ת"צ 29851-04-16 בימ"ש מחוזי ת"א, שופטת מיכל אגמון-גונן: פסק דין לסיום התובענה הייצוגית בעניין שכונת גבעת עמל (ת"צ 29851-04-16)

"לקחו אותי ,לקחו אותי לכאן. נתנו מיטה ופתיליה, שמיכה קרועה וגם שולחן. לקחו אותי חבובתי נתנו לי בית שכולו מפח. לקחו אותי לקחו אותי מתי כבר גם אני אקח" מתוך :יא ראב ,שירו של סלאח ,חיים חפר פתח דבר .1בחרתי לפתוח החלטה זו ,אקורד הסיום לסיפורה של שכונת גבעת עמל ,בדבריו של חבר הכנסת מיכאל איתן ,ישיבה ר"ו של הכנסת מיום ,28.5.86עמ' ,148על גבעת עמל: " הסביבה התפתחה יפה .המשך רחוב פנקס בתל אביב -שכונת צמרת ,שיכון בבלי, שכונות היוקרה היקרות ביותר במדינת ישראל .שכונת גבעת עמל נשארה מבנים נטושים ,צריפים ,בתים מטים לנפול ואי אפשר לתקן ,אי אפשר להוציא רישיונות בניה ,אי אפשר לבנות במקום ,כי החוק במדינת ישראל קובע שאין להוציא רישיונות בניה בשכונה הזאת .אין מים זורמים בלחץ ,אין שירותים עירוניים. המקום נועד לפינוי"...שכונת גבעת עמל ב' היא משל ,היא משל להיסטוריה של דלות וגבורה ,לעבר של חיי סבל וצנע ,של קיפוח והזנחה ,אפליה ומרירות ,וכנראה 1מתוך 67

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו לעתיד חסר תקווה שסופו מי ישורנו....גבעת עמל היא אות קלון לחברה הישראלית .היא עדות כיצד טיפלנו בצורה כושלת וקלוקלת באנשים שלא היו יכולים להגיע למקומות הנכונים ,לא היו בעלי הקשרים הנכונים ,לא הייתה להם היכולת לדפוק על השולחן ולהשיג את המינימום האלמנטרי" .... .2סיפורה של גבעת עמל הוא אולי תמצית המהות של משפט ועוני ,המפגש בין אנשים החיים בעוני לרשויות ,בניסיון לעמוד על זכויותיהם" :אנשים שלא היו יכולים להגיע למקומות הנכונים ,לא היו בעלי הקשרים הנכונים" .אנשים החיים בעוני שפשוט לא הקשיבו להם ,על אף שניסו ופנו וביקשו במשך למעלה משבעים שנה .ואולי ניתן לראות את התמצית בדבריו של סגן

1 2 3 4 5 6 7 8 9

ראש עיריית תל אביב ,מר י' רבינוביץ בישיבת מועצת העיר ,בשנת ,1960כשציין" :החומר האנושי של גבעת עמל שונה מזה של נורדיה" (בה השתכנו בשעתו יוצאי מזרח אירופה – ראו ס' 221לבקשת האישור).

10 11 12 13

.3אחד המכתבים הראשונים ,נכתב ע"י ועד השכונה לראש הממשלה דוד בן גוריון באוקטובר , 1949בבקשה שיסדיר באת מעמדם ,הם מספרים כי ברחו במהלך המלחמה ,והתבקשו להתיישב במקום על ידי" :האחראים לביטחון הסביבה – לפי דרישת מפקד העיר המנוח ישראל שחורי ז"ל" .התושבים מעידים על עצמם (נספח 2לבקשת האישור): "רובן המכריע של המשפחות הן משפחות עמלים .דלת העם -פשוטו כמשמעו. ברובן מאוכלסות מ 3-עד 8ילדים .כן ירבו .שום כספים אין להם ,ומרביתן המכרעת חיה חיי עוני ודלות"

14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37

גבעת עמל ,על אף מאבקים שנמשכו עשרות בשנים ושלל הבטחות שחזרו וקיבלו ,פונו בסופו של יום ,בלא שמעמדם הוסדר.

38 39 40

אוכלוסיה זו ,על כל הקשיים שהיא חווה במקום ,ויתוארו בהרחבה בהמשך ,פונה ,מבהירה את המצב ומבקשת פתרון. .4והנה ,בסמוך ,ניתנה הבטחה .ביום 1.11.49פרסמה לשכת העיתונות הממשלתית החלטה של משרד ראש הממשלה ,אשר התייחסה לתושבי ג'מוסין (גבעת עמל) ,וזו לשונה: "אמש בשם משרד ראש הממשלה בתאריך 1/11/49ג'מוסין (גבעת עמל) ושכונת הבולגרית ע"י שכונת התקווה ומספר צריפים של חיילים משוחררים ועולים בשכונת יעקב אבינו .יערבו לשטח המתאים לפי התוכנית קבוע .העברתם תבוצע מתוך הסדר הדדי ושום צריף לא ייהרס ולא יוסר .עד שהעברתם המוסדרת תצא אל הפועל כל אלה שהתיישבו בג'מוסין או במקומות אחרים באופן זמני בהסכמת המוסדות המוסמכים יוכלו להישאר במקום הקבוע". .5היום ,בחלוף 72שנה ,מאותה הבטחה שנתן ראש ממשלת ישראל בשנת ,1949כשמעולם לא הוסדר מעמדם של התושבים בשכונת גבעת עמל ,נכתבת החלטה זו ,אקורד הסיום לפינויה של השכונה 72 .שנים בהם הוסדרו ונבנו השכונות הסמוכות :שכונת בבלי ופארק צמרת ,ואלו תושבי

2מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו .6בפסק דין זה אביא את סיפורה של שכונת גבעת עמל ב' הממוקמת בסמוך לשכונות היוקרה בבלי ופארק צמרת .בעבר הייתה קיימת שכונה סמוכה בשם גבעת עמל א' ,בה ניצבים כיום מגדלי אקירוב.

1 2 3 4 5 6 7

קרקעות הכפר ג'מוסין שהיו אז בבעלות ערבית הועברו לרשות הפיתוח לפי חוק נכסי נפקדים, התש"י – ,1950ועל אדמות הכפר הוקמו שכונות גבעת עמל א' ,גבעת עמל ב' ,בבלי ושיכון צמרת. במהלך השנים הוסדרו הבעלויות והחזקה בשכונת בבלי ,בפארק צמרת ובגבעת עמל א' ואולם לא כך היה באשר לתושבי שכונת גבעת עמל ב'.

8 9 10 11

בשנת 1949ניתנה לתושבי גבעת עמל ב' הבטחה מאת ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון ,כי יזכו לקבל דיור במקום .ואולם המדינה בחרה לאורך השנים להתעלם מהבטחתה זו .בשנת 1961מכרה המדינה שטחים אלה ליזם פרטי ,אשר התחייב בהסכם המכר עליו חתם מול המדינה ,כי ידאג ל"דיור אקוויוולנטי" לתושבי השכונה .יצוין כי המכר בוצע ללא מכרז ,ומתחת למחיר השוק.

12 13 14 15 16 17

.7תחילת הפרשה בסוף שנות ה 40-של המאה הקודמת ,ימי הקמת המדינה ,עת ביקשו ראשי ההתיישבות דאז ליישב כפרים נטושים בתושבים יהודים על מנת להגן על הערים היהודיות.

ואולם ברבות השנים הקרקע נמכרה ועברה מיזם ליזם ומיד ליד והסעיף המבטיח לתושבים דיור נשכח ולא נאכף על ידי המדינה .ההבטחה שניתנה לתושבי גבעת עמל -שראשיתה בהבטחת ראש הממשלה בן גוריון משנת ,1949והמשכה בהסכם ,1961התמסמסה ,ולא קויימה .זכויותיהם של התושבים בקרקע מעולם לא הוסדרו.

18 19 20 21 22 23 24 25 26

דוגמת ביוב ,חשמל ,מים ועוד. .8את פני הבאים לשכ ונת גבעת עמל ב' (עד לפינויה) ,קידמו דרכי חצץ לא סלולות וצריפים. השכונה אינה מתוכננת ,רחובותיה נטולי שמות או מספרים ,אין בה כבישים סלולים או גינון עירוני ,אף לא חיבור לתשתיות בסיסיות (השכונה לא חוברה מעולם לרשת הביוב) .ההזנחה העצומה ועליבותה של שכונת עמל ב' בולטות מאוד על רקע שכונות היוקרה הסובבות אותה

27 28 29 30 31 32

ומצויות בשכנות לה .בשנת ,2017ערך כב' השופט מריו קליין ביקור במקום ,במסגרת תובענה לפינוי המשפחות שנותרו במקום ,וכך תאר את הדברים ,במאה ה( 21-החלטתו מיום :)1.8.17 "ראשית ,אבקש לציין שיצאתי מזועזע מהביקור במקום בשכונת גבעת עמל ב' .במרחק נסיעה

33 34 35

במהלך כל אותן עשרות שנים ,בהם המשיכו התושבים להתגורר במקום ,תוך שהם מנהלים מאבקים ציבוריים ומשפטיים ,עיריית תל אביב ראתה באדמות גבעת עמל נכס מסחרי שערכו רב, ואת התושבים ראתה כפולשים וכמסיגי גבול שיש לסלקם .זאת ביקשה להשיג באמצעות הזנחה קשה של השכונה ,הימנעות מלהשקיע במקום ואי אספקת שירותים בסיסיים ביותר לשכונה

3מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו של כ 5 -דקות מבית המשפט ,בחלק הצפון מזרחי היוקרתי של העיר העברית הראשונה בעת החדשה -מקום בו נבנים בתי מגורים ומשרדים בטיב הבנייה והפיתוח שבמתקדמים שבעולם - גרים חלק מהתושבים בתת תנאים ,בצורה לא אנושית ,במקום מוזנח ולא ראוי שהזכיר לי לעיתים את הפבלות בריו דה ז'ניירו".

1 2 3 4 5 6 7

לסוגיה .התושבים פעלו ללא הרף וללא לאות ולא אמרו נואש ,ואולם הדבר לא צלח .המדינה והעירייה ,מנעו ניסיונות להסדרה ולהכרה בזכויותיהם של התושבים בקרקע ,והעירייה לא הסדירה את צרכיהם הבסיסיים ,והשכונה לא חוברה מעולם לרשת הביוב .כך ניסתה העירייה להביא את התושבים לעזוב את המקום.

8 9 10 11

. יצוין כי ברבות השנים חלק מהתושבים נואשו וחתמו על הסכמי פינוי עם מי מהיזמים ,בעלי הקרקע והתפנו מבתיהם תמורת פיצויים אקראיים ולא מוסדרים.

12 13 14 15 16 17

היזמים השונים כנגד התושבים אשר נותרו בשכונה לפינויים ולסילוק ידם .חלקן של התובענות הוכרע בסופו של דבר בפסק דין מיום ( 18.6.18כב' השופט הבכיר מריו קליין) אשר קבע את פינויים של התושבים בתמורה לפיצוי כספי .בבית המשפט המחוזי אף הוגדל הפיצוי ,ובית ה משפט העליון דחה בקשות רשות ערעור בעניין) .במהלך ניהול ההליכים אף הונחו הצעות חוק פרטיות על שולחן הכנסת שמטרתן להסדיר את סוגיית הדיור של תושבי השכונה.

18 19 20 21 22 23 24 25 26

בטרם אפנה לדון בבקשה להסתלקות מתוגמלת ,אביא להלן בהרחבה את סיפורם של התושבים, סיפור של הזנחה והתנערות מצד המדינה ומצד עיריית תל אביב. הצדדים .11מושא המחלוקת הינו כאמור קרקע מתחם גבעת עמל ב' ששטחה כ 100 -דונם (להלן :גבעת עמל ) ,הממוקמת משני צדי דרך ההלכה בתל אביב יפו ,וידועה כחלקים שונים בגושים 6107ו-

27 28 29 30 31 32

6108בתל אביב .כ 84 -דונם ממקרקעי המתחם היו רשומים בעבר בבעלות רשות הפיתוח -כ47 - דונם בבעלות בלעדית של רשות הפיתוח וכ 38 -דונם בבעלות משותפת של רשות הפיתוח ובעלים פרטיים.

33 34 35

. 9במשך השנים ,וכפי שיתואר להלן בהרחבה ,לא חדלו התושבים ,באמצעות וועד השכונה, מלפנות לגורמי ממשל שונים ולגורמים בעיריית תל אביב ,והכל בניסיון למצוא פיתרון ראוי

בנסיבות אלה ,ומשנואשו התושבים מלהמתין לקיום התחייבות המדינה כלפיהם ,ולהסדרת השכונה בידי העירייה ,הוגשה התובענה שבנדון .ברקע התביעה עמדו אף תביעות פינוי שהגישו

.10על רקע האמור ,ומשהתייתר הצורך בהמשך ניהול ההליך הייצוגי ,הגישו המבקשים ,תושבי השכונה ,בקשה להסתלק מן ההליך הסתלקות מתוגמלת .זו הבקשה שלפני.

4מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו .12המבקשים המקוריים בהליך (אשר בהמשך נמחקו לבקשתם מהתובענה) היו גב' מלכה אלפסי ומר יוסי כהן. המבקשת ,1גב' מלכה אלפסי (פהימין) התגוררה בשכונת גבעת עמל מאז לידתה בשנת .1966 בבקשת האישור צויין כי הוריה ז"ל הועברו לאדמות הכפר הערבי ג'אמוסין בשנת 1948בהוראת המדינה .אמה של מלכה אלפסי ובני משפחתה מתגוררים עד היום בשכונת גבעת עמל .כנגד בני משפחתה הוגשו תביעות פינוי ועניינם נדון בערכאות השונות (סעיף 26לבקשת האישור). המבקש ,2מר יוסי כהן ,התגורר בשכונת גבעת עמל מאז לידתו בשנת .1954בבקשת האישור נטען כי הוריו ז"ל של יוסי כהן עלו על אדמות הכפר ג'מוסין בשנת 1947לאחר שגרו בשכונת שבזי

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11

בתל אביב .אביו היה חבר ההגנה שעבר להתגורר בבית שננטש על ידי ערביי הכפר ג'מוסין וזאת על מנת לשמור על בתי הכפר ולמנוע את חזרתם של הפליטים .משפחת כהן וחמשת ילדיה גרו מאז בשכונה על שטח אדמה של מעל דונם ואף ניהלו בשטח שהוקצה למשפחה חנות לחומרי בניין .גל התביעות שהוגשו כנגד תושבי השכונה לא פסח על משפחתו של יוסי כהן ,ועניינה נדון בערכאות השונות (סעיף 27לבקשת האישור).

12 13 14 15 16 17

המבקשים המקוריים ביקשו שלא להמשיך כתובעים מייצגים ,לאחר שהבית המשפט הציע פשרה של פינוי תמורת פיצוי ,והם טענו כי מעולם לא הסכימו להתפנות מהמקום ,ומטרתם הייתה אך שיכירו בעוול שנגרם להם.

18 19 20 21 22 23 24 25 26

.14נתבעת 1הינה רשות מקרקעי ישראל ,הפועלת מתוקף חוק מינהל מקרקעי ישראל ,התש"ך- .1960 נתבעת 2הינה הרשות לפיתוח ,תאגיד ציבורי שהוקם על ידי ממשלת ישראל נתבעת 3הינה עיריית תל אביב ,הרשות המקומית שבתחומה מצויים מקרקעי גבעת עמל.

27 28 29 30 31 32

.15עד שנת - 1948הכפר הערבי ג'מוסין: עד למלחמת השחרור שכן במתחם גבעת עמל כפר ערבי בשם ג'מוסין .במהלך שנת ,1948במלחמת העצמאות ,הכפר כותר על ידי כוחות עבריים שכבשו את כל השטחים שסביבו .עקב כך ,בינואר

33 34 35

.13המבקשים אשר הצטרפו בהמשך להליך (לאחר מחיקת המבקשים המקוריים) הינם תנועת אומ"ץ -אזרחים למען מינהל תקין וצדק משפטי וחברתי (להלן :אומ"ץ) ,גב' מרגלית סרבי ,מר יגאל כהן ,גב' לאה גלעדי וגב' יפה איצקוביץ' אשר ביקשו להצטרף כתובעים מייצגים מכוח זכויות משפחותיהם אשר התגוררו בשכונת גבעת עמל בשנת .1961

הרקע ההיסטורי:

5מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו 1948נטשו התושבים הערבים את הכפר והבתים בהם התגוררו יושבו ע"י משפחות שפונו משכונות ספר בדרום תל אביב כבר בפברואר ,1948בהתאם להוראות מוסדות המדינה.

1 2 3 4 5 6 7

זכותם על הקרקעות עליהן התגוררו. ביום 20.10.49פנה "וועד שכונת גבעות עמל -ג'אמוסין" (להלן :וועד השכונה) אל ראש הממשלה דאז ,דוד בן גוריון (העתק המכתב צורף כנספח 2לבקשת האישור).

8 9 10 11

הוועד סיפר במכתבו כי מלכתחילה התיישבו התושבים במקום משום שנתבקשו לעשות כך ע"י מוסדות המדינה ,תיאר את המציאות הקשה שהייתה מנת חלקם של התושבים עקב התנאים הפיזיים הקשים שנותרו במקום לאחר עזיבת התושבים הערביים ,וכן תיאר את פועלם הרב של התושבים לשיפורו של המקום על דרך של עבודה קשה והשקעה בניקיון ,בשיפוץ ובבניית המקום. הוועד הביע תחושות קשות ומורת רוח מכך שהמדינה מבקשת כעת לנשל את התושבים ,ותיאר

12 13 14 15 16 17

.16שנים - 1951 -1949תחילת ניסיונות התושבים להסדיר זכויותיהם בקרקע אל מול רשויות המדינה השונות והתחייבות היסטורית של ראש הממשלה דוד בן גוריון: בסמוך לאחר אכלוסם במקום ע"י מוסדות המדינה ,החלו תושבי גבעת עמל לפעול לצורך הסדרת

את תחושת התושבים כי פוגעים בצורה בוטה בזכויותיהם הבסיסיות למגורים: "בבוא המשפחות הראשונות להתיישב ,לא מצאו בכפרים אלה -חוץ משניים או שלושה בתים -שום מקום הראוי למגורים ,אלא :או חדרים רעועים והרוסים מעט, או בקתות ,אורוות ,צריפי פחים וטלאי -משכנות הרחוקים לחלוטין מלהיות ראויים למגורי אדם .ואלה מלבד הזוהמה ,הלכלוך ,הצחנה והריקבון...אף על פי כן כעמלים ומחוסרי אפשרויות שיכון ,עבדו יומם ולילה ויגעו מאוד :תיקנו ,שיפצו, שיכללו ,וניקו בידיהם ממש את מקומותיהם "החדשים" ושיתפו בכך אפילו את ילדיהם ...המשפחות האלה -וזה העיקר! -לא באו להתיישב בכפרי ג'אמוסין על דעת עצמם .אלא נתבקשו לכך על ידי האחראים אז על ביטחון הסביבה -לפי דרישת מפקד העיר המנוח ישראל שחורי ז"ל...היה הכרח מטעמי ביטחון ,ליישב מיד במקומות אלה יהודים ,כדי לסתום פרצות חמורות ולהקל בכך על כוחות הביטחון שהיו קטנים ועמוסים בלאו הכי( "...פסקאות ה -ו'). ובהמשך מתוארים ניסיונות העירייה לנשל התושבים מהקרקע על דרך של התנכרות ומניעת שירותים בסיסיים הדרושים למחייתם: "בינתיים סופחו כפרים אלה לפני מספר חודשים אל שטח שיפוט עיריית תל אביב .וכאן קפצה העירייה על "המציאה" .היא עיבדה תכניות בשביל המקום אשר סיכומן הכולל הוא :התעלמות מוחלטת ממציאותם של המתיישבים במקום ומדין הקדימה שלהם ,מעובדת קיומם ומההשקעות הגדולות אשר השקיעו...הניסיונות אשר העירייה מנסה לצמצם את חיי התושבים במקום כגון חוסר מאור ,חינוך, עזרה סוציאלית ורפואית וכו' ,שהגיעו לשיא בבקשות אשר הגישה בחודשים האחרונים אל שר האוצר להפקעת שטחים אשר עליהם נמצאים מתיישבים-

6מתוך 67

18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו שניתנו לה ונתפרסמו "ברשומות" ,מתוך התעלמות מקיום התושבים בתוך השטח המופקע ואי התחשבות בגורלם ובעתידם( "...פסקה ט'). בסיום המכתב עתר הוועד לקבלת סיוע ,ובין היתר ,להכיר בתושבים כ"משתכנים קבועים לתמיד" (פסקה י"ד). תשובתו של ראש הממשלה לא איחרה להגיע ,וביום 1.11.49פרסמה לשכת העיתונות הממשלתית החלטה של משרד ראש הממשלה ,אשר התייחסה לתושבי ג'מוסין וזו לשונה: "אמש בשם משרד ראש הממשלה בתאריך 1/11/49ג'מוסין (גבעת עמל) ושכונת הבולגרית ע"י שכונת התקווה ומספר צריפים של חיילים משוחררים ועולים בשכונת יעקב אבינו .יערבו לשטח המתאים לפי התוכנית קבוע .העברתם תבוצע מתוך הסדר הדדי ושום צריף לא ייהרס ולא יוסר .עד שהעברתם המוסדרת תצא אל הפועל כל אלה שהתיישבו בג'מוסין או במקומות אחרים באופן זמני בהסכמת המוסדות המוסמכים יוכלו להישאר במקום הקבוע". (הודעת לשכת העיתונות הממשלתית מיום 2.11.49צורפה כנספח 3לבקשת האישור). לאחר קבלת תשובה זו של משרד ראש הממשלה המשיכו התושבים במאמציהם להסדרת זכויותיהם בקרקע ,וזאת באמצעות משלוח מכתבים לגורמים השונים. כך ,במכתב מיום ( 8.11.49צורף כנספח 4לבקשת האישור) מאת וועד גבעות עמל למזכיר הממשלה מר ז .שרף ,למר י .רוקח ראש עיריית תל אביב ולמר ז .שפריר ,האפוטרופס על נכסי נפקדים ,ציין הוועד לאמור: "אנו מקבלים את הנחות היסוד שנקבעו בהודעת משרד הראש הממשלה ומסכמים להם [כך במקור] .וגם רואים בכך פתח לשיפור המצב וליחסי הבנה חדשים". ובמכתב נוסף מיום 1.2.50מטעם וועד התושבים למר י .רוקח ,ראש עיריית תל אביב דאז (צורף כנספח 5לבקשת האישור) הדגיש הוועד את התנאים הקשים בהם חיים התושבים ,ציין כי טרם קיבלו תגובה למכתבו מיום 8.11.49והדגיש את רצון התושבים להביא את הפרשה לכלל סיום: "...במכתבנו מאותו תאריך ציינו גם כי יש ברצוננו לבוא לכלל הבנה והסכם עם עיריית תל אביב ועם האפוטרופוס על נכסי נפקדים .הדגשנו כי אין לתושבי גבעת עמל -ג'מוסין שום מטרה אלא לחיות ביושר ובשקט כאזרחים נאמנים". ביום 22.1.50פנה וועד התושבים במכתב לראש וועדת הפיתוח ברשות לפיתוח ,מר יוסף גוריון (צורף כנספח 7לבקשת האישור) ,וציין כי התושבים מבקשים לרכוש את הקרקעות עליהם יושבים" :אנחנו מעוניינים לרכוש חלקה בשכונתנו עבור תושבי גבעת עמל ועליה נבנה לצורך מגורים".

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39

7מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו ואולם מר גוריון ,במכתב תשובה מיום ( 18.2.51צורף כנספח 8לבקשת האישור) דחה את הבקשה וציין לאמור כי" :השטחים שהינכם מבקשים בגוש 6107ו 6108 -נועדו למטרות אחרות ואין באפשרותנו להקצותו לצרכי שכונתכם".

1 2 3 4 5 6 7

הרכוש הנדון ,בעיקר בתקופת ביניים זו" (סעיף 206לבקשת האישור). -1954 -1951 .17פרסום מודעות בעיתון "דבר" אודות אפשרות רכישת הקרקע ,מודעות אשר מעולם לא הובאו לידיעת תושבי גבעת עמל ,והמשך התנערות העירייה מהתושבים והזנחתה של

8 9 10 11

השכונה: ביום 16.5.51פרסמה המדינה מודעה בעיתון "דבר" ,בה נקראו דיירים בבתי נפקדים להסדיר את זכויותיהם בנכסים בתוך פרק זמן של 15יום (העתק המודעה צורף כנספח 11לבקשת האישור). דבר ,עיתון פועלי ארץ ישראל ,לא היה אמצעי התקשורת הנקרא בגבעת עמל ,ומכל מקום ,אין ספק כי מתן זמן של 15יום להסדרת זכויות אינו זמן סביר בכל קנה מידה .לאור העובדה שבשלב זה כבר פנו הדיירים בבקשה להסדיר את זכויותיהם ,היה על המדינה לכל הפחות להודיע על כך

12 13 14 15 16 17

לועד השכונה.

18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34

ביום 19.4.51נשא מר י .רוקח ראש עיריית תל אביב דברים בוועדת הכספים של הכנסת (צורף נספח 49לבקשת האישור) הנספח אינו קריא .בבקשת האישור נטען כי מר רוקח התנגד במעמד זה למכירת הקרקעות לתושבי גבעת עמל ,וציין" :אני חושב שעכשיו אינו הזמן המתאים למכור את

באותם ימים כבר הייתה השכונה במצב מוזנח ,כאשר העירייה מסרבת להשקיע בתשתיות במקום ,אין חשמל ,קיים מחסור במים וקיימת בעיית מזיקים .כך עולה ממכתב וועד השכונה לראש העיר מיום ( 29.12.52נספח 69לבקשת האישור): "חשמל -רוב השכונה עדיין נתונה בחושך מצריים ,מדוע לא יינתן אור לכל בית ישראל .מים -במשך כל חמש שנות קיומנו בשכונה עדיין השאלה הזאת לא מצאה את פתרונה באופן משביע רצון...בחודשי הקיץ אנחנו סובלים מחוסר מים...הניקיון מוזנח ועכברושים וכל מיני מזיקים רעים עושים בשכונה כבתוך שלהם...כבישים -אנו דורשים לפחות יישור הדרכים בטרקטור יש בקרבתנו שפע רב של אדמת כורכר". ביום 14.4.1953פורסמה הודעה נוספת בעיתון "דבר" ,ובה הוקצב לתושבים פרק זמן נוסף של 30 יום להסדרת זכויותיהם (העתק המודעה צורף כנספח 12לבקשת האישור) .שוב ,פרסום בעיתון דבר ,ומשך זמן קצר ובלתי אפשרי של שלושים ימים .הפניות של ועד השכונה שנמשכו מלפני פרסום המודעה הראשונה ואחרי פרסום המודעה השנייה ,מעידים יותר מכל ,על כך שהמודעה בעיתון דבר לא הובאה לידיעתם .בין אם במכוון (כפי שטוענים המבקשים – סעיף 60לבקשת האישור) ,בין אם לאו.

35 36

8מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו לאחר חלופת מכתבים בין וועד גבעות עמל לראש עיריית תל אביב ,נתקבלה תשובת ראש עיריית תל אביב ,מר חיים לבנון ,ביום ( 4.8.53תכתובת הוועד ותגובת ראש העירייה צורפו כנספח 6 לבקשת האישור) בה דחה את כלל טענות וועד התושבים ,והבהיר כי קרקע השכונה מיועדת לצרכים ציבוריים ,כי תושבי המקום אינם אלא פולשים ,וכי העירייה פועלת לפינויים ולסילוק ידם מהקרקע: "בתשובה למכתביכם...הנני מתבקש להודיעכם כי לאחר עיון בדברים אין אני יכול לצערי לקבל את טענותיכם .בזמן ההפגזות ביפו עזבתם את מקומות הספר ובאתם לתל אביב בתורת פליטים .בעזרת המפקח העירוני נכנסתם לבתים אשר נעזבו ע"י הערבים ,בכדי להישאר שם באופן זמני ,עד יעבור זעם .ברור לי כי לא כבשתם את ג'מוסין ולא היה כל צורך שתעשו זאת .להיפך הבתים העזובים שבכפר שמשו לכם מקלט ומחסה .בהתאם לתכניות בניין העיר המחייבות באופן חוקי משנת 1945 מיועדת כל הגבעה למגרש ציבורי לתושבי העיר ולצורך זה רכשה העירייה את השטחים עוד בטרם באתם לגור שם .האנשים היושבים כיום על הגבעה נחשבים בעיננו כפולשים לרכוש עירוני ועליהם לפנותו .לשם זה הגשנו את משפטי הפינוי ולאחר שנקבל את צווי הפינוי הדרושים ,נפנה את האנשים .אם הנכם רוצים בתור וועד השכונה למלא בכנות תפקידכם הציבורי ,עליכם להשתדל להשיג בשביל מחוסרי האמצעים ,ורק בשבילם ,שכונים זולים במקומות שייקבעו ע"י השלטונות המוסמכים". (הדגשה הוספה – מ' א' ג')

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21

עולה מדבריו של חבר הכנסת דאז ,יגאל הורוביץ ,בהצעה לסדר היום ,בעניין שכונת גבעת עמל (ביום :)28.6.72 "אדוני היושב ראש ,הצרכים החיוניים [בשמם נדחתה בקשת תושבי גבעת עמל לרכוש את הקרקע – מ' א' ג'] היו בניית שיכון צמרת ואילו המחירים הגבוהים היו 3לירות למטר מרובע .זה המחיר שבו נמכרה הקרקע ב 1953-לשיכון צמרת, שנתיים לאחר פנייתם ,ובמחיר זה יכלו הדיירים לעמוד ...אני סבור שמה שהתרחש אז ונמשך עד היום מעיד כי תושבי גבעת עמל נחשבו על ידי רשות הפיתוח כאזרחים סוג ב' ,אשר אינם ראויים למה שרקאויים התושבים של שיכון צמרת .וילות נחשבו צורך חיוני למדינה .מתן דיור לתושבים מפונים לא נחשב צורך חיוני ......רשות הפיתוח ניצלה בהופעתה בבתי המשפט את העובדה כי הדיירים מתקשים להוכיח בחינה חוקית מתי הגיעו למקום......רשות הפיתוח מעדיפה למכור את הקרקע לבניית וילות לאנשים פרטיים ,חלקם כאלה הקשורים עמה בקשר עסקי".

22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35

נוכח מצוקתם של תושבי שכונת גבעת עמל ,החליט שר הפנים ביום 23.5.1954להקים ועדה ציבורית "לברור שאלת שיכונם של תושבי גבעת עמל" .במסגרת דו"ח הוועדה (צורף כנספח 15 לבקשת האישור) ,תחת הסעיף "הצעה לדיורם של התושבים" ,פירטה הוועדה את ההצעות הבאות: " . 1במידה והתכנון העתיד לבוא יאפשר חלוקה ברורה שישאיר חלק מהמבנים הקיימים על חלקות נפרדות ומוסדיות יש לאפשר לבעליהם לרכוש את השטחים בתנאים שיסכימו עליהם עם הרשות לפיתוח ... .2 .עבור אותם הדיירים אשר ירצו להשתכן במקום בנייני קומות ,יהיה צורך לתכנן את השטח על יסוד 8יחידות לדונם."...

36 37 38 39 40 41 42 43 44

מנגד ,בשנת ,1953אותה שנה ,נמכרה הקרקע בשיכון צמרת בסכום של 3לירות למטר מרובע .כך

9מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו בהמשך מפרטת הועדה את שיעורי ההנחה שתינתן לדיירים ואת היקף התמיכה אשר יקבלו מהמוסדות הציבוריים על מנת לממן את רכישת הדירות המתוכננות.

1 2 3 4 5 6 7

והמשך ניסיונותיהם של תושבי השכונה לפעול להסדרת זכויותיהם מול הגורמים השונים: בשנת 1954החלה עיריית תל אביב להגיש תביעות לפינוי תושבים משכונת גבעת עמל.

8 9 10 11

יצוין כי מסקנות והמלצות דו"ח זה לא אומצו הלכה למעשה ע"י המדינה והקרקע לא נמכרה לתושבי גבעת עמל ,בין היתר לאור התנגדות עיריית תל אביב (על כך בהמשך) :1960 -1954 .18תביעות הפינוי הראשונות מוגשות ע"י עיריית תל אביב כנגד תושבי השכונה

במסגרת ת"א (שלום ת"א) 621/54עיריית תל אביב-יפו נ' לוי ,לא פורסם (העתק פסק הדין צורף כנספח 51לבקשת האישור) ,הגישה העירייה תביעה כנגד חלק מתושבי גבעת עמל ,ועתרה להחזרת החזקה בקרקעות לידיה ,בטענה כי הנתבעים נכנסו להתגורר בשטח ללא כל רשות מהתובעת .בית המשפט בפסק דינו דחה התביעה וציין לאמור כי: "אין מקים לעירייה להתכחש להסכמת שנתנה בשעתו שהבתים נתפשו על ידי הנתבעים...ולהתנכר לאחריותה להושבת הפליטים בכפר גימוסין "...ובהמשך" :לאחר שהעירייה ולו גם בעצה אחת ובצוותא עם גופים ציבוריים אחרים הושיבה את הנתבעים כמו שהושיבה לא תוכל בכל עת למצוא ובכל שעה שכשרה בעיניה להטרידם משום בטענה פולשים אתם ולכו ,באשר תלכו -ואפילו לא בטענה ברי רשות אתם רשותם בטלה ולכו באשר תלכו ...העירייה אינה יכולה להתנער מן החובה ולהתנכר לאחריותה להציע לנתבעים מקום מגורים אחרים".

12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29

והגישה נגדנו משפט התובע צווי פינוי וסילוק יד ממספר משפחות כדי להעביר דרך אשר תפגע בכמה עשרות משפחות במקום" .הוועד עתר אפוא במכתבו לבטל מיד את צווי הפינוי וסילוק היד שהוגשו נגד התושבים ושלא לבצע פתרונות חלקיים בטרם נמצא פתרון כולל לבעיה.

30 31 32 33 34 35

ביתם בשכונה והן לתושבים הבוחרים להישאר בבתיהם הנוכחיים בשכונה.

36 37 38

במכתב מטעם וועד גבעות עמל מיום 5.3.54לראש עיריית תל אביב וחברי מועצת העיר (נספח 50 לבקשת האישור) צוין כי שר הפנים הודיע במכתבו מיום 17.11.53כי בדעתו להגיע לעיריית תל אביב ולהקים ביחד עם רשות הפיתוח וועדה לצורך פיתרון הבעיה .עוד צוין כי בפגישת הוועד עם ראש עיריית תל אביב מיום 21.12.53סוכם כי ראש העיר יזרז את הביצוע בנדון ,ואולם ,כך מציין וועד התושבים" :מה הופתענו שתוך כדי המשא ומתן פנתה העירייה בשמה ובשם חברי המועצה

במכתב נוסף מיום 7.1.55מאת וועד השכונה לוועדה לחקר שיכונם של תושבי גבעת עמל (צורף כנספח 70לבקשת האישור) שוב עתר הוועד למציאת פתרון ראוי ,הן לתושבים הבוחרים לוותר על

.19שנת -1955פרסום נהלים מטעם משרד האוצר למכירת נכסים

10מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו ביום 1.2.1955פרסמה המדינה (משרד האוצר -אגף הנכסים) קובץ הוראות כלליות למכירת נכסים (צורף כנספח 13לבקשת האישור). בסעיף 11לקובץ זה ,שכותרתו "מכירת נכסים תפוסים על ידי הדיירים" נקבע לאמור: "זכות קדימה ניתנה לדיירים ברכישת דירותיהם ,בכל מקרה בו מתקבלת בקשה לרכישת נכס מאת הקונה או קונים שאינם מחזיקים בנכס ,יש לפנות אל הדיירים ולשאול אותם אם הם מעוניינים לרכוש את הנכס בו הם מחזיקים .הפנייה אל הדיירים תעשה לפי הטופס אשר דוגמתו ניתנת בעמוד 17כנספח א להוראו זו ואשר תשלח בדואר רשום .אם הדיירים לא יביעו את הסכמתם תוך 30יום לרכוש את דירותיהם ,אפשר יהיה לנהל משא ומתן עם המבקשים".

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13

"דייר המחזיק במושכר ללא חוזה ויוכיח שהוא מחזיק במושכר לפני יום ,15.4.1953יערך אתו חוזה ללא קבלת "דמי היתר" וזאת על פי אישורו של מנהל המחוז או מנהל מטה הדיור".

14 15 16 17 18 19 20

בנוהל אשר פורסם ביום ( 1.4.1958צורף כנספח 14לבקשת האישור) ,וכותרתו "הוראות נוהל לקבלת דמי היתר בנכסים עירוניים של רשות הפיתוח" נקבע לאמור בסעיף 6א' שכותרתו "דייר ללא חוזה":

בדומה לפרסומים בעיתון "דבר" ,גם נוהל זה לא הובא לידיעתם ,כפי שעולה מהמשך פניותיהם בנושא לאחר פרסום הנוהל .יוער כי המבקשים טענו ,וטענתם זו לא נסתרה ,כי תושבי גבעת עמל לא נמנו על קוראי העיתון ,והוראות הנוהל לא הובאו לידיעתם ,כך שלא יכלו לפעול ליישום האמור בהן ולמימוש זכותם לרכישת הקרקע .על אף שבשלב זה כבר היו מאבקם בעיצומו שום גורם ממשלתי לא טרח ליידע אותם אודות האמור.

21 22 23 24 25 26 27 28 29

לתושבים.

30 31 32 33 34 35

.20שנות ה 60 -הסכם למכר קרקעות שכונת גבעת עמל לחברת דיור ב.פ .והתחייבות דיור ב.פ. לספק "דיור אקוויוולנטי" לתושבי השכונה שיפונו ביום ,25.2.60התקיימה ישיבה בעיריית תל אביב בהשתתפות סגני ראש עיריית תל אביב מר א. שכטר ,א .בויאר ,מר י .חלד ומר י .רבינוביץ (פרוטוקול הישיבה צורף כנספח 52לבקשת האישור) בה נדונה סוגיית תושבי גבעת עמל .משתתפי הישיבה עמדו מפורשות על כך כי התושבים התיישבו על הקרקע בהסכמת גורמי המדינה ויושבים במקום מזה כ 12 -שנים ,וכן צויינה ההבטחה שניתנה

מר שכטר ציין לאמור כי רשות הפיתוח מוכרת קרקעות תפוסות לקבלנים פרטיים ,אשר הגישו זה מכבר תביעות כנגד התושבים ,וכי ראש העירייה תבע מרשות הפיתוח "להפסיק מכירת הקרקעות בתחום תל אביב בכלל ובגבעת עמל בפרט עד לבירור הבעיה .בגבעות עמל תפוסים גם שטחים השייכים לעיריית תל אביב והמיועדים למגרשי ציבור .ברור כי לא נוכל לפנות את התושבים בטרם נוכל להמציא להם הצעה קונסטרוקטיבית". סגן ראש העיר ד"ר כדורי ציין לאמור כי:

11מתוך 67

36 37 38

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו "עלייתן של המשפחות על הקרקע נעשתה בהסכמתה הבלתי רשמית של העירייה...העירייה הגישה תביעות משפטיות נגד 23משפחות ...עשינו זאת בעיקר על מנת למנוע הפעלת חוק ההתיישנות...התושבים רוצים להשתקע במקום זה. רשות הפיתוח מתנגדת לכך כי הקרקע יקרה מאוד".

1 2 3 4 5 6 7 8 9

מר י .חלד ציין כי: "אין לשכוח כי האנשים נמצאים כבר 12שנה במקום וניתנה להם גם הבטחה מסוימת .עלינו לדרוש מרשות לפיתוח שתנהג במקרה זה כמו לעסק מסחרי".

10 11 12 13 14

מר בויאר ציין לאמור כי: "סבור כי רק על יסוד מסחרי אפשר לפתור את העניין .לשם כך יש לעודד חברה פרטית שיבטיחו לה אחוזי בנייה גבוהים יותר והקלות נוספות".

מר בויאר הציע לנקוט בפתרון שננקט בשכונת נורדיה ,שם לדבריו ,הבטיחו לחברה פרטית אחוזי בניה גבוהים והקלות נוספות ,מה שאיפשר לפתור בעיה דומה "על בסיס מסחרי" .להצעה זו הצטרף מר הלר.

15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37

לאמור כי הנהלת העיריה הדנה בשיקום שכונת גבעת עמל פנתה לרשות הפיתוח בבקשה שלא למכור את הקרקע בלי אישורה ,ביקשה כי תקויים התייעצות עם העירייה בנוגע לכל עסקה שיש

38 39

לכך השיב מר י .רבינוביץ' וציין: "ישנן שתי אפשרויות...מביע ספקות לגבי כדאיות הדרך השנייה כי החומר האנושי של גבעת עמל שונה מזה של נורדיה". בישיבה סוכם כי מר רבינוביץ ומר שכטר יזמינו את "בעלי הקרקעות במקום למו"מ בדבר שיקום השכונה .אם בעלי הקרקעות לא יסכימו לבוא בדברים עם חברה קבלנית". השכונה ,כאמור ,מעולם לא שוקמה ותחת זאת נמכרה ,מעל ראשי התושבים ,בשנת .1961 ביום 29.2.1960פנה ראש עירית תל אביב ,מר מרדכי נמיר ,למנהל הרשות לפיתוח במחוז הדרום (העתק המכתב צורף כנספח 16לבקשת האישור) בבקשה לעצור את מכירת קרקעות גבעת עמל ליושביהם: "...נמסר לי על ידי סגני מר א .שכטר כי רשות הפיתוח מוכרת מגרשים בתוך השכונות הנ"ל לבעלים פרטיים (במקרה הקונקרטי המדובר בגבעת עמל) בלא לבוא בדברים אתנו בכל הנוגע לתוכניותינו בדבר תכנון העיר ובינויה...אני פונה ,לכן, אליכם בתביעה להפסיק את מכירת הקרקע בתוך השכונות בכלל ובגבעת עמל בפרט ,עד לקיום בירור בינינו בדבר הדרך לשיתוף פעולה הכרחי בשטח זה". במכתבים נוספים מחודשים פברואר ומאי 1960מאת ראש העיר מר נמיר ומ"מ ראש העיר ,מר א. שכטר לרשות הפיתוח ולשר המשטרה (העתק המכתבים צורף כנספח 17לבקשת האישור) צוין

12מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו כוונה לבצע בגבולות שטח העירייה וכן ציינה כי תעשה כל שביכולתה כדי להגיע לפיתרון בעיית שיקום השכונה.

1 2 3 4 5 6 7

למפקח האזורי להודיע למחלקת ההנדסה על כל מקרה של הכנות לבנייה בלתי חוקית במקום". וכן הודגש במזכר מיום 22.4.60מאת סגן ראש העיר ,מר א .שכטר לסגן ראש העיר מר גולדשטיין (נספח 55לבקשת האישור) כי" :נתתי שוב הוראו להקפיד על השטח הזה ולאחוז ככל האמצעים העומדים לרשותנו נגד הבונים ,בלי נטילת רישיון ובניגוד לחוק".

8 9 10 11

ביום 10.10.1960התקיימה ישיבה בעניין גבעת עמל בעיריית תל אביב בה השתתפו מטעם העירייה סגן ראש העיר מר י .רבינוביץ' ,ד"ר כדורי ,מר אורן ,מר קרמוצקי ומר אפלבוים ,ומטעם סולל בונה ,מר כהן ומר בנימיני .בישיבה זו הסכימו הצדדים על מכירת קרקעות גבעת עמל לחברה לבנין ולעבודות ציבוריות "סולל בונה" ,וגיבשו את עיקרי הסכם המכר העתיד להיכרת. בסיכום הישיבה (צורף כנספח 18לבקשת האישור) צויין לאמור:

12 13 14 15 16 17

יצוין כי העירייה פעלה בשלב זה לביצוע פיקוח יתר על תושבי השכונה .וראו לדוגמא מכתב מיום 7.4.60מאת סגן ראש העיר מר שכטר למהנדס העיר ,אשר כותרתו" :פיקוח יתר בשטח גבעות עמל" (צורף כנספח 53לבקשת האישור); מכתב מיום 30.3.1960מאת סגן ראש העיר ,מר שכטר, מאת מנהל המחלקה לפיתוח ולנכסים (נספח 54לבקשת האישור) בו ציין לאמור" :נתתי הוראות

"העירייה קבלה לתשומת ליבה כי חברת סולל בונה בע"מ רכשה מהרשות לפיתוח את קרקעות ג'מוסין המזרחית...מתוך מגמה לעודד פעולות לחיסול משכנות עוני ושיפור העיר מסכימה העירייה לעזור למו"מ בביצוע מפעל השיכון על הקרקע הנ"ל כמפורט לעיל .1 :לאחוז בכל האמצעים העומדים לרשות העירייה לשם מניעת כל אפשרות בנייה ללא רישיון על הקרקע הנ"ל ונקיטת פעולות משפטיות נגד העבריינים .2 .להמשיך בגביית הארנונות מן המחזיקים בהתאם לשומה הקיימת עד לפינוים מן הקרקע .3 .במקרה של התנגדות בלתי סבירה מצד המחזיקים לפינויים להמליץ בפני הממשלה על הפקעת הקרקע לטובת סולל בונה . 4להמליץ בפני המוסדות המוסמכים על מתן הקלות בבניה בביצוע תכנית בנין עיר מאושרת". בסיכום הישיבה שנערך בחברת סולל בונה (צורף כנספח 19לבקשת האישור) צויין לאמור כי: "העירייה תדאג לכך שהתוכנית הנ"ל תאושר הן על ידי מוסדות התכנון שלה והן על ידי המוסדות המוסמכים הנוגעים בדבר .ייחתם חוזה בין העירייה וסולל בונה שבו בנוסף למפורט לעיל יכללו פרטי ההקלות בבנייה וההתחייבויות של הצדדים". מעיון בסיכום ישיבה זה עולה כי לא אוזכרה בה כלל אחריות החברה לבניית דיור לתושבים במקום ,וכל שצויין הינו אך עלויות אחזקתו של השטח וההוצאות הנדרשות לפינוי "הפולשים". באותו פרוטוקול (נספח )19נאמר: "הואיל והעירייה מעודדת פעולות לחיסול משכנות עוני ושיפור העיר ולאחר שסולל בונה רכשה מאת הרשות לפיתוח את קרקעות ג'מוסין הנ"ל ותאלץ להשקיע הוצאות מרובות הקשורות בפינוי הדיירים ,הריסת מבנים ,החזקה ופיתוח, מסכימה בזאת העירייה בתור פיצוי נאות לקשיים וההוצאות הנ"ל".

13מתוך 67

18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו בהמשך לכך ,ביום 7.11.1960התקבלה במינהל מקרקעי ישראל החלטה המתירה לרשות לפיתוח למכור 83.5דונם מקרקעות מתחם גבעת עמל (גושים 6107ו )6108 -לחברת "סולל בונה" (העתק ההחלטה צורף כנספח 2לתגובת המשיבות 1-2מיום ,13.7.16להלן :תגובת המשיבות .)1-2בסיום ההחלטה צוין לאמור: "הוחלט לאשר מכירת השטח לפי מחיר של 22.50ל"י לממ"ר...עבור כל השטח בממוצע ,מבלי לכלול את המכירה במסגרת ההסכם הכללי שנחתם עם החברה ובתנאי שישלמו 25%במזומן והיתרה בששה תשלומים ...בתוספת רבית והצמדה ובהנאי שהחברה תתחייב ותצהיר שהיא מכירה בזכות הדיירים במקום שאם ירצו יוכלו לקבל דיור בשיכונים שייבנו" (הדגשות הוספו -מ.א.ג.).

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13

המדינה בטרם חתימת חוזה זה ,וטענת המבקשים ,ההסכם נערך בניגוד לנוהלי רשות הפיתוח, ובמחיר נמוך ממחיר השוק (סעיף 87לבקשת האישור).

14 15 16 17 18

ביום 24.2.61נחתם הסכם למכירת קרקעות גבעת עמל בין רשות הפיתוח לבין חברת "דיור ב.פ. בע"מ -חברה פרטית מוגבלת במניות" ,חברת בת של חברת סולל בונה (להלן :דיור ב.פ( ).ההסכם עם ב.פ .צורף כנספח 20לבקשת האישור; להלן :הסכם .)1961יצוין כי לא נערך כל מכרז של

מטרת ההסכם הוגדרה בסעיף (4א) כדלקמן" :מטרת העסקה :רכישת קרקע למטרת הקמת שיכונים ומבנים אחרים". הסכם זה כלל הכרה של הצדדים בזכויותיהם של תושבי גבעת עמל למגורים ולשיכון בקרקעות גבעת עמל ובהתאם לכך התחייבות מפורשת ובלתי חוזרת של דיור ב.פ .לפעול למימוש זכותם של תושבי גבעת עמל לדיור חלופי אקוויוולנטי בדרך של שיכונם בבניינים שתקים דיור ב.פ .על קרקעות גבעת עמל: כך צויין לאמור במבוא להסכם: "...והואיל וקיימים על הנכס בניינים ומבנים ארעיים אחרים התפוסים ע"י דיירים ו/או מחזיקים ללא כל זכות חוקית (להלן המשתכנים) ,והואיל והרוכש ביקש מאת המוכר למכור לו את הנכס על מנת להקים עליו שיכונים ומבנים אחרים והואיל והרוכש מצהיר כי הוא מכיר בזכותם של המשתכנים לקבל דיור אקוויולנטי בשיכונים שיבנו על ידו על הנכס ,במידה יירצו בכך."... (הדגשה הוספה – מ' א' ג'). במסגרת ההסכם התחייבה הרוכשת להגיש לוועדת בניין ערים תכנית בניה מפורטת של הבניינים שייבנו על המקרקעין ,לעשות את כל הפעולות הנדרשות לשם קבלת אישור בניה ולסיים את עבודות הבנייה תוך 5שנים מיום אישור התוכנית (סעיף 4א להסכם). ובהמשך ,בסעיף 6להסכם צוין כי הרוכש ,דיור ב.פ ,.מודע לכך שישנם מחזיקים בקרקעות "בזכות או שלא בזכות" ,ובהמשך שוב הודגשה חובתה של דיור ב.פ .לשיכון המתיישבים בבניינים שיוקמו על ידה על קרקעות גבעת עמל: 14מתוך 67

19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו ".6א .חזקה :המוכר העמיד את הנכס לרשותו ולהחזקתו המלאה של הרוכש מיום 7.11.60והרוכש מצהיר כי קיבל ומחזיק בנכס מאותו יום .ידוע לרוכש שיש מחזיקים בנכס בזכות או שלא בזכות והוא קונה את הנכס כמות שהוא ואין כל המוכר כל חובה לפנות את הנכס עבור הרוכש ו/או לשאת בהוצאות הקשורות בפינוי הנכס. ב .הוסכם במפורש בין הצדדים כי הרוכש מתחייב לתת למשתכנים ,דיור אקוויוולנטי בבניינים או השיכונים שיוקמו על ידו על הנכס במידה וירצו בכך". יצוין כי בסעיף .4ג( )1הודגש כי התחייבות הרכוש בסעיף .6א.הינה תנאי יסודי, ואי קיומה יקים למוכר זכות לביטול ההסכם". התמורה שנקבע כי הרוכש ישלם בעבור הקרקע הייתה 1,877,130ל"י ,לפי חישוב של 22.5ל"י לכל ממ"ר (ראו סעיף 7להסכם) .בסעיף 8להסכם נקבע לאמור: "החל מיום קבלת החזקה כאמור בסעיף :6 א .אחראי הרוכש כלפי הממשלה וכן כלפי כל רשות ,גוף או איש על עבירה או נזק כל שהם שייגרמו או קנס או פיצויים שיוטלו עקב או כתוצאה מפעולות הפיתוח, מהבניה על הנכס ,הנהלתו והשימוש בו ,ומכל הפעולות אחרות בנכס ועל המוכר לא תחול כל אחריות בקשר לכך. ב... . ג .במקרה והמוכר יחוייב לשלם כל סכום שהוא כתוצאה מהעילות האמורות, מתחייב הרוכש להחזיר למוכר כל סכום ששולם על ידו ,כולל הוצאות משפט ,שכר טרחת עו"ד המגיעים בקשר לכך ,וחשבון שיוגש לרוכש ע"י המוכר בקשר להוצאות אלו ,ישמש הוכחה מספיקה לנכות הסכום ששולם ,בתנאי מוקדם ,שהמוכר חייב להודיע בהקדם האפשרי לרוכש על כל דרישה או תביעה כזו כדי לאפשר לו להגן על זכויותיו". סעיף 14א .מוסיף וקובע במפורש כי ככל שדיור ב.פ .תרצה להעביר זכויותיה ו/או חובותיה בהסכם זה לאחר ,היא תידרש להסכמתה מראש ובכתב של הרשות לפיתוח: "הרוכש מתחייב שלא להעביר את זכויותיו או התחייבויותיו לפי הסכם זה או כל זכות או התחייבות הנובעים ממנו ,לאחר או לאחרים בשלמות או באופן חלקי ,בלי הסכמת המוכר מראש ובכתב כל עוד הוא לא נרשם על שמו". להבטחת התחייבויות דיור ב.פ .נרשמה לטובת רשות מקרקעי ישראל משכנתא אשר בהמשך עב רה ונרשמה על זכויות דנקנר השקעות לאחר ההתקשרות בין דיור ב.פ .לדנקנר השקעות (סעיף 83לבקשת האישור; פסקה 11לתגובה הראשונית מטעם משיבות .)1-2

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35

במועד החתימה על ההסכם התגוררו במתחם כ 120 -משפחות ורוב הנכסים שנכללו בהסכם נרשמו ע"ש דיור ב.פ .בשנת ,1966כאמור בהוראת ההסכם (ראו סעיף 10לתגובת המשיבות .)1-2 מאותו מועד החלו להצטרף משםחות נוספות למתחם (אולי בשל ההבטחה לקבלת דיור ,ואולי כחלק מההתרחבות הטבעית) ,אולם באותו שלב מדובר היה במשפחות המקור שהגיעו בשנת 1949 בהוראת הרשויות.

36 37 38 39 40 41

ביום ,24.11.61כשנודע לתושבים דבר ההסכם ,הם פנו לרשויות ומחו על עריכת הסכם "מעל לראשיהם" ,ולמעשה מכירת זכויותיהם מכוח אותה הבטחה של בן גוריון ,בה הכירו הרשויות

42 43

15מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו במסגרת ההסכם ,לאחרים .הממונה הארצי על המכירות במינהל מקרקעי ישראל ,השיב להם במכתב שנועד להרגיע את חששותיהם (מכתב מיום 6.12.61נספח 21לבקשת האישור): "הריני להודיעך שחב' סולל בונה רכשה מאיתנו חלקות קרקע שונות בגבעת עמל והתחייבה לתת למשתכנים דיור אקוויוולנטי בבנייני שיכונים שיוקמו על ידה במידה וירצו בכך".

1 2 3 4 5 6 7 8

נראה היה שבחלוף קצת יותר מעשור ,מהבטחתו של בן גוריון ,סוף סוף זכו תושבי גמעת עמל להכרה בזכויותיהם .אולם ,כפי שיובהר עוד להלן ,הבניה במתחם לא יצאה אל הפועל והמדינה אף בחנה אפשרות לביטול ההסכם עם דיור ב.פ .ואולם מסיבות שונות נמנעה מלעשות כן.

9 10 11 12

.21שנים -'69 -'61התנערות המדינה ודיור ב.פ .מהתחייבותן לספק "דיור אקוויוולנטי" ,הגשת תביעות משפטיות כנגד תושבי השכונה ,וביצוע צווי הריסת מבנים בשכונה: חודשים ספורים לאחר חתימת הסכם 1961ומכירת השטח לדיור ב.פ .בו הוסכם כי תושבי גבעת עמל יזכו לדיור אקוויוולנטי ,החלה עיריית תל אביב בהריסת בתים בשכונה .כך עולה ממזכר מיום , 30.7.61מאת מנהל המחלקה לפיקוח בעיריית תל אביב אל מר רבינוביץ ,סגן ראש העיר (צורף כנספח 57לבקשת האישור)..." :בוצעה הריסת 2מבנים ...לפעולה זו גויסו 14מפקחים

13 14 15 16 17 18

מענפים שונים...כן הוזעקה המשטרה שאסרה...את המפריעים".

19 20 21 22 23 24 25 26 27

כלומר ,המדינה בשלב זה לא התכחשה להתחייבויותיה.

ביום ( 17.12.61לאחר קבלת מכתב הממונה נספח ,)21פנה ועד התושבים במכתב למבקר המדינה (צורף כנספח 58לבקשת האישור) בו ביקש להבין מדוע נדחתה פנייתם לרכישת הקרקע ,האם התקיים מכרז כדין ,ומה התנאים שסולל בונה התחייבה כלפי המשתכנים בדיור אקוויוולנטי. בתשובה לכך השיב מנהל האגף לבעלות ולרישום של מנהל מקרקעי ישראל במכתב מיום 28.12.61 (צורף כנספח 59לבקשת האישור) כי" :התחייבה החברה הרוכשת לתת למשתכנים דיור אקוויוולנטי בבניינים שיבנו על ידה ,במידה וירצו בכן ...כמוסבר לעיל לא היה מקום למכרז במקרה זה". במכתב התשובה מיום 5.2.62מאת מבקר המדינה לוועד התושבים (צורף כנספח 60לבקשת האישור) ,צויין לאמור ,כי: "תוך בירור תלונתכם נודע לנו ,כי למשתכנים במקום אין זכויות משפטיות לגבי הדירות המוחזקות על ידיהם ,מאחר ולא נעשו חוזים איתם וגם לא שילמו שכר דירה ודמי חכירה .אבל גם נודע לנו שלמרות המצב הזה נקבע עם חברת "סולל בונה" ,לה נמכרו החלקות וחלקי חלקות בגושים 6107ו ,6108 -שתדאג לדיור אקוויוולנטי לאלה המשתכנים שירצו בכך ,כשהמשא ומתן בקשר לערך הדירות המיועדות להריסה וערך הדירות שהמשתכנים ירצו לקבל ייעשו ישירות בין החברה לבין המשתכנים הנוגעים בדבר .לאור האמור לעיל אין אנו יכולים למצוא דופי בכך כי השטח הנדון נמכר לחברה במקום למכור חלקות נפרדות למשתכנים, 16מתוך 67

28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו בייחוד כשמדובר בשטח הדורש תכנון ופיתוח בהיקף רחב .עצם העניין שהשטח נמכר לחברה ללא מכרז ישמש חומר לביקורת משרדנו". במקביל ,שוגרו לתושבי גבעת עמל עשרות מכתבי דרישה לסילוק יד באמצעות ב"כ עו"ד פריאור (נספח 22לבקשת האישור) בזו הלשון: "בשם מרשתי -מנהל מקרקע* ישראל וחברת דיור ב.פ .בע"מ הנני לפגות אל כבודו כדלקמן: מרשתי הנן הבעלים של חלקה מגוש . 6107/8כבודו תופס את החלקה הנ"ל השייכת למרשותי מתון השגת גבול וללא כל זכות חוקית .לפיכן נדרש כבודו לסלק את ידו מהשטח אותו תפש ללא כל זכות חוקית ולפנותו מכל אדם וחפץ על מגת לאפשר למרשותי להחזיק בהתאם לזכותם .אם לא יסלק כבודו ידיו מהשטח, כאמור ,תון 14יום מתאריך מכתב זה יאלצו מרשותי לתבוע סילוק יד כבודו מהשטח באמצעות בית המשפט וגן יתבעו מרשותי פיצויים על הנזקים שנגרמו ונגרמים להן כתוצאה מתפישת השטח והשימוש על ידי כבודו וכתוצאה מכן שכבודו מנע ומונע מרשותי את ההנאה מהשטח השייך להן .מרשותי מביעות תקוותן שכבודו ייענה להתראה זו וימנע מהן לפנות לבית המשפט פנייה העלולה לגרום לכבודו הוצאות מרובות". המבקשים טוענים כי עו"ד פריאור ייצג הן את עיריית ת"א ,הן את מנהל מקרקעי ישראל ,כמו גם מר צבי אברמוביץ' ,יזם פרטי שהיו לו קרקעות בשטח (סעיף 89לבקשת האישור). במכתב מיום 24.9.62מאת עו"ד קניג ,ב"כ תושבי גבעת עמל ,אל מר י .וייץ ממנהל מקרקעי

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22

ישראל (צורף כנספח 61לבקשת האישור) ,קבל עו"ד קניג על כך כי מצד אחד הבטיחה החברה רוכשת הקרקע לדאוג לדיור לתושבים ומצד שני היא תובעת את סילוק ידם ,וכן צויין כי התביעות כנגד התושבים מוגשות ע"י אותו עורך דין בשם הרשות לפיתוח ובשם ב.פ .דיור: "מרשי הסתמכו על החוזה הנ"ל [הסכם -1961מ.א.ג ].וניסו לבוא במשא ומתן עם החברה הנ"ל ,אולם ללא כל תוצאות .החברה הנ"ל לעולם לא הציעה דיור אקוויוולנטי ,לא בבניינים ולא בשיכונים בשטח ,ולא בכל מקום אחר .במקום הצעה כזו ,ניסו להשתמש במשטרה ולבסוף בבית המשפט...כאשר הוגשו משפטי פינוי ו/או סילוק יד על ידכם ממש זה מפליא אותנו מאוד מאוד."...

23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33

האישור) כי אנשי "סולל בונה" פינוי זה מכבר מהקרקע כ 43 -משפחות וכי לאחר מכן מצויות על השטח כ 180 -משפחות.

34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44

בישיבה שהתקיימה ביום 23.6.1963בהשתתפות סגן ראש העיר ,מר י .רבינוביץ ,נציגים מ"סולל בונה" והאדריכלים גב' אורבוך ומר ברון צויין (פרוטוקול סיכום הישיבה צורף כנספח 62לבקשת

ביום 27.5.63פנו שוב תושבי גבעת עמל אל סגן ראש העיר ויו"ר ועדת בנין ערים ,מר י .רבינוביץ (העתק המכתב צורף כנספח 63לבקשת האישור) ובו ביקשו כדלקמן: "בהסכם המכירה בין החברה לבין המנהל התחייבה החברה לתת למשתכנים דיור אקוויוולנטי בשטח ,דבר שהחברה מסרבת לעשותו .לאור הנזכר לעיל מבקשים משתכני המקום מכבודו לא לאשר לחברה הנ"ל שום תכנית בניה על השטח הנ"ל כל עוד מסרבת החברה לדון עם המשתכנים בהתאם להתחייבותה בהסכם המכירה בינה לבין המנהל בנוגע לדיור משתכנים".

17מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו בנסיבות אלה הגביר ועד תושבי גבעת עמל את פעילותו הציבורית ובתוך כך פנה לגורמי ממשל רבים בבקשה לסייע לתושבי גבעת עמל לשמור ולממש את זכויותיהם בביתם .מכתביהם של אישי ציבור שונים לפנייתם של ועד תושבי גבעת עמל בשנים ,1962-1965מעלים כי הכל התכחשו לזכוי ותיהם ,חלקם של הגורמים הללו הודיע כי הנושא אינו בטיפולם ,חלקם הודיע כי הפנה המכתב למנהל מקרקעי ישראל להמשך טיפול ,אך לא השיבו תשובה נוספת ,ואחרים אמרו שאינם יכולים להתערב כיון שהעניין מצוי בערכאות .בחרתי להביא מספר דוגמאות הממחישות את רוח הדברים (פניות התושבים ומכתבי התגובה צורפו כנספחים .)25 -24

1 2 3 4 5 6 7

ביום ,2.9.62משיב לתושבים שר החקלאות דאז ,מר משה דיין ,כותב שביקש את התייחסות המינהל וכי המינהל הבהיר לו כי חברת סולל בונה התחייבה (בהסכם )1961לתת לתושבים דיור אקוויוולנטי .מר משה דיין מסיים כך את מכתבו" :אינני מבין לכן את המשפט במכתבכם –

8 9 10 11

"מתנכרים להסכם המכירה שעליו חתמו" – אני מציע כי תבררו תלונותיכם נגד סולל בונה עם מינהל מקרקעי ישראל ,מר י' ויץ" .היינו ,השר מפנה את התושבים למינהל ,אותו מינהל המגיש תביעות פינוי כנגדם .ביום ,21.7.63משיב לפניית התושבים מנהל לשכת שר השיכון כך" :הננו להודיעכם כי פתרון הבעיות שהעליתם במכתבכם אינו בסמכותו של שר השיכון .משרדנו מטפל כעת בהצעת חוק למשכנות עוני ולאחר קבלת החוק ע"י הכנסת ,יובטחו זכויותיהם של תושבי שכונות העוני"; דוד בן גוריון עצמו ,לאחר שפרש מתפקידיו ,משיב להם ממקום מושבו בשדה

12 13 14 15 16 17

בוקר (מכתב מיום ,)13.3.65כך" :לצערי איני יכול לעזור לכם כי אני גר רחוק מכל המשרדים והחברות .גם איני משתתף בפועל בעבודת הכנסת .אבל אני מעביר העתק מכתבכם למנהל מקרקעי ישראל ,בבקשה לברר תלונתכם .ויכתוב לכם" .חבר כנסת ש' פרלשטיין העלה בכנסת שאילתא בעניין לשר השיכון ,אך האחרון השיב כי העניין אינו בסמכות משרדו ,אלא בסמכות מינהל מקרקעי ישראל.

18 19 20 21 22 23 24 25 26

על אף התחייבות דיור ב.פ .למציאת דיור חלופי אקוויוולנטי לתושבי גבעת עמל ,ובסתירה לכך, זמן לא רב לאחר מכן החלה דיור ב.פ .לשלוח לתושבי גבעת עמל מכתבי דרישה לסילוק יד באמצעות בא כוחה עו"ד פריאור (ראו מכתבים אשר נשלחו בשנים 1962-1963לתושבי השכונה- צורפו כנספחי 22לבקשת האישור) .כך ,לדוגמא ,צויין במכתב למר וגב' טעוני מיום :11.4.62 "בשם מרשתי -מנהל מקרקעי ישראל וחברת דיור ב.פ .בע"מ הנני לפגות אל כבודו כדלקמן :מרשתי הנן הבעלים של חלקה...במגוש . 6107/8כבודו תופס את החלקה הג'יל השייכת למרשותי מתון השגת גבול וללא כל זכות חוקית .לפיכן נדרש כבודו לסלק את ידו מהשטח אותו תפש ללא כל זכות חוקית ולפנותו מכל אדם וחפץ על מגת לאפשר למרשותי להחזיק בהתאם לזכותם .אם לא יסלק כבודו ידיו מהשטח, כאמור ,תוך 14יום מתאריך מכתב זה יאלצו מרשותי לתבוע סילוק יד כבודו מהשטח באמצעות בית המשפט וכן יתבעו מרשותי פיצויים על הנזקים שנגרמו ונגרמים להן כתוצאה מתפישת השטח והשימוש על ידי כבודו וכתוצאה מכך שכבודו מנע ומונע מרשותי את ההנאה מהשטח השייך להן .מרשותי מביעות תקוותן שכבודו ייענה להתראו זו וימנע מהן את ההכרח לפנות לבית המשפט פנייה העלולה לגרום לכבודו הוצאות מרובות".

18מתוך 67

27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו במקביל ,המשיכה עיריית תל אביב במדיניותה להקשות את חיי התושבים בשכונה .כך ,במזכר פנימי של מחלקת מזכיר העיר של עיריית תל אביב -יפו מיום ( 16.6.65נספח 28לבקשת האישור) הבהיר כי מטרת העירייה הינה לגרום לתושבים לחוש בלתי רצויים: "במשך שנים הוגשו משפטים ע"י העירייה והרשות לפיתוח -בעיקר לשם הבטחת הבעלות על הקרקע מפני חוק ההתיישנות...הכוונה איננה לפנות את האנשים אלא לתת להם את ההרגשה שאינם בעלי הקרקע וכי הבעיה לא מצאה פתרון ע"י שכיחה או התיישנות".

1 2 3 4 5 6 7 8

.22בג"ץ סרבי בשנים 1965 -1964הגישו מינהל מקרקעי ישראל וחברת דיור ב .פ .תביעות בבית משפט השלום לפינוי ולסילוק יד נגד 6משפחות המתגוררות בשכונת גבעת עמל ב' אשר סירבו להתפנות (ת"א 18366/65ות"א .)22776/64את התביעות יזמה חברת דיור ב.פ ,.והמינהל הצטרף אליהן כתובע

9 10 11 12

(היות ובאותה עת הבעלות על-פי-דין בקרקע טרם הועברה ממנו לחברת דיור ב.פ .).בתביעות נטען כי המשפחות הנתבעות תפסו את הנכסים ללא זכות ונותרו להתגורר בהם ללא זכות בניגוד לרצון הבעלים .המשפחות טענו מנגד ,כי הן מחזיקות בנכסים כדין בתוקף הרשות שניתנה להם עוד בעת עלייתם על הקרקע.

13 14 15 16 17 18

לבטל את תביעות הפינוי האמורות שהוגשו נגדן ,וכן עתרו לצוות על המינהל להגיש תביעה נגד ב.פ .דיור לביצוע בעין של הסכם ( 1961ראו :בג"ץ 326/65שלמה סרבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, ירושלים ,פ"ד כ( ,)1966( 490 )2בעמ' ,493להלן בג"ץ שלמה סרבי).

19 20 21 22 23 24 25 26 27 28

לנדוי ,כב' השופט קיסטר וכב' השופט כהן) את טענת מינהל מקרקעי ישראל כי התושבים התיישבו על קרקע השכונה שלא ברשות והינם בבחינת פולשים ומסיגי גבול .בית המשפט הכיר בכך שההבטחה שניתנה לתושבים ע"י הממשלה בשנת 1949ובאה לידי ביטוי אף בהסכם -1961 הינה תקפה ומחייבת ומתח ביקורת על התנערות המדינה מקיום הבטחתה.

29 30 31 32 33 34

"ושנית -והוא העיקר -עילת הבקשה של העותרים נעוצה בהבטחה שניתנה למפוני מנשיה בשעתו ,אחרי העברתם לג'מוסין .על הבטחה זו מעידה ההודעה הממשלתית שהוזכרה לעיל .בעיקרם של דברים אומרת העתירה שעל המינהל, כרשות ציבורית ,חובה על-פי המשפט הציבורי ,לכלכל את צעדיו כך שלא תופר

35 36 37 38

לאחר שהוגשו תביעות אלה ,הגישו המשפחות עתירה ,בה ביקשו לצוות על מינהל מקרקעי ישראל

לבקשת המשפחות הוציא בית המשפט צו-על-תנאי ,בו נדרש מינהל מקרקעי ישראל להראות טעם ,מדוע לא יגיש תביעה נגד דיור ב.פ .לבצוע בעין של הסכם ,1961ומדוע לא יבטל את תביעות סילוק-היד שהוגשו נגד העותרים (ת"א 18366/65ות"א )22776/64או יבקש למחוק את שמו כתובע מתביעות אלה (ראו בג"ץ שלמה סרבי ,בעמ' .)494 ביום 23.5.66ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון ,ובו דחו שלושת שופטי ההרכב (כב' השופטים

וכך מציין כב' השופט לנדוי ,בעמ' 494לפסק הדין:

19מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו ההבטחה אשר ניתנה לעותרים על-ידי השלטונות .הבטחה זו משתקפת בהסכם בין המשיב ובין חברת דיור ב' פ' בע"מ ,שם התחייבה החברה להמציא למשתכנים "דיור אקויולנטי" .בקשת העותרים ,שהמשיב יחויב לעשות למען בצוע ההתחיבות החוזית ההיא באה ,איפוא ,בעקיפין לתת תוקף להבטחה המקורית של השלטונות. נראו לי שקובלנה מסוג כזה מקומה לכאורה בבית-משפט זה ,ואין לפטור את הענין בטענה שההסכם בין המינהל ובין החברה הקונה הוא הסכם מכירה פרטי ,ואף לא בטענה (שגם היא נטענה על-ידי ד"ר חשין) שההבטחה ,אשר ניתנה בשנת ,1949 היתה אקט מדיני גרידא ,שממנו אינן יכולות לנבוע שום תוצאות משפטיות".

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10

"המשיב טוען כי העותרים באים בדרישות מופרזות .אמנם אין לפנינו שום הערכה ואין לנו כל הוכחה על כך כי הדרישה הזו מופרזת ,אך אפילו נכון הדבר ,גישת המשיב וחברת דיור ב' פ' בע"מ לא ישרה בעיני ,מאחר ובתביעות הפינוי שהם הגישו נגד העותרים ,לא הודו בזכותם של העותרים לקבל שיכון אקוויולנטי ומתקבל הרושם כי אין הם רואים בם אלא טרדנים ומה שמציעים להם הינו כתורת חסד".

11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23

כב' השופט כהן ציין אף הוא (בעמ' ,)503כי: "זאת ועוד :מחומר הראיות המונח לפנינו עולה בעליל שאין כל חילוקי דעות בין המשיב ובין החברה בדבר אותן טובות-ההנאה שיש להעניקן לעותרים על-פי ההסכם שביניהם .גם המשיב וגם החברה מודים בפה מלא שחייבים הם לשכן את העותרים ,ואין הם זוממים להשתמש ממילוי חבותם זו .ההבדל בינם לבין העותרים הוא ,שלפי גירסתם של המשיב והחברה ,הם ולא העותרים יקבעו מהו הדיור החלוף או הפיצוי הסביר וההוגן לתתו לעותרים ,ואין הם חבים לתתו אלא לאחר מתן פסק-הדין של סילוק-יד העותרים...אוסיף עוד ואומר שמנקודת ראות ההסכם עצמו ,יש לה לגירסתם של המשיב והחברה על מה להישען ,שהרי החכרה לא קיבלה על עצמה אלא התחייבות להעמיד לרשות המפונים מן המבנים שייהרסו ,דיור חלוף במבנים החדשים שהיא תקים על אותה הקרקע :ופשיטא שאין היא יכולה להרוס את המבנים הקיימים ולהקים מבנים חדשים ,כל עוד לא פונו התושבים מבתיהם תחילה .ואולם נראו לי שאם אין בהסכם ההוא משום עילת תביעה בידי העותרים ,על-כל-פנים יש בו ,לכאורה ,משום ראיה בידיהם שאין הם מסיגי-גבול .אמת נכון הדבר שבהקדמה להסכם מדובר על שני סוגי חושבים, "דיירים" מכאן "ו/או מחזיקים ללא כל זכות חוקית" מכאן; אבל לגבי שני הסוגים הללו גם יחד מצהירה החברה כי היא מכירה בזכותם "לקבל דיור אקוויולנטי בשיכונים שייבנו -על הנכס ,במידה וירצו בכך" ,והתחייבה לתתו להם; ובהעדר ראיה לסתור ,יש לראות בהצהרה ובהתחייבות אלו משום ויתור מראש על ההבחנה בין המחזיקים בזכות לבין המחזיקים שלא בזכות ,שהרי כאלה כן אלה התחייבה החברה לשכן בבניניה ,אם רק ירצו בכך .ברם ,אם נכונות הן טענותיהם העובדתיות של העותרים בעתירתם -ולא באה עליהן הכחשה בתשובת המשיב -ולאור לשון ההודעה לעתונות שפורסמה עוד בשנת 1949מטעם משרד ראש הממשלה והמובאת בפסק-דינו של חברי ,השופט לנדוי ,מסתבר שהעותרים לא עלו על הקרקע באורח בלתי-חוקי וללא רשות ,כי אם יושבו או התיישבו שם "בהסכמת המוסדות המוסמכים"; ומאחר והאדמות הללו הוקנו ,עם תוקף למפרע ,לאפוטרופוס לנכסי נפקדים ,הרי מה שנעשה בהסכמת המוסדות המוסמכים ,יש לכאורה לראותו

24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50

ואף כב' השופט קיסטר מציין (בעמ' 499-500לפסק הדין):

כן הוא מדגיש (בעמ' ,)501כי: "העותרים זכאים לכך כי קביעת הדיור האקוויולנטי תיעשה על-ידי רשות הפועלת בדרך שיפוטית או מעין שיפוטית ,היינו :לא על-ידי אינטרסנטים או גופים שיש להם נגיעה בענין ,ולא בדרך שרירותית כאילו היתה זו מתת-חסד הניתנת להם, אלא על-ידי בירור ושמיעת הוכחות ושיקול-דעת מתאים".

20מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו כאילו נעשה ברשות הבעלים .הוא האפוטרופוס .לא רשות הפיתוח ולא המשיב התיימרו לרכוש לעצמם ,או להעביר לזולתם ,את הקרקע הנדונה אלא ככפוף לרשות ולהתחייבות שניתנו למשתכנים שיושבו עליה כאמור ,והעותרים ביניהם. מכאן שטענת המשיב והחברה כאילו העותרים הם מסיגי-גבול ,לכאורה מופרכת היא; ואם לתביעת סילוק-היד אין עילה זולת זו בלבד ,חוששני שדינה להיכשל". עם זאת ,בסופו של יום נקבע בדעת רוב (כב' השופטים לנדוי וכהן כנגד דעתו החולקת של כב' השופט קיסטר בסוגיה זו) ,כי אין יסוד לדרישת העותרים שהמשיב יגיש נגד החברה הקונה (דיור ב.פ ).תביעה לביצוע בעין ,ולא ישתף פעולה עם החברה בניהול תביעת סילוק-היד .נקבע כי אין

1 2 3 4 5 6 7 8 9

למינהל עילה להגשת תביעה לביצוע בעין כנגד חברת דיור ב.פ ,.משום שהתחייבות החברה לפי הסכם 1961היא לתת למשתכנים דיור אקוויוולנטי בבניינים או בשיכונים שיוקמו על-ידו על הנכס ,במידה וירצו בכך .היות והחברה טרם הקימה על האדמה התפוסה על ידי תושבי השכונה בניינים או שיכונים חדשים ,והיות והיא לא תוכל לעשות כן כל עוד התושבים יושבים על הקרקע,

10 11 12 13

אזי תביעה לביצוע בעין נגד החברה צפויה לכישלון ,ולכן אין לחייב את המינהל להגיש תביעה מעין זו.

14 15 16 17 18

התביעות לסילוק-יד על-פי הבטחות שניתנו להם בעבר ,הרי שוכלו להתגונן בטענות אלו בפני התביעות בבית-משפט השלום ,ובכלל זה גם בטענות שיסודן בהפרת חובה ציבורית על-ידי המשיב .לפיכך ,בסיום פסק הדין בוטל הצו על תנאי שניתן (ראו בפסק דינו של כב' השופט לנדוי, עמ' .)494-495כב' השופט כהן הוסיף וקבע (בעמ' 503לפסק הדין): "גם אני בדעה שההסכם ההוא אינו ,מבחינת העותרים ,אלא RES INTER ALIOS ACTAואין הם זכאים לתבוע על-פיו ,לא בהליכי סילוק-יד ולא בעתירתם לבית-משפט זה .ואין נפקא מינה לענין זה אם הם תובעים זכויותיהם על-פי הסכם זה במישרין מן המשיב (העומד עתה בנעלי רשות הפיתוח) או מן החברה או משניהם ,או אם מנסים הם לכפות על המשיב שיתבע מן החכרה ביצע ההסכם בעין; שהרי ממה נפשך -אם זכויות הן הניתנות למימוש בתוקף ההסכם, יממשון נא בבית-משפט מוסמך; ואם אינן ניתנות למימוש ,אף בית-משפט זה לא יוכל לעזור".

19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31

יצוין כי כב' השופט קיסטר ,בדעה חולקת ,קיבל את עמדת המשפחות וקבע כי: "נראו לי כי צודקים העותרים בדרשם בעתירתם כי המשיב ,מינהל מקרקעי ישראל ,לא ידרוש פינויים כל עוד לא נקבע סידור החלוף על-ידי המדינה ,ומאחר ועד כה לא נקבע הדבר ,נראו לי שעלינו לעשות את הצו-על-תנאי החלטי ביחס לאותו חלק מן העתירה בו מבקשים העותרים לצוות על המשיב לבטל את התביעה שהגיש נגדם או שלא יצרף את שמו לתביעות הפינוי שהגישה חברת דיור ב' פ' בע"מ .אלא-אם-כן התובעים בתביעה זו יודו בזכות העותרים לדיור אקוויולטי ויציעו או יבקשו מבית-המשפט לקבעו" (שם ,בעמ' .)502

32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42

כמו כן נפסק כי עניין הדיור האקוויוולנטי לעותרים צריך להיות נושא למשא-ומתן ביניהם ובין החברה ,בית-משפט לא יתן צו לנהל משא-ומתן .עוד נקבע כי אם יש לעותרים טענות צודקות נגד

נוכח פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין בג"ץ שלמה סרבי ,המשיכו התיקים בת"א 18366/65ות"א 22776/64להתנהל בבית משפט השלום. 21מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו בית-משפט השלום (כב' השופט ד"ר בייסקי) בפסק דינו מיום ( 8.11.66העתק פסק הדין צורף כנספח 85א' לבקשת האישור) דחה את התביעות ,היות ועילת התפיסה ללא זכות לא הוכחה. נקבע כי המשפחות הועברו לאותו מקום על-ידי שלטונות ההגנה ועירית תל אביב ,וכי לאחר מכן, בנובמבר ,1949אושרה זכותם לשבת שם בהודעה רשמית של משרד ראש הממשלה שפורסמה על- ידי לשכת העיתונות הממשלתית .עוד קבע בית משפט השלום כי "במשך כל השנים מאז 1947 ישבו הנתבעים על הקרקע והחזיקו בה בידיעה מלאה של הבעלים ,תחילה האפוטרופוס לנכסי

1 2 3 4 5 6 7

נפקדים ,לאחר מכן רשות הפיתוח ולבסוף התובע מס' - 1וכל זאת מבלי שהופנתה כלפיהם תביעה כלשהי ומבלי שהוטרדו".

8 9 10

המינהל ודיור ב.פ .ערערו על פסק דין זה ,וביום 13.6.68ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד"ר ח .ארליך ,אליו הצטרפו בהסכמה -כב' השופט ד"ר מ .גרשוני וכב' השופט מ. הרפזי (ע"א 19/67מנהל מקרקעי ישראל נ' ויקטור סרבי ,לא פורסם צורף כנספח 84לבקשת האישור) .בית המשפט המחוזי אישר את הממצאים העובדתיים שקבע בית משפט השלום וראה במשיבים בעלי רישיון לשבת על הקרקע ,רישיון שסיומו מותנה בהעמדת דיור אקוויוולנטי לרשותם ,כפי שנקבע בהסכם .1961לפיכך נטה כב' השופט ד"ר ארליך לכך ,שהדיון יוחזר לבית- משפט השלום ,על-מנת שיקבע הסדרים לעניין הדיור האקוויוולנטי ,ויצווה על סילוק-יד בנתון

11 12 13 14 15 16 17

לביצוע ההסדרים שייקבעו .אולם בסופו של דבר ,בסיומו של פסק הדין ,הגיע בית-המשפט המחוזי למסקנה שיש לאשר את דחיית התביעות ,היות והמערערות לא טענו כדבעי כעילה חלופית שהמשיבים יושבים על האדמה מכוח רישיון ושהרישיון בוטל.

18 19 20 21 22 23 24 25 26

הדיור האקוויוולנטי .משנקבע כי דיור ב.פ ,.שאותה עת לא הייתה אלא בעלת זכות שביושר בקרקע ,ידעה על הימצאם של המשיבים על הקרקע בעת שעשתה את ההסכם ,ולא זו בלבד אלא מחיר הקרקע נקבע בהתחשב בצורך לתת למשיבים פיצוי ,אם בעין ואם בכסף ,נובע מכך כי הדיור האקוויוולנטי אינו בבחינת חסד שיוענק למשיבים אלא זכות ,וכל עוד לא הועמד דיור כזה לרשותם אין לסלק ידם מן הקרקע: "...ממצאי העובדות של הערכאה הראשונה עומדים על יסוד איתן -יסוד משולש של ראיות :ראשית ,ההודעה הממשלתית מנובמבר ;1949שנית ,ובמשולב עם תוכן ההודעה הזאת ,התנהגותן של הרשויות שבבעלותן היתה הקרקע בזו אחר זו - האפוטרופוס לנכסי נפקדים ,רשות הפיתוח ומינהל מקרקעי ישראל; ושלישית, הוראותיו של הסכם המכירה שנעשה בין שתי המערערות בשנת .1961על ההודעה הממשלתית טען מר שרף וחזר וטען שאין לה כל ערך ראייתי ,שלא הוכח כי היא

27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית המשפט העליון ,אשר נדון בפני כב' הנשיא אגרנט וכב' השופטים מני ולנדוי (ע"א 219/68רשות הפיתוח מינהל מקרקעי ישראל ודיור ב.פ. בע"מ נ' ויקטור סרבי ,פ"ד כב( ,)1968( 851 )2להלן עניין ויקטור סרבי) .בפסק הדין מיום 9.12.68 נקבע כי בהוראות הסכם המכירה בדבר הדיור האקוויוולנטי שיש להעמיד לרשות המשתכנים ישנה ראיה לכך שהמינהל ראו במשיבים בעלי רישיון להחזיק במבנים עד למילוי התנאי בדבר

22מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו ניתנה מטעם הממשלה ושמכל מקום לא הממשלה היתה יכולה להתחייב אותה שעה ביחס לקרקע זו ,כי הרי הקרקע הוקנתה עוד קודם לכן לאפוטרופוס לנכסי נפקדים ,שלו קיום משפטי נפרד כ"תאגיד יחיד" .ביחס למקור הממשלתי שממנו יצאה הודעה זו ,אין לי מה להוסיף על נימוקיו המלאים של השופט ארליך המבוססים בעיקרם על כך שיש להעמיד את פעולותיה של רשות ציבורית (לשכת העתונות הממשלתית ומזכיר הממשלה שמסר את ההודעה לאותה לשכה) בחזקת כשרות .תוכן ההודעה ברור :בדעת השלטונות היה להבטיח למשתכני גבעת עמל ב' את זכותם לשיכון אחר ,וכל עוד לא נמצא שיכון כזה -את חזקתם במקום בו השתכנו ,מתוך שיקול ציבורי שאין להפקיר אנשים אלה שאיבדו את מקומות מגוריהם כתוצאה מן הפעולות המלחמתיות שקדמו להקמת המדינה .ואשר לטענה הפורמלית ,שלא הממשלה היא אשר היתה מוסמכת לומר את דברה ביחס לקרקע שהיתה מנכסי הנפקדים ,התשובה היא -וכאן מצטרפת חטיבת הראיות השניה להודעה הממשלתית -שהרשויות שביניהן עבר הקנין בקרקע נהגו כולן בפועל ברוח הודעה ז ו ,ולא באו אל המשיבים בכל תביעה ולא הטרידום ממנוחתם .הראיה העיקרית לזכות המשיבים היתה בהוראות הסכם המכירה ,בדבר השיכון האקוויוולנטי שיש להעמיד לרשות "המשתכנים" בגבעת עמל ב' .כפי שציין בית- המשפט המחוזי ,מונח זה ("משתכנים") כולל גם את אלה שנקראו שם בשם "דיירים" וגם את אלה עליהם נאמר שם כי הם "מחזיקים ללא כל זכות חוקית" (וראו דברי השופט כהן ב-בג"צ ,]5[ ,326/65ב-ע' .)504מכאן שחובת המערערת השניה לספק את השיכון האקוויוולנטי משתרעת גם על מבנים שהוקמו על-ידי "משתכנים" במרוצת הזמן ,עד לתאריך הסכם המכירה בשנת ,1961ולא רק על המבנים אותם מצאו במקום כאשר הועברו אליו לראשונה" (שם ,בעמ' .)855

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24

"הוראותיו של ההסכם בכתב [הסכם המכירה משנת -1961מ.א.ג ].המשקפות נכונה את עמדתה של רשות הפיתוח ,שהדריכה את עצמה בעליל על-פי אותה הבטחה ישנה שניתנה למשיבים בנובמבר .1949נוכל איפוא להניח גם הפעם לבעיה הידועה אם צד שלישי יכול להסתמך במישרין על הסכם שהוא לא היה צד לו ,כי כמו ב-ע"א 444/65הנ"ל ,שם ,]2[ ,ב-ע' ,679יש בהסכם זה לפחות ראיה לכך שאכן ראתה רשות הפיתוח במשיבים בעלי רשיון להחזיק במקומותיהם עד למילוי התנאי בדבר השיכון האקוויוולנטי ... .הרשיון לא בוטל עקב עשיית ההסכם למכירת הקרקע בין שתי המערערות -ושוב אין צורך לעסוק כאן בשאלה מה עלול להיות דינו של רשיון כזה ,שסיומו מותנה בתנאי ,לגבי מי שמקבל את הקנין שבדין בלי לדעת על קיום הרשיון .המערערת השניה אינה לעת-עתה אלא בעלת זכות ביושר ,וכפי שעולה מן ההסכם עצמו ,היא ידעה יפה על הימצא המשיבים על הקרקע שעה שעשתה את ההסכם; ולא זו בלבד אלא מחיר הקרקע נקבע בהתחשב עם הצורך לתת ל"משתכנים" פיצוי ,אם בעין ,בשיכונים שיוקמו על הקרקע על-ידי המערערת השניה ,ואם בכסף .דבר זה ברור גם הוא מן ההסכם עצמו וגם מעדותו של מר דגון (ע' 7בתיק .)22776/64מכאן שהשיכון האקוויוולנטי אינו כבחינת חסד שיוענק למשיבים אלא זכותם היא זאת ,וכל עוד לא הועמד שיכון כזה לרשותם אין לסלק את ידם מן הקרקע .זוהי המסקנה הנובעת מן הראיות שהובאו כתביעות אלה ואין בה כל סתירה למה שנאמר על-ידי בית-משפט זה בדעת הרוב ב-בג"צ ,]5[ ,326/65הנ"ל ,או ב-ע"א ( "297/66שם ,עמ' ;)855-856 הדגשות הוספו -מ.א.ג.).

25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49

ובהמשך:

יצוין כי בית המשפט העליון קבע כי שגה בית המשפט המחוזי בסיום פסק דינו עת קבע כי המער ערות לא טענו כראוי כעילה חלופית שהמשיבים יושבים על הקרקע מכוח רישיון ושהרישיון בוטל ,שכן בוצע שינוי חזית בהסכמה בעניין זה במהלך ניהול ההליך.

23מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו בסיום פסק הדין קבע בית המשפט העליון כי הדיון יוחזר לבית המשפט השלום ,אשר ידון בהתאם להסדר שהציע בית המשפט המחוזי בפסק דינו (בחלקו הראשון של פסק הדין בטרם הקביעה כי דין התביעות להידחות בשל אי העלאת טענת ביטול הרישיון כדבעי) ,ולפיו בית-משפט השלום יברר תחילה אם במקום דיור אקוויוולנטי בבניינים או בשיכונים שיוקמו מעדיפים המשיבים תשלום פיצויים .ככל שכן -יקבע בית-המשפט את סכום הפיצויים וככל שניתן ישים לבו לכך שאותו סכום צריך לאפשר למשיבים השגת דיור אקוויוולנטי .לא יסכימו המשיבים לכך, יקבע בית המשפט את הדיור האקוויוולנטי ,אשר יש להעמיד לרשותם של המשיבים בבניינים או

1 2 3 4 5 6 7

בשיכונים שיוקמו ,ולתקופת הביניים יקבע סידור חלוף ארעי וכן את אורך תקופת הביניים שבין סילוק-היד לבין מסירת הדיור האקוויוולנטי .לאחר ביצוע האמור ייתן בית המשפט צווי סילוק יד כנגד המשפחות ,אך צווים אלה יבוצעו רק כנגד תשלום הפיצויים או כנגד העמדת סידור חלוף ארעי אקוויוולנטי לרשות המשפחות שיבחרו בכך (שם ,עמ' .)857בית המשפט העליון קבע אפוא

8 9 10 11

כי הערעור מתקבל ,והדיון יוחזר לבית משפט השלום אשר ינהג בהתאם להסדר שלעיל.

12 13 14 15 16 17

התביעות שבו אפוא לבית משפט השלום ,אשר בפסק דינו מיום ( 22.12.71צורף כנספח 85לבקשת האישור) קבע כי המשפחות זכאיות לפיצוי הן עבור הבתים והן עבור השטח שמסביב למבנים על כל הנמצא עליו (סעיף 16לפסק הדין) .כמו כן קבע בית המשפט את סכומי הפיצוי ואת טיב הדיור האקוויוולנטי לכל משפחה מבין המשפחות הנתבעות (בהתאם למספר הנפשות בכל משפחה) ,וכן קבע כי בכפוף להעמדת הפיצוי שנקבע יסלקו המשפחות את ידיהן מהנכסים שמחזיקות. .23בג"ץ שרעפי במקביל להליך בעניינו של ויקטוןר סרבי ,התנהל הליך נוסף בעניין משפחת שרעפי .ביום 29.12.66 ניתן פסק דין בע"א 297/66רחל ו-רחמים שרעפי נ' מינהל מקרקעי ישראל ו-דיור ב .פ .בע"מ, כ(( )1966( 821 )4להלן :עניין שרעפי) .באותו מקרה ,עתרו מינהל מקרקעי ישראל ודיור ב.פ. לסילוק ידם של הזוג שרעפי מקרקע בה החזיקו בשכונת גבעת עמל ,בטענה כי הינם מסיגי גבול. דייריו המקוריים של הנכס היו הורי אחד המערערים אשר פונו בשנת 1947ממקום מגוריהם במנשיה על-ידי העיריה וההגנה נוכח הפעולות המלחמתיות שהתנהלו במקום .אמנם המערערים

18 19 20 21 22 23 24 25 26

לא היו בין אלה שהועברו אישית משכונות הספר ביפו למקום מגוריהם הנוכחי ,אבל מתוך העדויות התברר כי אחד המערערים היה גר עם הוריו במנשיה והשתתף במלחמה ,ועם סיומה חזר לגור עם הוריו במקום מגוריהם הנוכחי (ראו בפסק דינו של כב' השופט קיסטר ,בעמ' .)827

27 28 29 30 31 32

לבקשת האישור) ובה צויין כי דיור ב.פ .תקיים התחייבותה לספק דיור אקוויוולנטי לתושבי השכונה: "ב"כ התובע :אני מבקש להצהיר שדיור תקיים את כל התחייבויות שנטלה עליה כלפי מינהל מקרקעי ישראל בדבר נתינת דיור אקוויוולנטי לתושבי המקום גם

33 34 35 36

במסגרת ניהול ההליך הוציא ב"כ חברת דיור ב.פ ,.עו"ד עו"ד פיגרבינסקי ,הצהרה אשר נחתמה לפני עו"ד אמנון סלומי ,אשר כותרתה "הודעה חשובה לתושבי גבעת עמל" (צורפה כנספח 64

24מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו במקרים שיהיה בידיה צו פינוי .התביעות באו רק כדי למנוע סחטנות וטענת התיישנות וכן כדי למנוע בניה ושינוי הסטאטוס קוו". בית-משפט השלום בתל-אביב בפסק דינו מיום ( ,29.3.65ת"א )13606/62הורה לבני הזוג לסלק- ידם מהשטח ,וכן חייב אותם לשלם 1,500ל"י כדמי שימוש בחלקה הנ"ל עד סוף שנת .1962 ערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי תל-אביב (ע"א )282/65נדחה בפסק דין מיום .27.2.66

1 2 3 4 5 6 7 8

והמסקנות המשפטיות הנובעות מהחלטת בית-המשפט בבג"ץ שלמה סרבי ,ולאור ההצהרה שניתנה על-ידי ראש הממשלה ד' בן גוריון בשנת -1949אין לראות בהם מסיגי-גבול .בית המשפט העליון דחה הערעור ברוב דעות (כב' השופט ברנזון ולנדוי וכנגד דעת המיעוט החולקת של כב' השופט קיסטר) ,בנימוק ולפיו המערערים אינם יכולים להסתמך על הצהרת ראש הממשלה משנת

9 10 11 12

1949משום שהיא לא הוגשה כלל לבית המשפט במסגרת ניהול ההליך ,לא שימשה ראיה במשפט ואין די בכך שהוגשה במסגרת בג"ץ שלמה סרבי .עוד נקבע כי משהוכיחו המשיבות (המינהל ודיור ב.פ ,).כי הן הבעלים של הנכס ,הוטל על המערערים הנטל להוכיח שניתנה להם רשות ישיבה בו על-ידי מי שהיה מוסמך לכך ומשלא הגישו כראיה את הצהרתו של ראש הממשלה הרי שלא הרימו הנטל הרובץ לפתחם .כמו כן נקבע כי אין בהסכם 1961שבין המשיבות (המינהל ודיור ב.פ).

13 14 15 16 17

בו התחייבה דיור ב.פ .לתת דיור חלופי למשתכני השכונה בבניינים שתקים במקום ,כדי להוות הודאה בזכות ישיבת המערערים בשכונה ,מה גם שלא הוכח ,כי המערערים הם דווקא מן הדיירים החוקיים במקום ,ולא מן המחזיקים ללא זכות חוקית .משכך ,כך נקבע ,בתור מסיגי- גבול חייבים המערערים לשלם דמי-שימוש ראויים.

18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35

"אנשים הגיעו למקום בשנת המלחמה תוך בהלה ומצוקה ולא הצטיידו בתעודות ואישורים שיוכיחו כי רובם הגיעו למקום בשנת .1949בשנת 1949הודיע מזכיר הממשלה דאז ,זאב שרף ,בשם ראש הממשלה ובשם הממשלה כולה כי תושבי ג'מוסין לא יפונו עד שהעברתם על ידי המוסדות תוצא לפועל .רשות הפיתוח כאמור ניצלה בהופעתה בבתי משפט את העובדה כי הדיירים מתקשים להוכיח בחינה

36 37 38 39 40

בני הזוג שרעפי ערערו לבית המשפט העליון .טענתם הייתה כי נוכח הקביעות העובדתיות

.24שנות השבעים -המשך הזנחת השכונה וכישלון תושבי השכונה להביא לשיפור המצב בהצעה לסדר היום של הכנסת מיום ( 28.6.72ראו נספח 9לבקשת האישור) נשא חבר הכנסת דאז יגאל הורוביץ דברים מעל בימת הכנסת ,בהם עמד על התנערות המדינה מתושבי גבעת עמל, הזנחתם וההתנכרות להם: "אדוני היושב ראש הצרכים החשובים והחיוניים היו בניית שיכון צמרת ואילו המחירים הגבוהים היו 3לירות למטר מרובע .זה היה המחיר שבו נמכרה הקרקע ב 1953לשיכון צמרת שנתיים לאחר פנייתם ובמחיר זה יכלו הדיירים דאז ודאילעמוד .אני סבור כי מה שהתרחש אז ונמשך עד היום מעיד כי תושבי גבעת עמל נחשבו על ידי רשות הפיתוח כאזרחים סוג ב' ,אשר אינם ראויים למה שראויים התושבים של שיכון צמרת .וילות נחשבו צורן חיוני למדינה .מתן דיור לתושבים מפונים לא נחשב צורך חיוני" (עמ' .)140 ובהמשך:

25מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו חוקית מתי הגיעו למקום .אבל נניח לרגע כי אכן הגיעו ב 1950-או ב 1951-ולא ב 1949האם זוהי סיבה לנשל אותם ממקום עליו ישבו במשך עשרים שנה בלי פיצוינאות .כאשר רשות הפיתוח| מעדיפה למכור את הקרקע לבניית וילות לאנשים פרטיים ,חלקם כאלה הקשורים עימה בקשר עסקי" (עמ' .)140-141

1 2 3 4 5 6 7 8 9

כמו כן ציין חה"כ הורוביץ בדבריו את העובדה כי המינהל מכר את האדמות ליועצה המשפטי של רשות הפיתוח דאז עו"ד צבי דרזנר: "חלק נכבד מהשטח בו מתגוררות חמש משפחות מתושבי גבעת עמל א' נמכר בשנת 1970על ידי רשות הפיתוח לעורך דין צבי דרזנר .עורך הדין דרזנר היה משך שנים עורך הדין של רשות הפיתוח ופעל מטעמה בבתי המשפט גם בעניין הקרקעות בגבעת עמל" (עמ' .)138

10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20

ישראל לפיה אין עורך הדין דרזנר יכול לייצג את רשות הפיתוח ,ועליו לחדול מהליכי ההוצאה לפועל ,ואולם אין כל התייחסות במכתב התגובה לעצם מכר הקרקעות לעו"ד דרזנר (המכתבים צורפו כנספח 44לבקשת האישור).

21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31

ציין הוועד כי" :מכל האמור לעיל עולה ברורות כי דיור ב.פ .משהה במכוון את הטיפול בעניינינו ועניין שיכול היה להסתיים לפני חודשים רבים עדיין לא מראו סימני תזוזה". לאחר שתושבי גבעת עמל פנו שוב במכתב מיום 3.5.76לראש עיריית תל אביב ,מר שלמה להט (צורף כנספח 67לבקשת האישור) ,ובו הלינו כי אין כל התקדמות במציאת פיתרון מטעם "סולל בונה" ,שלח מנכ"ל סולל בונה ,מר צבי זמיר ,ביום 27.6.75מכתב לראש עיריית תל אביב מר

32 33 34 35 36 37

שלמה להט (המכתב צורף כנספח 66לבקשת האישור) ,בו אישר את חובתה של סולל בונה לפיצוי התושבים להם זכות משפטית להתגורר בשטח:

38 39

עוד הוא פונה ומפציר כי: "יושם קץ למצב מחפיר ביותר המתרחש בתל אביב ,בין שיכון צמרת לבין שיכון עוני( "...שם ,עמ' .)142

תושבי גבעת עמל ,אשר טרם אמרו נואש ,המשיכו ופנו במכתבים מיום 15.6.72ומיום 7.7.72 לגורמי ממשל שונים וכן לחברי מועצת עיריית תל אביב ,קבלו על מכירת השטח לעו"ד דרזנר, יועצה המשפטי של רשות הפיתוח ,ועל כך שלא התחייב לפצות את תושבי המקום וכן החל בצעדים משפטיים לפינויים .יצוין כי מכתבם נענה בתגובה מיום 7.7.72מטעם מינהל מקרקעי

במכתבו של תושב שכונת גבעת עמל מר ש .חיו מיום ( 5.6.74צורף כנספח 71לבקשת האישור) לראש העיר דאז מר שלמה להט הלין מר חיו על המצב המוזנח בסביבת ביתו: "אין כמעט גישה אל ביתי ,אלא אם כן עלינו לעבור מכשולים רבים שאין אפשרות לחצ ות אלא לאור היום ,אחרת מסכנים אנחנו את עצמנו בגלל מכשולים גגון בורות, שיחים ,גבעות ,מדרונות ,חיות מסוכנות וחושך". במכתב מיום 22.10.74מאת וועד גבעת עמל לראש עיריית תל אביב (נספח 65לבקשת האישור),

26מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו "בהמשך לפגישה אשר נתקיימה ביום ג' 17ליוני 1975בראשות ראש העיר ,הרינו להציע את העקרונות הבאים להמשך טיפול בנדון :סולל בונה שהינה חברה ציבורית ,מכירה בחובתה לפצות את התושבים אשר להם זכות משפטית למגורים בשטח ,יחד עם זאת הרינו להודיע כי רק פינוי ,אשר יאפשר בנייה ,מצדיק נקודת ראות סולל בונה את תשלום הוצאות הפינוי...גובה הפיצוי יהיה על פי עקרונות לדיור אקוויוולנטי אשר נקבעו על ידי בית המשפט".

1 2 3 4 5 6 7 8 9

אף בשנים אלה דחתה העיריה בקשותיהם החוזרות ונישנות של התושבים להשקעה בתשתיות ולשיפור תנאי מחייתם .במכתב מיום 3.11.78מאת סגן ראש העיר לוועד השכונה (צורף כנספח 72 לבקשת האישור) ,הודיע סגן ראש העיר ,כי היות והשכונה עתידה לעבור שינוי רדיקלי ,אזי: "אין טעם איפה והצדקה כי העירייה תשקיע סכומים גדולים בשיפוץ, יישור וזיפות הרחובות של שכונה העומדת לעבור שינויים".

10 11 12 13 14 15

אודות מצבה המוזנח של השכונה וסירוב העירייה להשקיע בתשתיות במקום ניתן ללמוד ממכתבו של סגן ראש העיר מיום 16.11.78אל הוועד (צורף כנספח 68לבקשת האישור) ,בו ציין: "אני מבקש להודיעכם כי בעת שביקרתי במקום יצאתי לשטח בלילה, ואמרתי לכם מפורשות כי אסלול רק קטע קטן במורד וזאת עשיתי".

16 17 18 19 20

.25שנות השמונים -הודאת המינהל בהפרת הסכם 1961ע"י דיור ב.פ .והמשך הזנחה מכוונת מצד העירייה של השכונה: במכתב מיום 26.12.84מאת עו"ד קווינט ועו"ד קרני ,יועצים משפטיים במינהל מקרקעי ישראל, אל מר נחמיה שקד ,מנהל המחוז (נספח 33לבקשת האישור) ,ציינו הם לאמור: "ביום 24/2/61נחתם הסכם בין הרשות לפיתוח וחברת דיור ב.פ .בע"מ (חברת בת של סולל בונה) לגבי חלקות קרקע 6107ו 6108 -ששטחן הכולל כ 100 -דונם ,חלק מהחלקות הינו במושע עם בעלי חלקות אחרים .בשטח היו מחזיקים ללא כל זכות (?) [סימן השאלה במקור -מ.א.ג ].חוקית שכנראו היו מפוני שכונות דרום ת"א ויושבו במקום ע"י מוסדות המדינה בדרך...המוכר הצהיר בהסכם המכר כי הוא מכיר בזכותם מטרת העסקה כפי שהוגדרה הייתה להקים שיכונים ומבנים אחרים .סעיף (2ב) לחוזה מחייב את המוכר להעביר את הנכס לרוכש בלשכת רישום הקרקעות לבעלות מלאה תוך שנה אחת לאחר רישום הנכס בטאבו ע"ש המוכר ולאחר תשלום של הרוכש למוכר .לא היו מגבלות נוספות לרישום ,והמינהל נהג בהתאם ,ולכן כיום הנכס רשום ע"ש החברה בטאבו ,אולם דבר לא נבנה בשטח ומטרת ההסכם סוכלה .חברת דיור ב.פ .טוענת שבשנת 1971הוגשה תוכנית בניה לוועדה המקומית ובשנת 1973הועברה התוכנית למחוזית אך היא לא אושרה עד היום ,ולכן לא היה באפשרותה להתחיל בבנייה .לדעת החברה ,העירייה מעכבת התוכניות מתוך אינטרסים כלכליים שלה".

21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43

ואולם דבר לא נעשה ,והפיצוי לא ניתן.

עוד תוארה המציאות בשטח ,כאשר לפי הנתונים ,בעת רכישת המתחם ע"י חברת דיור ב.פ .היו במקום 120משפחות .במרוצת השנים פונו ע"י החברה 191משפחות ,ועל אף זאת נמצאים כיום במקום 122ראשי משפחות דבר המעיד על תפיסות לא חוקיות והשגות גבול רבות .כמו כן צוין כי ניתנו 70פסקי דין להריסת מבנים בלתי חוקיים וכן קיימים 5תיקים שבהם טרם ניתן פסק דין.

27מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו עוה"ד קווינט וקרני הודו כי ההסכם הופר וכי ככל הנראו לא ניתן יהיה לבטלו: "הנכס נרשם בטאבו על ידנו תוך כדי הפרת חוזה -חסר בניה .המנהל לא התייחס לעובדה שהקרקע נשארה במצב כפי שנמכרה ושהחברה לא עשתה די כדי למלא המשימות שלמטרתן נמכרה לה הקרקע .לאור זאת איננו צופים הצלחה בביטול החוזה ,מה גם שהסכום שייתבע המנהל לשלמו לחברה עבור הוצאותיה יהיה גדול ויתכן שהוא עולה על ערך המגרש היום". (הדגשה הוספה – מ' א' ג').

1 2 3 4 5 6 7 8 9

נימוק זה של יועציו המשפטיים של המינהל מעלה תמיהות ,שכן לא מובן מדוע אין המינהל צופה הצלחה בביטול החוזה שעה שהחוזה הופר ע"י דיור ב.פ .וכן הכיצד יתכן כי דיור ב.פ ,.אשר נטען כי הפרה את החוזה ,תהיה זכאית לפיצוי .לסיום צוין כי יש לזמן את דיור ב.פ ,.לדרוש ממנה לוח זמנים לביצוע החוזה ולכפות עליה ביצועו.

10 11 12 13

הלכה למעשה הדבר לא אירע וההסכם לא יושם. עוד עלה ,כי המשיבות ניהלו מעקב אחר מצבם הדמוגרפי של תושבי המתחם ,וזאת ניתן ללמוד ממכתב מיום 1.12.85מאת עו"ד אריה קרן ב"כ דיור ב.פ .לתושב השכונה מר שושני חביב (צורף כנספח 27לבקשת האישור) בו צויין לאמור: "לאחרונה נודע לנו כי בבית בו הנך מתגורר בגפך...בכוונתך לאפשר לאחר ו/או לאחרים להיכנס ולגור עמך בבית המוחזק על ידך .לפיכך הנני להודיעך באופן חד משמעי כי מרשתי חברת דיור ב.פ .בע"מ מתנגדת לכך והינך נדרש בזה לא לאפשר לאיש זולתך להתגורר בבית אשר מוחזק על ידך .אם תעשה כן ,מרשתי תנקוט נגדך מיד בכל האמצעים כפי שתמצא לנכון". בשנת 1985כרתו בעלי קרקע שכונת גבעת עמל ב' -עיריית תל אביב ,צבי אברמוביץ' ורות זיתוני ודיור ב.פ .חוזה (ההסכם צורף כנספח )29אשר הגדיר באופן ברור ומדוייק את התחייבות הצדדים לו לפעול לקידום פינוי תושבי גבעת עמל מבתיהם תוך שהוא מגדיר באופן מפורט הן את אופן חלוקת האחריות לפינויים ,הן את אופן חלוקת עלויות הפינויים בין הצדדים לחוזה והן את אופן טיפול בבעיות שיתעוררו עקב הפינוי .זכויותיהם של התושבים במקום לדיור אקוויוולנטי נעלמו מן ההסכם ולא בא זיכרן בו.

14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30

בישיבת הכנסת מיום 28.5.86נדונה בעיית תושבי גבעת עמל בניסיון למצוא פיתרון הולם לסוגיה. את מצבם העגום של תושבי השכונה תיאר חה"כ מיכאל איתן ,כפי שהבאתי בפתח פסק הדין (פרוטוקול הוועדה צורף כנספח 1לבקשת האישור) .לאחר שחה"כ דב שילנסקי שאל בתגובה: "ומה עם הקרקעות שסולל בונה קיבלו בשלושת רבעי מתנה?" (שם ,בעמ' )148השיב חה"כ

31 32 33 34 35 36

מיכאל איתן: "גבעת עמ ל היא אות קלון לחברה הישראלית ,היא עדות כיצד טיפלנו בצורה כושלת וקלוקלת באנשים שלא היו יכולים להגיע למקומות הנכונים ,לא היו בעלי הקשרים הנכונים ,לא הייתה להם היכולת לדפוק על השולחן ולהשיג את

37 38 39 40

28מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו המינימום האלמנטרי...שחברי הכנסת יראו כיצד התייחסה מדינת ישראל לאותם פליטי ספר .כיצד היא ממשיכה להתייחס אליהם גם היום ,בלי מינימום של רגישות ,בלי מינימום של הגיון אפילו ,אלא אך ורק בצורה בוטה של אנשים שעניינם לא יכול היה לבוא לשום ערכאה צודקת שתנהג בהם על פי מידת היושר והצדק" (שם ,עמ' .)149 בהמשך עמד חה"כ איתן על ההבטחה ההיסטורית משנת 1949ועל פסקי הדין שניתנו בערכאות השונות וקבעו כי ההבטחה משנת 1949הינה תקפה וכי התושבים אינם מסיגי גבול (עמ' .)149עוד עמד על כך כי חברת "סולל בונה" קיבלה את האדמה ללא מיכרז ובמחיר אפסי .סולל בונה ,כך ציין ,לא קיימה התחייבותה לפתור את בעיית התושבים במקום ,ולא הציעה להם דירה ,כאשר המצב נמשך לאורך השנים: "לסולל בונה לא בוער כלום .חלק מהמשפחות לא יכולות להחזיק מעמד בתנאים האלה .רשיונות בנייה לא רוצים לתת להם .תנאים אלמנטריים אין במקום. העיריה אומרת :אין מה לפתח כי עוד מעט יבנו כאן .ושנים נוקפות ,המחזה הזה נמשך .גדלים שם דורות חדשים ,ילדים ונכדים ,ואין בושה למישהו במדינת ישראל? אין תשובה לשאלות האלה?" (עמ' .)152 בהמשך עמד על התנערות המינהל מכל אחריות ועל כך שהמינהל מפנה את האחריות ל"סולל בונה" על שמם הועברו הקרקעות .ולסיום הוא מוסיף" :מי שלומד היום את ההיסטוריה ואת המאבק של גבעת עמל בימים האלה-יכול להבין כמה חטאנו וכמה רע עשינו" (עמ' .)153 מעורבותו של חה"כ איתן העלתה על סדר היום את מצוקתם של תושבי גבעת עמל ,והביאה להתערבות נבחרי ציבור בסוגיה .כך לדוגמא ,במכתב חה"כ ד .שילנסקי ,יו"ר וועדת הפנים ואיכות הסביבה צויין כי וועדת הפנים ואיכות הסביבה בישיבתה מיום 1.6.86דנה בעניין גבעת עמל ב' והחליטה לפנות לצדדים ולהציע להם לפתור הבעיה באמצעות בורר (העתק המכתב צורף כנספח 45לבקשת האישור) .דא עקא ,אף מאמצים אלה לא צלחו ולא הביאו לפיתרון הבעיה. לאחר שוועד תושבי השכונה הגיש התנגדות לשינוי תב"ע ( 1770החלה על שכונת גבעת עמל ב'), דחתה הוועדה המקומית בישיבתה מיום 4.3.85את ההתנגדות .במכתב מיום 1.4.86מאת מר שלום טוביה ,מנהל היחידה לרפצלציה בעיריית תל אביב ,אל יו"ר וועד השכונה (צורף כנספח 83

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30

לבקשת האישור) צויין כי נימוק הוועדה לדחיית ההתנגדות הינו כי: "המשתכנים אינם בעלים בקרקע הכלולה בתוכנית .בהתאם לתקנות התוכנית ולדוח שמאי המקרקעין המהווה חלק בלתי נפרד מהתוכנית שטרם אושרה סופית כל בעל קרקע יפונה על חשבונו או את חלקתו המקורית וימסור את הקרקע למאגר הזכויות ,כשהיא פנויה וחופשית ממחזיקים וכי חובת הפינויים היא על בעלי הקרקעות".

31 32 33 34 35 36 37

על האופן הבוטה והישיר שבו בחרה עיריית תל אביב להילחם בתושבי גבעת עמל ולהזניח את התשתיות בשכונה ניתן ללמוד מדבריו של ראש העירייה דאז מר שלמה להט בישיבת מועצת עיריית תל אביב מיום ( 22.8.1987פרוטוקול הישיבה צורף כנספח 73לבקשת האישור) אשר

38 39 40

29מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו הצהיר מפורשות כי לצד גביית הארנונה מתושבי גבעת עמל והעלאת תעריף הארנונה ,הוא אינו משקיע בשיפור התשתיות בשכונה במכוון ובכוונתו אף להרע את מצב השירותים בשכונה ולהחמיר את תנאיהם של התושבים בשכונה .לאחר שמר צוקר הודיע כי הארנונה בשכונת גבעת עמל הועלתה ב ,22% -ציין ראש העיר מר להט: "ראש העיריה :אני אבדוק את נושא הארנונה ,אני לא מפתח שם שירותים במכוון. מר צוקר :אז לא תיקח ארנונה! ראש העירייה :זה לחוד וזה לחוד .המצב באמת רע .יש לי כוונה שיהיו שירותים עוד יותר רעים בתחום הפיזי :תאורה ,ביוב ,מדרכות וכו' .לא בתחום החינוך, בתחום החינוך הם באותה רמה של בבלי ,זאת כדי שיבינו שאין לי כוונות שימשיכו לחיות שם לעולם ועד .פיצויים הוגנים -כן".

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13

ביום 26.11.87נכרת זיכרון דברים למכירת מקרקעי המתחם בין דיור ב.פ .לבין חברות דנקנר השקעות בע"מ וא.מ.ת.ש השקעות בע"מ (להלן :דנקנר וא.מ.ת.ש; העתק זיכרון הדברים צורף כנספח 31לבקשת האישור) .בסעיף 3.1להסכם נקבע לאמור" :דיור מצהירה בזאת כי על השטח הכלול בתחום תכנית 1770קיימות כ 110 -יחידות פניות וכי על מנת שניתן יהיה לבנות את מלוא זכויות הבניה על המקרקעין על דיור לפנות 90יחידות פינוי" .בסעיף 3.2נקבע לאמור כי: "הקונים יקבלו על עצמם את האחריות לביצוע 90יחידות הפינוי הנזכרות לעיל וישלמו את

14 15 16 17 18 19

הפינויים הללו על חשבונם" .ראוי להדגיש את הטרמינולוגיה שננקטה בהסכם ,כאשר בעוד שבהסכם '61הוגדרו תושבי המקום כ"משתכנים" ,בהסכם זה הוגדו כ"יחידות פינוי".

20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40

.26שנת -1987קרקע השכונה נמכרת לחברות דנקנר ו-א.מ.ת.ש ,אשר התחייבו לקיים את כלל התחייבויות דיור ב.פ .כלפי תושבי השכונה בהסכם :1961

ביום 17.7.88אישרה הנהלת המינהל את העברת הזכויות במתחם לחברות דנקנר השקעות בע"מ וא.מ.ת.ש וזאת בכפוף לתנאי לפיו הן תקבלנה על עצמן את כל התחייבויות דיור ב.פ ,.כולל ההתחייבויות כלפי המחזיקים .כן הוחלט כי שטר המשכנתא יעמוד בתוקפו (העתק החלטת המינהל צורף כנספח 32לבקשת האישור): "ההנהלה מאמצת את המלצת פרקליטות המחוז (מכתב מיום )2/3/1988לפיו אין לבטל את החוזה וממילא ניתן להעביר את הזכויות שכן מדובר בעסקת מכר .יש לוודא כי החברה החדשה מקבלת על עצמה את כל התחייבויות דיור ב.פ .ובעיקר התחייבות כלפי הדיירים .כמו כן אין למחוק את המשכנתא אלא לרושמה לשם החברה החדשה". אף במכתב מיום 5.10.88מאת מר נחמיה שקד ,מנהל מחוז תל אביב במינהל מקרקעי ישראל ,אל מר יוסף שטינמן ,מנכ"ל דיור ב.פ( .צורף כנספח 4לתגובת המשיבות )1-2הודגש כי החברות הרוכשות תקבלנה על עצמן את כלל התחייבויות דיור ב.פ .בהסכם :1961 "הנהלת המינהל החליטה לאשר לחברת דיור ב.פ .העברת זכויותיה בהתאים הבאים :א .החברה החדשה מקבלת על עצמה את כל התחייבות דיור ב.פ .בהתאם לחוזה...כולל ההתחייבות כלפי הדיירים .ב .שטר המשכנתא מיום 12.11.66כולל התנאים המיוחדים המפורטים נשאר בתוקפו".

30מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו במאמר מוסגר אציין כי מתעורר ספק האם פעולות מינהל מקרקעי ישראל למכירת האדמות לידי גורמים מסחריים עמדו בקנה אחד עם סעיף 11להוראות נוהל למכירת נכסי רשות הפיתוח - האוצר אגף נכסים מרס ( 1960נספח 13לבקשת האישור) ,הקובע כי: "מכירה נכסים תפוסים ע"י הדיירים -זכות קדימה לדיירים ברכישת דירותיהם. כל מקרה בו מתקבלת בקשה לרכישת נכס מאת קונה או קונים שאינם מחזיקים בנכס ,יש לפנות אל הדיירים ולשאול אותם אם הם מעוניינים לרכוש את דירותיהם .הפניה אל הדיירים תיעשה לפי הטופס אשר דוגמתו ניתנת בסוף הוראו זו ואשר תישלח בדואר רשום .אם הדיירים לא יביעו את הסכמתם תוך 30יום לרכוש את דרישותיהם ,אפשר יהיה לנהל משא ומתן עם המבקשים".

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38

ובלשונו: " .1הביוב בשכונה מתנקז לבורות ביוב שנבנו לצורך זה ושיטה זו פועלת כבר שנים רבות .המצב כיום הוא שבורות רבים נתמלאו וכן קיימות פריצות ביוב בבורות

39 40 41

כמו כן לא ברור האם עמדו פעולות אלה בקנה אחד עם סעיף 6להוראות נוהל לקבלת דמי היתר בנכסים עירוניים של הרשות לפיתוח מיום ( 1.4.58נספח 14לבקשת האישור) ,הקובע לאמור: "דייר ללא חוזה :א .דייר המחזיק במושכר ללא חוזה ,ויוכיח שהוא מחזיק במושכר לפני יום 15.4.54יערך איתו חוזה ללא קבלת "דמי היתר" וזאת על פי אישורו של מנהל המחוז או מנהל הדיור". על אף האמור במכתבו של מר נחמיה שקד מיום ,5.10.88במכתב מיום ( 9.2.1989מאת מר שקד לוועד תושבי גבעת עמל צורף כנספח 36לבקשת האישור) הוא שב והתנער מאחריות והפנה את הדיירים לדיור ב.פ .בטענה כי המינהל אינו בא דברם ,נוכח ההסכם משנת :1961 "העברת הבעלות בין חברת דיור ב.פ .לחברת דנקנר נבדקה על ידי הפרקליטות המחוז של משרד המשפטים ואושר בידיעתה .וידאנו שהחברה החדשה קבלה על עצמה את כל התחייבות דיור ב.פ .בחוזה המכר כלפי הדיירים .לאור העובדה שלמינהל אין יותר כל זכויות בשטח ,אין אנו הכתובת לפניות כגון אלו". מאמצי ראש העיר להמאיס על תושבי שכונת גבעת עמל את חייהם במקום אכן צלחו ,ועל כך מעידות פניותיהם הרבות של תושבי השכונה לגורמים השונים. כך לדוגמא במכתב מיום 12.3.89מאת משפחות לוי וחליף ליו"ר וועדת הפנים בכנסת ,ח"כ יהושע מצא (צורף כנספח 76לבקשת האישור) ,מלינות המשפחות על תנאי המגורים הקשים בשכונה ועל התביעות שהוגשו כנגד תושבי השכונה: "בנושא גבעת עמל ב' בנוסף הכאב היומיומי שאנו חיים בו ללא כבישים ,מדרכות, חשמל ובעיית מים ,מצב תברואתי קשה ,באים אנשי הממון להכביד עלינו במשפטים על אף שכבר נקבעו זכויותינו על הקרקע בבית המשפט". כמו כן ראו פניית ב"כ וועד השכונה ,עו"ד י .אטדגי ,מיום 19.5.89למחלקת התברואה של העירייה (צורף כנספח 74לבקשת האישור) ,בה מלין וועד השכונה על היעדר טיפול בבורות הביוב ,על כך שהשכונה שורצת יתושים ,ועל כי העירייה אינה מפנה את פחי האשפה בשכונה.

31מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו אחרים .תושבי השכונה שלמו ומשלמים לעירייה אגרת-ביוב וזכאים לפיכך לטיפולכם בעניין זה .2 .הוואדי הסמוך לשכונה המכונה "ואדי מוסררה" הינו מפגע קבוע המשמש קן דגירה ליתושים רבים ההופכים את החיים בשכונה בעונת הקיץ לקשים מנשוא .נא טיפולכם הדחוף בהדברת הואדי טרם יהיה מאוחר.3 . משך השבועיים האחרונים לא רוקנו פחי האשפה .נא לפעול לריקונם המיידי". ובמכתב נוסף מיום 19.5.89מאת עו"ד אטדגי לאגף הפיקוח של עיריית תל אביב יפו (צורף כנספח 77לבקשת האישור) הלין עו"ד אטדגי על הפסולת הרבה המצויה בשכונה בעקבות עבודות ההריסה בשכונה המבוצעות ע"י החברות העוסקות בפינוי המשפחות (דנדקנר ,א.מ.ת.ש וב.פ. דיור) לאמור: "עד כה טרם נעשה מאומה לפנוי הפסולת...בהמשך לסמטה שבה נעשו עבודות הריסה...השליכו טרקטורים...לכלוך רב ...בשטחים שכבר פונו באמצעות אותן חברות ישנם קוצים וצמחיה שונה המתנשאים לגובה רב ,מהווים מסתור לנחשים ולשאר מזיקים וכן סכנה לדליקה בעונת הקיץ החמה הקרבה". ובדומה ,במכתבו של מר גדעון ויתקין ,מנהל מינהל מקרקעי ישראל מיום ( 13.8.89צורף כנספח )37צוין כי "הנושא נבדק ע"י היועצים המשפטיים של המינהל ופרקליטת מחוז המרכז ונמצא כי הזכויות המוגנות לדיירים שהיו במקום בעת רכישת הקרקע נשמרות". במכתב מיום 20.12.89מאת היועצת המשפטית של מחוז תל אביב במינהל מקרקעי ישראל (צורף כנספח 35לבקשת האישור) ,עו"ד קווינט ,בתשובה למכתב שהופנה אליה ,הכירה עו"ד קווינט בהתחייבות שניתנה לתושבי גבעת עמל כשרירה וקיימת אולם התנערה מאחריות המינהל בטענה כי בא דברם של התושבים אינו המינהל אלא בעלי הקרקע הנוכחיים: ""זכויותיהם" של התושבים נקבעו ע"י בית המשפט העליון בהמרצה 536/64והוא אף קבע מיהו זה שחייב ,ואם בכלל ,להמציא דיור לתושבים היושבים על הקרקע. ברצוני להפנות תשומת ליבן כי למרות כל שציינתי לעיל ,לא התעלם המנהל מקיומם של היושבים על הקרקע ואף דאג לכן ,שבהסכם שבינו לבין רוכשי הקרקע ,שאלה האחרונים ,חייבים יהיו לדאוג לדיור לתושבים שיפונו מן הקרקע. התחייבות זו שרירה וקיימת עד היום ,והעובדה ,שהקרקע הועברה לרוכשים אחרים ,אינה פוגעת בשום צורה ואופן בהתחייבות זו .הרוכשים החדשים נכנסים בנעלי הרוכשים הראשונים ,ומלוא הזכויות והחובות בהתאם לחוזה המקורי עם המינהל ,מחייבים אותם .מכאן שכל טענותיך בדבר נישול מהקרקע ובדבר "החרמת זכות הראשונים מהיושבים בקרקע" הנן חסרות כל בסיס...למרות שאתה מכנה אותם "יושבים בזכות" הם כאמור יושבים שלא בזכות -עובדה שאף נקבעה בהמרצה אותה ציינתי לעיל ,בבית המשפט העליון .ברצוני להנות תשומת לבך כי אף אדם היושב היום על הקרקע אינו יושב שם בזכות". ובהמשך: "לאור האמור לעיל ,עליך לפנות בכל הקשור לפינוי הקרקע אל בעלי הקרקע הנוכחיים בלבד ולא אל המינהל ,אשר עם חתימת חוזה המכר ניתק כל קשר עם הקרקע האמורה". דברים אלה של עו"ד קווינט עומדים בניגוד להחלטת ולהבטחת מועצה המינהל עצמה מיום ,17.7.88אשר צוטטה לעיל (נספח 32לבקשת האישור) לפיה" :יש לוודא כי החברה החדשה 32מתוך 67

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו מקבלת על עצמה את כל התחייבויות דיור ב.פ .ובעיקר התחייבות כלפי הדיירים" ,ממנה עולה כי באחריות המינהל לוודא קיום התחייבות דיור ב.פ .כלפי תושבי השכונה.

1 2 3 4 5 6 7

במכתבים אלה הלין וועד השכונה על כי עסקאות מכר קרקעות השכונה בוצעו מעל ראשי התושבים ,מבלי ליידע אותם ,מבלי שנועצו בהם ומבלי שהוצעה להם האפשרות לרכוש את הקרקע .כן נ טען כי לתושבים נודע אודות העסקאות שבוצעו מכתבות שפורסמו בעיתון .התושבים ביקשו במכתביהם כי תממוש ההתחייבות שניתנה להם לספק להם דיור אקוויוולנטי בהתאם

8 9 10 11

להסכם .1961כמו כן עתרו לבטל העסקה עם דיור ב.פ .מאחר ולא עמדה בהתחייבויותיה.

12 13 14 15 16 17

ועד תושבי גבעת עמל לא אמר נואש והמשיך ופנה במכתבים נוספים בשנים 1988-1989למנהל מחוז תל אביב של המינהל מר נחמיה שקד ולמר מ .שמיר ,ראש מינהל מקרקעי ישראל (המכתבים צורפו כנספחים 38-41לבקשת האישור).

.27סוף שנות השמונים -הגשת תביעות פינוי כנגד התושבים כאמור לעיל ,החל משנת ,1988הגישו בעלות הקרקע (דיור ב.פ ,.אלעד וא.מ.ת.ש) שורה של תביעות לפינוי וסילוק-יד נגד תושבים שלטעמן תפסו חזקה שלא כדין במקרקעין בשכונה. התביעות הנ"ל נדונו תחת תיק אזרחי מאוחד ( .)40071/88בין היתר הוגשו אף תביעות נגד המבקשים המקוריים בבקשת האישור :מלכה אלפסי ויוסף כהן ,ובהן עתרו התובעות לפינוי וסילוק יד ,הריסה ,צו מניעה קבוע ותשלום דמי שימוש ראויים .הליכים אלה נסתיימו כעבור שנים ארוכות בפסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט הבכיר מ' קליין) בת"א (שלום ת"א) 40716-09-15דיור ב.פ .בע"מ נ' מזור ,פורסם בנבו 14.6.18 ,אודותיו ידובר עוד בהמשך בהרחבה.

18 19 20 21 22 23 24 25 26

השכונה (ת"א ,)40071/88אשר נדונו בפני כב' השופטת מ' רובינשטיין .ביום 22.11.95ניתן פסק דין חלקי בתובענה ,בו נקבע כי התובעות הינן בעלות הקרקע וכי על המשפחות לפנות את המקרקעין .נקבע כי על מנת שמחזיק ביחידת פינוי יהיה זכאי ל"דיור אקוויוולנטי" על פי ההסכם משנת ,1961עליו לקיים שני תנאים מצטברים :ראשית ,עליו להראות כי התגורר במקום במועד הקובע דהיינו ביום חתימתו של ההסכם משנת ,1961וכן כי הוא ממשיך להתגורר במקום גם במועד הפינוי .שנית ,עליו להראות כי התגורר וכי הוא ממשיך להתגורר ביחידת הדיור המזכה,

27 28 29 30 31 32

דהיינו ביחידת דיור שהייתה קיימת במקום במועד הקובע.

33 34

נוכח חשיבותם של תביעות אלה ,יובא בהרחבה תיאור הליכים אלה מראשיתם: כאמור ,בשנת 1988הגישו המשיבות תביעות לסילוק ידם של משפחות המתגוררות על קרקע

33מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו עוד נקבע ביחס למשפחות הנתבעות ,כי בשנת ,1961עת רכשה דיור ב.פ .את זכויותיה במקרקעין, לא נמצאו עליהם המבנים נושא תביעות הפינוי .משכך ,התחייבותה של דיור ב.פ .כלפי המדינה, ממנה קנתה את המקרקעין ,לדיור אקוויוולנטי למפונים ,לא חלה כלפי הנתבעים ,אשר בתיהם טרם הוקמו באותה עת .עוד נקבע כי חוזה ,1987בו רכשו התובעים ( 2,3דנקנר השקעות בע"מ וא.מ.ת.ש) את זכויות התובעת ,1לא שינה את מצבם של הנתבעים ולא העניק להם זכויות נוספות מעבר למה שהיו בידם בשנת .1961עוד נקבע כי שתיקתם של הבעלים על הקרקע במשך שנים מהווה הענקת רישיון מכללא לשימוש במקרקעין שאין מניעה לבטלו ,ואולם היות ועסקינן בפינוי

1 2 3 4 5 6 7

מבתי מגורים לאחר שנים רבות של מגורים ,זכאים המתגוררים במקרקעין לפיצוי וכן להחזר הוצאותיהם בגין השבחת המקרקעין .עוד נקבע ,כי ביצועו של פסק הדין יידחה עד לתום הדיון בשאלת גובה הפיצוי שעל התובעים לשלם לנתבעים ,מחד גיסא ,ועל דמי השימוש הראויים שצריכים האחרונים לשלם לתובעים ,מאידך גיסא.

8 9 10 11

ערעור שהוגש על פסק הדין החלקי נדחה על ידי בית המשפט המחוזי ביום ( 13.6.99ע"א (ת"א) .)941/96הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון אך בדיון שהתקיים בחודש פברואר 2003חזרו בהם המערערים מהבקשה והסכימו לדחייתה (רע"א רע"א 6259/99מזרחי נ' דיור ב.פ. בע"מ ,פורסם בנבו.)2003 ,

12 13 14 15 16 17

התיק שב לבית משפט השלום וביום 31.12.12ניתן פסק דין משלים (ע"י כב' השופטת ריבה ניב), שבו נקבע כי המבקשים יקבלו פיצוי ,בהתבסס על השקעותיהם במקרקעין ,ומסכום זה ינוכו דמי שימוש ראויים; כמו כן יינתנו להם "דמי העברה" בגובה ₪ 50,000לכל משפחה ,אשר יהוו פיצוי בגין הנזק שנגרם מפינוים .ערעור אשר הוגש על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי -התקבל בחלקו (נדחה הערעור שהגישו משפחות אלפסי וחקק והתקבל חלקית הערעור באופן ששונה החיוב בגין דמי שימוש ראויים) (ראו :ע"א (מחוזי ת"א) 26662-02-13לנציאנו נ' דיור ב.פ .בע"מ ,פורסם בנבו.)02.02.2015 ,

18 19 20 21 22 23 24 25 26

נסמך על תצלומי אוויר של האזור הרלוונטי על מנת לבדוק את זכאות בני הדור השני.

כך במכתב מיום 23.11.94מאת וועד התושבים לכב' השופטת רובינשטיין (אשר כאמור דנה בחלק

27 28 29 30 31 32

מתביעות הפינוי שהוגשו כנגד תושבי השכונה) (צורף כנספח 78לבקשת האישור) מציין הוועד כי: "כיום עשרות שנים אחרי ,אנו עדיין מתעוררים למול דרכי עפר מעלות אבק, שרצים ומכרסמים המסתובבים באופן חופשי ,מערכת ביוב דולפת ,תאורת לילה המתאימה למחנה פליטים ,מים הזורמים בדלילות מתוך מערכת פיראטית -אין

33 34 35 36

הנה כי כן ,פסק דין זה הפריד למעשה בין בני הדור הראשון בשכונה לבין ילדיהם .בית המשפט

.28שנות התשעים -הזנחת השכונה נמשכת מצב התשתיות וההזנחה בשכונה לא הוטב גם בשנות התשעים.

34מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו כבישים ,אין מדרכות ,אין ניקוז ,אין שירותים לקשישים ,אין שרותי קהילה ורווחה ,אין סיוע (שכונתנו אינה מוכרת כשכונת מצוקה)". במכתב נוסף מיום 13.7.99אשר שלחה משפחת דיין המתגוררת בשכונה אל הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב וזאת במסגרת התנגדות לתב"ע 1770א' בשכונת גבעת עמל (צורף כנספח 75 לבקשת האישור) מתארת המשפחה את תנאי החיים כדלקמן: "משפחתנו...החלו לגור בגבעת עמל ב'...ללא חשמל ,ללא מים ,ללא תנאי סניטציה מינימאליים ,וכך גרו כ 6 -שנים עד .1954מים היינו מביאים ממרחק של 1ק"מ בדליים! חשמל לא היה! רק ב 1954 -משכו התושבים צינור מים למרכז גבעת עמל ב' .כל תושבי השכונה השתמשו במים האלה ללא חיבור לדירותיהם .באותה תקופה של 1954לאחר פסיקת בית המשפט ,כנגד העירייה התקינה העירייה חשמל במקום .רק בתחילת שנות השישים ובאופן עצמאי חיברנו עצמנו למקור מים ראשי שהגיע לשכונה...עד היום יש כאן בורות ספיגה ללא חיבור לביוב מרכזי."... ובהמשך: "התנהגותם זו גרמה לנו לגור 51שנים ללא כביש ,ללא מדרכות ,ללא מערכת ביוב מוסדרת ,אף על פי שאנו משלמים מיסי עירייה".

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14

.29שנות האלפיים ושוב עלתה סו גיית תושבי גבעת עמל ב' ואחריות המוסדות המדיניים למצבם על שולחן הכנסת

15 16 17 18 19 20

בישיבת הוועדה לביקורת המדינה מיום ( 17.11.09פרוטוקול הוועדה צורף כנספח 46לבקשת האישור) בישיבה זו נשאל נציג המינהל מר משה פופיק ע"י יו"ר הוועדה מר יואל חסון מדוע לא אכף המינהל לאורך השנים את יישום החוזה שחתם עם ב.פ .דיור: "היו"ר יואל חסון :יש כאן סיפור ,ובמבחן התוצאה פה הוא לא טוב .בוא תסביר. משה פופיק :לעצם העניין ,הקרקע נמכרה על ידי רשות-הפיתוח בשנת 61לחברת ב.פ .דיור .במסגרת העסקה הופחתו חלק מהתשלומים היות ולמעשה חלה מטלת הפינוי על חברת ב.פ .דיור .הקרקע הזאת נרשמה בטאבו בשנת 66בבעלות חברת ב.פ .דיור וכמובן במסגרת ההסכם שנחתם בין המינהל ,בין הרשות לפיתוח לבין החברה ,נכנס שם תנאי מיוחד שהגדיר חד משמעית את מחויבות החברה לדאוג לפינוי הישובים באותה עת .לימים חברת ב.פ .מכרה את הקרקע לדנקנר וקבוצת אמת"ש .הנושא באותה העת נבחן גם על ידי פרקליטות המדינה ,וגם על ידי היועץ המשפטי של המינהל ,והמינהל אישר את העברת הזכויות .היום למעשה רשומים בטאבו החברות החדשות כבעלים...מבחינת המינהל יש את החוזה מכר שלמעשה הקרקע הזאת יצאה משליטתו של מינהל מקרקעי ישראל והוקצתה לבעלות. היו"ר יואל חסון :למרות שהם קיבלו את ההסכם של החכרה הקודמת שמחויבת לבצע תהליך של פינוי .אתה צריך לוודא שההסכם מתקיים מול החברה החדשה. משה פופיק :אנחנו צריכים לוודא אבל שוב ,צריך לזכור שהקרקע היום רשומה בבעלות החברות. היו"ר יואל חסון :כן ,אבל אתם רשמתם אותם גם בבעלות החברה הקודמת ,אבל היו התניות לכך שהם מטפלים בפינוי אותם אנשים. משה פופיק :יש התחייבות חוזית. היו"ר יואל חסון :אותה התחייבות עברה אליהם. משה פופיק :בדיוק. היו"ר יואל חסון :אז אתה כמינהל עדייו חייב לוודא שזה קורה ,אתה לא יכול להגיד שזה עבר אליהם .זה עבר אליהם בהתניות ,זה היה בהסכם ,ואתם אישרתם שזה יעבור אליהם בתנאי שיישארו אותם תנאים.

21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46

35מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו משה פופיק :נכון .להבטחת ההתחייבות של אותו הסכם...להבטחת ההתחייבות נרשמו הערת אזהרה לטובת רשות הפיתוח שגם רשימה היום לאחר שבוצעה העברת הזכויות לחברת דנקנר... ... היו"ר יואל חסון :אני שואל ,מדוע לאורך כל השנים הללו היו התניות שלפיהן ניתנה הזכות על הקרקע ,ומינהל מקרקעי ישראל לא עמד על ההתניות האלו ,יש לך תשובה לזה? משה פופיק :לא". (שם ,עמ' .)8-10

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10

באותה ועדה עמדו גם על התנאים בהם חיו התושבים: "הם גרו מ 47-עד 54ללא מים ,וללא חשמל זורמים .נשים ,אימהות ,הלכו 600-700 מטר להביא מים מאיזה מקום ברחוב ויצמן עד לגבעת עמל ב' ,והיו סוחבות מים בכדים ....התנאים האלה הם סבל בל יתואר .ב 53-התחילו לבנות את בבלי (שם בעמ' .)6

11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21

.30שנת -2013מכר הקרקע לאלעד מגורים ולקבוצת אברמוביץ בישיבת ועדת הכספים של עיריית תל אביב יפו בתאריך 17.2.2013הוחלט לאשר הסכם שנערך בין עיריית תל אביב לחברות היזמיות אלעד מגורים והשקעות בע"מ (לשעבר דנקנר השקעות בע"מ, להלן :אלעד מגורים) וקבוצת אברמוביץ ,אשר עיקרו הבטחת פינוי השטחים הציבוריים ע"י היזמים כתנאי למתן היתרי בנייה ,וזאת לצורך יישום תב"ע 1770א' בבלי דקל (שכונת גבעת עמל ב') .עיקרה של תב"ע 1770א' בבלי דקל הינו "פיתוח דרום שכונת בבלי כאזור מגורים משולב בשטחים פתוחים מגוננים הכולל 988יח "'וכן אופציה להוספת 160יחידות נוספות" (סעיף 1 לפרוטוקול). כעבור מספר חודשים ,ביום ,1.7.13נחתם הסכם בין עיריית תל אביב לאלעד מגורים ולקבוצת אברמוביץ (שאף הם בעלי הזכויות במקרקעין; העתק ההסכם צורף כנספח 43לבקשת האישור), כאשר בהסכם מחולקת האחריות לביצוע פינויי המחזיקים במתחם ,וכל יזם אחראי על החלק שהוקצה לו בהסכם .בהסכם לא נכללה כל הוראו בדבר פיצוי המפונים מלבד בסעיף 2.5שם נקבע לאמור כי: "מוסכם בזאת במפורש כי קבוצת אברמוביץ תפנה על חשבונה את כל המחזיקים שבאחריותה בהתאם לתשריט הפינויים ולהוראות הסכם זה לפי שיקול דעתה הבלעדי ,לרבות בכל הנוגע לסכומי הפיצויים למפונים."... .31שנת -2014הצעת החוק להבטחת דיור חלופי לתושבי גבעת עמל ביום 22.7.2014הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק פרטית להבטחת דיור חלופי לתושבי גבעת עמל ,התשע"ד – .2014הצעת החוק הונחה בשמם של חברי הכנסת זבולון כלפה ,דב חנין ,איילת שקד ומירי רגב.

22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39

36מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו בהצעת החוק הוצע שאדם שהחזיק לפני שנת 1961בנכס במתחם גבעת עמל ב' או צאצא שלו שמחזיק בנכס ומלאו לו 21שנים או מי שנולד במתחם ומלאו לו ,21ופינה את נכסו ,יהיה זכאי לדיור חלופי שווה ערך בעד פינוי הנכס שבו התגורר או שהיה בחזקתו. בעת הצגת ההצעה במליאת הכנסת (צורף כנספח 47לבקשת האישור) אמרה חברת הכנסת מירי רגב ,את הדברים הבאים: "אם היינו מגיעים להבנות גם עם ראש עיריית תל אביב ,אני רוצה להגיד -אותו ראש עיר שאמור לדאוג לתושבים שלו ,לצפון תל אביב ,בדיוק במו לדרום תל אביב: הוא לא היה שותף להסכם הזה -אם היינו מגיעים לשיתוף פעולה בין הממשלה, היזמים ,בין עיריית תל אביב ,אני אומרת לך ,זה היה נגמר .אבל משום שעיריית תל אביב לא רצתה ללבת לקראת תושביה ,תושבים לא של חיפה ולא של בת ים ולא של חולון -אני הייתי מתביישת בשם ראש עיריית תל אביב" (שם ,בעמ' .)5

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13

"תראו גבעת עמל זה מקרה של עוול והתעללות בתושבים ,שזה קשה לתאר .אנשים יושבים שם באמצע צפון תל אביב בצריפים ,בבתים מטים לנפול על הקרקע הכי יקרה בארץ ,שניתנה ליזם פרטי מטעם המדינה תוך התניה מפורשת שהוא, התושבים שהוא מפנה ,הוא ייתן להם דיור חלופי .זה לא קרה...ולכן בלית ברירה, אחרי שכל הרשויות הפקירו אותם ,התנכרו להם :עיריית תל אביב ,ממשלת ישראל ,היזם-כמובן .נאלצו חברי הכנסת להגיש הצעות חוק פרטיות ולתת לתושבים האלה צדק בסיסי ,צדק בסיסי ,כדי שיהיו להם חיים :בסך הכל האנשים האלה רוצים לחיות" (שם ,בעמ' .)8

14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40

ובהמשך ציין ח"כ ניצן הורוביץ:

על שולחן הכנסת הונחו הצעות חוק נוספות מטעם חברי כנסת שונים ואלה יפורט בהמשך. במכתב מיום 12.1.14מאת מר ישראל סקופ מנהל חטיבת שמירת קרקע במנהל מקרקעי ישראל לעו"ד תומר רוזנר ,היועץ המשפטי של ועדת הפנים לכנסת (צורף כנספח 48לבקשת האישור) צוין לאמור כי: "נושא ה"דיור האקוויוולנטי" אינו יכול להבחן ע"י רשות הפיתוח כיום נוכח עשרות השנים שחלפו בהן המנהל לא היה מעורב בהתנהלות ביו היזמים למחזיקים ,נוכח העברת הבעלות המלאה ונוכח היעדר התחייבות בעבר או בהווה כלפי המחזיקים...לאור האמור לעיל אין רשות מקרקעי ישראל יכולה להתערב בסכסוך שבין המחזיקים לבין בעלי הקרקע ,סכסוך שלא היינו מעורבים בו עד כה...אין מקום להתערבותנו ,אלא יש להתייחס למחלוקת כהליך רגיל בין שני גופים פרטיים". ניתן לסיים חלק זה בפסוק" :נשיאים ורוח וגשם אין – איש מתהלל ,במתת-שקר" (משלי כה, פס' יד') .וכך פרש רש"י פסוק זה" :כאשר יהיה תוחלת שוא כשהשמים מתקשרים בעבים והרוח מנשבת ואדם מצפה שיבא גשם ולא בא והם מצטערים וכלות עיניהם כך איש מתפאר לומר כך וכך צדקה אתן לידי גבאי והוא משקר וכלות עיני עניים ומתנתו ואינה באה" .ומוסיף הרלב"ג" :הנה האיש המתהלל במתן ולא יתנהו ר"ל שיראה עצמו חפץ לתת ולא יתן דומה לעננים ורוח כשיבואו שיבטיחו הרואים שיהיה מטר ואחר זה לא יהיה מהם גשם והנה גנה זה החלק הדבור כי הוא מגונה מאד" – וכל המוסיף גורע.

37מתוך 67

41 42 43

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו ההבטחות שניתנו לא קוימו ,ומקום שניתן פיצוי ,הוא היה פיצוי חלקי ,לא מוסדר ,שניתן לאחר כשבעים לאחר כ 70-שנה ורק בתביעות שהוגשו כנגד התושבים לפינוי.

1 2 3 4 5 6 7

"תביעה נזיקית" (ראו בעמ' 1לבקשת האישור) ,וזוהי תמצית בקשת האישור ,שהגישו המבקשים: "תביעה זו היא תביעת פיצוי ונזק על הפקרתם של עשרות משפחות בשכונת גבעת עמל ,הזנחתם להבטחות שניתנו להם על ידי גורמים מוסמכים ,ממדינת ישראל ושלוחותיה ועד לעיריית תל אביב יפו וראשיה .תביעת פיצוי ונזק על הפקרתם למגורים ללא תשתיות ,על מגוריהם ותנאי חייהם נתונים לפגעי טבע ומחלות ולפגיעה ישירה בנכסיהם ובקניינם .הפקרתם לתרבות הכסף וההון הגדול אחרי המוסדות המוסמכים והציבוריים שהתעלמו מכל הבטחה וזכויות" (פסקה 5 לבקשת האישור).

8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19

.33העילות עליהן הושתתה בקשת האישור הינן כדלקמן (ראו סעיף 513לבקשת האישור) :הפרת הסכם -הפרת חובת תום הלב לפי סעיפים ( 12א) ו 39 -לחוק החוזים (חלק כללי) ,התשל"ג;1973 - הפרת הבטחה שלטונית; הפרת חובת הפרסום -חוסר תום לב ביישום תקנות ופרסומן הציבורי (סעיף 17לפקודת הפרשנות (נוסח חדש) וסעיף 1לחוק הפרשנות ,התשמ"א ;)1981 -הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן :פקודת הנזיקין) וגרם הפרת חוזה -סעיף 62א' לפקודת הנזיקין.

20 21 22 23 24 25

ההליך שלפני .32בקשת האישור ביום 17.4.16הוגשה בקשת האישור שלפני .בקשת האישור מתפרשת על פני למעלה מ100 - עמודים וכוללת מאות רבות של עמודי נספחים .בבקשת האישור צויין כי מהות התביעה הינה:

בקשת אישור מתוקנת שהוגשה לאחר החלפת התובעים המייצגים ,עמדה על אותו בסיס.

26 עוד נטען כי על הנתבעות ביחד ולחוד לשפות ולפצות את תושבי גבעת עמל פיצוי בגין נזק ממוני על אדמותיהם ובתיהם בערכי נכסי המקרקעין ברשותם ,רמו גם פיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם לתושבים בשל ההפרות המתוארות לעיל על ידי הנתבעות ובעיקר בגין פינוי כפוי ,איכות חיים

27 28 29

ירודה במשך כל התקופה בה התגוררו בגבעת עמל ,אובדן הנאה ועוגמת נפש.

30 31

.34את הקבוצה ביקשו המבקשים להגדיר כדלקמן (ראו בסעיף 514לבקשת האישור)" :כל המשפחות אשר התגוררו וגרו בגבעת עמל לדירותיהם החל משנת ."1949עוד צוין כי נכון למועד הגשת הבקשה אין בידי המבקשים יכולת לקבוע במדוייק את היקף הפיצוי שמוערך על ידם במאות מיליוני ( ₪סעיף 515לבקשת האישור).

38מתוך 67

32 33 34 35 36

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו בבקשת האישור נטען (ראו בסעיף 478יג ואילך) ,כי מתקיימים התנאים לצורך אישור התובענה כייצוגית :עיריית תל אביב והמינהל הינם רשויות של המדינה אשר חוק תובענות ייצוגיות חל לגביהן (בהתאם לסעיף 29לחוק תובענות ייצוגיות ,התשס"ו ,2006 -להלן :חוק תובענות ייצוגיות ) ,כי העירייה והמינהל הינם "עוסק" ,כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן ,התשמ"א ,1981 -וכי הפעולות המתוארות בבקשת האישור (לרבות מכר קרקע השכונה לחברת דיור ב.פ ).הינן בעלות אופי מסחרי-עסקי.

1 2 3 4 5 6 7

עוד נטען (סעיף 516ואילך) כי מתקיימים יתר תנאי חוק תובענות ייצוגיות המצדיקים אישור התובענה כייצוגית :התביעה נמנית על העניינים המפורטים בתוספת השנייה לחוק (סעיף ( 3א), פרט )2 ;)1התובענה מעוררת שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה (סעיף (8א)()1 לחוק תובענות ייצוגיות; קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות תוכרענה לטוגת הקבוצה;

8 9 10 11

תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת (סעיף (8א)( )2לחוק תובענות ייצוגיות); ייצוג חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב.

12 13 14 15 16 17

נוכח חשיבותו ודחיפותו של תיק זה ,קבעתי בהחלטה מיום 22.6.16כי המשיבות יגישו תגובות ראשוניות לבקשת האישור עד ליום 10.7.16וכי יתקיים דיון בפני ביום ,19.7.16עוד בטרם היציאה לפגרה. .35התגובות המקדמיות מטעם המשיבות העירייה הגישה תגובה מקדמית ביום ,10.7.16וטענה כי יש לדחות את בקשת האישור על הסף, וזאת מחמת הנימוקים הבאים :עילת התביעה הינה אי הפעלת סמכויות שלטוניות כלפי צד שלישי בהתאם לסעיף (3א) לחוק תובענות ייצוגיות לא תוגש תובענה ייצוגית כנגד רשות לפיצויים בגין נזק שנגרם ע"י צד שלישי ,שעילתה אי הפעלת סמכויות פיקוח ,הסדרה או אכיפה של הרשות ביחס לאותו צד שלישי; כפל הליכים -שכן ישנם הליכים תלויים ועומדים בערכאה אחרת ,והדבר מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט; היעדר עילת תביעה אישית; עיריית תל אביב אינה "עוסק" והתביעה בנדון אינה נמנית על העניינים המפורטים בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות .כמו

18 19 20 21 22 23 24 25 26

כן פעולות העירייה הינן בעלות אופי ציבורי ואינן נכללות במסגרת יחסי עוסק-צרכן; התובענה אינה מעוררת שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה ,שכן אין אחידות בין חברי הקבוצה ,אף לא ביחס לסכום הפיצוי שתובע כל אחד; לא פורט בבקשת האישור סכום התביעה ולא הוכח כל קשר סיבתי בין פעולות העירייה לנזקים (המוכחשים) הנטענים ע"י המבקשים; תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת; ייצוג הקבוצה אינו בדרך הולמת ובתום לב; עוד נטען כי אין כל יריבות בין העירייה למבקשים שכן לעירייה לא קיימת כל

27 28 29 30 31 32

מחוייבות לתשלום פיצוי למבקשים; בנוסף ,חלה התיישנות על עילת התביעה שכן אף אם נולדה עילת פיצוי של העירייה כלפי המבקשים מכוח מכתבי העירייה או מכוח חוזה ,למתן דיור אקוויוולנטי ,הרי שהמסמכים הינם מלפני למעלה מ 50 -שנה.

33 34 35

39מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו ביום 13.7.16הוגשה עמדה מקדמית ע"י הפרקליטות מטעם משיבות .1-2המשיבות טענו בתגובתן כי יש לסלק על הסף את בקשת האישור ,וזאת בין היתר מהנימוקים הבאים :עילות התביעה הנטענות הינן הפרת הבטחה שלטונית ואי אכיפת ההסכם בין המינהל לרוכש ,הכולל התחייבויות של הרוכש כלפי התושבים .מדובר בעילות המבוססות על פעולות בעלות אופי שלטוני מובהק, ולפיכך יש לדחות הטענה כי תושבי גבעת עמל הינם "לקוח" וכי המינהל הינו "עוסק" .עוד נטען, בדומה לטענות המשיבה 3בתגובתה ,כי לא מתקיימים תנאי חוק תובענות ייצוגיות לצורך אישור

1 2 3 4 5 6 7

התובענה כייצוגית ,כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות ושיהוי; וכי לא קיימת יריבות בין המשיבות 2-3למבקשים (שכן ההתחייבות ליתן דיור אקוויוולנטי חלה על הבעלים של הקרקע).

8 9 10 11

ביום 19.7.16התקיים דיון מקדמי בתובענה .בדיון זה הצעתי מתווה פשרה שיכיר בזכותן של המשפחות שהתיישבו במקום במהלך מלחמת השחרור ,לקבל פיצוי .ציינתי כי מי שלטעמי זכאי לסעד הן אותם משפחות שיושבו במקום במהלך הקרבות ,תושבים שגרו בשכונות הדרומיות של תל אביב שהופצצו באותה עת .עוד ציינתי בעמ' 8לפרוטוקול ,שורות " :15-20מי שבאמת זכאי לתרופה או לסעד...באופן עקרוני ,באופן מהותי ,הם אלה שיישבו אותם שם" .הוספתי וציינתי כי" :אם המדינה מיישבת אנשים במקום מסוים ,אז היא צריכה להיות אחראית להם ,ואחר כך

12 13 14 15 16 17

לדאוג להם" .עמדתי על כך שניתנו התחייבויות בכתב מטעם המדינה .הדגשתי כי אני מציעה את מתווה הפשרה לאור תחושות הקיפוח של המתיישבים והצורך "לסגור את הפצע הזה ולרפא אותו" (עמ' 19לפרוטוקול ,שורה .)2עמדתי על כך כי המתווה המוצע "יעשה צדק הסטורי" עם אותן משפחות שהגיעו למקום.

18 19 20 21 22 23 24 25 26

בשלב זה התגוררו בגבעת עמל הן משפחות המתיישבים הראשונים הן משפחות בודדות נוספות, אך ההסכם משנת 1961לא ערך הבחנה ביניהם .על פי המסמכים ככל הנראה היו במקום באותו שלב בין מאה למאה ועשרים משפחות ,רובן המשפחות שיושבו במקום בשנת '47או בסמוך לכך. לאחר מועד זה הגיעו משפחות רבות נוספים למקום ,עד שבשנת ,1965העירייה במזכר פנימי מציינת כי יש במקום כ 350-משפחות .לאור זאת הצעתי כי המועד הקובע לזכאות לפיצוי יהיה יום חתימת ההסכם ,24.2.61 ,והפיצוי יינתן רק למשפחות שהתגוררו במקום באותה עת.

27 28 29 30 31 32

ציינתי כי לו היה מתקיים ההסכם ,אזי בסמוך לשנת ,1961כל אחת מהמשפחות שהיו במקום הייתה מקבלת דירה בגבעת עמל ,ומאותו שלב היה מדובר בנכס שהיה עובר במשפחה .על כן

33 34 35

.36דיון מקדמי ביום 19.7.16והצעת מתווה הפשרה לצדדים

בפרוטוקול הדיון פרשתי את המתווה הראוי בעיני לתשלום פיצוי כאמור .כיוון שיכול היה להתעורר קושי באיתור המשפחות שהגיעו למקום במהלך המלחמה ,עוד לפני קום המדינה, הצעתי לצדדים כי פיצוי במתווה המוצע יינתן רק לאותן משפחות שהתיישבו במקום עד שנת , 1961מועד בו נחתם הסכם המכר והוכרה זכותם של תושבי גבעת עמל למגורים ולשיכון במקום.

40מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו הצעתי כי כל משפחה גרעינית שהייתה במקום עובר להסכם עם דיור ב.פ ,.תקבל פיצוי בשווי דירה בגודל ובשווי ממוצע באזור ,בניכוי של פיצויים ששולמו ,אם שולמו לחלק מאותן משפחות בעבר .הדגשתי כי ככל ששולמו פיצויים למי שהגיע למקום לאחר המועד הקובע ,פיצויים אלו לא יופחתו מסכום הפיצוי.

1 2 3 4 5 6 7

ממוצעת באזור ,וכן יעריכו וישערכו סכומי פיצוי ששולמו בעבר .הבהרתי כי אין מקום להיכנס לפרטי ההסדר עד שתתקבל הסכמה עקרונית של כל הנוגעים בדבר.

8 9 10 11

האחריות לפיצוי תוטל על בעלי הקרקע (היזמים) ,לפי הזכויות היחסיות שלהם בקרקע (לרבות עיריית תל אביב יפו המחזיקה כ 12%-מהקרקע) .כן הצעתי כי המדינה תשתתף באחוזים בודדים בפיצוי (עד .)9%

12 13 14 15 16 17

לקופ ת הפיצוי סכומים אלו לפי חלקם היחסי ,בניכוי פיצוי ששולם על ידי מי מהם למי מהמשפחות הזכאיות לפיצוי בשיערוך להיום.

18 19 20 21 22 23 24 25 26

בדברים עם היזמים ,וכן הוריתי למבקשים לשקול את העניין ,והוריתי לצדדים להודיע האם הם מסכימים עקרונית למתווה הפשרה ,שאז ניתן יהיה לגבש את פרטיו ואופן יישומו.

27 28 29 30 31 32

בהתאם להחלטתי הודיעו המבקשים ביום 12.9.16כי הם מסכימים למתווה האמור ,תוך ציון העובדה כי יש לפתור שאלות רבות שעולות מן המתווה המוצע.

33 34 35

הבהרתי כי מדובר בהסדר מורכב ליישום ,אך ניתן לבצעו באמצעות ועדה של מומחים הכוללים עורכי דין ,שמאים ורואי חשבון ,שיבחנו הן את הזכאות לפיצוי והן את גודלה ושוויה של דירה

אשר לאחריות לשאת בפיצוי ,הצעתי ,על אף שבאותו שלב היזמים טרם היו חלק מהתיק ,כי

הצעתי כי השמאים יקבעו את גודלה ושוויה של דירה ממוצעת באזור; קופת הפיצוי תכלול שווי של דירה ממוצעת כפול . 120בעלי הקרקע לרבות העירייה ,והמדינה בשיעור שהוצע לעיל ,יעבירו

כל משפחה הסבורה שהיא זכאית לפיצוי ,והתגוררה ביום הקובע בגבעת עמל ,תוכל לפנות לוועדה, להוכיח כי התגוררה במקום ,וכן להביא צו ירושה או אישור בית משפט לגבי העברת הזכויות בתוך המשפחה .כל משפחה שתמצא זכאית ,תקבל ,על פי המסמכים שתגיש ,פיצוי בסכום של שווי דירה ממוצעת באזור ,בניכוי פיצויים שקיבלה קודם לכן. כיוון שהיזמים ,בעלי הקרקע כיום ,טרם צורפו לתיק בשלב הראשוני ,הוריתי לנציגי המדינה לבוא

הוספתי וציינתי כי ככל שהצדדים יסכימו למתווה המוצע אזי יש לקבל הסכמת היזמים למתווה זה ,ובלעדי הסכמתם לא יוכל המתווה לעמוד.

41מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו בהחלטה מיום 18.9.16הוריתי למשיבות להודיע עמדתן ,כפי שקבעתי בדיון ,לאחר שיבואו בדברים עם בעלי הקרקע כיום ,היזמים ,וזאת עד ליום .1.11.16

1 2 3 4 5 6 7

להעביר לה את שמות כל התובעים בהליך בנדון וכן כי אורה על צירוף הרוכשות להליך (שכן בעיקר התשלום תישאנה הרוכשות).

8 9 10 11

מקסימום 120יחידות פיצוי כשכל יחידת פיצוי מתייחסת למשפחה גרעינית ,כאשר על בני המשפחה יהיה להגיע להסדר ורק לאחר מכן יקבלו את הפיצוי .לפיכך ,לרשימת התובעים כיום אין משמעות .אשר להליכים המתנהלים כיום ,הבהרתי כי לתובענה שלפניי לא תהיה השפעה על אותם הליכים .ככל שבסופו של יום יקבל מאן דהוא פיצוי גם אם תביעה קודמת שלו נדחתה ,אזי יופחת לו מהפיצוי מה שכבר קיבל בהליך אחר ,וכיון שמדובר יהיה במתווה פשרה לא תהיה לכך השלכה על ההליכים הקיימים .אשר ליזמים ,קבעתי כי המדינה תבהיר מדוע לא תוכל לבוא

12 13 14 15 16 17

בדברים עם היזמים בשלב זה ,מבלי שיידרש להגיש נגדם הודעת צד ג' .ככל שהיזמים או המדינה מעוניינים שהיזמים יהיו צד פורמלי בהליך ,תגיש נגדם המדינה הודעת צד ג' ,ובמסגרתה תכלול את הצעת בית המשפט .הוריתי למדינה להודיע האם תבוא בדברים עם היזמים או תגיש נגדם הודעת צד ג' וזאת ,תוך 14ימים ,וציינתי כי ככל שהמדינה מעוניינת להגיש הודעת צד ג' כאמור, זו תוגש תוך אותו מועד.

18 19 20 21 22 23 24 25 26

שהות על מנת לשקול המשך צעדיהם .נוכח השלב המתקדם אליו הגיע ההליך ,הוריתי בהחלטתי מיום 20.11.16כי אין די בהודעה לאקונית זו מטעם המבקשים וכי על המבקשים להגיש תצהיר מפורט בו יבהירו מצב הדברים עם מייצגיהם וכן האם יש טעם כי המשיבים יבחנו את הסדר הפשרה שהוצע.

27 28 29 30 31 32

הפשרה פנו אליהם מספר רב של תושבי גבעת עמל ויורשיהם ,אשר עשויים להיות חלק מהקבוצה אותה הגדיר בית המשפט הנכבד ( 120המשפחות אשר ישבו בגבעת עמל בשנת )1961והביעו תמיכה במתווה שהוצע על ידי בית המשפט הנכבד .עוד צויין כי המבקשים אף הם הביעו את

33 34 35

ביום 2.11.16הוגשה עמדת המדינה בשם המשיבות .1-2המדינה ציינה כי המשיבות 1-2מסכימות באופן עקרוני למתווה שהוצע ואולם לצורך בחינת המתווה על המדינה לדעת את היקף הקבוצה ומיהם התובעים בהליך ,וזאת במיוחד בהתחשב בהליכים המקבילים המתנהלים בבית משפט השלום בתביעות הפינוי שהוגשו (ת"א .)4789-10-15המדינה עתרה אפוא כי אורה למבקשים

בהחלטה מיום 2.11.16קבעתי כי אין צורך בשמות התובעים כיון שקבעתי שגודל הקבוצה יהיה

.37פרישת התובעים המייצגים הראשונים ביום , 20.11.16בטרם הגיע המועד להגשת תגובת המדינה ,הודיעו המבקשים מר כהן וגב' אלפסי כי נתגלע חוסר אמון בינם לבין עורכי הדין המייצגים אותם -עו"ד קאשי ועו"ד קריף ,וביקשו

בהודעה שהגישו עו"ד קאשי ועו"ד קריף ביום 21.11.16צויין לאמור כי מאז הדיון בו הוצע מתווה

42מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו תמיכתם והסכמתם למתווה הפשרה ,בכפוף לפתרון השאלות שעולות ממנו .כמו כן ציינו עורכי הדין כי הבהירו למבקשים ,כי מתווה הפשרה טוב ,ראוי ומיטיב עם הקבוצה בכללותה וכי על המבקשים לשים לנגד עיניהם את טובת הקבוצה ואת טובת הקבוצה בלבד ולפיכך יש להיענות בחיוב להצעת בית המשפט .לאור זאת ,כך צוין ,הודעת המבקשים ,שרב בה הנסתר על הגלוי ,ועיתוי הגשתה ,הינם תמוהים ומעלים חשש כבד שלא טובת הקבוצה ורק טובת הקבוצה עומדת לנגד עיניהם של המבקשים ,וכי מקורה של הודעת המבקשים באינטרסים זרים ופסולים.

1 2 3 4 5 6 7

בתצהיר המבקשים מיום 7.12.16ציינו המבקשים כי לא עומד אינטרס אישי מאחורי הודעתם, וכי לא הובטחה להם כל טובת הנאה מהנתבעים בתובענה הייצוגית או מכל גורם אחר .בתמצית טענו כי רק לאחרונה הובהרה להם משמעותה ומהותה של תובענה ייצוגית בכלל ושל התובענה שהגישו בפרט .לטענתם ,מה שמנחה את עורכי הדין הוא שכר הטרחה הגבוה הצפוי להיפסק

8 9 10 11

לטובתם .עוד הבהירו כי הבינו שעורכי הדין רשאים לפעול בניגוד לעמדת התובעים המייצגים ולאינטרסים של תושבי השכונה .כמו כן ציינו בתצהירים כי כוונתם בהגשת התביעה הייתה כי המשיבות ,המדינה ועיריית תל אביב ,יכירו בעוול ההיסטורי שנגרם להם ,וכל שרצו לקבל הייתה הכרה ופיצוי סמלי של שקל אחד לכל אחד מהתושבים .גב' אלפסי הוסיפה וציינה ,כי יש בידי התובעים המייצגים מסמכים לתמוך את האמור בתצהירה וכי יגישו אותם אם כך יורה בית המשפט.

12 13 14 15 16 17

ביום 11.12.16ביקשו באי כוח המייצגים את אותם מסמכים שיש בידי התובעים המייצגים .על כן הוריתי למבקשים בהחלטתי מאותו היום להמציא כל מסמך שתומך בתצהירים. הוגשה תגובת עו"ד קריף ועו"ד קאשי ביום 17.1.17בה טענו ,בין היתר ,כי המבקשים מונעים מאינטרסים זרים וכי בית המשפט מתבקש להורות על המשך תהליך מתווה הפשרה בניהול עוה"ד קאשי וקריף ,כאשר לא מן הנמנע כי תושבים אחרים יבקשו להצטרף כתובעים מייצגים. לאחר קבלת תגובת המבקשים ביום ,5.2.17בה הכחישו טענות עו"ד קאשי ועו"ד קריף ,בהחלטה

18 19 20 21 22 23 24 25 26

ארוכה ומפורטת מיום 28.3.17קבעתי כי ככל שבאי הכוח המייצגים יאתרו תובעים מייצגים חילופיים ,יתנהלו התובענה ובקשת האישור על פי סדרי הדין הרגילים ,ולא על פי המתווה שהוצע; היינו ,אאפשר לבאי הכוח המייצגים להגיש תובענה מתוקנת ,במובן זה שיוחלפו התובעים המייצגים .במקרה כזה ההליך יחל מתחילתו ,כולל הגשת תגובות מסודרות ודיון בשאלה האם ראוי שהתובענה תתברר כתובענה ייצוגית.

27 28 29 30 31 32

הוריתי כי באי הכוח המייצגים יודיעו האם הם מעוניינים להחליף תובעים מייצגים ולהמשיך בניהול ההליך ,ולחלופין ,אאפשר לתובעים המייצגים להסתלק מהתובענה ,ואם יעשו כן בשלב זה לא אחייב אותם בהוצאות .כמו כן הוריתי לבאי הכוח המייצגים ולתובעים המייצגים להודיע

33 34 35

43מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו עמדתם תוך 14ימים מאותו מועד ,וכי ככל שבאי הכוח המייצגים מעוניינים בהחלפת התובעים המייצגים ,יגישו בתוך אותו מועד בקשה מתאימה ,הכוללת תצהירים של התובעים המוצעים כי הם ערים לכל ההחלטות בתיק זה לרבות לעניין מהות התביעה .קבעתי כי אם כך ייעשה ,אאפשר למשיבות להגיש תגובות חדשות לבקשת האישור ,תוך התייחסות לכל שהתרחש עד לשלב זה. ציינתי ,כי לאור האמור ,המשיבות אינן נדרשות להגיב על מתווה הפשרה המוצע ,וכי כשיודיעו התובעים המייצגים ובאי הכוח המייצגים את עמדתם ,העניין יועבר לתגובת המשיבות.

1 2 3 4 5 6 7

ביום 3.4.17הודיעו מר כהן וגב' אלפסי על רצונם להסתלק מהתובענה.

8 9 10 11

לאחר שהתקבלה תגובת המשיבות ביום 24.5.17בה עמדו על פסיקת הוצאות ,קבעתי בהחלטה מיום 29.5.17כי: "אני סבורה שבנסיבות שנוצרו צודקות המשיבות שהשקיעו עבודה רבה ,הן להגיש תגובה ,הן בנסיון לבחון את ההסדר ,לאחר שניתנה לכך הסכמת התובעים המייצגים .התובעים חזרו בהם בשלב מאוחר .יש להדגיש כי בהחלטתי הבהרתי כי אין לאלץ תובעים להמשיך בתביעתם ,אך זו הייתה הסיבה היחידה לאפשר את הסתלקותם .עם זאת ,ולאור מצבם הכלכלי של התובעים המייצגים אפסוק הוצאות סמליות ,כדי להרתיע מפני תביעות סרק .כל אחד מהתובעים ישלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500ש"ח .היינו ,גב' אלפסי תשלם הוצאות של 5,000ש"ח ,מחציתם לעיריית תל אביב ומחציתם למדינה ,ומר כהן ישלם סכום של 5,000שקלים ,מחציתם לעיריית תל אביב ומחציתם למדינה. אני מאפשרת לגב' אלפסי ומר כהן לשלם את הסכומים הנ"ל עד ליום .1.8.17החל ממועד זה יתווספו לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק". .38החלפת התובעים המייצגים והמשך ההליך ביום 1.6.17הגישה תנועת אומ"ץ -אזרחים למען מינהל תקין וצדק משפטי וחברתי (להלן: אומ"ץ ) בקשה לצרפה כתובעת מייצגת בתיק זה ,וכן הוגשו בקשות דומות מטעם גב' מרגלית סרבי ,מר יגאל כהן וגב' לאה גלעדי וגב' יפה איצקוביץ' אשר ביקשו להצטרף כתובעים מייצגים מכוח זכויות משפחותיהם אשר התגוררו בשכונת גבעת עמל בשנת .1961כמו כן הגישו עו"ד קריף ועו"ד קאשי בקשה להארכת מועד להגשת תצהירים מטעם המבקשים.

12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30

בהחלטה מיום 3.6.17קבעתי כי לאחר שיוגשו התצהירים ,יגישו המבקשים בקשות מתוקנות שיכללו בהם פרטי התובעים המייצגים החדשים .לאחר מכן ,ובמועדים הקבועים בתקנות ,יגיבו המשיבות לבקשות החדשות ,וההליך ידון על פי התקנות מלכתחילה ,ולא מהמקום בו הופסק.

31 32 33 34 35 36

כתובע מייצג.

37 38

בהחלטה מיום , 5.6.17ולאחר שהודיעה הגב' אלפסי כי שילמה ההוצאות שנפסקו לחובתה, אישרתי מחיקתה כתובעת מייצגת בתיק ובהחלטה מיום 4.8.17אישרתי מחיקתו של מר יוסי כהן

44מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו ביום 30.7.17הוגשה בקשת אישור מתוקנת ,אשר המבקשים בה הינם אומ"ץ ,הגב' סרבי ,מר כהן וגב' גלעדי .הטענות שהועלו בבקשת האישור המתוקנת דומות לאלה שהועלו בבקשת האישור המקורית.

1 2 3 4 5 6 7

ביום 4.2.18הוגשה תגובת עיריית תל אביב בה עתרה לסילוק התובענה על הסף ,מחמת טענות דומות לאלה שבתגובתה מיום .10.7.16עוד נטען ,כי המבקשים (פרט לארגון אומ"ץ) הינם דור שני שפונו בהסכמה וברצון מהמבנים ואף קיבלו פיצוי נכבד ומוסכם לפנים משורת הדין מדיור ב.פ. ובאמצעותו רכשו לעצמם דירות מחוץ לשכונה ,כך שברי כי אין להם עילת תביעה אישית.

8 9 10 11

ביום 10.4.18הוגשה תגובת המבקשים לתגובת המשיבות .המבקשים טענו בתגובותיהם בין היתר כי אין בסיס ל סילוק בקשת האישור על הסף ,וכי ההליכים המתנהלים בבית משפט השלום בשאלת פינויים של תובעי גבעת עמל לא ייתרו את התובענה הייצוגית שעוסקת בשאלת הפיצוי לתושבים בגין הנזק שנגרם להם ,בין היתר ,כתוצאה מפעולותיה של העירייה ,קל וחומר שלא בנסיבות בהן הפיצוי הנתבע במסגרת התובענה אינו פיצוי כתוצאה מהפינוי שהיה או שיהיה .עוד

12 13 14 15 16 17

נטען כי יש לדחות ניסיון העירייה לסמוך על ת"א ,40071/88שכן המדובר בפסק דין של בית משפט שלום ,אשר עומד בסתירה גמורה להלכות שיצאו מבית המשפט העליון ובהם פסק הדין בעניין סרבי ,בהם הכיר בית המשפט העליון בכך שהתושבים עלו על הקרקע בהוראתה ובהסכמה של המדינה ,וכן הכיר בזכותם לקבלת דיור אקוויוולנטי מהמדינה .כן נטען כי יש לדחות את טענת העירייה בדבר היעדר יריבות משפטית שלה ,שכן העירייה הינה בעלת זכויות במקרקעין ,נטלה על עצמה חלק בעלות פינוי התושבים על פי חלקה היחסי בבעלות ובמשך עשרות שנים עשתה שימוש בכוחה השלטוני על מנת לגרום לסילוקם של תושבי גבעת עמל מהקרקע .כן נטען כי התביעה לא התיישנה שכן המדובר בנזקים מתמשכים על פני עשרות שנים ולא בנזק בודד אשר אירע והסתיים .אשר לכך שלא ננקב סכום שווי התביעה הייצוגית נטען כי המבקשים בחרו בשלב זה של

18 19 20 21 22 23 24 25 26

התביעה אלא באומדן כללי של סכום התביעה משום שאין בידיהם יכולת להעריך בשלב זה את היקפי הפיצוי המוערך בצורה מדויקת ,וכי בשלב זה של הדיון המקדמי אין חובה על המבקשים להוכיח את סכומו המדויק של הנזק ,וככל שתאשר בקשת האישור יוכיחו המבקשים את הנזק הנדרש על פי דין.

27 28 29 30 31 32

"לאחר שמיעת דברי הצדדים נתבררו הדברים הבאים: .1הקבוצה שמבקשים לאשר כקבוצה מיוצגת היא תושבי גבעת עמל ב' שהתגוררו במקום לפני .24.2.1961

33 34 35

ביום 30.1.18הוגשה תגובת המדינה ,ובה עתרה לסילוק התובענה על הסף מכוח טענות דומות לאלה שנטענו בתגובת המדינה מיום .13.7.16

ביום 16.4.18קיימתי דיון מקדמי במעמד הצדדים .בהחלטתי בסיום הדיון קבעתי כי:

45מתוך 67

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 29851-04-16תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו .2עילת התביעה כנגד העירייה היא גרם הפרת חוזה ,שההתייחסות היא הן להתחייבות המקורית של בן גוריון לתושבים הן להסכם בין המדינה לשיכון ופיתוח. . 3עילת התובענה כנגד המדינה היא הפרת ההתחייבות לתושבים שניתנה על ידי בן גוריון וככל שהתחייבות זו עוגנה בחוזה עם דיור ב.פ .מ ,24.2.1961-הפרת המדינה את ההתחייבות לטובת התושבים .היינו ,אם המדינה ראתה במימוש התחייבותה לתושבים את כריתת ההסכם מיום 24.2.1961בו התחייבה דיור ב.פ. לבנות במקום ,תוך הקצאת פתרונות דיור לתושבים במסגרת הבניה ,הרי שעל המדינה היה לעמוד על קיום התחייבות זו בחוזה כלפיה ,לטובת התושבים (התושבים כצד ג' החוזה נחתם לטובתם). עוד טוענים המבקשים כנגד המדינה ,כי במכירת הקרקע ליזמים הנוכחיים חזרה והפרה המדינה את התחייבותה לדאוג לתושבים שהיו במקום. .4לאור האמור ,אכן מתעוררת שאלת ההתיישנות שהעלו המשיבות ,שכן גם ההסכמים עם היזמים הנוכחיים נחתמו ,אחד בשנת 1987והשני בשנת ,2002אולם פעולות היזמים החדשים אינן נוגעות לעילת התובענה. כמובן כי ככל שתאושר התובענה הייצוגית וככל שיצליחו התובעים להוכיח כי נגרם נזק ,מובהר בזאת ,כי הנזק ,ככל שיוכח ,מתייחס לכל אחת מהמשפחות שגרו בשכונה לפני 24.2.1961ולא לכל אחד מהיחידים שגרו במקום ,ועל כן ככל ששולם פיצוי ,לרבות על ידי הארגונים החדשים למי מאותן משפחות ,הרי שתשלום זה יופחת מן הנזק ולצורך זה ניתן יהיה לקבל את עדויות היזמים ללא צורך שיהיו צד להליך. .5יישמעו עדויות קצרות בשלב הבקשה .לגבי העילה כנגד המדינה -יישמעו שלושת המבקשים ,למעט המצהיר מטעם העמותה; לגבי העילה נגד העירייה – הבקשה תתבסס על המסמכים בכתב שצורפו לתיק. .6נקבע לראיות לעניין הבקשה ליום 12.7.2018בשעה ."09:30 עוד בטרם התקיים דיון החקירות אשר נקבע כאמור ליום ,12.7.18