ת"פ 42348-04-26 ת"פ 42348-04-26

לפני כבוד השופט שמואל מלמד המאשימה מדינת ישראל – ע"י עו"ד מנאל אבו עמר חוני נגד הנאשם מאור מורד (עציר) ת"ז 201077252 – ע"י עו"ד יוסי סקה גזר דין כללי ביום 7.9.26 הציגו ב"כ הצדדים הסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום, והנאשם הודה והורשע במיוחס לו. הצדדים הצהירו כי אין ביניהם הסכמה לעניין העונש. על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, הורשע הנאשם בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כתב האישום המתוקן על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 01.04.2026, בשעה 19:27, או בסמוך לכך, בתחנה המרכזית החדשה ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב, הבחין הנאשם, מאור מורד, במתלונן, ר.א, עובד זר מסרי-לנקה. באותה העת עמד המתלונן על המדרכה במקום, ליד מונית, ושוחח עם נהגה. בתכוף לכך ניגש הנאשם אל המתלונן והחל לשוחח עמו, אך האחרון דחה אותו וביקש ממנו ללכת. בתגובה ריסס הנאשם, באמצעות גז מדמיע או פלפל שהיה ברשותו (להלן: "הגז"), את פניו של המתלונן לכיוון עיניו, וגנב את שעון הרולקס שענד המתלונן על ידו השמאלית. הנאשם ביצע את הגניבה כשהוא מתכוון, בשעת הנטילה, לשלול את שעון היד מבעליו שלילת קבע. בהמשך למתואר דחף הנאשם את המתלונן מרחק של מספר מטרים אל המדרכה, ותלש מעל צווארו את שרשרת הזהב והיהלומים שענד. הנאשם התכוון, בשעת הנטילה, לשלול את השרשרת מבעליה שלילת קבע, ולאחר מכן עזב את המקום. במעשיו האמורים שדד הנאשם מהמתלונן שעון רולקס ושרשרת זהב ויהלומים (להלן: "הדבר הנגנב"). השוד בוצע כאשר בשעת המעשה, בתכוף לפניו או לאחריו, ביצע הנאשם מעשה אלימות כלפי אדם, כשהוא מזוין במכשיר שיש בו כדי לסכן או לפגוע, וזאת כדי להשיג את הדבר הנגנב. הצהרת נפגע העבירה מתוך הצהרת נפגע העבירה, שהוגשה לבית המשפט בכתב, עולה כי הנפגע עובד מעת לעת כמטפל (caregiver). משום כך נבצר ממנו להתייצב לדיון, שכן לא יכול היה להותיר את מעסיקו לבדו. האירוע אירע במהלך חופשתו בישראל, בעת שהיה בדרכו לעלות על מונית כדי לבקר את אחיו בתחנה המרכזית בתל אביב. הנפגע תיאר כי הותקף לפתע וללא כל פרובוקציה מצדו, כאשר התוקף ריסס תרסיס פלפל ישירות לתוך עיניו ושדד ממנו את שעון היד שלו ואת שרשרת הזהב שענד. רכוש זה נרכש על ידו בשנת 2023 בדובאי בסכום של כ-12,000 USD, והוא נושא עבורו ערך אישי ופיננסי משמעותי. הנפגע הדגיש כי מעשה השוד גרם לו לכאב פיזי, להפסד כספי ולמצוקה רגשית עמוקה. החוויה הקשה פגעה עמוקות בתחושת הביטחון האישי שלו במהלך עיסוקו בפעילויותיו היומיומיות השגרתיות. בסיום הצהרתו ביקש הנפגע מבית המשפט להורות על נקיטת כל מאמץ חוקי להשבת רכושו הגנוב. כמו כן ביקש להטיל על הנאשם עונש הולם וראוי, שיביא להרתעתו ולמניעת הישנותם של מקרים דומים בעתיד. מצבו הרפואי (פסיכיאטרי) של הנאשם מעיון בתיעוד הפסיכיאטרי בעניינו של הנאשם בתיק 42336-04-26 ובגז"ד שהוגש לעיון בית המשפט בתיק ת"פ 41973-02-14, עולה היסטוריה טיפולית ענפה ומורכבת ביותר. היסטוריה זו כוללת צבירה של "1926 ימי אשפוז" במצטבר בין השנים 2000 ל-2015 בבתי חולים פסיכיאטריים שונים, ובהם איתנים, נס ציונה, באר יעקב וכפר שאול. עוד עולה כי בגיל 4 עבר הנאשם חבלת ראש קשה שגרמה לאובדן הכרה בתאונת דרכים, בגיל 14 הושם במרכז שיקום פנימייתי למתמודדים עם מוגבלות שכלית או מחלת נפש, ובהמשך פיתח מחלת אפילפסיה. לאורך השנים ניתנו לו אבחנות של הפרעת אישיות גבולית (F60.30), הפרעת אישיות אנטיסוציאלית/דיסוציאלית בעלת קווים אימפולסיביים ותוקפניים, וכן חשד למוגבלות שכלית קלה (F70). התיעוד הרפואי בתיק 42336-04-26 מצביע על קיומם של חסכים סביבתיים מרובים, נטייה לפגיעה עצמית באמצעות חתכים בידיו (כפי שאירע בשנת 2013) וכן התמכרות קשה לסמים קשים כגון קוקאין ו"בסטים" המשמשים אותו לבריחה מהמציאות. במהלך השנים טופל הנאשם בתרופות פסיכיאטריות שונות, ובהן זיפרקסה, דרלין, סרוקוול, אטומין ולוריבן, לצורך איזון מצבו הנפשי הלא יציב. למרות קשייו הרבים, ועדת האבחון המוזכרת בתיק ת"פ 41973-02-14 הדגישה כי הנאשם הוא בעל אוצר מילים רחב, ניחן בחוש הומור, ומבין היטב את משמעות ההליך המשפטי המנוהל נגדו. בבדיקות פסיכיאטריות עדכניות שנערכו לנאשם בשנת 2026 בתיק 42336-04-26 נקבע כי הוא אינו שרוי במצב פסיכוטי או אפקטיבי מאג'ורי, בוחן המציאות והשיפוט שלו תקינים, והוא כשיר דיונית ומהותית לעמוד לדין. בבדיקות אלו צוין כי בעת ביצוע העבירה היה הנאשם תחת השפעת סמים שנטל בהסכמתו החופשית, וכי הוא מגלה התנהגות מגמתית וקווים אישיותיים בולטים, ללא אינדיקציה לאשפוז פסיכיאטרי. לאור נתונים אלו המליץ המומחה בתיק 42336-04-26 להפנותו לטיפול גמילה שיתבצע במסגרת טיפולית סגורה, ככל שיביע רצון לכך. טיעוני המאשימה לעונש לפניי הובאו טיעוניה המפורטים של באת-כוח המאשימה, עו"ד מנאל אבו עמר חוני, אשר עמדה בראש ובראשונה על פגיעתו הקשה של הנאשם בערכים המוגנים. ערכים אלו כוללים את זכותו של אדם להגנה על קניינו, את הזכות לשלמות הגוף, את השמירה על ביטחון הציבור ואת הבטחת תחושת הביטחון האישי במרחב הציבורי. המאשימה הדגישה כי השוד בוצע בשעת ערב מוקדמת, במרחב ציבורי הומה וכלפי אדם זר לחלוטין, ותוך נקיטת אלימות מורכבת החורגת באופן מובהק מגניבה אקראית או רגעית. בטיעוניה לחומרה ציינה המאשימה כי הנאשם בחר לתקוף אזרח זר המשתייך לאוכלוסייה מוחלשת, ושדד ממנו שעון רולקס יוקרתי ושרשרת יהלומים בשווי משמעותי של כ-12,000 דולר בהתאם להצהרתו. לחובתו של הנאשם עומדות שלוש הרשעות קודמות בגין עבירות שונות שבגינן ריצה עונשי מאסר, כאשר האחרונה שבהן מבוססת על שוד של קשיש בן 84. עוד הודגש כי על אף עברו הפסיכיאטרי המורכב, הנאשם נמצא כשיר מהותית ודיונית, וכי ביצע את המעשים תחת השפעת סמים שנטל מרצונו החופשי ללא מורא מהחוק. לצורך ביסוס מדיניות הענישה הציגה המאשימה בפניי מספר תקדימים, ובהם ת"פ 61529-10-24 (עניין דרור אלימלך), שבו נקבע מתחם של 21 עד 40 חודשי מאסר בפועל בגין שוד שבוצע בריסוס גז פלפל וגניבת 10,700 שקלים. כיוצא בזה, הפנתה לת"פ 30386-02-25 (עניין מליסו יאסו), שבו נקבע מתחם ענישה של 20 עד 42 חודשי מאסר בפועל בנסיבות דומות של שוד באמצעות גז פלפל תחת השפעת סמים. כן הפנתה המאשימה לת"פ 53102-02-25 (עניין דניאל לייבמן), שבו נקבע מתחם של 24 עד 48 חודשי מאסר בפועל בגין שוד דומה של כסף, טלפון נייד ושני דרכונים. בנוסף הציגה המאשימה את ע"פ 280/23, שעסק בשוד קשישה בתחנה המרכזית באמצעות גז פלפל, שבו הוחמר עונשו של המשיב בבית המשפט העליון ל-48 חודשי מאסר מתוך מתחם של 30 עד 60 חודשים. המאשימה אף הטעימה את החומרה המיוחדת העולה מע"פ 6862/13, שעסק בשוד של מהגר עבודה מהפיליפינים באמצעות תלישת שרשרת, שם נגזרו על המערער 48 חודשי מאסר בפועל. המאשימה הדגישה מתוכו את דעת המיעוט, לפיה בחירת קורבן מאוכלוסייה מוחלשת מצדיקה כשלעצמה את העלאת רף הענישה והוספת חודשי מאסר למתחם. לאור נסיבות העניין הניצבות לפתחי, עתרה המאשימה לקביעת מתחם עונש הולם הנע בין 30 ל-56 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי, קנס כספי ופיצוי לנפגע העבירה. בתוך מתחם זה ביקשה המאשימה למקם את עונשו של הנאשם בחלקו האמצעי, ולהשית עליו עונש של 40 חודשי מאסר בפועל. המאשימה סיכמה את דבריה והבהירה כי אילולא הסדר הטיעון והחיסכון בזמן השיפוטי, הייתה עותרת להשתת העונש בחלקו העליון של המתחם שהוצע. טיעוני ההגנה לעונש שמעתי בקשב רב את טיעוניו המפורטים של הסניגור, עו"ד יוסי סקה, אשר עתר בתיק 42348-04-26 לקבוע מתחם ענישה מקל בהרבה מזה שביקשה המאשימה, כזה שינוע בין 12 ל-30 חודשי מאסר בפועל. הסניגור ביקש להפנות את בית המשפט לגזר הדין ההיסטורי בעניינו של הנאשם בתיק 41973-02-14, שם קבע כבוד השופט כרמי מוסק מתחם ענישה שבין 6 ל-28 חודשי מאסר בגין עבירת שוד בנסיבות דומות, והשית על הנאשם 20 חודשי מאסר בפועל בלבד. נטען כי גזר דין זה משקף נאמנה את רף הענישה הראוי לנאשם זה, בהתחשב במצבו הייחודי והחריג. הסניגור הדגיש כי מדובר בעבירת שוד "מהזן הנמוך ביותר", בלתי מתוכננת, לא מתוחכמת, אשר בוצעה בדרך פרימיטיבית על ידי נאשם יחיד במרחב הציבורי. נטען כי השימוש בגז מדמיע מצוי ברף הנמוך של האמצעים האלימים, וכי לא הופעל כוח יוצא דופן ולא נגרמו למתלונן חבלות פיזיות כלשהן. ההגנה ערכה השוואה לפסק הדין בעניין נימר אלבאסל, שבו עתרה המאשימה, בגין שתי עבירות שוד חמורות בהרבה, למתחם שראשיתו ב-24 חודשי מאסר בלבד, וביקשה להחיל היגיון דומה גם כאן. הסניגור הציג את הרקע האישי, הרפואי והמשפחתי קשה מנשוא של הנאשם, אשר מוכר למערך הפסיכיאטרי מגיל צעיר וצבר כ-2,000 ימי אשפוז פסיכיאטריים במצטבר, הן בכפייה והן בהסכמה. עוד צוין כי בהיותו בן 4 בלבד עבר הנאשם תאונת דרכים קשה ביותר, היה מחוסר הכרה והוגדר כצמח, ועבר סדרת ניתוחים שבעקבותיהם הוחדרו לגופו שמונה פלטינות. בנוסף שהה הנאשם מגיל 14 עד 18 במרכז לשיקום מתמודדי נפש ובעלי צרכים מיוחדים, ואובחן לאורך השנים כסובל מאפיזודות מאניות, ממצבים פסיכוטיים וממוגבלות שכלית קלה או מתפקוד בטווח הנמוך של הנורמה. בטיעוניה הדגישה ההגנה כי הנאשם הידרדר לשימוש בסמים קשים והיה דר רחוב באזור התחנה המרכזית בתל אביב עד למעצרו, אך חרף נסיבותיו המורכבות אין לחובתו עבר פלילי מכביד כמצופה, והרשעתו האחרונה היא משנת 2014 בתיק 41973-02-14. הודגש כי במשך כ-12 שנים לא נפתחו נגדו תיקים חדשים והוא לא שב להסתבך בפלילים, דבר המעיד על היעדר דפוסי עבריינות שורשיים. לבסוף ביקש הסניגור לזקוף לזכות הנאשם את הודאתו המיידית כבר בחקירתו הראשונה ואת נטילת האחריות המלאה שחסכה זמן שיפוטי יקר, ועל כן עתר למקמו ברף התחתון ביותר של מתחם העונש שהוצע על ידו. דברי הנאשם הנאשם, בדברו האחרון לעניין העונש, פנה אל בית המשפט והצהיר כי הוא מביע חרטה על מעשיו עוד מראשית הדרך. הוא הדגיש כי הודה בתיק בחקירתו הראשונה ולא גזל מזמנו של בית המשפט, על אף שיכול היה לשמור על זכות השתיקה ולא עשה כן. בדבריו הדגיש כי לקח אחריות מלאה על כל אשר עשה. לסיכום ביקש הנאשם מבית המשפט כי ישמע את דברי עורך דינו ויקל עמו, בכך שיגזור עליו עונש ברף הנמוך. הערכים המוגנים שנפגעו באירוע בבואי לבחון את הערכים המוגנים שנפגעו, עומדת לנגד עיניי פגיעה קשה בזכותו של כל אדם להגנה על קניינו ובזכותו לשלמות הגוף. מעשי השוד המבוצעים במרחב הציבורי פוגעים פגיעה חמורה בביטחון הציבור ובתחושת הביטחון של הפרט לחיות ולנוע בחופשיות, ללא חשש לפגיעה בגופו או ברכושו. פגיעה זו מקבלת משנה תוקף נוכח האינטרס הציבורי להגן על תושבים ואזרחים זרים מפני מעשי אלימות ובריונות ברחובות העיר. עוד נפגע הערך המוסרי והחברתי של הגנה על אוכלוסיות מוחלשות, שכן המתלונן הוא "עובד זר מסרי-לנקה" המוצב מטבע הדברים בעמדה פגיעה יותר. הפגיעה באינטרס הציבורי היא רחבה ועמוקה, שכן מעשי שוד מסוג זה באזורים הומי אדם, כגון "בתחנה המרכזית החדשה" בתל אביב, מערערים את הסדר החברתי כולו. על כן, חובתו של בית המשפט היא להציב סכר בפני פגיעות אלו ולהגן על שלומם ועל קניינם של כלל השוהים בארץ. ניתוח מידת הפגיעה בערכים המוגנים בבואי לנתח את מידת הפגיעה בערכים אלו, סבורני כי אין מדובר בפגיעה מינורית כלל וכלל, אלא בפגיעה בעלת עוצמה ממשית. הנאשם לא הסתפק באיום מילולי אלא פעל באלימות פיזית אקטיבית, כאשר ריסס באמצעות גז מדמיע או פלפל ישירות את פניו של המתלונן לכיוון עיניו. פגיעה זו בגופו של המתלונן הותירה אותו מטושטש וחסר אונים, ואפשרה לנאשם להמשיך במעשיו האלימים. עוצמת הפגיעה בשלמות הגוף ובקניין התעצמה, כאשר הנאשם דחף את המתלונן מרחק של מספר מטרים אל המדרכה ותלש מעל צווארו את שרשרת הזהב והיהלומים שענד. מידת הפגיעה ברכוש היא משמעותית ביותר, בהתחשב בכך שנגנבו תכשיטים יקרי ערך ובהם שעון הרולקס ושרשרת בשווי כולל המוערך בכ-12,000 דולר. פגיעה כפולת-פנים זו, בגוף ובקניין יחדיו, מלמדת על דרגת חומרה בלתי מבוטלת בביצוע העבירה. נוסף על כך, מידת הפגיעה בביטחון האישי היא גבוהה במיוחד לאור העובדה שהמתלונן נבחר כקורבן בשל היותו נתין זר חסר מגן. פגיעה זו הותירה בלבו של המתלונן, כפי שעולה מהצהרתו, מצוקה נפשית, כאב פיזי ותחושת פחד עמוקה המשפיעה על שגרת יומו. השילוב בין נשק כימי ומדמיע, הפעלת כוח פיזי ותלישת תכשיטים יקרים מקורבן מוחלש מעמיד את מידת הפגיעה בערכים המוגנים ברף חומרה משמעותי ביותר. מידת האשם של הנאשם בבואי לקבוע את מתחם העונש ההולם בתיק, עליי לבחון, בהתאם לסעיף 40ט לחוק העונשין, את נסיבות ביצוע העבירה ואת מידת אשמו של הנאשם. מעשיו של הנאשם מעידים על מידת אשם גבוהה ועל שליטה מלאה במעשיו, חרף נסיבותיו המקלות שעליהן עמד הסניגור. אשמו של הנאשם נלמד משילוב של אלימות פיזית ישירה ופגיעה קשה בקורבן באזור ציבורי הומה. בחינת נסיבות העבירה בתיק מלמדת כי הגם שלא קדם למעשה תכנון קפדני ומתוחכם, הנאשם הצטייד מראש בגז מדמיע או פלפל, דבר המצביע על היערכות מוקדמת לשימוש באלימות לצורך שוד. כמו כן, חלקו של הנאשם בביצוע השוד, לפי סעיף 40ט(א)(2), היה בלעדי ומלא, ללא מעורבות או השפעה של אחרים, דבר המעצים את מידת אשמו האישי. הנאשם פעל באופן עצמאי לחלוטין ויזם את המפגש האלים עם המתלונן. בכל הנוגע לנזק שנגרם מביצוע העבירה לפי סעיף 40ט(א)(4), נגרם למתלונן נזק פיזי ישיר וטשטוש כתוצאה מריסוס הגז לעיניו, לצד פגיעה נפשית קשה של תחושת פחד וחוסר ביטחון. מידת האשם מתגברת נוכח הנזק הכלכלי הממשי של שלילת קבע של רכוש יקר ערך – שעון הרולקס ושרשרת הזהב והיהלומים – המוערכים בסך של כ-12,000 דולר. הנזק שהיה צפוי להיגרם, כאמור בסעיף 40ט(א)(3), יכול היה להחמיר לכדי פגיעה גופנית קבועה או נזק ראייתי חמור למתלונן. לעניין הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, לפי סעיף 40ט(א)(5) ברור כי הנאשם פעל מתוך בצע כסף ורצון להשיג מימון להרגלי הצריכה שלו. מחוות הדעת הפסיכיאטרית מיום 31.05.2026 עולה כי הנאשם ביצע את המעשה תחת השפעת סמים שאותם נטל בהסכמתו ומרצונו החופשי. צריכת סמים מרצון אינה מפחיתה מאשמתו הפלילית של הנאשם, אלא מבהירה את המניע הפסול שעמד בבסיס החלטתו לשדוד את המתלונן. במסגרת סעיפים 40ט(א)(6) ו-(7) בחנתי את יכולתו של הנאשם להבין את הפסול במעשהו ולהימנע ממנו. חוות הדעת הפסיכיאטרית קבעה מפורשות כי הנאשם הוא בעל כשירות מהותית ודיונית, 'יודע להבחין בין טוב לרע ובין מותר ואסור', ומבין את משמעות המעשה והאיסור החוקי שבביצועו. הנאשם יכול היה להימנע באופן מלא מהמעשה, במיוחד כאשר המתלונן דחה אותו וביקש ממנו ללכת, אך הוא בחר להסלים את המצב ולנקוט באלימות. לבסוף, בהתאם לסעיף 40ט(א)(10) לחוק העונשין, יש לתת משקל מחמיר לאלימות שהפעיל הנאשם ולניצול קורבנו. הנאשם נקט באלימות ישירה על ידי ריסוס גז לעיני המתלונן, ולאחר מכן הוסיף ודחף אותו מרחק של מספר מטרים אל המדרכה כדי לתלוש את שרשרת הזהב מצווארו. מעשים אלו מבטאים ניצול בוטה של עובד זר המשתייך לאוכלוסייה מוחלשת, ומחייבים לקבוע כי מידת אשמו של הנאשם מצויה ברף חומרה גבוה ביותר. מדיניות הענישה בבואי לקבוע את מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם, מצאתי לנכון להתוות תחילה את קוויה הכלליים של מדיניות הענישה הנוהגת בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. מדובר בעבירה המגלמת חומרה יתרה ופגיעה קשה בערכים החברתיים המוגנים, ומחייבת ענישה מוחשית ומרתיעה שתעביר מסר חד-משמעי נגד הפעלת אלימות במרחב הציבורי. מדיניות זו מקבלת משנה תוקף כאשר מעשה השוד מלווה בשימוש באמצעים פוגעניים, ובבחירת קורבנות פגיעים או מוחלשים המצויים בנחיתות מובנית. להלן אציג את עיקרי המדיניות והמגמות העונשיות, כפי שהן עולות ומשתקפות מפסיקתו העקבית של בית המשפט העליון במקרים בעלי נסיבות דומות: בע"פ 146/24 מנשה סרבי נ' מדינת ישראל (05.01.25), על פי המתואר בחלק הכללי של כתב האישום, במועד שאינו ידוע במדויק למשיבה, קשר המערער קשר עם אחרים לביצוע סדרה של מעשי שוד. על פי המתואר באישום הראשון, הגיעו המערער והאחרים לסופרמרקט כשהם רעולי פנים, כאשר אחר מחזיק בידיו שוקר חשמלי (מהלום/טייזר) והמערער מחזיק בידיו אלה טלסקופית. לאחר שהורו לקופאי להרים את ידיו ולהעביר להם את הכסף שבקופה, נטלו 1,000 ש"ח ומכונה לספירת כסף, ועזבו את המקום. על פי המתואר באישום השני, הגיעו המערער והאחרים לחנות "am-pm", ובאמצעות איומים שהפעילו על קופאי החנות נטלו מהקופה סכום כסף שאינו ידוע במדויק למשיבה, ועזבו את המקום. על פי המתואר באישום השלישי, הגיעו המערער והאחרים לסופרמרקט נוסף, שם מיהרו המערער ואחר לגשת לדלפק הקופה בעוד האחר משגיח מחוץ לחנות. לאחר שהאחר איים באמצעות השוקר החשמלי שבידו על הקופאית ואמר לה "זה שוד תפתחי קופה מהר", הוא נטל 1,000 ש"ח מהקופה ועזב את המקום יחד עם המערער והאחר. על פי המתואר באישום הרביעי, הגיעו המערער והאחרים לקיוסק כשהם רעולי פנים, כאשר אחר מחזיק בשוקר חשמלי בידו. האחר הורה לקופאי להיכנס אל מאחורי דלפק הקופה ולפתוח אותה כשהוא עוקב אחריו, בעוד המערער עומד מולו בסמוך לדלפק, ובשל חששו מהם פתח הקופאי את הקופה והאחר נטל ממנה סכום כסף שאינו ידוע במדויק למשיבה. משהבחין האחר בכספת שבמקום, הורה לקופאי לפתוח אותה, ומשטען האחרון כי אינו יודע את הקוד, איים עליו המערער באומרו "אני אירה בו"; משלא ידע הקופאי את הקוד, עזבו את המקום לאחר שנטלו סכום כסף ו-18 חבילות סיגריות. על פי המתואר באישום החמישי, הגיעו המערער והאחרים לבית כנסת, ניסרו באמצעות דיסק לחיתוך ברזל את דלת הכניסה ונכנסו פנימה. המערער ואחר פתחו את דלתות הארון בבית הכנסת, נטלו מתוכו ארבעה ספרי תורה, ספר הפטרות ומגילת אסתר, ועזבו את המקום. בגין מכלול המעשים נקבע מתחם ענישה שנע בין 58 חודשי מאסר ל-7.5 שנות מאסר בפועל, והמערער נדון למאסר בפועל לתקופה של 5.5 שנים בניכוי ימי מעצרו, לצד מאסר על תנאי ופיצוי. מטעמים של אחידות הענישה, ובהתחשב בעובדה כי נאשם אחר שהיה דומיננטי קיבל ענישה שיקומית הכוללת 9 חודשי עבודות שירות, הופחתה תקופת מאסרו של המערער בבית המשפט העליון ל-4 שנות מאסר בפועל. בע"פ 2031/23 בסטי נ' מדינת ישראל (28.2.2024), המערער הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא למטרה כשרה. הרקע להרשעה הוא כי ביום 15.3.2022 צעד המערער ברחוב בעיר חיפה יחד עם נאשמת נוספת, כשהוא נושא על גופו סכין. השניים הבחינו במתלונן, יליד 1982, כשהוא צעד באותו הרחוב לבדו ובידו טלפון נייד, והחליטו לשדוד אותו. המערער תקף את המתלונן באגרופים וניסה לחטוף מידו את הטלפון הנייד. המתלונן התנגד ואחז בטלפון בחוזקה, בעוד הנאשמת מעודדת את המערער לבצע את השוד. בעקבות זאת עיקם המערער בכוח את ידו של המתלונן, והאחרון נפל ארצה. בעוד המתלונן שרוע על הקרקע, בעט המערער בידו, ובהמשך איים עליו באמצעות הסכין שנשא ודרש ממנו להתרחק מהמקום. הנאשמים נמלטו לרחוב סמוך כשהוא מחזיק בטלפון של המתלונן, והמתלונן רדף אחריהם וביקש לקבלו בחזרה. המערער, שביקש להרתיע את המתלונן מלעקוב אחריהם, הסתובב והשליך עליו אבנים. כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים, נגרמו למתלונן שבר באגודל יד שמאל וחבלות בשפתיים. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם הנע בין 4 ל-7 שנות מאסר בפועל, וגזר על הנאשם 5 שנות מאסר בפועל. בית המשפט העליון דחה את הערעור שהוגש על חומרת העונש. בע"פ 280/23 מדינת ישראל נ' Abker (18.5.2023), נדון עניינו של נאשם ששדד באלימות מתלוננת בת 74. הנאשם הגיח מאחוריה בצהרי היום בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, הכה אותה בראשה, ובעודה שרועה על הרצפה משך בחוזקה את תיקה. נוכח התנגדותה של המתלוננת, וחרף צעקותיה, המשיך לתקוף אותה בכך שבעט בגופה ואיים לרצוח אותה. לבסוף הצליח הנאשם ליטול את התיק, אשר הכיל בין היתר טלפון נייד, סך של 900 דולר ו-110 ₪. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 30 ל-60 חודשי מאסר בפועל, ובהתחשב בהודאתו של הנאשם, עברו הנקי ונסיבותיו האישיות המורכבות כמבקש מקלט, העמיד את עונשו בתחתית המתחם. ערעור שהגישה המדינה על קולת העונש התקבל בבית המשפט העליון, אשר קבע כי ניכר חוסר הלימה בין חומרת מעשיו לעונשו, החמיר את העונש והעמידו על 48 חודשי מאסר בפועל. בע"פ 582/23 ישראל פלוס נ' מדינת ישראל (8.2.2023), נדון עניינו של נאשם (שהיה נאשם 2 בכתב האישום בת"פ 24286-09-20 מדינת ישראל נ' דג'ני, וגזר הדין לגביו ניתן ביום 5.12.22) אשר הורשע בעבירות של שוד מזוין בחבורה ותקיפה בנסיבות מחמירות. הנאשם, יחד עם אחרים, שדד בשעת לילה מאוחרת בית עסק, תוך זריעת הרס במקום, איומים על יושביו ותקיפתם באמצעות בקבוקי זכוכית, סכינים, כיסאות פלסטיק וחפצים שונים. מבית העסק נשדדו כ-33,650 ₪, 500 דולר וטלפון נייד. בית המשפט קבע מתחם ענישה הנע בין 38 ל-60 חודשי מאסר בפועל. הנאשם, שהיה צעיר ללא עבר פלילי, נדון מטעמי שיקום לעונש מאסר בן 22 חודשים בפועל. בהמשך חזר בו הנאשם מהערעור שהגיש על חומרת העונש. בע"פ 2684/22 עמרם נ' מדינת ישראל (16.1.2023), המערער הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, תקיפת חסר ישע, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואיומים כלפי שוטרים. כמו כן הורשע בעבירות של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית ובאיומים כלפי אחותו ואחיינו במסגרת תיק שצורף. עבירות השוד ותקיפת חסר הישע בוצעו כלפי אישה בת 62 המתמודדת עם מוגבלות שכלית ונפשית. בגין כלל העבירות גזר עליו בית המשפט המחוזי 66 חודשי מאסר בפועל, וכן הפעיל עונש מאסר על תנאי שהיה תלוי נגדו באופן חופף בחלקו, כך שסך הכל הוטלו עליו 70 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של הנאשם על חומרת העונש, וכן את ערעור המדינה שנסב על קולתו. בבואי לבחון את פסיקת בית המשפט העליון לצורך קביעת מתחם העונש ההולם בענייננו, מצאתי דמיון רב ומובהק לשני תקדימים מרכזיים המשליכים ישירות על מקרה זה. המקרה הראשון הוא ע"פ 6862/13 (עניין חג'אזי), אשר עסק בשוד של מהגר עבודה מהפיליפינים באמצעות תלישת שרשרת זהב מצווארו, נסיבות הדומות להפליא למקרה שלפנינו בו נשדד עובד זר מסרי-לנקה. המקרה השני, המשמעותי לא פחות, הוא ע"פ 280/23, שעסק בשוד בתחנה המרכזית בתל אביב תוך שימוש אקטיבי בגז פלפל כלפי המתלוננת. מעניין חג'אזי (ע"פ 6862/13) עולה תובנה ערכית עקרונית, לפיה בחירת קורבן המשתייך לאוכלוסייה מוחלשת, כמו מהגרי עבודה, אינה מקרית ומגלמת חומרה יתרה המשפיעה על חומרת המעשה. בית המשפט העליון קבע שם כי מעמד הקורבן כעובד זר צריך לשמש נסיבה לחומרה; דעת הרוב החילה זאת בתוך מתחם הענישה שנע בין 6 ל-28 חודשי מאסר בפועל (בהתבסס על עניין יחיא ע"פ 772/13), ואילו דעת המיעוט סברה כי יש להחמיר אף את גבולות המתחם עצמו ולהעמידו על עד 34 חודשי מאסר בפועל. בענייננו, מדובר באותה פגיעות מובנית של עובד זר מסרי-לנקה, שנבחר באופן דומה כקורבן קל באזור התחנה המרכזית. לצד זאת, ע"פ 280/23 מציב רף ענישה מחמיר בהרבה כאשר מדובר בשילוב של מיקום רגיש ושימוש בנשק כימי פוגעני בדמות תרסיס פלפל. באותו מקרה קיבל בית המשפט העליון את ערעור המדינה והעמיד את עונשו של הנאשם על 48 חודשי מאסר בפועל, תוך הכרה במתחם ענישה שבין 30 ל-60 חודשים. התובנה המרכזית העולה משילוב פסקי הדין היא כי המקרה שלפנינו חמור ומורכב יותר מעניין חג'אזי, שכן הוא משלב תקיפה אלימה ומסוכנת באמצעות גז מדמיע או פלפל, דחיפה פיזית ותלישה, המקרבות אותו לחומרה המשתקפת בע"פ 280/23. על כן, המסקנה הנגזרת מהשוואת הפסיקה היא כי מתחם העונש בענייננו אינו יכול להצטמצם לגבולות המקלים של עניין חג'אזי בלבד (6 עד 28 חודשים). השימוש בגז מדמיע, דחיפת המתלונן ותלישת שרשרת, בנוסף לשוד שעון הרולקס היקר, מחייבים לקבוע מתחם ענישה משמעותי התואם את המדיניות המחמירה המשתקפת בע"פ 280/23. מתחם זה ייתן ביטוי הולם הן לחומרת השימוש באמצעי האלים במרחב הציבורי, והן לצורך בהגנה מוגברת על קורבנות מוחלשים, דוגמת המתלונן שלפניי. פסק הדין בעניין נימר אלבאסל בטיעוניו לעונש ערך הסניגור השוואה מפורטת בין ענייננו לבין גזר הדין בעניין נימר אלבאסל. שני המקרים דומים בכך שהם עוסקים במעשי שוד של תכשיטים מעוברי אורח במרחב הציבורי בתל אביב, תוך הפעלת אלימות פיזית ישירה כלפי קורבנות פגיעים (עובד זר במקרה שלפנינו, ונשים מבוגרות בעניין אלבאסל). כמו כן, בשני המקרים הודו הנאשמים בשלב מוקדם של ההליך, נטלו אחריות מלאה וחסכו את העדת הקורבנות, כאשר ברקע של שניהם עומדת התמכרות קשה לסמים. מנגד, קיימים הבדלים משמעותיים בין שני המקרים המשליכים על קביעת מתחם העונש ההולם. בעוד אלבאסל הורשע בשתי עבירות שוד נפרדות, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, הנאשם שלפנינו הורשע באירוע שוד יחיד, אך חמור יותר מבחינה נורמטיבית – שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק, בשל הצטיידותו ושימושו בגז מדמיע או פלפל. בנוסף, רמת האלימות שהופעלה בכל אחד מהמקרים שונה בתכלית; בעוד בעניין אלבאסל רכב הנאשם על קורקינט ושדד את הקורבנות בחטף ללא אלימות קשה, במקרה הנוכחי רמת האלימות חמורה יותר, הואיל ונעשה שימוש בגז מדמיע והנאשם אף דחף את המתלונן למרחק של מספר מטרים, לצד שווי רכוש שדוד גבוה בהרבה (כ-12,000 דולר לעומת כ-9,000 ש"ח בעניין אלבאסל). בגזר הדין בעניין אלבאסל נקבע מתחם ענישה הולם שבין 20 ל-36 חודשי מאסר בפועל למכלול מעשיו של הנאשם. הנימוקים לקביעת מתחם זה התבססו על חומרת מעשי השוד הכפולים, על תעוזתו של הנאשם שפעל כשהוא רעול פנים והשתמש בקורקינט לצורך מילוט מהיר, ועל ההסלמה ברמת האלימות בין האירועים שהגיעה לכדי מכת אגרוף בחזה. מנגד, שקלל בית המשפט במסגרת המתחם את העובדה שהאלימות לא הובילה לחבלות גופניות חמורות, שהרכוש הוחזר במלואו לקורבנות, וששולם להן פיצוי כספי ממשי בסך 20,000 ₪ טרם הטיעונים לעונש – דבר שלא נעשה בענייננו. התובנות המרכזיות שניתן לגזור ממקרה אלבאסל לענייננו הן כי שימוש באלימות ברחובות העיר לצורך גניבת רכוש מחייב מענה עונשי הולם, שאינו יכול להתחיל ברף נמוך מדי כפי שביקשה ההגנה. עם זאת, בהתחשב בכך שאלבאסל נדון בגין שני מעשי שוד נפרדים וצבר לחובתו עונש מאסר על תנאי בר-הפעלה, הרי שלגבי הנאשם שלפנינו בהתחשב בנסיבות המחמירות של האירוע ואולם הנאשם מואשם באירוע יחיד, נעדר עבר פלילי פעיל מזה 12 שנים ובעל מצב פסיכיאטרי וקוגניטיבי מורכב – קיימת הצדקה לקבוע רף דומה, אם כי גבוה במקצת בשל ההבדלים שפורטו לעיל. השוואה זו תומכת במסקנה כי יש לאזן את מתחם הענישה בענייננו כך שייתן ביטוי לחומרת השימוש בגז הפלפל, לאלימות המורכבת ולשווי הגזלה, ומאידך גיסא יאפשר הקלה מסוימת במיקומו של הנאשם בתוך המתחם. מתחם העונש בבואי לקבוע את מתחם העונש ההולם, שקלתי את מידת הפגיעה המשמעותית בערכים המוגנים של הגנה על הקניין, שלמות הגוף וביטחון הציבור, אשר נפגעו כתוצאה ממעשה שוד אלים בתחנה המרכזית בתל אביב. נתתי משקל רב לעובדה שהנאשם תקף קורבן מוחלש – עובד זר מסרי-לנקה, תוך שימוש אקטיבי בגז מדמיע או פלפל, דחיפתו ותלישת שרשרת יקרת ערך מצווארו. מנגד הבאתי בחשבון את העובדה כי מעשה השוד לא אופיין בתחכום מוקדם או בתכנון מורכב במיוחד. בנוסף שקלתי את מידת אשמו של הנאשם, אשר נמצא כשיר מהותית ודיונית, וביצע את השוד תחת השפעת סמים שאותם צרך מרצונו החופשי ובמודעות מלאה לפסול שבמעשיו. עם זאת לא ניתן להתעלם מרקעו האישי והפסיכיאטרי החריג של הנאשם, הכולל היסטוריה ממושכת של אשפוזים פסיכיאטריים וקשיים קוגניטיביים ממשיים המשפיעים על תפקודו. איזון זה, בין אשם פלילי מלא לבין נסיבותיו המנטליות והבריאותיות המורכבות, עומד בבסיס קביעת גבולות המתחם. עוד בחנתי את מדיניות הענישה הנוהגת ואת פסיקת בית המשפט העליון, ובפרט את ע"פ 280/23 המציב מתחם ענישה של 30 עד 60 חודשי מאסר בפועל בגין שוד בגז פלפל, לצד ע"פ 6862/13 המורה על חומרה מיוחדת בשוד מהגר עבודה. שקלתי את טענות המאשימה שביקשה לקבוע מתחם של 30 עד 56 חודשי מאסר בפועל, לעומת עתירת הסניגור למתחם של 12 עד 30 חודשי מאסר בפועל בהסתמך על גזר הדין ההיסטורי בתיק 41973-02-14. לאחר שקלול כולל של מידת הפגיעה בערכים המוגנים, נסיבות ביצוע העבירה, מידת האשם של הנאשם והצורך בהרתעת הרבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבוע מתחם מאוזן והולם; לפיכך אני קובע כי מתחם העונש ההולם למעשה השוד בנסיבות מחמירות שביצע הנאשם נע בין 22 ל-48 חודשי מאסר בפועל. נסיבותיו של הנאשם בבואי לקבוע את מיקומו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם בתיק ת"פ 42348-04-26, עליי להידרש להוראות סעיף 40יא לחוק העונשין ולשקול את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. במסגרת זו נתתי משקל רב לנסיבות חייו הקשות והחריגות של הנאשם לפי סעיף 40יא(8), להודאתו ולנטילת האחריות מצדו לפי סעיף 40יא(4), לצד עברו הפלילי בהתאם לסעיף 40יא(11). הצדדים הציגו בפניי טיעונים מנוגדים ומשלימים ביחס למצבו הרפואי והנפשי של הנאשם, המשפיעים ישירות על ההחלטה היכן למקמו בתוך המתחם שנקבע. נסיבות חייו של הנאשם, כפי שעולה מחוות הדעת הפסיכיאטרית מיום 31.05.2026 שהוגשה, הן מורכבות וקשות מנשוא. בהיותו ילד בן 4 עבר תאונת דרכים קשה עם חבלת ראש ואובדן הכרה, וביום 25.06.2024 עבר ניתוח מורכב במרכז הרפואי איכילוב בעקבות תאונת דרכים נוספת כרוכב אופניים. בנוסף, הנאשם הוא דר רחוב מזה כ-6-7 שנים, הסובל מהתמכרות קשה לסמים מסוג 'בסטים' וקוקאין, מחוסר אונים וממצוקה קיומית מתמשכת. הנאשם מוכר היטב למערכת הפסיכיאטרית, כאשר לחובתו רשומים '1926 ימי אשפוז' במצטבר בין השנים 2000-2015 במוסדות שונים ובהם איתנים, נס ציונה ובאר יעקב. עוד הוצגה אבחנה של מוגבלות שכלית קלה (Mild mental retardation suspected) והפרעות אישיות שונות, המעמידות את תפקודו בטווח הנמוך של הנורמה. נתונים אלו מלמדים על פגיעות נפשית עמוקה, אשר ללא ספק השפיעה על הידרדרותו לחיי הרחוב ולביצוע העבירה הנוכחית. בכל הנוגע לעברו הפלילי של הנאשם, המאשימה הפנתה לחומרה לשלוש הרשעותיו הקודמות, וביניהן הרשעתו בתיק ת"פ 41973-02-14 בגין שוד קשיש, שבגינה נשא עונש של 20 חודשי מאסר בפועל. מנגד הדגיש בצדק הסניגור כי הרשעתו האחרונה של הנאשם היא מיום 04.11.2014, כך שבמשך כ-12 שנים הנאשם לא שב להסתבך בפלילים ואין תלויים ועומדים נגדו תיקים פתוחים. חלוף זמן משמעותי זה ללא מעורבות בפלילים, חרף תנאי חייו הקיצוניים כדר רחוב מכור, מהווה שיקול נכבד לקולא המצדיק הקלה במיקומו במתחם. לעניין הליכי השיקום, עולה מחוות הדעת כי ניסיונות שיקום שנערכו עמו בעבר לא צלחו בשל קשיי תפקודו והתמכרותו, אך הפסיכיאטר המליץ להפנותו לטיפול גמילה במסגרת סגורה ככל שיביע רצון לכך. נתתי דעתי להודאתו המיידית של הנאשם בחקירתו הראשונה ובפניי, לחרטה הכנה שהביע בדברו האחרון, ולדברי אמו כי כעת, כשהוא מאחורי סורג ובריח, הוא עושה חשבון נפש ומביע רצון לנהל אורח חיים נורמטיבי. הודאה זו חסכה זמן שיפוטי יקר והביאה לחיסכון במשאבים, וזאת בהתאם לסעיף 40יא(4) לחוק העונשין. באיזון שבין עברו הפלילי בעבירות שוד לבין נסיבות חייו הטרגיות, עברו הפסיכיאטרי המורכב, חלוף הזמן מאז הרשעתו האחרונה והודאתו המיידית, מצאתי כי יש לנטות לקולא. שיקולים אלו, המעוגנים היטב בסעיף 40יא לחוק העונשין, מטים את הכף לקראת מיקומו של הנאשם בחלקו התחתון של מתחם העונש ההולם שנקבע. לפיכך מצאתי לנכון למקם את הנאשם קרוב לרף התחתון של המתחם, ולגזור עליו עונש מאסר בפועל שיאפשר לו להשתלב בהמשך בהליכי טיפול וגמילה. גזר הדין לאור כל האמור לעיל, ולאחר שאיזנתי בין חומרת מעשה השוד לבין נסיבותיו האישיות והפסיכיאטריות הייחודיות של הנאשם, אני גוזר עליו את העונשים הבאים: אני דן את הנאשם לעונש מאסר למשך 24 חודשים החל מיום מעצרו – 13.04.26 אני דן את הנאשם למאסר למשך 6 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא שלא יעבור את העבירה בה הורשע. אני מחייב את הנאשם לשלם למתלונן פיצוי על סך 10,000 ₪. הפיצוי יופקד תוך 180 יום מהיום. המאשימה תעביר למזכירות בית המשפט טופס 6א לפי סעיף 31ב לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד – 1974 בתוך 7 ימים מהיום. לאור המלצת הפסיכיאטר בחוות הדעת מיום 31.05.26, מומלץ כי שירות בתי הסוהר ישלב את הנאשם בטיפול גמילה במסגרת סגורה במהלך מאסרו. זכות ערעור לבית המשפט העליון, תוך 45 יום מהיום. במידה וקיימים מוצגים הרי שהם יושמדו, יחולטו יושבו לבעליהם עלפי שיקול הדעת של קצין החקירה. ככל שהופקד פיקדון בתיק זה או בתיקים קשורים על-ידי הנאשם, הפיצוי יקוזז מהפיקדון ואת היתרה יש להחזיר לידיו או לגורם אחר לפי בקשת הנאשם, בהיעדר מניעה על-פי דין. המרשם הפלילי הושב לידיה הנאמנות של התביעה