עת"מ 1718-04-20 ביהמ"ש המחוזי בחיפה, הנשיא רון שפירא: פס"ד בעניין הכרה באדם כבן לאם יהודייה וכזכאי לעלות לישראל מכוח חוק השבות (עת"מ 1718-04-20)

הרקע לעתירה: לפני עתירה במסגרתה מבקשים העותרים לבטל את החלטת המשיבה מיום 24.02.2020הדוחה את ערר העותרים ואת בקשתם לקבל מעמד בישראל מכוח חוק השבות ,התש"י – ( 1950להלן" :חוק השבות") ,זאת לאחר שנדחתה בקשת העותר לקבלת מעמד כבן של יהודייה ובהתאם נדחתה בקשת העותרת לקבלת מעמד כבת זוגו של "זכאי שבות". העותר ,יליד ,1936והעותרת ,ילידת ,1937אזרחי אוקראינה אשר נישאו ביום .11.11.1961לעותרים שתי בנות משותפות ,נטליה ואוקסנה ,אשר מתגוררות עם משפחותיהן בעיר קייב באוקראינה .ביום 05.11.2017נכנס העותר לראשונה לישראל יחד עם העותרת ,שזו הייתה כניסתה השלישית לישראל. שניהם נכנסו באשרת תייר מסוג ב 2/ונשארו בישראל .ביום 15.08.2018הגישו העותרים בקשה לקבלת מעמד עולה בישראל בלשכת המשיבה בקריות .העותרים התבססו לצורך הוכחת זכאותם על יסוד הטענה כי העותר הינו יהודי בהיותו בן של יהודייה ,לפי סעיף 4ב' לחוק השבות ,והעותרת טענה לזכאות בהיותה בת זוג של יהודי לפי סעיף 4א(א) לחוק השבות. ביום 09.01.2020החליטה המשיבה לדחות את בקשת העותרים בהתאם להמלצת "נתיב" ,מאחר שאין במסמכים שהוצגו על ידי העותרים כל הוכחה לזכאותם הנטענת לפי חוק השבות .עוד הוחלט כי עליהם לצאת מהארץ תוך 14יום .ביום 19.02.2020הגישו העותרים ערר פנימי על ההחלטה הנ"ל וביום 24.02.2020הוחלט לדחות את הערר. המשיבה קבעה כי העותרים לא הוכיחו את זכאותם למעמד לפי חוק השבות ,בהעדר מסמכים המבססים כנדרש את יהדותו של העותר ,זאת הגם שבשעתו ,בראשית שנות ה ,'90-ניתן לאמו של העותר מעמד מכוח חוק השבות כאשר עלתה לישראל .זאת משום שבהמשך התעורר חשד כי מסמכיה של האם זויפו ,דבר שהטיל ספק ביהדותה ,והיא זומנה יחד עם בתה לבירור .בבדיקה של גורמי המקצוע בלשכת הקשר "נתיב" נמצא כי במסמכים המרכזיים שהוצגו על ידי העותרים אין הוכחה 1מתוך 8

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת"מ 1718-04-20יורייביץ' ואח' נ' משרד הפנים תיק חיצוני:

להיותו של העותר יהודי .לכן בהעדר ראיות מספקות נדחתה בקשתו לקבלת מעמד מכוח חוק השבות. נקבע כי ההחלטה מיום 09.01.2020עומדת והערר נדחה .נגד החלטה זו הוגשה העתירה שבנדון. טענות הצדדים: העותרים טוענים כי יש לבטל את החלטת המשיבה שבמסגרתה נדחה הערר הפנימי אותו הגישו העותרים על החלטת המשיבה מיום .09.01.2020נטען כי ההחלטה התקבלה בחוסר סבירות, משיקולים פסולים ,בהעדר נימוק מוחלט ודינה להתבטל .כן נטען כי העותרים ביססו טענתם לזכאות לפי חוק השבות בהתאם לכל דין ואף בהתאם להגיון .נטען כי העותרים הציגו תעודת לידתו של העותר ,בה נקוב מפורשות כי הוא בנה של המנוחה ,אשר הייתה אזרחית ישראל וניתן לראות מתעודת פטירתה כי הייתה יהודייה בדתה ובלאומה .לכן נטען כי ברי שהעותר זכאי לעליה מכוח חוק השבות בהיותו בן ליהודייה והעותרת זכאית לעליה מכוח חוק השבות בהיותה רעייתו של יהודי .נטען כי הנימוק להחלטת המשיבה הוא שהמסמכים שהוצגו על ידי העותרים אינם מספקים להוכחת זכאותם על פי חוק השבות .העותרים טוענים כי הניחו מסמכים אשר לכל הדעות מהווים ראיה מנהלית ולכל הפחות ראשית ראיה להוכחת זכאותם לפי חוק השבות .נטען כי המשיבה אינה רשאית לבסס החלטות מן הסוג הנדון על טענה שלילית ,כללית וסתמית כי לא שוכנעה באמיתות טענות המבקש ,אלא עליה להציג ראיות פוזיטיביות לתמיכה בטענות מעין אלו. לטענת העותרים ,המשיבה לא הביאה כל נימוק להחלטתה זולת טענה לכך שהמנוחה זומנה לבירור זכאותה לעלייה ועדכון דת ולאום .כן נטען כי אין כל פרוצדורה המוסדרת בחוק ,תקנה או נוהל המתקראת "עדכון דת או לאום" וכי היה על המשיבה לפעול בהתאם לסעיף 19ה(ב) לחוק מרשם האוכלוסין ,התשכ"א – ( 1965להלן" :חוק מרשם האוכלוסין") .נטען כי המשיבה מעולם לא פנתה בתביעה כאמור בעניין המנוחה או מי מבני משפחתה ועד ליום מותה הייתה רשומה המנוחה כיהודייה. נטען כי המשיבה לא מצאה לנכון לפעול לפי הפרוצדורה המוסדרת בחוק ולא שינתה את הדת והלאום של המנוחה ולכן יש לראותה כצד הנמנע מלהביא ראיה ,דבר הפועל לחובתה .נטען כי המשיבה אף לא הביאה כל ראיה פוזיטיבית לתמיכה בטענותיה ויש לראות בה כמי שזנחה פרוצדורה השמורה לה על פי דין. העותרים טוענים כי נציג לשכת הקשר "נתיב" אמר בעצמו במהלך הדיון מיום 07.06.2020כי אף אם היה העותר מציג תעודת לידה מקורית ,לא היה כתוב רישום לאום או רישום דת .לכן מבקשים מהעותר מסמך שאינו קיים .נטען כי הומצאו למשיבה מסמכים מאומתים בחותמת אפוסטיל, מסמכים רשמי ים של המדינה .כן נטען כי קיים פה השתק והיפוך נטל הראיה מאחר שהעותרים המציאו את הראיה הטובה ביותר שקיימת והם נבנים על החלטה חלוטה של המשיבה שלפיה אמו של העותר היא יהודייה. המשיבה טוענת כי דין העתירה להידחות בהיות החלטת המשיבה נכונה וראויה ,החלטה אשר ניתנה בסמכות לאחר שקילת שיקולים ענייניים על ידי גורמי המקצוע ואינה חורגת ממתחם הסבירות .נטען 2מתוך 8

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת"מ 1718-04-20יורייביץ' ואח' נ' משרד הפנים תיק חיצוני:

כי העניין אינו מצדיק התערבות של בית המשפט .לטענת המשיבה העותרים מתעלמים מהספק עליו הצביעה המשיבה בנוגע ליהדותה של אמו המנוחה של העותר ואינם מתמודדים עם העובדה שבמסמכים שהונחו בפני המשיבה ,לרבות מסמכים שהעותרים הגישו בעצמם ,אין כל הוכחה לקיומה של זכאות של העותרים לפי חוק השבות .נטען כי העותרים גם לא דאגו להציג את מסמכי הזכאות של המנוחה ,ככל שהוצגו כאלה ,או של אחותו של העותר ,שעלתה לארץ יחד עם האם המנוחה. לטענת המשיבה ,המסמכים שהציגו העותרים סותרים את הטענה בדבר זכאותם מכוח חוק השבות. נטען כי המסמכים שצירפה האם המנוחה לשאלון העלייה אינם מוכיחים את יהדותה או זכאותה לפי חוק השבות ולמרות זאת בדף הזכאות נרשמה זכאות מכוח סעיף 4ב' לחוק השבות גם אצל המנוחה וגם אצל בתה שעלתה לישראל עמה .נטען כי בהמשך התעורר חשד לגבי מהימנות הצהרותיהן של המנוחה ובתה ולאור מידע שהצטבר בידי המשיבה הוזמנו המנוחה ובתה מספר פעמים להתייצב אצל המשיבה לבירור דתן ולאומן ,אך הן לא שיתפו פעולה ולא התייצבו כנדרש ובכך סיכלו את השלמת הבירור בנוגע לדתן ולאומן .ביום 16.09.2010נפטרה המנוחה ובתעודת הפטירה נרשמה כיהודייה. המשיבה טוענת כי הנטל להביא ראיות מספיקות לביסוס זכאותו של אדם המבקש מעמד בישראל, קל וחומר מעמד מכוח חוק השבות ,מוטל על המבקש .נטען כי חוק השבות מעניק זכות לשבות והענקת אזרחות ישראלית אוטומטית כמעט למי שהוכח שהוא יהודי כמשמעו בסעיף 4ב' לחוק או זכאי שבות כמשמעו בסעיף 4א' לחוק השבות .נטען כי המשיבה בוחנת כל בקשה באופן פרטני ועצם העובדה שהחלטה בעניין האם ניתנה על סמך מסמכים מזויפים אינה אומרת שזה כובל את ידי המשיבה ומחייב אותה בהחלטות אחרות .נטען כי המשיבה נועצת בגורמי מקצוע בנתיב ,אשר להם הניסיון והמומחיות מזה עשרות שנים בתחום של בדיקת בקשות למתן מעמד מכוח חוק השבות .כן נטען כי העותר הגיש מסמכים רבים בניסיון להוכיח זכאותו אך המסמכים אינם כוללים ולו תיעוד אחד המעיד שהעותר יהודי או שאמו יהודייה .נטען כי לא ברור מדוע נמנע העותר מהגשת המסמכים שהציגו אמו המנוחה ואחותו בפני הקונסול בשנת ,1994מהם עלתה לכאורה זכאותן לפי חוק השבות ויש לזקוף זאת לחובתו. לטענת המשיבה ,לא נפל כל פגם בהחלטה שהתקבלה בהליך ראוי על סמך מכלול הראיות שהוצגו בפני המשיבה ותוך הפעלת שיקול דעת ענייני ומקצועי ,שהרי העותרים לא הוכיחו זכאותם לפי חוק השבות .נטען כי המנוחה רשומה כרוסייה בתעודת הלידה שלה ובתעודת הלידה של העותר רשום כי לאום האם המנוחה הוא רוסי .נטען כי המסמכים שהוגשו על ידי העותרים נבחנו ונבדקו על ידי גורמי נתיב שמצאו כי העותרים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם ולא עלה בידיהם להביא ראיות מספיקות לביסוס לכאורי של זכאות למעמד עולה מכוח חוק השבות .נטען כי העותר לא המציא ראיה לפיה ניתן ללמוד כי הוא זכאי שבות והוא למעשה מנסה לבסס את טענתו אך ורק על העובדה שאמו המנוחה עלתה לישראל מכוח חוק השבות ורשומה כיהודייה ,אלא שאמו עלתה לישראל בשנות ה'90- ובמועד מאוחר יותר ועוד קודם להגשת הבקשה של העותרים ,התעורר ספק ביהדותה וביהדות בתה, 3מתוך 8

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת"מ 1718-04-20יורייביץ' ואח' נ' משרד הפנים תיק חיצוני:

אחותו של העותר .כמו כן ,בנה ונכדה של אחותו של העותר אינם רשומים כיהודים במרשם ,עובדה התומכת בעמדת הרשות וסותרת את טענת העותרים על יהדותן של אמו ואחותו. לטענת המשיב ,העדר שיתוף הפעולה של האם המנוחה ובתה וסיכול האפשרות להשלים את הבירור ערער וגרע ממשקלה הראייתי של העובדה שאמו של העותר נרשמה כיהודייה .נטען כי אין להיתלות בהחלטה בעניין המנוחה נוכח החשד שהתעורר בעניינה ואין בהחלטה בעניינה כדי לכבול את הרשות ויש לאפשר לה להפעיל שיקול דעת ולבדוק את הראיות והמסמכים שהונחו בפניה .נטען כי משנה תוקף יש לדברים מקום בו ביקשה הרשות להשלים את בירור הדת והלאום של המנוחה ושל בתה אולם בשל אי שיתוף פעולה מטעמן הן סיכלו את האפשרות להשלים את הבירור .נטען כי העותרים לא יכולים בעת הזו להיבנות מהתנהלותן זו של המנוחה ובתה .כן נטען כי החלטת המשיבה ברורה ומנומקת כנדרש. המשיבה טוענת כי ככל שיעלה בידי העותרים ובני משפחתם להציג מסמכים נוספים ואותנטיים שיש בהם כדי לבסס את היהדות הנטענת של העותר או מי מבני משפחתו ,פתוחה בפניהם הדרך לשוב ולפנות לקונסוליה הישראלית במקום מגוריהם .נטען כי אין בפי העותר ולו טענה אחת לגוף העניין או טענה בדבר פגם או טעות שנפלו בהחלטת המשיבה המנומקת כדבעי .העותרים לא התמודדו עם עמדת המשיבה ולא ניסו להסביר מדוע במסמכים שהוגשו מטעמם אין תיעוד בדבר יהדות העותר וגם לא ניסו להתמודד עם הטענה בדבר הספק שהתעורר בעניין המנוחה .לכן נטען כי העותרים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם בנוגע להוכחת היהדות או באשר לצורך להתערב בהחלטת המשיבה .עוד טוענת המשיבה כי אין לגזור מאי נקיטת הליך נגד המנוחה ובתה מסקנה פוזיטיבית בדבר זכאות העותרים לקבלת מעמד מכוח חוק השבות .לכן נטען כי אין משמעות לאי נקיטת הליך לפי סעיף 19ה(ב) לחוק מרשם האוכלוסין נגד המנוחה ובתה לביטול רישומן כיהודיות שהמשיבה אישרה את נכונות ההצהרות שלהן ולכן אין לקבל את טענת העותרים כי הצליחו להוכיח חזקת זכאות .כן נטען כי דין העתירה להידחות גם מחמת העדר ניקיון כפיים וחוסר תום לב שכן העותרים לא הציגו את התמונה העובדתית המלאה בפני ביהמ"ש. דיון והכרעה: המקרה שבפני מעורר קושי מאחר ושני הצדדים טוענים ,בפועל ,לחזקת תקינות הפעולה המנהלית. העותרים מבססים את זכותם הנטענת על הקביעה שנעשתה בעבר ע"י גורמי המדינה שהכירו ביהדותה של האם המנוחה .קביעה זו לא בוטלה מעולם והאם הלכה לעולמה כיהודיה .המדינה טוענת לחזקת תקינות מנהלית של החלטה מאוחרת שמצביעה על כך שההחלטה בעניין אימו של העותר הייתה שגויה ,ואולי אף הושגה תוך מרמה או הטעיה .אלא ,וכפי שיובהר ,המדינה לא פעלה בנחישות הנדרשת לברר את הטענות עם האם ,זאת כשהדבר היה ניתן ,בטרם פטירתה .כעת מבסס כל צד את עמדתו על החלטה מנהלית החוסה תחת חזקת התקינות.

4מתוך 8

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת"מ 1718-04-20יורייביץ' ואח' נ' משרד הפנים תיק חיצוני:

בית המשפט הצביע בפני ב"כ הצדדים על הקושי והציע לשקול מתווה להחלטה מוסכמת .לשם כך גם נדחה מועד מתן פסק הדין והתקימו מספר תזכורות במעמד ב"כ הצדדים .בין לבין גם זומנו העותרים לשימוע בלשכת מנהל האוכלוסין בקריות וזאת כחלק מהליך של בחינת אפשרות לפתרון אחר ,פתרון שלגביו לא גובשה בסופו של יום הסכמה .מאחר ולא עלה בידי הצדדים לגבש הסכמה אין מנוס אלא להכריע במחלוקת. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ,את החלטות המשיבה בעניינם של העותרים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני ,הגעתי למסקנה כי יש לקבל את העתירה. כידוע ,שיקול הדעת הנתון למשיבה בהענקת זכאות מכוח חוק השבות הינו רחב .על המשיבה ,ככל רשות מוסמכת על פי דין ,להפעיל את שיקול דעתה באורח סביר על פי ראיות מנהליות שרשות סבירה תראה בהן ראיות בנות משקל .בית המשפט לא יחליף ככלל את שיקול דעתה של רשות מנהלית בשיקול דעתו שלו ,וכל עוד החלטת הרשות אינה נגועה בחוסר סבירות קשה ,בשיקול זר או באפליה, לא יתערב בית המשפט בה [בג"צ 8047/11סובול נ' משרד הפנים (.])17.02.2013 עם זאת ,בענייננו ,סבורני כי נפל בהחלטת המשיבה פגם המצדיק התערבות .כידוע ,הנטל הראשוני להבאת ראיות מנהליות להוכחת זכאות לאזרחות מכוח שבות רובץ על כתפי מבקש המעמד בישראל מכוח חוק השבות .לצורך הרמת הנטל הראשוני נדרשות ראיות מסוג אלה שמקבל משרד הפנים כמספיקות להוכחת הזכאות הנטענת [בג"צ 8047/11הנ"ל; בג"צ 2934/16זדגנידזה נ' שר הפנים ( ;)08.11.2018בג"צ 6304/18דומניצקי נ' משרד הפנים (.])12.09.2019 העותרים צירפו את המסמכים הפורמאליים הדרושים לבקשתם ,אך הראיה החשובה ביותר התומכת בטענתם כי הם זכאים למעמד הינה קביעה חלוטה של המשיבה כי אמו של העותר הינה יהודייה .על החלטה זו חלה חזקת תקינות הפעולה המנהלית .אמנם המשיבה טוענת כי מאז שנעשתה קביעה זו לפני שנים רבות ,התגלה למשיבה מידע נוסף המעיד על כך שחלה טעות בקביעת המשיבה לפיה האם הינה יהודייה .עם זאת ,המשיבה לא פעלה בהתאם למידע ומעבר לזימון האם ובתה שנכנסה עמה לישראל לבירור ,לא נעשה דבר .אמנם האם ובתה לא התייצבו לבירור ,אך מכיוון שהמשיבה לא פעלה מעבר לזימונן על מנת לברר את החששות שייתכן שהאם מסרה מסמכים שאינם מהימנים ,נותרה הקביעה של המשיבה בדבר יהדותה של האם על כנה .בין לבין נפטרה האם וכעת לא ניתן לברר עמה בנוגע למסמכים שיש חשש שאינם מהימנים .על כן ,כאמור ,נותרה על כנה קביעתה של המשיבה כי האם הינה יהודייה והאם של העותר אף נפטרה כיהודייה. למעשה מהווה קביעת המשיבה בנוגע ליהדותה של האם של העותר קביעה חלוטה שלא נעשה בה כל שינוי ובשל חזקת התקינות המנהלית פועלת קביעה זו לטובתו של העותר אשר טוען למעמד מכוח היותו בן לאם יהודייה .כאמור ,במצב הדברים הנוכחי ,לאחר שהאם נפטרה כיהודייה ,לא ניתן לברר

5מתוך 8

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת"מ 1718-04-20יורייביץ' ואח' נ' משרד הפנים תיק חיצוני:

עמה את הטענות בנוגע לאי מהימנות המסמכים שמסרה ,אשר עליהם מבוססת קביעת המשיבה בנוגע ליהדותה של האם של העותר. העותר מתבסס על קביעה זו של המשיבה בנוגע ליהדותה של אמו המנוחה וטוען כי עמד בנטל הראיה להוכחת זכאותו למעמד מכוח חוק השבות ולזכאות אשתו למעמד כאשתו של יהודי .בנסיבות העניין, ניתן לקבוע כי העותר אכן עמד בנטל הראשוני ,שכן סיפק ראיות לזכאותו למעמד ,המתבססות על קביעה של המשיבה בנוגע ליהדותה של אמו אשר נותרה על כנה וחלה עליה חזקת התקינות המנהלית. בבג"ץ 713/00דוד אדישווילי נ' מינהל האוכלוסין – משרד הפנים ( ,)19.03.2001אליו מפנה המשיבה, נקבע כי "אכן ,רישום האם כיהודיה עשוי להוות ראיה לכאורה ,אולם בדיקת המשיב העלתה חומר ראייתי למכביר המהווה מסכת ראיות מינהליות שעל בסיסה התקבלה ההחלטה האמורה .מסכת ראיות זו חזקה דייה על מנת להצדיק את החלטת המשיב ולמצער ,מעבירה היא שוב את הנטל אל כתפי העותר ,שלא עשה דבר על מנת להתמודד עמה". עם זאת ,לא ניתן להשוות מקרה זה לנסיבות המקרה שבפני מכיוון שבמקרה שבפני המשיבה אינן מפנה לראיות המצדיקות את החלטתה המעבירות את הנטל אל כתפי העותרים .המשיבה מתבססת על כך שבחלק מהמסמכים שהציג העותר לא צוין לאום האם של העותר (למשל ,בתעודת הלידה המשוחזרת שהציג העותר) וכן על כך שבחלק מהמסמכים שהציג העותר הלאום שלו מצוין כרוסי .כפי שטען ב"כ העותרים בדיון שהתקיים לפני ,נציג לשכת הקשר "נתיב" מטעם המשיבה אמר בעצמו במהלך הדיון שהתקיים לפני ביום 07.06.2020כי אף אם היה העותר מציג תעודת לידה מקורית ,לא היה כתוב בה רישום לאום מכיוון שלפני 1946הלאום נרשם בספרי הרישום אך לא נרשם בתעודות של האזרחים .על כן ,עצם העובדה שבתעודת הלידה של העותר לא רשום לאום האם אינה מעידה על כך שהאם אינה יהודייה ויש לבדוק זאת בספרי הרישום. כאמור ,המשיבה טוענת כי זימנה את האם המנוחה לבירור אך זו לא הגיעה למרות שזומנה .לא נטען בפני וממילא לא הוצגה כל ראיה בדבר פעולות שננקטו לבצע את פעולת החקירה שנדרשה ,מעבר לאותו זימון שלא נענה .בין לבין נפטרה האם וכעת לא ניתן לברר עמה את הדברים .בנסיבות אלו, כאשר המשיבה לא פעלה לבצע פעולות חקירה נדרשות ולאמת את האם (המנוחה) עם מידע חדש שהצטבר אין לה להלין אלא על עצמה .סבור אני כי המשיבה לא סתרה את חזקת התקינות המנהלית של ההחלטה שלה בעבר בדבר יהדותה של האם ולא הציגה ראיות מנהליות שיש בהן כדי להעביר את הנטל חזרה אל כתפי העותרים. בבג"ץ 394/99סופיה מקסימוב נ' משרד הפנים ,מינהל האוכלוסין פ"ד נח( )2003( 919 )1נקבע כי הנטל הראשוני להבאת ראיות מנהליות מספיקות לביסוס לכאורי של זכאותו לשבות ולאזרחות של המבקש לעלות לישראל ,מוטל עליו .טיבן של הראיות הנדרשות להרמת הנטל הראשוני על ידי המבקש עשוי להשתנות ממקרה למקרה ומזמן לזמן .לעניין זה לא ניתן ואף אין זה רצוי להתוות כללים 6מתוך 8

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת"מ 1718-04-20יורייביץ' ואח' נ' משרד הפנים תיק חיצוני:

נוקשים .עם זאת ,ניתן להניח כי המבקש ייחשב כמי שהוכיח לכאורה את זכאותו אם הראיות שהביא הן מסוג הראיות שמשרד הפנים ,על פי נהליו הרגילים ,מקבלן בדרך כלל כמספיקות להוכחת הזכאות הנטענת ,כגון תמצית רישום ממרשם האוכלוסין או העתק נאמן ממסמך מקורי .עמידת המבקש בנטל הראשוני להוכחת זכאותו לכאורה לשבות אין משמעה כי משרד הפנים חייב לקבל את בקשתו ,אך היא מקימה לו חזקת זכאות .בהעדר ראיות מנהליות שתעוררנה לפחות חשד מבוסס ביחס לזכאותו של המבקש ,הרי שככלל תתגבש חזקת הזכאות לכדי זכאות אופרטיבית .עוצמת הראיות המנהליות הנדרשות לסתירת חזקת זכאות תלויה ,בין היתר ,באיתנותה של חזקת הזכאות ,שמידתה נגזרת מעוצמת הראיות המנהליות שהביא המבקש לביסוסה. כן נקבע בבג"ץ 394/99הנ"ל כי סירוב בלתי מבוסס מצד המדינה להכיר ביהדותו של מבקש שהוכיח לכאורה את זכאותו לשבות עלול לעלות כדי הפרת מחויבותה ההיסטורית והמוסרית של המדינה, הנגזרת מהיותה מדינת העם היהודי .עוד נקבע שם כי העברת "נטל ההפרכה" למשרד הפנים לאחר שהמבקש הציג ראיות מן הסוג המספיק – בדרך כלל – להוכחת הזכאות ,מוצדקת גם משיקולים כלליים האמורים להנחות את פעילותן של רשויות המנהל הציבורי ,כמו החובה לנהוג בשוויון ובהגינות .צוין שם כי פערי הכוחות הגדולים שבין המבקש לבין המדינה מציבים את המדינה בעמדה טובה יותר להשגת ראיות לסתירת גרסתו של המבקש מזו שהמבקש ניצב בה להשיג ראיות לביסוס גרסתו .אמנם הטלתו על משרד הפנים של נטל הפרכת זכאותו לכאורה של המבקש אין פירושה מתן לגיטימציה לטקטיקה של הימנעות ממסירת מידע מצד המבקש ועליו למסור כל ראיה שיתבקש ושבאופן סביר יש באפשרותו להשיגה וליתן תשובות מלאות ככל הניתן על כל השאלות המוצגות לו. עם זאת ,חובתו של משרד הפנים להביא ראיות מנהליות מספיקות לשם סתירת "חזקת הזכאות" לשבות לאחר שזו קמה דומה במידה מסוימת לחובתו להביא ראיות מנהליות מספיקות לשם שלילתו בדיעבד של מעמד שכבר הוקנה לעולה מכוח חוק השבות או לשם קביעת התקיימותו של סייג מן הסייגים החקוקים המצדיקים אי הכרה בזכאות מלכתחילה .כשמדובר בסתירת זכאותו לכאורה של מי שיהדותו טרם הוכחה סופית נדרשות ראיות של ממש ואין די ב"תחושות בטן" בלתי מבוססות או ב"ספקות" גרידא בדבר מהימנותו של המבקש כדי להוביל לדחיית בקשתו. בענייננו ,כאמור ,עלה בידי העותרים להרים את נטל ההוכחה של זכאותם לכאורה לשבות מכוח קביעת המשיבה בדבר יהדותה של האם המנוחה של העותר ,קביעה חלוטה אשר המשיבה לא פעלה על מנת לשנותה .בין לבין המנוחה נפטרה כיהודייה ולא ניתן לברר עמה את הדברים כעת .אין ספק כי בדרך כלל הקביעה בדבר יהדותה של האם של העותר הייתה מהווה ראיה מנהלית מספיקה להוכחת יהדותו של העותר המבקש מעמד בישראל מכוח חוק השבות .על כן ,העותרים עמדו בנטל הראשוני המוטל עליהם להוכחת זכאותם לכאורה לשבות וכעת המשיבה היא שנדרשת להוכיח בראיות מנהליות מספיקות את העדר זכאותם .עוצמת הראיות המנהליות הנדרשת מהמשיבה עומדת ביחס ישיר לראיות שהובאו על ידי הזכאי ולעוצמת הזכות הנפגעת [בג"ץ 4504/05סקבורצוב נ' השר לביטחון פנים (.])04.11.2009 7מתוך 8

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת"מ 1718-04-20יורייביץ' ואח' נ' משרד הפנים תיק חיצוני:

כמפורט לעיל ,העדר ציון הלאום של האם בתעודת הלידה שהציג העותר אינו מהווה סתירה של הראיות מטעם העותרים ואין בכך שמדובר בתעודת משוחזרת כדי לשלול אותה כראיה שכן רבים מן העולים לישראל מארצות חבר המדינות הוכיחו את זכאותם לשבות בעזרת תעודות משוחזרות (ראו בג"ץ 394/99הנ"ל) .בנסיבות אלו ,ומשהמשיבה לא סיפקה ראיות הסותרות את חזקת הזכאות, מתחייבת המסקנה כי לא הרימה את הנטל שרבץ עליה לסתור את חזקת זכאותם של העותרים בענייננו .כמו כן ,בנוגע לטענות המשיבה בדבר מסמכים שהתגלו בעת בדיקת זכאותם של בנה ונכדה של אחות העותר -לא ניתן לקבל כי זכות כה מהותית כזכותו של יהודי לעלות לישראל תישלל מהעותר על סמך מסמכים עלומים שהמשיבה לא עימתה את המנוחה עמם ולא ביררה לעומק מהותם .כאמור, המשיבה לא נקטה בצעדים הדרושים לבירור הדברים עם המנוחה אשר הלכה לעולמה כיהודייה והקביעה בדבר יהדותה לא נסתרה בהליך סדור ולכן מהווה קביעה חלוטה שחלה עליה חזקת התקינות המנהלית. אין פירושו של דבר שיש להנציח את הטעות לה טוענת המשיבה אלא רק כי בנסיבות העניין כפי שהן לעת הזו לא ניתן לקבוע שהמשיבה הביאה ראיות מנהליות שבאופן סביר יש בהן כדי לסתור את הראיות שסיפקו העותרים לביסוס הנטל הראשוני לזכאותם .לכן המשיבה לא הניחה תשתית ראייתית מספיקה להחלטתה לסרב לבקשות העותרים ולשלילת זכאותם לקבל מעמד בישראל לאחר שהוכיחו לכאורה את זכאותם לשבות .בנסיבות אלו ,דין העתירה להתקבל. סיכום: בשים לב לאמור הוחלט כי העותר 1זכאי למעמד בישראל בהיותו בן של יהודיה והעותרת 2מכוח היותה אשתו. המשיבה תישא בהוצאות העותרים בניהול העתירה בסכום כולל של ₪ 15,000שישולמו עד יום ,15.4.21שאם לא כן יישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק. המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.