עת"מ 75039-05-26 עת"מ 75039-05-26

הרקע העובדתי, ההליכים, המחלוקות והטענות: עתירה שהוגשה ביום 26/5/26 ,בה התבקש לבטל את החלטת המשיבה באמצעות הממונה לפי חוק כלי יריה התש"ט-1949 (להלן-חוק כלי יריה והממונה בהתאמה ) מיום 9/4/26 בה נדחה הערר שהגיש העותר על החלטת פקיד הרישוי מיום 2/7/25 ,שלא ליתן לעותר רישיון לנשיאת כלי יריה ולבטל את רישיונו על יסוד עמדת וקביעת משטרת ישראל, כאשר הערר נדחה בהתאם לקביעתה של משטרת ישראל כי אין מקום לקבל את הערר מטעמי שלום הציבור וביטחונו, נוכח ראיות מנהליות המצביעות על מעורבות העותר באירועים שונים בתחום האלימות במשפחה. העותר, יליד 1990 המתגורר בבת-ים בעל עסק עצמאי לעבודות בניה ושיפוצים ,ללא עבר פלילי, נשא נשק ברישיון החל משנת 2018 ,לאחר שבעברו עשה את שירותו הצבאי במג"ב. אין מחלוקת שהעותר ניהל מערכת יחסים זוגית עם בת זוג (להלן-בת הזוג לשעבר) במשך כשנה וחצי ,מערכת יחסים שהסתיימה לשיטתו בדצמבר 2024. במהלך שנת 2025 הוגשו כנגד העותר שלוש תלונות על ידי בת הזוג לשעבר ,בתיקי חקירה מיום 23/4/25 (להלן-תיק החקירה הראשון או התלונה הראשונה ), מיום 19/7/25 (להלן-תיק החקירה השני או התלונה השניה ) ומיום 24/9/25 (להלן-תיק החקירה השלישי או התלונה השלישית ) ,תלונות בגינן נחקר העותר באזהרה במשטרה ,כאשר כבר בחקירתו הראשונה במשטרה נדרש העותר להפקיד את אקדחו בתחנת המשטרה. תלונה נוספת הוגשה ביום 12/11/25 על ידי העותר כנגד בת הזוג לשעבר (להלן-תלונת העותר), תלונה שנסגרה בשל היעדר עבירה פלילית. יש לציין כי כל התלונות של בת הזוג לשעבר כנגד העותר נסגרו ,בתחילה מחמת עילה של חוסר ראיות מספיקות ואחר כך, בעקבות ערר של העותר על העילה לסגירת התיקים , נסגרו לבסוף כל שלושת התלונות בעילה של היעדר אשמה ,כאשר התלונה השלישית ,בתיק החקירה מיום 24/9/25 ,נסגרה בעילה של היעדר אשמה בהודעה שקיבל ב"כ העותר לפני כחודש ימים, ביום 30/8/26,כך שבזמן החלטת הממונה בערר עילת הסגירה בתלונה השלישית הזו , עדיין הייתה עילה של חוסר ראיות מספיקות ושתי התלונות האחרות (הראשונה והשניה) ,נסגרו בעילת סגירה של היעדר אשמה. יש לציין גם, שבעקבות זאת ביקשתי במהלך הדיון בעתירה בבית המשפט מב"כ הפרקליטות לבדוק עם נציגי המשטרה והמשיבה האם יש מקום לבחון שוב את עמדתם לאור שינוי המצב שהיה בעת קבלת החלטת הממונה ,באופן שכיום גם תיק החקירה השלישי נסגר לאחרונה בעילה של היעדר אשמה ואכן, לאחר בדיקה נעשתה ,הובהר כי המשטרה עדיין עומדת על קביעתה ושמראש גם נאמר בקביעתה ובהחלטת הממונה שההחלטה לביטול רישיון הנשק של העותר התקבלה על בסיס ראיות מנהליות שאינן קשורות לסגירת התיקים והתלונות כנגדו ,בין מחמת היעדר אשמה ובין מחמת חוסר ראיות מספיקות . בהחלטת הממונה בה נדחה הערר שהגיש על החלטת פקיד הרישוי נאמר ,בין היתר, כך: " ביום 6/4/26 התקבלה קביעת משטרת ישראל לפיה עניינו של העורר נדון פעם נוספת ולאחר שנבחנו טענות העורר שעלו בערר ולאחר שקילת מלוא השיקולים הנדרשים, עמדת המשטרה היא להמשיך ולהתנגד למתן רישיון נשק לעורר בגין: ברשות משטרת ישראל מידע משנת 2025 אודות מעורבות העורר בעבירות איומים ,היזק לרכוש במזיד, הטרדה באמצעות מתקן בזק, בת זוגתו לשעבר של העורר, התלוננה כי העורר הגיע לביתה, ניתק את הדוד שהתקין בעבר ואיים עליה שיזרוק אבן וינפץ את המראה. העורר בחקירתו הודה כי עשה כן אך זאת משום שרכש אותם מכספו, בחומר החקירה קיים תיעוד מהודעות ששלח העורר למתלוננת בהם קילל ואיים עליה. התיק נסגר. ברשות המשטרה מידע נוסף משנת 2025 המעיד כי בין העורר לבת זוגתו לשעבר, מערכת יחסים מתוחה במסגרתה מוגשות תלונות הדדיות. העורר הודה כי בשל הסכסוך פנו השניים לביהמ"ש אשר קבע צווי הרחקה הדדיים. התיקים נסגרו. אמנם התיקים בחלקם נסגרו במסגרת ההליך הפלילי בחוסר אשמה ובאין עבירה פלילית, אך קיימות ראיות מנהליות המצביעות על סכסוך מתמשך בין העורר לזוגתו לשעבר. בעניין זה פועלת המשטרה בהתאם להנחיית פרקליט המדינה 1.3 לפיה : מחיקה מהמרשם המשטרתי אין משמעותה ביעורו של תיק החקירה ואין באמור בהנחיה זו כדי למנוע מהמשטרה, במקרים המתאימים, לעשות שימוש בחומרי החקירה המצויים בתיק החקירה שנסגר מחוסר אשמה, לצורך חקירה אחרת, פתיחתו מחדש, או במסגרת תחומים אחרים שבאחריותה. ברשות המשטרה קיים מידע משנת 2025 ממנו עולה כי העורר הותקף ונדקר ופרסם פוסט שם רשם כי הוא יודע בדיוק מי שלח אותו ו"החשבון רק התחיל". נוכח צבר הראיות המנהליות הקיימות במידע האמור, קביעת המשטרה היא כי יש לדחות את הערר, מטעמי שלום הציבור וביטחונו." לטענת העותר, במקרה זה, בהתחשב בכך שכל התיקים והתלונות נגד המשטרה נסגרו בעילה של "היעדר אשמה", בהתחשב בכך שמדובר בביטול רישיון כלי יריה שהיה במשך שנים לעותר, הדורש נטל יותר גבוה לביטולו, ובהתחשב בכך שהעותר הינו אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי, שאינו אלים ולא עלול לסכן את שלום הציבור וביטחונו אם יחזיק ברישיון נשק יש להתערב בהחלטת הממונה ,לבטלה ולהחזיר לו את האקדח ואת רישיון הנשק להחזקתו. זאת, משאין לו קשר כבר כשנה וחצי לבת זוגו לשעבר, ויש לו כיום זוגיות חדשה ,כאשר הסכסוך שאכן היה ביניהם הסתיים והוא היה קשור אך ורק לרכוש אישי שלו שנשאר בדירת בת הזוג לשעבר והוא ניסה לקבלו בחזרה ומשהצליח בכך, נגמר העניין. לטענת העותר, נדרשת בחינה זהירה של הסיכון המצדיק במקרה זה, רק בנסיבות מיוחדות וחריגות ,את שלילת הרישיון על בסיס תשתית ראייתית מספקת של ראיות מנהליות שלא קיימת במקרה דנן ולא מתקיימות במקרה זה נסיבות חריגות ומיוחדות היכולות להצדיק את ההחלטה לביטול רישיון הנשק של העותר ואין כל תשתית ראייתית לכך. לטענת העותר, עניין הרכוש האישי שלא הוחזר לו עיצבן אותו והוא כעס וזה יצר אכן סכסוך ייתכן שהוא ולא התנהג יפה , קילל והתבטא בצורה לא נאותה, ויכל להשתמש בלשון יותר נקיה , אך הוא סך הכל רצה להחזיר לרשותו את רכושו וציודו האישי שנשאר בדירת בת הזוג לשעבר ומשהשיג את מבוקשו ,יש שקט, נגמר הסכסוך ואין לו יותר כל קשר או אינטראקציה עם בת הזוג לשעבר ,שהגישה כנגדו תלונות כזב בניסיון להתנכל לו באמצעות שימוש לרעה בגורמי אכיפת החוק, כך שהסכסוך שאכן היה ביניהם הסתיים ואינו מתמשך. לטענת המשיבה ,מדובר בהחלטה סבירה, מאוזנת ומידתית, נוכח מכלול הראיות המנהליות בעניינו של העותר, והיא נובעת מקביעת המשטרה בעניינו של העותר ,שהינה מחייבת ,כשבכל מקרה, מדובר בהחלטה אשר מצויה במתחם הסבירות שלא נפל בה פגם, החלטה שאין עילה להתערבות בית המשפט בה. זאת, על בסיס צבר של ראיות מנהליות ,בשים לב למערכת היחסים המתוחה בין העותר לבת זוגו לשעבר, המחלוקת וחלוף הזמן הקצר מהאירועים והתרשמות המשטרה מהמתלוננת ומפחדה מהעותר, שקושר את עצמו להודעות עם קללות ואיומים ולכן החליטו גורמי המקצוע כי הימצאות כלי יריה בידי העותר מהווה סיכון לשלום הציבור וביטחונו . לטענת המשיבה, נשיאת כלי יריה אינה זכות קנויה הנתונה בידי האזרח ובהתאם לתיקון 24 לחוק כלי יריה משטרת ישראל היא הגוף הקובע בדבר קיומו של סיכון לשלום הציבור ,כאשר הערכת הסיכון לשלום הציבור נעשית על פי כלל הראיה המנהלית ,כשניתן להסתמך גם על מידע מתיקים שנסגרו מחוסר אשמה, הן בהתאם לפסיקה והן בהתאם להנחיה 1.3 להנחיות פרקליט המדינה . זאת, גם במקרים של ביטול רישיון קיים, שאכן נדרשת בחינה זהירה של הסיכון המצדיק שלילת רישיון על בסיס קביעת משטרה ,אך אין זה גורע משיקול דעת הרשות לבטל רישיון קיים, במקרה שהגורמים המקצועיים המטפלים מתרשמים, בהתאם לראיות המנהליות הקיימות, שאכן קיים סיכון, כמו במקרה זה, עת התרשמה המשטרה מהראיות המנהליות ומבת הזוג, עדותה, חששה ופחדה מהעותר שקיים סיכון במקרה כזה לשלום הציבור וביטחונו. דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתובים, כולל בחומר החקירה שהועבר לי בעת הדיון ובסמוך לאחריו על ידי המשיבה (חומר חקירה שנמצא גם בידי העותר) החלטתי לדחות את העתירה. מדובר במקרה המעורר שוב את השאלה לגבי היחס ו/או האיזון בין האינטרס והזכות לנשיאת נשק באופן פרטי והאינטרס האישי והציבורי בכך, לבין הזכות והאינטרס של שלום הציבור וביטחונו . אינני מתעלם, כלל ועיקר, מכך שמדובר , במקרה זה, הן במקרה שבו כל שלושת התלונות כנגד העותר נסגרו בעילה של "היעדר אשמה" והן מכך שמדובר במקרה של ביטול רישיון נשק ,שאז הנטל הנדרש מהרשות גבוה יותר וכן מכך מדובר בעותר, נטול עבר פלילי שנשא ברישיון כלי יריה החל משנת 2018. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שלא מדובר בזכות קנויה לאזרח להחזיק בכלי יריה אלא מדובר בזכות הטעונה סינון ואישור שנעשה על ידי בגורמים המקצועיים המוסמכים במשטרת ישראל ובמשיבה, האמונים על תחום זה של רישיונות לנשיאת נשק ועל הגנה על שלום הציבור וביטחונו , בהתאם לדין בהתאם לתבחינים ,לנהלים ולמצב הקיים באותה עת ,כאשר "הפה שהתיר" יכול, בנסיבות מיוחדות, כמו במקרה דנן, להיות גם "הפה שיאסור" או "הפה שיבטל" . העותר בעצמו מודה בכך שהיה סכסוך בינו לבת זוגו ושהוא כעס והיה עצבני ודיבר ואף קילל באופן לא נאות, אך לטענתו הכל נעשה סביב רצונו להחזיר לרשותו את רכושו וציודו האישי ושמערכת היחסים בינו לבת זוגו לשעבר הסתיימה בדצמבר 2024 לאחר שהרכוש הוחזר לו . במקרה זה , לא ניתן להתעלם שהסכסוך שאכן היה בין העותר לבין בת הזוג לשעבר נמשך במהלך כל שנת 2025 כעולה מתיקי החקירה שנפתחו במהלך שנת 2025. כך תיק החקירה הראשון נפתח ביום 23/4/25 בגין תלונה של בת הזוג לשעבר על איומים, היזק לרכוש במזיד ,כשבת הזוג לשעבר התלוננה על כך שהעותר הגיע לביתה מספר פעמים ,ניתק את הדוד שהתקין בעבר, ניקב את הצינור, איים עליה בשיחות טלפון והטריד אותה בשיחות והודעות, כאשר לפני שהעותר ניתק את המים החמים הוא איים עליה בהודעות שהוא ממליץ לה להתקלח לפני שהוא מגיע וכן כתב לה שיזרוק אבן דרך החלון וינפץ את המראה בביתה שדרש לקבל אותה ממנה ומשלא נענתה לעותר הוא שלח לה הודעה שהוא ניסה לתת צ'אנס והוא מתחיל לשבור. ואכן, עיון בראיות המנהליות ,שהומצאו לי בדיון על ידי המשיבה ,מצביע על צבר הודעות לא נעימות ואף מאיימות מצד העותר ואביא מספר חלקי של ציטוטים מהודעות העותר לבת הזוג לשעבר: "ממליץ לך להתקלח לפני שאגיע כי אני מפרק תדוד. אל תנסי להגיב את חסומה .אחרי ששיחקת איתי יומיים בגלל שהלכת ל-....(ההשמטה שלי ק.ו) אני אראה לך מה זה לשחק מסריח ועוד לא התחלתי..." "יש לך אומץ של פיל, תדליקי אותי יותר ותחשבי שלא יהיה השלכות". חוזר עוד שעה עם כלים מתאימים. תגידי למשטרה שתבוא תראה תמראה תמקלחון תאדניות הכל מנופץ" "תמשיכי להיות גיבורה בפלאפון ליד אלו ש....... אותך (ההשמטה שלי ק.ו) ולשחק איתי על הכל תקבלי תמורה מבטיח לך". "את אשכרה ממשיכה לבחור תדרך המסריחה במקום להתקשר ולנסות לעשות הכל ביפה ולא מסריח ,זאת החלטה שלך אל תאשימי אף אחד". "חבל ניסיתי לתת צ'אנס אני מתחיל לשבור ולפרק" "מה חשבת שתתנהגי איך שאת רוצה ולא יהיה לזה מחיר?" כאמור, השמטתי חלקים מהציטוטים דלעיל, ולא ציטטתי ציטוטים רבים אחרים של אמירות מיניות וקללות מיניות בוטות של העותר ואף משפילות ,כלפי בת הזוג לשעבר ,כולל לגבי הקשר הנטען על ידו שלה עם גברים אחרים. מחומר החקירה עולה גם כי בת הזוג לשעבר פונה לאחיו של העותר ומציינת כי העותר איים ,כשהתקשר אליה, לזרוק אבן דרך החלון ולנפץ את המראה בשירותים ושהיא לא מרגישה בטוחה אם כל ההתנהלות הזו של איומים בהודעות ובעל פה של חוסר כבוד כלפי הגבולות האישיים שלה ומאוד לא נוחה לה ההתנהגות ואם היא תגיע הביתה והעותר יהיה באזור היא תתקשר למשטרה ושאם תרגיש לא בטוחה היא תתקשר מיד למשטרה ותפעל להשגת צו הרחקה (כפי שאכן גם נעשה). כך גם לגבי התלונה השניה מיום 19/7/25 העותר העלה פוסט שבו סיפר שהותקף בתל אביב על ידי אדם שהיכה אותו בקרש ואף דקר אותו במברג ושהוא צעק משפט שהסביר לעותר מי שלח אותו ו"שהוא יודע בדיוק מי שלח אותו והחשבון רק התחיל ". אמנם התיקים נסגרו בתחילה מחמת עילה של חוסר ראיות מספיקות ואחר כך בעילה של היעדר אשמה ואכן אין ראיה שהעותר התכוון בדבריו לבת הזוג לשעבר, אך מדובר באמירה מטרידה של העותר ,המציין שוב ושוב שאין לו עבר פלילי וקשר לעולם הפלילי ולפתע הוא מותקף ונדקר ומציין שהוא יודע מי שלח את התוקף ושהחשבון רק התחיל, כך שניתן להבין את החשש להפקיד כלי יריה בידי מי שאומר ש"החשבון רק התחיל" ,משמע יהיה המשך של סגירת החשבון, כך שגם אם אמירה זו לא קשורה לבת הזוג לשעבר , כפי שטוען העותר, היא אמירה מטרידה ומעלה חשש ואפשרות לסיכון ונראה שהנ"ל מצטבר לצבר הראיות המנהליות הקיים התומך בהחלטת המשטרה. כך גם ,אם העותר סבר שהרכוש האישי שנשאר בביתה של בת הזוג הוא שלו ועליה להחזיר אותו לו, ואף כעס על בת הזוג לשעבר, אין זה מצדיק ,בשום אופן, התנהלות אלימה במהותה בצורת המעשים, הדיבורים, ההודעות ,האיומים ,הקללות המיניות כולל לגבי קשר של בת הזוג לשעבר עם גברים אחרים, שגם אם המעשים והדיבורים הנ"ל אינם מגיעים לכדי תיק פלילי ועבירה פלילית, ניתן להסתמך עליהם, כצבר ראיות מנהליות לביטול רישיון הנשק לעותר. לא ניתן להתעלם במקרה זה מציר הזמן ומכך שמדובר בצבר של תלונות ותיקי חקירה בשנת 2025 כולל תלונה שלישית מיום 24/9/25 ,שהוצאו גם צווי הרחקה הדדיים בבית משפט ,כשהנ"ל מתרחש הרבה לאחר סיום הקשר הנטען בין העותר לבת זוגו לשעבר, לשיטת העותר בדצמבר 2024, כשהעותר עצמו אף מגיש תלונה כנגד בת הזוג ביום 12/11/25 וזאת לאחר שקיבל כבר את רכושו האישי ומודה בעצמו שהיה ביניהם סכסוך ושהוא התנהל באופן לא נאות. אכן, התיקים כנגד העותר נסגרו בעילה של היעדר אשמה ולא מיוחסים לו מעשי אלימות כלפי בת הזוג לשעבר, ,אך לא ניתן לעצום את העיניים ולטמון את הראש בחול נוכח מקרי האלימות הרבים בכלל ובאלימות במשפחה בפרט שאנו עדים להם ,כאשר עניין זה יכול להצדיק את החשש של הגוף המקצועי האמון על שמירת שלום הציבור וביטחונו להמשיך ולתת, בעת הזו, בידי העותר, לעותר להחזיק בכלי יריה, לאחר שהגורמים המקצועיים התרשמו מהמתלוננת , מהראיות המנהליות ומחששה מהעותר, כך שלא ניתן לקבוע, נכון לעת הזו, שלא קיים סיכון. במקרה זה, ניתן גם לראות שגם לפי הגישה בפסיקה שלפיה ניתן לעיין בתיק חקירה שנסגר בעילה של היעדר אשמה ולעשות בו שימוש בהחלטה לגבי נשיאת נשק ורישיון נשק, הדבר ייעשה רק במקרים חריגים תוך נקיטת גישה זהירה ומתן הנמקה, נראה שהדבר אכן נעשה במקרה דנן במסגרת החלטת הגורמים המקצועיים במשטרה בהתאם לשיקול הדעת שלהם ,במסגרת סמכותם כאמונים על הגנה על שלום הציבור וביטחונו ,בהתאם להנחיית פרקליט המדינה ובהסתמך על צבר הראיות המנהליות בתיקי החקירה המשטרתיים שנסגרו בעילה של היעדר אשמה. אני סבור, שהדברים שנאמרו על ידי כבוד המשנה לנשיאה השופט רובינשטיין בפסק הדין עע"מ 3792/14 רופל נ' המשרד לביטחון פנים (פורסם בנבו)(23.3.2015)(להלן-פס"ד או ענין רופל) יפים וטובים ןמדברים בעד עצמם, כדלקמן: " אין דופי בגישה זהירה ביותר ומחמירה מטעם הרשויות בעניין מתן רישיון לכלי יריה. בישראל, להבדיל מארה"ב, אין זכות חוקתית לשאת כלי נשק, ושיקול דעתן של הרשויות רחב ,... וכל המקפיד והנזהר הרי זה משובח. דעת לנבון נקל, כי אילו ניתן רישיון נשק בידי מי שאינו ראוי לכך, ולאחר מכן היה נעשה שימוש שלא כדין בנשק, איזו צעקה גדולה ומרה תבוא. .. ובהמשך: עסקינן בראיות מנהליות שאינן צריכות להגיע לרמת "מעבר לספק סביר" הסמכות נתונה והדברים נבחנים איפוא בגדרי סבירות . האם רשות זהירה סבירה צריך שתתעלם מן הראיות המנהליות מהסוג שלפנינו כאן? אכן, ערים אנו להבדל בין מתן רישיון לבין שלילתו, שהיא צעד הטעון יתר הקפדה. ואולם, האם יש מקום להתערבות כאשר נוקטת הרשות זהירות במקום שלנגד עיננו תלונות שונות כלפי הנוגע בדבר? התערבות שיפוטית בכגון דא מטבעה תהא במשורה.... ובהמשך: התמונה שעמדה לנגד עיני ועדת הערר בנידון דידן ושאותה בחן בית המשפט קמא משקפת הצטברות של נושאים שלגביהם התעוררו סימני שאלה, והגם שהתיקים שנפתחו נסגרו, עדיין אין לבוא בטרוניה כשננקט מבט כולל כלפי אותה הצטברות . מבלי לפגוע במערער, אין בהחלטה איפוא חוסר סבירות, בוודאי לא קיצוני, המצדיק התערבות". לטעמי, הדברים הנ"ל שלא נס ליחם, כוחם יפה גם היום והם מדברים בעד עצמם וביתר שאת לאור המצב המשפטי כיום, לאור תיקון 24 לחוק כלי יריה שלפיו מדובר בקביעה מחייבת של המשטרה בעמדתה לגבי מתן/סירוב רישיון נשק ,כמו מטעמים של קיום סיכון לשלום הציבור וביטחונו ולא בהמלצה (ראו גם עע"מ 3293/23 מד"י-המשרד לביטחון לאומי נ' סרסור (פורסם בנבו)(13.10.2024)((להלן –פס"ד או עניין סרסור). כך, ראו גם לגבי האפשרות לעשות שימוש בראיות מנהליות כולל בתיקים סגורים תוך מתן משקל ניכר להמלצת המשטרה (שהיום זו כאמור קביעה מחייבת) בגיבוש ההחלטה שהיא זו שעושה את האיזון בין האינטרסים המתנגשים של אינטרס הפרט להחזיק בנשק מול האינטרס הציבורי והצורך להגן על שלום הציבור הביטחוני, וזאת גם בתיקים סגורים וגם במקרה של ביטול רישיון קיים, כאשר אין זכות מוקנית להחזיק כלי יריה והמדיניות הנוהגת, שאין בה דופי, היא לצמצם ולהפחית את כמות כלי היריה המצויים בידי האזרחים ולכל הפחות לא להגדילם מעבר לנדרש ,בעע"מ 3326/18 פלוני נ' המשרד לביטחון פנים (פורסם בנבו)(26.2.2019) (להלן-פס"ד או עניין פלוני) , עע"מ 5878/11 קלנטריה נ' פקיד רישוי לכלי יריה (פורסם בנבו) 28.1.2013), עע"מ 7710/18 השר לביטחון פנים נ' אבו ג'אבר (פורסם בנבו)(19.11.2019), כשגם בעניין סרסור מצויינת ההתבססות על ראיות מנהליות כולל על חומר חקירה בתיקים סגורים והמשקל הניכר שיש לעמדת המשטרה בגיבוש ההחלטה. כך גם המשיבה פוסעת גם בתלם עם הנחית פרקליט המדינה 1.3:"סגירת תיקים בעילת "חוסר ראיות" ובעילת "העדר אשמה" , שמבהירה כי : " מחיקה מן המרשם המשטרתי אין משמעותה ביעורו ששל תיק החקירה ואין באמור בהנחיה זו כדי למנוע מהמשטרה, במקרים המתאימים, לעשות שימוש בחומרי חקירה המצויים בתיק חקירה שנסגר מאין אשמה, לצורך חקירה אחרת, פתיחתן מחדש או במסגרת תחומים אחרים שבאחריותה. בסופו של יום, הגורמים המקצועיים והמטפלים, התרשמו שקיים סיכון, כעולה מהראיות המנהליות וההתרשמות מהמתלוננת ולרשויות יש שיקול דעת רחב להקפיד וללכת על הצד הזהיר ,כדי שלא יהיה סיכון וחשש לאסון אם מי שאינו ראוי לכך יישא כלי יריה ושנשק לא יימצא בידיים לא נכונות היכולות לסכן את שלום הציבור וביטחונו ולאור זאת הגורמים המקצועיים, בהתאם לשיקול דעתם, בהתחשב בנסיבות ובמקרה ואף תוך גישה זהירה ,קיבלו את החלטתם ,כאשר אין מקום להתערבות בית המשפט בהחלטת רשות מקצועית, האמונה על ביטחון הציבור ושלומו, הבוחרת לנקוט בזהירות וללכת, לפחות בעת הזו, על הצד הבטוח. לקראת סיום, כפי שנאמר על ידי כבוד השופט פוגלמן (כתוארו דאז) בענין פלוני בפסקה 26 בסיום פסק הדין: " המערער טען לפנינו ארוכות אודות הקשר הקרוב שלו עם בת זוגו ועמד על תפקודו התקין ועל תרומתו לחברה . עומדת לזכותו גם תקופה ארוכה של החזקה ברישיון נשק בלא תקלות. הגם שעל פי כללי הביקורת השיפוטית לא נמצאה עילה להתערב בהחלטת הרשויות המוסמכות, הרי בנסיבות האמורות לא נסגרה לפניו הדרך להגיש בקשה חדשה לקבלת רישיון לנשיאת נשק, אשר תבחן לפי התבחינים העדכניים והנהלים הרלוונטיים לעניין"... ואכן, דברים דומים נאמרו מפורשות בהחלטת הממונה בערר ,בתשובת המשיבה לעתירה ובדיון שנערך בעתירה שב"כ המשיבה הבהירה כי העותר יוכל להגיש בעתיד בקשה חדשה שתיבחן לאור מכלול השיקולים והעובדות . לכן, גם במקרה דנן, שהעותר טוען לסיום הסכסוך והקשר עם בת הזוג לשעבר ,לתפקודו התקין ופרק הזמן הממושך שנשא נשק , פתוחה בפניו הדלת להגיש בקשה חדשה לקבלת רישיון לנשיאת נשק, אשר תבחן לפי התבחינים העדכניים והנהלים הרלוונטיים לעניין. לטעמי, במקרה זה ,ישנה אכן חשיבות רבה לציר הזמן ,לחלוף הזמן ו"לתקופת צינון" שתעבור בין המקרים והסכסוך שהיה בין העותר לבת זוגו לשעבר ולהתקררות של הזעם והחמה ,כאשר לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בתלונות שהיו במהלך כל שנת 2025 ושהאירועים יחסית עוד טריים ולחלוף הזמן ישנה משמעות רבה שתאפשר לגורמים המקצועיים לקבל, בעתיד, תמונה עדכנית על המצב ולבחון את המצב העדכני בעת שתוגש בעתיד, אם תוגש, בקשה חדשה מצד העותר לרישיון נשק בסופו של יום, לא ניתן לקבוע כי החלטת פקיד הרישוי והממונה שלא לאפשר לעותר לשאת נשק ולא לחדש את רישוינו ולבטלו, היא החלטה בלתי סבירה, כאשר צבר הראיות המנהליות (שחלקם אף נסקרו על ידי במסגרת פסק דיני) והתרשמות הגוף המקצועי האמון על שלום הציבור וביטחונו, הביאו לקביעת משטרה שיש לה משקל ניכר שבעת הזו קיים סיכון לשלום הציבור וביטחונו במתן רישיון נשק לעותר ואין מקום להתערבות בית המשפט בהחלטה זו ,שהיא החלטה סבירה שלא נפל בה פגם ובוודאי שלא ניתן לקבוע כי מדובר בהחלטה כה בלתי סבירה באופן קיצוני המצדיק את התערבות בית המשפט בה ולכן דין העתירה להידחות. התוצאה: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה . בהתחשב, בנסיבות האישיות של העותר ובכך שבוטל רישיון הנשק שלו לאחר שנים, אין צו להוצאות. חומר החקירה שהומצא לי על ידיי הפרקליטות, יוחזר לה, בתיאום שייעשה ישירות עמה על ידי המזכירות. המזכירות תודיע לצדדים.