ע"א 69007-09-26 ע"א 69007-09-26

1.לפניי בקשה דחופה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב - יפו מיום 27.9.2026 (בה"ט 59402-08-26), בגדרה ניתן צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, המורה למבקשים להסיר תוך 48 שעות את עמוד הפייסבוק "נפגעי עורך הדין מאיר בר מוחא" ולהימנע מפרסומים דומים בעניינו של המשיב. המבקשים עותרים לעיכוב ביצוע ההחלטה והצו האמור עד להכרעה בערעור שהוגש על ידם בד בבד עם הגשת בקשה זו. הבקשה הונחה בפניי במסגרת התורנות. 2. במסגרת בקשתם, טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור גבוהים ביותר, בין היתר מאחר שבית משפט קמא קבע בעצמו כי ההליך שלפניו אינו המסגרת המתאימה לבירור המחלוקת, אלא תביעת לשון הרע. חרף קביעה זו, העניק בית המשפט סעד זמני בהליך שאינו מתנהל לפניו ותוך התעלמות מסעיף 4(ג) לחוק ומסעיף 20(ב) לחוק-יסוד: השפיטה. לטענתם, בית המשפט המחוזי כבר סירב ביום 19.8.2026 ליתן צו ארעי על אותו עמוד פייסבוק ממש, והפנה את המשיב להליך מתאים, ובנוסף ערכאת ערעור מחוזית כבר ביטלה בעבר צו זהה במבנהו בעניין חכימי (ע"א 58222-10-24). 3. המבקשים מוסיפים כי לא התקיימו יסודות סעיף 2(א) לחוק מניעת הטרדה מאיימת, שכן מדובר בעמוד יחיד ובו ארבע רשומות בלבד המציגות תיעוד אמת, ללא כל פנייה ישירה אל המשיב, איום או מעקב אחריו. לטענתם, שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי טענות ההגנה "טעונות בירור" וחלף דחיית הבקשה העניק צו זמני, דבר המהווה היפוך של המנגנון החקוק בסעיף 4(ג) לחוק השולל מתן צו מקום שקיימת הגנה. בנוסף, נטען כי הפרסומים חוסים תחת הגנת עניין ציבורי כשר המעוגנת בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, שכן התיעוד המוצג בהם הוא אותנטי לחלוטין והמשיב אף אישר זאת תחת אזהרה בדיון. 4. בנוגע למבקש 1, שלמה זמיר, נטען כי הוא אינו יכול לקיים את הצו כלל מאחר שלא הוא שהקים את העמוד ואין לו כל שליטה או גישה טכנית אליו, כפי שנקבע במפורש בהחלטת בית משפט קמא. המבקשים מבהירים כי המבקש 1 משמש כמתנדב במשטרת ישראל, וקיומו של צו מניעת הטרדה מאיימת נגדו עלול לחשוף אותו לתלונות פליליות בגין מעשים של אחרים ולפגוע אנושות בשמו הטוב ובהתנדבותו. באשר למבקש 2, דניאל קוטלר, נטען כי הוא כלל לא פרסם דבר אלא רק מסר את חומרי התיעוד למבקש 3, סמיון ולדברג, שהוא מקים ומפעיל העמוד היחיד. 5. לעניין מאזן הנוחות, טוענים המבקשים כי הוא נוטה במובהק לטובתם, שכן הצו שניתן הוא צו עשה המשנה את המצב הקיים ומעניק למשיב את מלוא התוצאה המעשית שלשמה פתח בהליך עוד בטרם התברר הערעור. ביצוע הצו ומחיקת עמוד הפייסבוק יגרמו לנזק בלתי הפיך של השתקת ביטוי לגיטימי ואיבוד העוקבים, השיתופים והתגובות שנצברו בו במשך שמונה שבועות מאז שהועלה באוויר ביום 3.8.2026. מנגד, המשיב עצמו לא ראה כל דחיפות בפרסומים, שכן תביעת לשון הרע שלו תלויה ועומדת עוד מיום 6.5.2026, והוא נמנע מלבקש בה סעד זמני כלשהו במשך חודשים ארוכים. 6. המבקשים מדגישים כי המשיב אינו נותר ללא סעד, שכן הדרך לפנות בבקשה לסעד זמני לבית המשפט המחוזי במסגרת תביעת לשון הרע פתוחה בפניו, כפי שהורה לו בית משפט קמא עצמו. כאיזון מלא המונע כל נזק מהמשיב, מציעים המבקשים התחייבות שלא להוסיף לעמוד כל תוכן חדש עד להכרעה בערעור, ובכך להקפיא את המצב הקיים כמות שהוא. 7. כידוע, נקודת המוצא היא כי הזוכה בפסק דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו, וכי אין בערעור, כשלעצמו, כדי לעכב את ביצוע פסק הדין (כפי שנקבע בתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה, ביצועו של פסק דין נושא ערעור יעוכב בהתקיים שני תנאים: כאשר סיכויי הערעור טובים, וכאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש עיכוב הביצוע. בהקשר לכך נקבע כי בין שני תנאים אלו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", תוך שלשיקול מאזן הנוחות ניתן מעמד הבכורה (ראו מבין רבים: רע"א 37587-09-25 ענבי נ' גור, פסקה 10 (26.11.2025); ע"א 34023-11-24 עסאף נ' עסאף, פסקה 12 (7.4.2025)). 8. לאחר שעיינתי בבקשה ובנימוקיה, ונוכח סד הזמנים הדחוק ומועד ביצוע הצו שנקבע ל-48 שעות, אני מוצא לנכון ליתן צו ארעי לעיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט קמא ואבהיר. 9. על פי הפסיקה ביצועו של פסק דין נושא ערעור יעוכב בהתקיים שני תנאים מצטברים: כאשר סיכויי הערעור טובים, וכאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש עיכוב הביצוע. במקרה דנן ניתן להכריע בבקשה מבלי להביע דעה ו/או עמדה באשר לסיכויי אשר ייבחנו על ידי המותב שיידון בערעור. יחד עם זאת אציין כי פסק דינו של בית משפט מפורט ומנומק היטב. באשר לטענה כי ערכאת ערעור מחוזית כבר ביטלה בעבר צו זהה במבנהו בעניין חכימי (ע"א 58222-10-24). אין בה לסייע למבקשים. ב-ע"א (נצרת) 58222-10-24 הדס חכימי נ' שני רגינסה [פורסם בנבו] (27.11.24 נקבע על ידי כב' השופט אסף זגורי בסעיפים 49-46 לפסק הדין כדלקמן: 46. אך "לכאורה" אמרנו, משום שהפסיקה ראתה לנכון לצמצם משמעותית המופעים שבהם יינתנו צווי מניעת הטרדה מאיימת כאשר ההטרדה היא פרסום לשון הרע או פרסום פוגעני אחר. נדרש כי מדובר יהיה בפרסום פוגעני של ממש מחד גיסא וכי קיים צפי שללא מתן צו מניעת הטרדה מאיימת עלול המפרסם/הפוגע להמשיך לפרסם פרסומים פוגעניים שכאלה. זאת ועוד, הפסיקה מזהירה מפני מסלול עוקף חוק איסור לשון הרע ; לאור חשיבות עקרון חופש הביטוי ועל מנת למנוע עקיפה של הליכים על פי חוק איסור לשון הרע, נקבע כי לא כל פרסום פוגעני/לשון הרע יצדיק מתן צו למניעת הטרדה מאיימת, שכן בדרך כלל התרופה לפגיעה בשם הטוב היא כספית ולא באמצעות מניעה מוקדמת (ראו עמ"ש (מחוזי ת"א) 8726-01-23 א. נ' ר. (נבו 7.2.2023)) ;ה"ט (ת"א) 28912-06-17 יעקב שילה נ' דוד כלב (נבו, 27.06.2017) וכן גלי רון, צווי הרחקה במשפט האזרחי (2019), עמ' 151). 47. עם זאת, הפסיקה אינה סותמת הגולל על אפשרות שימוש בחוק למניעת הטרדה מאיימת למניעת פרסום פוגעני או פרסום לשון הרע. אומר על כך בית המשפט העליון בפסיקה שהמשיבות עצמה הפנו אליה: "אכן, ביטוי הפוגע בשמו הטוב של אדם עשוי להיות רלוונטי במקרים המתאימים הן לחוק איסור לשון הרע והן לחוק למניעת ההטרדה המאיימת. אולם, בעוד שבגדרו של חוק איסור לשון הרע הבחינה המשפטית מתמקדת בתוכנו של הביטוי, על רקע החשש שהוא צפוי לבזות ולהשפיל את האדם הנוגע בדבר בעיני הבריות, החוק למניעת הטרדה מאיימת ממוקד בהשפעתו הנמשכת של הביטוי על האדם עצמו, בשל כך שהוא מאיים עליו או פוגע בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו. על רקע האמור, ברי כי בגדרו של חוק זה יש משמעות רבה לכך שהביטוי הוא חוזר ונשנה. כמו כן, וכפי שמעיד עליו שמו – החוק למניעת הטרדה מאיימת ממוקד במניעה עתידית ומכאן חשיבותו." (רע"א 6861/22 יוספה ברק טמיר נ' ד"ר שרון אלרעי פרייס (נבו, 31.10.2022)). 48. בית המשפט העליון מוסיף כי לא מדובר בהבחנה חד חד-ערכית וכי ייתכנו מצבים שבהם פרסומים יניחו עילה לתביעת לשון הרע (בשל הביזוי כלפי אחרים) וכן ישמשו עילה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת (בשל האפקט שלהם על האדם עצמו). לצדם, עשויים להיות מצבים שפרסומים ייפלו רק לגדרו של אחד מהחוקים האמורים לעיל, או לאף לא אחד מהם (ראו פסקה 12 לפסק הדין ברע"א 6861/22 לעיל). 49. במקרה אחר הובהר כי רק אם ישתכנע בית המשפט שהמטריד ימשיך בפעילותו, הצו למניעת הטרדה מאיימת יינתן על ידו (ע"א (מחוזי חיפה) 4666-12-08 אסף דיין נ' רינה יעל אוריאל (נבו 22.9.09)). במקרה נוסף נקבע, כי צו למניעת הטרדה מאיימת יינתן רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם הפרסום פוגע באופן קיצוני בשלוות חייו של המבקש או עלול לסכן את שלומו או בטחונו. חוק מניעת הטרדה מאיימת נועד ליתן תרופה ומזור מיידים למי שחש מאוים או מוטרד הטרדה מאיימת כמשמעות הדבר בחוק ואין לאפשר בדרך הליך מזורז מעין זה, סתימת פיות ופגיעה אנושה בחופש הביטוי, אלא במקרי קיצון, שעה שאין ברירה, אלא להשתמש בסעד דרסטי זה, תוך פגיעה בזכות היסוד של חופש הביטוי, על מנת להגן על זכות אחרת שאינה נופלת ממנה בחשיבותה (ע"א 43483-10-18 (מחוזי חיפה) מואסי נ' ג'בילי (נבו 15.1.2019)). כעולה מפסק הדין כב' השופט אסף זגורי מצא לבטל את הצו מן הטעם שהערכה הדיונית לא נדרשה לשאלת ומידת החזרתיות של הפרסום הנטען, ולא קבעה שמדובר במצב קיצון, חריג ויוצא דופן ואינו קובע שאי מתן הצו עלול להביא לפגיעה בשלוות חייהן ושמן הטוב של המשיבות. 10. במקרה דנן ובניגוד לקביעות העובדתיות בפסק דין חכימי: קבע בית משפט קמא : "מידת הפוגעניות שבפרסום: על רקע ההקשר כולו, אני סבור שמדובר בפרסום פוגעני מאוד" (סעיף 30 לפסק הדין). "יסוד החזרתיות: אומנם מדובר לכאורה בפרסום בודד: עמוד פייסבוק אחד ויחיד. אולם בחינה מעמיקה של הדברים מגלה תמונה שונה". "סביר שחיפוש של שם המבקש במנועי חיפוש יוביל לעמוד הזה, והיקף החשיפה אליו הוא רחב, מתמשך וגובר. אף שמדובר לכאורה בעמוד אחד, הרי שהוא מורכב ממספר פרסומים, והיותו באוויר מייצרת חזרתיות שכמוה כפרסום חוזר ונשנה בעניינו של המבקש" (סעיף 31 לפסק הדין). ובהמשך: "מבלי להביע דעה לגבי פרסומים קונקרטיים אלה בעניינו של המבקש וההגנה מפניהם, הקריאה לנפגעים ממנו ליצור קשר אינה עומדת לעצמה, ונחזה שהיא חלק מסכסוך מתמשך על רקע פגיעה נטענת בשם הטוב של המבקש שיש לו אפקט מצטבר. עמוד הפייסבוק נוסף לפרסומים אלה ומעמיק את הפגיעה במבקש" (סעיף 31 לפסק הדין). השוני בתשתית העובדתית יש בו להוביל לתוצאה שונה מהתוצאה שבפסק דין חכימי. 11. בבקשתם טענו המבקשים, כי בנוגע למבקש 1, שלמה זמיר הוא אינו יכול לקיים את הצו כלל מאחר שלא הוא שהקים את העמוד ואין לו כל שליטה או גישה טכנית אליו, כפי שנקבע במפורש בהחלטת בית משפט קמא. באשר למבקש 2, דניאל קוטלר, נטען כי הוא כלל לא פרסם דבר אלא רק מסר את חומרי התיעוד למבקש 3, סמיון ולדברג, שהוא מקים ומפעיל העמוד היחיד. אין בידי לקבל טענה זו נוכח קביעת בית משפט קמא בסעיף 28 לפסק הדין: "ראשית יש לעמוד על הרובד העובדתי הדרוש להכרעה, שאינו שנוי במחלוקת. עצם הפרסום בעמוד הפייסבוק אינו שנוי במחלוקת. מדובר בעמוד הכולל מספר רשומות ("פוסטים") שתוכנן צוטט לעיל. בדיון הוברר שהתצלום של המבקש שמופיע בעמוד הפייסבוק הוא "פייק" במובן זה שהרקע ערוך. אין טענה שהסרטונים נערכו ואינם אותנטיים. אין חולק שמי שפרסם את התכנים בעמוד הפייסבוק ואחראי הישיר לפרסום הוא המשיב 4, ולדברג. עוד אין חולק שמי ששכר את שירותיו הוא קוטלר, המשיב 3. המשיב 4 קיבל את הסרטונים ואת ההקלטה, במישרין או בעקיפין, מאת זמיר או מי מטעמו (שהרי לא היה יכול לקבלם בדרך אחרת). לזמיר, לקוטלר ולוולדברג יש אינטרס ישיר בהמשך הפרסום. סביר להניח שלו זמיר רצה בכך הפרסומים הנוגעים לו היו מוסרים; אם קוטלר היה מעוניין בכך, היה מורה לוולדברג להסיר את הפרסומים; ולדברג, שפרסם אותם טכנית, יכול כמובן להסירם. מידת מעורבותם של עורכי הדין, המשיבים 2 ו-5 לא התבררה, ובכל מקרה אני יוצא מנקודת הנחה שהם פועלים עבור שולחיהם, ויקיימו צווים שיפוטיים שיוטלו על שולחיהם, ככל שיוטלו כאלה. מעורבותו של משיב 5 מתבטאת בכך שמספר הטלפון הנייד שמופיע בעמוד הפייסבוק ליצירת קשר הוא מספר הטלפון שלו". 12. יחד עם זאת במקרה דנן סבורני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. אכן ביצוע הצו ומחיקת עמוד הפייסבוק יגרמו למבקשים נזק בלתי הפיך במובן זה של איבוד העוקבים, השיתופים והתגובות שנצברו בו במשך שמונה שבועות מאז שהועלה באוויר ביום 3.8.2026 – כפי טענתם, כל זאת בטרם הוכרע הערעור ויש בכך כדי להפוך את הדיון לתיאורטי. מנגד, נוכח קביעות בית משפט קמא אין מקום לאפשר את המשך הפרסום בשל הנזק הנגרם למבקש ואין בהצעת המבקשים למתן התחייבות שלא להוסיף לעמוד כל תוכן חדש עד להכרעה בערעור, ובכך להקפיא את המצב הקיים כמות שהוא – כדי לתת מענה לאמור. 13. הפתרון הנכון והראוי בנסיבות אלה, הוא חסימת האתר על ידי מפעילו באופן זמני עד להכרע בערעור, באופן זה יוסתר העמוד מהציבור ומקהל העוקבים ויישמרו העוקבים, השיתופים והתגובות שנצברו בו עד כה. ככל שהערעור יידחה וערכאת הערעור תשוב ותורה על הסרת העמוד, העמוד יוסר. ככל שהערעור יתקבל ניתן יהא לבטל את החסימה הזמנית. 14. מבלי לגרוע מהאמור, המבקשים ימציאו הבקשה והחלטה זו למשיב, וככל שזה מתנגד למתווה האמור יגיש תגובה תוך 10 ימים. 15. המזכירות תמציא החלטתי זו בדחיפות לצדדים.