלא כדין . כמו כן, כנד המשיב מאסר על תנאי חב הפעלה. לדברי העוררת, הדבר מעיד על כך כי המשיב איננו מסוגל לרסן את התנהגותו העבריינית, גם כאשר עומד ותלוי כנגדו מאסר על תנאי . ו. שגה בית המשפט קמא בנותנו משקל יתר למפקח הערב, ולא ראה לנגד עיניו את המשיב עצמו ואת הסיכון שנשקף ממנו. 4.  ב"כ המשיב ציין כי חומר הראיות דן באירועים המתמשכים על פני כ- 6 שנים עובר להגשת התלונה. הפנייה האחרונה של המשיב למתלוננת הייתה לפני כשנה וחצי. משום כך, מסקנתו של כב' השופט לוי לבחון חלופת מעצר , היא מסקנה ראויה ונכונה ולא נפל בה פגם. כך גם נכונה החלטתה של כב' השופטת שרון, שהתרשמה מן הדודה, תקווה לוי, כי יכולה היא לשמש מפקחת טובה, והחליטה כי המשיב יישלח למעצר בית מלא בביתה אשר בפתח תקווה. 5.  אקדים ואבהיר כי אין לי כוונה לדון בבקשתו של ב"כ המשיב, לאפשר למפקחת על המשיב, הגב' תקווה לוי, לצאת לעבודתה; או לאפשר למשיב להשתתף בבר המצווה של אחיו הצעיר. מדובר בבקשות נפרדות, לעיון חוזר או לשינוי תנאי שחרור בערובה . עליהן להיות מוגשות בנפרד, ולא ניתן להעלות אותן במפתיע, "ברגע האחרון", תוך דיון בערר שהגישה המדינה, ובלי שהוגש ערר שכנגד. 6.  אשר לערר גופו – עיינתי בחומר שהוגש לי, תוך קריאת החלטתו המנומקת והמפורטת של כב' השופט לוי, בבית המשפט קמא, תוך שהוא סוקר את הראיות לכאורה הקיימות בתיק נשוא כתב האישום . לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטתו, ואף אני מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, כמצוות הוראת סעיף 21(ב) לחוק המעצרים . איש גם לא ערר על כך. 7.  בכל הנוגע לעילת מעצר , כפי שנדרש בחוק, הרי שמצאתי כי קיימות 2 עילות מעצר שונות בעניינו של המשיב, והן: א.  סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים – דהיינו, יסוד סביר לחשש שהמשיב ישבש את הליכי המשפט, ישפיע על עדים או יפגע בראיות בדרך אחרת. כפי שעולה מכתב האישום , והראיות לכאורה לאישושו – איים המשיב על המתלוננת שאם תגיש נגדו תלונה במשטרה, ירצח אותה. כמו כן, מהאישום השני בכתב האישום עולה כי במסגרת העימות במשטרה, כאשר נותרו המתלוננת והמשיב לבדם בחדר החקירות, פנה המשיב אל המתלוננת בשתי הזדמנויות וביקש ממנה לחזור בה מתלונתה, בטענה שהיא משקרת. ב.  סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים – דהיינו, יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחונה של המתלוננת. למסקנה זו הגעתי על סמך תסקירי המעצר של שירות המבחן, כפי שאפרט מיד ממילא. 8.  יחד עם זאת, חזרתי ושקלתי בעניין, והגעתי למסקנה כי אינני יכול להסכים עם החלטת בית המשפט קמא בכל הנוגע לאפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר , לפי סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים , דהיינו: שניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של המשיב, פחותה. 9.  התרשמתי כי קיימות ראיות לכאורה למסכת התעללות, הפחדות, הטרדות ואיומים כלפי המתלוננת לאורך שנים. כפי שעולה לכאורה ממסכת הראיות בתיק, נהג המשיב להטריד ולאיים על המתלוננת תקופה ארוכה, לאחר שניסה לשכנעה להיות בת זוגו ונתקל בסירוב. הוא עקב אחריה לבית ספר ה, קילל וגידף אותה, ואף איים לפגוע בבני זוגה אם לא תעזוב אותם. עוד עולה מחומר הראיות בתיק החקירה, כי טיפס לבית המתלוננת לקומה השנייה, ובהזדמנות נוספת איים עליה שירצח אותה אם תתלונן במשטרה. בנוסף, אחד החברים של המתלוננת, קיבל איומים מהמשיב לעזוב אותה, ולאחר מכן, נמצא אף ראש נחש חתוך על דלת ביתו. כמו כן, נצפו על רכבו ציורים של אדם מת, קבר ואדם מחייך מאחורי סורגים. (בעניין זה, אודות הימצאות ראש נחש כרות והימצאות ציורים מאיימים על רכב החבר – קבע השופט לוי כי קיימות ראיות לכאורה לעצם הימצאותם אולם אין ראייה של ממש כי המעשים נעשו על ידי המשיב. אני מסכים עמו). 10.  כמו כן התרשמתי שהמשיב איננו אדם אמין, שאוכל לסמוך עליו כי יקיים את תנאי חלופת המעצר , אף אם המפקחת עליו נמצאה ראויה לדעת שירות המבחן; גם שירות המבחן, בתסקיר המעצר השני מיום 27/6/2007, היה ער לדפוסי אישיותו הבעייתיים של המשיב ולסף התסכול הנמוך שלו. אולם החליט להמליץ לשחררו למעצר בית מלא, משום התרשמותו מדמויותיהם הסמכותיות של המפקחים (בני הזוג לוי). המלצת שירות המבחן איננה מחייבת (ראו והשווה לע"פ 3436/05 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4)1364; ע"פ 344/81 מדינת ישראל נ' שחר סגל, פ"ד לה (4) 313). אני מוכן לקבל את התרשמותו של שירות המבחן מקווי האופי של המשיב, במיוחד לאור היכרותו הארוכה עמו לאורך השנים, ולכך אתייחס מיד. אך גם לו הייתי מוכן לקבל את הביטחון הרב של שירות המבחן במפקחים המוצעים, הרי שאינני סבור כי אוכל לתת את אותו הביטחון דווקא במשיב עצמו, ואין זה משנה מה אופיים של המפקחים. בעניין זה אציין רק, כי גם כב' השופטת שרון, מביהמ"ש קמא, אשר החליטה לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בפיקוחה של הדודה, הגב' תקווה לוי – כתבה במפורש כי התלבטה קשות באשר להתאמתה של הגב' לוי לשמש מפקחת במסגרת של מעצר בית למשיב. 11.  כפי שעולה מתסקיר המעצר של שירות המבחן מיום 11/6/2007, בולטים אצל המשיב "קווי אישיות בעייתיים וסף תסכול נמוך". שירות המבחן התרשם מרמת סיכון גבוהה, וציין כי המשיב אמר מפורשות כי איננו מעוניין לשהות תחת תנאים מגבילים. לדברי שירות המבחן, מדובר ב"צעיר אשר מתקשה להתייחס לבעיות או קשיים התנהגותיים כשברקע עומדים פערים משמעותיים, דפוסי אישיות נוקשים, צורך בשליטה לצד תפקוד לקוי מגיל צעיר. כל אלו מצביעים כאמור על רמת הסיכון הגבוהה שבמצבו". 12.  אם לא די בכך, הרי בתום הדיון מיום 20/6/2007, בה מסר כב' השופט לוי, בבית המשפט קמא, את החלטתו בעניין מעצרו עד תום ההליכים של המשיב; לאחר שקבע השופט קמא כי אין לשלול חלופת מעצר , ואף שלא קיבל את הפיקוח המוצע, נתן לסניגור להיערך לשם הצעת חלופה נוספת ולשם כך אף שלח את המשיב לתסקיר מעצר נוסף – התפרץ המשיב בצעקות רמות וקילל את השופט: "אתה שופט גרמני נאצי, כל בית המשפט על הזין שלי, כולכם". אם כך מתנהג המשיב כלפי דמות ממלכתית סמכותית (ההולכת לקראתו ומוסיפה לבקש ולמצוא דרך לעזור לו) – ספק בעיני אם יכבד את דודתו, סמכותית ומהימנה ככל שתהיה – כשמשהו יצית את סערת רוחו, ויקפיץ את סף תסכולו לרמות גבוהות. 13.  ורק בנוסף לכל אלו, הרי שהמשיב הנו בחור צעיר, כבן 21 שנים, והספיק לצבור עבר פלילי נכבד, הכולל עבירות של איומים, תקיפה , סחיטה באיומים , הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הפרת הוראה חוקית והחזקת נשק שלא כדין . כמו כן, כנגד המשיב מאסר על תנאי חב הפעלה, במידה ויורשע בתיק נשוא כתב האישום . העבר הפלילי המכביד של המשיב, כמו גם מאסר על תנאי , שהוא חב הפעלה המונף מעל לראשו, ואיננו מרתיע את המשיב מלשוב ולבצע עבירות (לפחות- לכאורה), מצביעים על מסוכנותו של המשיב ועל חוסר האימון שאוכל לחלוק לו, כי יכבד את תנאי חלופת המעצר בפעם הזו, ולא יחזור להטיל אימה על המתלוננת ובני ביתה – והרי נאמר לא אחת כי: "תנאי לחלופה, הנו האמון שרוחש בית המשפט לנאשם שיתמיד לקיים את תנאי החלופה… אמון זה הוא פונקציה של מספר נתונים, כגון, חומרתו של החשש לסיכון שלום הציבור , טיבם של התנאים החלופיים וניסיונות דומים עם הנאשם בעבר…" ( בש"פ 507/00 ששון מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1)385). 14.  אשר על כן, נראה לי כי טעתה כב' השופטת קמא, כששחררה את המשיב לחלופת מעצר . הערר מתקבל, איפוא, והמשיב ייעצר עד תום ההליכים בתיק זה.