פרטי ההליך
לפני
כבוד השופט שלמה בנג'ו
בעניין
המאשימה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד שקמה נחמיאס
נגד
הנאשם
עודאי מוברשם (עציר)
ע"י ב"כ עוה"ד חאלד דסוקי
גזר דין
רקע ועובדות כתב האישום
הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות כדלקמן, באישום הראשון פעולה בנשק למטרות טרור (החזקה, נשיאה והובלה) – עבירה לפי סעיף 30(א) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 (להלן: "חוק המאבק בטרור" או "החוק"); עבירות בנשק (עסקה אחרת) – עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. (להלן: "חוק העונשין"). באישום השני, קשירת קשר לפשע (עסקה אחרת בנשק) – עבירה לפי סעיף 499 (א)(1)+סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
כעולה מהחלק הכללי של כתב האישום, בתאריך 14.12.1987 נוסד ארגון החמאס ובתאריך 22.6.1989 הוכרז כארגון טרור על ידי ממשלת ישראל. החל מתאריך 1.11.2016 מוכרז החמאס כארגון טרור מכוח חוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016, והוא אף מהווה ארגון מחבלים בהתאם לסעיף 91 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
בנוסף, ארגון המדינה האסלאמית, אשר מקורו בארגון אל־קאעדה עיראק, מהווה את אחד הכוחות המורדים המרכזיים הפועלים בזירת הג'יהאד באפריקה, והוא ארגון מחבלים קיצוני ביותר, הנמנה על ארגוני ג'יהאד עולמיים. משנתו של הארגון מצדדת בתפיסת הסלפיה ג'יהאדיה, הקוראת לפגיעה במשטרים "כופרים", שאינם הולכים בדרך האיסלאם. ישראל, כחלק מה"כופרים", מהווה יעד לחימה מובהק כחלק ממטרות הג'יהאד העולמי. האידיאולוגיה של הארגון היא בבסיסה חתירה להקמת חליפות אסלאמית "בסוריה רבתי" הכוללת את שטחי סוריה, לבנון, ירדן, ישראל והשטחים. הארגון מהווה גורם השראה גלובלי לקידום פעילות טרור ג'יהאדית.
בתאריך 03/09/2014 הוכרז ארגון דאע"ש, על ידי שר הביטחון, כהתאחדות בלתי מותרת, מכוח תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, ובתאריך 28/10/2015 הוכרז ארגון דאע"ש כארגון טרוריסטי, לפי פקודת מניעת טרור, התש"ח-1948. מתאריך 01/11/2016 מוכרז ארגון דאע"ש כארגון טרור גם מכוח חוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016, והארגון אף מהווה ארגון מחבלים כהגדרתו בסעיף 91 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
אחד מאבני היסוד בתפוצתו הרחבה של דאע"ש, בעולם הערבי והמערבי כאחד, נעוצה בתפעולו של מערך הסברה נרחב, אשר מיועד להגיע לקהלי יעד מגוונים ברחבי העולם. הארגון משקיע משאבים רבים במערכה זו, החל מהקמתו, ובתקופת פעילותו הנוכחית עושה שימוש ברשתות החברתיות ובהן "טוויטר" ו"טיקטוק", באתרים לשיתוף קבצים שבמרכזם "יוטיוב", ובאתרים שונים נוספים, על מנת להפיץ את משנתו ולגייס נוספים לארגון. במסגרת הקמפיין התקשורתי מציג הארגון חומרי תעמולה המשבחים את אופן התנהלות הארגון, כשהוא מתאר אותו בצורה אוטופית, כזו המממשת את חוקי אללה עלי אדמות, תוך ניסיון בלתי פוסק לגייס תמיכה ולוחמים ברחבי העולם, ולהשיג תמיכה כספית ותעמולתית.
מסרי התודעה של הארגון מופצים ברחבי העולם, ויש להם תרומה משמעותית לתנופת ההתפשטות של הארגון ולהישגיו. במסגרת מערך ההסברה של הארגון נעשה, בין היתר, שימוש משמעותי באפליקציות תקשורת והחלפת קבצים שונות, כדוגמת "טלגרם" ו"טיקטוק". במסגרת זו קיימים מאות ערוצים המזוהים עם הארגון, המשמשים פלטפורמה לאינדוקטרינציה המתאפיינת בהעברת מסרים, סרטונים, קטעי שמע ועוד, ולמעשה מהווים ציר מידע והנחלת כלים עבור מוסלמי המבקש להפוך ל"מפגע בודד".
בתאריך 7.10.2023, החל משעות הבוקר המוקדמות, חדרו פעילי ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה יחד עם אחרים, תוך שהם פורצים את גדר הגבול, וכאשר חלקם חמושים היטב במגוון אמצעי לחימה – לשטח מדינת ישראל. פעילי הטרור ביצעו מעשי טרור קשים, רצחניים ואכזריים, במהלכם, בין היתר, רצחו באופן מתוכנן ומכוון בדם קר גברים, נשים, זקנים, ילדים וטף, ישראלים וזרים, חיילים וחיילות, ששהו באותה עת במספר רב של יישובים אזרחיים, במסיבת הטבע "נובה" ליד קיבוץ רעים, וכן בבסיסי צה"ל, ופצעו רבים. מעבר לכך, חטפו פעילי הטרור לרצועת עזה 241 ישראלים וזרים, גברים, נשים, קשישים, ילדים ופעוטות.
במקביל, החל משעות הבוקר המוקדמות של יום זה, ובמשך תקופה ממושכת, ירו ארגוני הטרור ירי מאסיבי של אלפי רקטות ופצצות מרגמה אל עבר רחבי מדינת ישראל, שגרמו לפגיעה ולנזק בחייהם של ישראלים, בגופם וברכושם.
מעשי הטרור הנפשעים של פעילי הטרור גרמו לכ־1,200 הרוגים ואלפי פצועים בדרגות פציעה שונות. ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי החליטה על נקיטת פעולות צבאיות משמעותיות, מכוח הסמכות שניתנה לה בסעיפים 40(א) ו־40(א1) לחוק יסוד: הממשלה, החל מיום 07.10.2023 בשעה 06:00, בשל המלחמה שנכפתה על מדינת ישראל באמצעות מתקפת טרור רצחנית מרצועת עזה, במהלכה פועלים גורמי הביטחון כנגד יעדי טרור. בעת הגשת כתב האישום, ועל רקע המתואר לעיל, מצויה מדינת ישראל בלחימה בעזה.
אישום ראשון
כעולה מהאישום הראשון, בתקופה שקדמה למתואר בכתב האישום, החל משנת 2022 או בסמוך לכך, החל הנאשם תהליך של חזרה בתשובה במסגרתו החל לצפות ברשת האינטרנט בתכנים הקשורים בדת האסלאם הכוללים גם סרטוני דרשות של שייחים ממדינות ערב שהטיפו לג'יהאד.
בהמשך לכך, החל הנאשם לגלות עניין הולך וגובר בארגון הטרור דאע"ש ובאידיאולוגיה הסלפית בה הוא דוגל, וכן בארגון הטרור חמאס ופעילותו, תוך שהוא מפתח הזדהות אידיאולוגית עמוקה עם פעולות ארגוני הטרור, ערכיהם ומטרותיהם. במסגרת זו, צפה הנאשם בתכנים הקשורים בארגוני הטרור חמאס ודאע"ש, זאת בערוצי טלגרם המקושרים לארגונים אלה, ודרכם נהג להתעדכן בחדשות אודות הלחימה בסוריה ובעזה באופן קבוע, וכן צפה בסרטונים הכוללים, בין היתר, את המנון ארגון דאע"ש וכן פרסום אודות ביצוע מעשי הרג על ידי "הדגלים השחורים מהמזרח".
על רקע המתואר לעיל, וכן בעקבות אירועי ה־7 באוקטובר, בתחילת שנת 2024, מועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, החל הנאשם לחשוב על ביצוע פיגוע ירי כנגד כוחות הביטחון ו/או אזרחים יהודים. בהמשך למחשבה על ביצוע פיגוע, חלם הנאשם חלום חוזר ובו ראה עצמו כמי שנלחם בחיילי צבא ההגנה לישראל כאשר הוא יורה לעברם בנשק חם והחיילים משיבים לעברו באש. בתאריך 16.2.24 התכתב הנאשם עם חברו מואמן ובהתכתבות זו סיפר לו כי לא חולם על דבר מלבד החלום והביע רצון למות מות קדושים.
בתאריך 21.2.24 התכתב הנאשם עם חברו מואמן ובהתכתבות זו כתב הנאשם, בין היתר: "רמדאן מתקרב אחי, המלחמה בפתח". מואמן השיב: "מי ייתן ואללה ייתן לנו עמידה איתנה". לכך ענה הנאשם: "מי ייתן ואללה יזכה אותנו בחברתו בגן עדן".
במהלך חודש פברואר 2024, חיפש הנאשם ברשת האינטרנט מידע אודות כדורי תחמושת 5.56. בתאריך 3.4.24 שלח הנאשם לבן דודו סרטון באורך 5 דקות מטעם המכנים עצמם "זאבי הכפר" ובו מופיעים שני רעולי פנים המדברים בשם ערביי ישראל המצהירים כי יבצעו פיגועים ביהודים כנקמה על מעשיהם.
בתאריך 22.6.24 קיבל הנאשם ממכר שלו הודעה ובה צוואתו של אבו אוסאמה אל ראזי, אשר שימש כאימאם עבור אחד מגדודי אלקסאם בתפילת הבוקר ביום 7.10.23, הכוללת עידוד רב לג'יהאד ולחימה נגד "הציונים" ובשבח מות הקדושים, והנאשם השיב במילים "השבח למי שניצל את המילים האלה לטובתו".
בהמשך למחשבה על ביצוע פיגוע, בסוף שנת 2024 או תחילת שנת 2025, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, גמלה בליבו של הנאשם ההחלטה לבצע פיגוע ירי בהר הבית, כנגד כוחות הצבא ו/או המשטרה ו/או כנגד אזרחים יהודים, באמצעות האקדח, זאת במטרה לגרום למותם של כמה שיותר אנשי כוחות הביטחון ו/או של אזרחים יהודים.
הנאשם תכנן להוציא לפועל את הפיגוע, במקרה ותיאסר תפילת מתפללים מוסלמים במסגד אל־אקצא במהלך חודש הרמדאן בשנת 2025 אשר החל ביום 28.2.25. בהתאם להחלטה, התכוון הנאשם לבצע ירי לעבר שוטרים או חיילים בשער שכם בעיר העתיקה בירושלים במטרה להורגם. הפיגוע מהווה מעשה טרור כהגדרתו בחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016.
לצורך מימוש ההחלטה וקידום מעשה הטרור, החל מסוף שנת 2024 או תחילת שנת 2025, ועד למעצרו ביום 11.2.25, ביצע הנאשם פעולות שונות לקידום ביצוע הפיגוע. במהלך התקופה, במועדים שאינם ידועים למאשימה במדויק, ביצע הנאשם חיפושים ברשת האינטרנט אודות חובות שהידים והאם חובות כספיים של השהיד נמחקים לו לאחר הפיכתו לשהיד.
במהלך התקופה, עד למועד מעצרו ב־11.2.25, החזיק הנאשם בביתו באקדח מסוג CZ וכן בשלוש מחסניות מתאימות טעונות בכדורים בקוטר מתאים, בכמות שאינה ידועה למאשימה, כאשר את כולם החזיק החל משנת 2021, זאת בלא רשות על פי דין, לשם ביצוע הפיגוע וכהכנה לקראת ביצועו. האקדח הינו כלי נשק אשר סוגל לירות כדור שבכוחו להמית אדם, המחסניות הן אבזר לנשק והכדורים הינם תחמושת.
עוד במהלך התקופה, הלך הנאשם מביתו לשטח פתוח הסמוך למכר, כשהוא נושא ומוביל על גופו את האקדח כשהוא טעון במחסנית מלאה בכדורים, ושם ביצע ירי, תוך שתיעד עצמו בטלפון הנייד שלו, כל זאת כהכנה לקראת ביצוע הפיגוע ובמטרה לקדמו. בתאריך 11.2.25, בבית הוריו במכר, זמן קצר טרם שנעצר, מסר הנאשם את האקדח והמחסניות, בתוך תיק בד, לאחיו אדהם וביקשו כי יחביאם עבורו שכן חש כי עומד להיעצר על ידי המשטרה ו/או כוחות הביטחון, זאת בלא רשות על פי דין, ואדהם לקח את התיק והסתירו או החביאו מבלי שנתפס או אותר.
במעשיו המתוארים לעיל, הנאשם החזיק, נשא והוביל נשק, בלא רשות על פי דין, במטרה לקדם ביצוע מעשה טרור, ועשה עסקה אחרת בנשק, באבזר לנשק ובתחמושת, בלא רשות על פי דין.
אישום שני
כעולה מאישום שני, במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, עובר ליום 11.1.25, נוצר קשר בין הנאשם לבין תושב שכם בשם עודאי ג'ברה. במסגרת הקשר ביניהם, בתאריך האמור, שלח ג'ברה לנאשם סרטון של אקדח מסוג ברטה ואמר כי מחירו 22,000 ש"ח. האקדח הינו כלי נשק אשר סוגל לירות כדור שבכוחו להמית אדם.
הנאשם השיב לג'ברה כי למחרת יפרסם את ההצעה בקרב מכריו ואף העלה אפשרות כי יבוא בעצמו לקחת את האקדח ככל שההצעה תבשיל לעסקה.
למחרת, בתאריך 12.1.25, בשעה 09:51, שלח הנאשם לג'ברה מסרון ובו כתב כי תמורת 20,000 ש"ח יוכל להגיע לשכם על מנת לממש את העסקה. ג'ברה השיב כי יבדוק מה המחיר האחרון בו יוכל למכור את האקדח והבטיח לעדכנו, ובהמשך, בשעה 10:07, השיב כי יוכל למכור את האקדח תמורת 21,000 ש"ח וזאת כי הנאשם מביע רצון באקדח עבור בן דודו, ושאל את הנאשם מתי יוכל לבוא לקחתו.
הנאשם השיב כי יגיע בימים 1-2.2.25 והוסיף כי תמורת 21,000 ש"ח ירכוש את האקדח.
בתאריך 17.1.25, בשעה 14:04, שלח הנאשם לג'ברה מסרון ובו כתב כי ישלח חבר לקחת את האקדח אך ביקש כי המחיר יהיה 20,000 ש"ח; ג'ברה השיב לנאשם כי יוכל למכור ב־20,500 ש"ח והנאשם הסכים.
בתאריך 18.1.25 שלח ג'ברה שוב מסרון לנאשם ובו כתב כי אם לא יגיע באותו היום העסקה לא תמומש, להודעה זו הנאשם לא השיב.
במעשיו המתוארים לעיל, הנאשם קשר קשר עם אחר לבצע עסקה אחרת בנשק שלא כדין.
טענות הצדדים
טענות המאשימה
המאשימה בטיעוניה עמדה על חומרת העבירות ועל הפגיעה הקשה בערכים החברתיים, ובראשם קדושת החיים, שלום הציבור וביטחון המדינה. לשיטתה, כוונת הנאשם לבצע פיגוע נגד חיילים ושוטרים בהר הבית על רקע לאומני־אידיאולוגי מייצרת אפקט פסיכולוגי של פחד ואיום בקרב הציבור. הודגש כי מדובר באזרח ישראלי, ולכן מעשיו מהווים גם פגיעה קשה בחובת הנאמנות למדינה. לפיכך, וביתר שאת לאחר אירועי ה־7 באוקטובר שעמדו בבסיס מעשיו, נטען כי מתחייבת ענישה קשה ומרתיעה.
אשר לנסיבות ביצוע העבירה, טענה המאשימה כי קדם למעשים תכנון מוקדם וממושך של למעלה משנה, שכלל החזקת נשק, ביצוע "ניסוי כלים" ופעולות נוספות לקידום הפיגוע. וכי הנאשם לא חדל ממעשיו מיוזמתו או עקב חרטה, אלא שהתערבותם של גורמי האכיפה והביטחון היא זו שסיכלה את הוצאת הפיגוע לפועל, ובכך נמנע אסון כבד ופגיעה בנפש.
עוד נטען כי הנאשם היה מודע היטב למעשיו, לא היה נתון במצוקה נפשית, ולא קדמה למעשים התגרות.
בנוסף, הפנתה המאשימה לנסיבות מחמירות נוספות לשיטתה, ובראשן העובדה שהנאשם מסר את הנשק לאחיו טרם מעצרו, ובכך עבר עבירה נוספת של סחר או עסקה אחרת בנשק המגדילה את פוטנציאל הנזק. נטען כי העובדה שהנשק טרם נתפס מהווה סיכון עתידי מתמשך המצדיק החמרה נוספת.
זאת ועוד, המאשימה ציינה כי על פי תסקיר שירות המבחן, רמת הסיכון להישנות עבירות אלימות מצד הנאשם היא גבוהה, וכי הוא אינו מבין את המשמעות העמוקה של מעשיו.
על כן, למרות הודאתו והיעדר עברו הפלילי, עתרה המאשימה לראות בשני האישומים כשני אירועים שונים ונפרדים, ולקבוע בגינם מתחמי עונש הולם בנפרד.
בהתאם לכך, בגין האישום הראשון עתרה למתחם של 7 עד 9 שנות מאסר בפועל, ובגין האישום השני למתחם של 12 ל־24 חודשי מאסר בפועל. המאשימה ביקשה למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של המתחמים, ולהשית עליו כ־9 שנות מאסר בפועל שירוצו במצטבר בגין שני האישומים, לצד מאסר מותנה וקנס.
טענות ההגנה
ההגנה ביקשה לצמצם את מידת חומרת המעשים ועתרה לקביעת מתחם ענישה כולל שינוע בין 30 ל־36 חודשי מאסר בגין מכלול כתב האישום. נטען כי לנאשם אין עבר פלילי, וכי הוא הודה במיוחס לו כבר בהזדמנות הראשונה בפני החוקרים ובבית המשפט, נטל אחריות וחסך זמן שיפוטי יקר.
באשר לנשק שלא נתפס, הסנגור טען כי הנאשם שיתף פעולה והסביר לחוקרים היכן הנשק ממוקם, אך זה נעלם לאחר מעצרו ולא ידוע מי לקח אותו.
ביחס לנסיבות האירוע, טענה ההגנה כי בשונה מפסקי דין מחמירים אחרים, כדוגמת עניין מחאמיד (ת"פ 54450-04-22), הנאשם לא הואשם בחברות בארגון טרור ולא ביצע כל שימוש בנשק כלפי אדם. נטען כי המעשים נותרו כולם בגדר תכנון ומחשבה בלבד מבלי שבוצעה פגיעה בפועל.
באשר לאישום השני, טענה ההגנה כי מדובר בניסיון לרכישת נשק שלא יצא לפועל ובעסקה שלא הסתיימה כלל.
באשר למניע נטען כי רכישת הנשק המקורית בשנת 2021 נבעה ממניעים פליליים ומפחד, לשם הגנה עצמית. הסנגור ציין כי משפחתו של הנאשם חוותה אירועי אלימות קשים, לרבות רצח בן דודו וירי לעבר המשפחה.
לבסוף, נטען כי על אף שהחזיק בנשק במשך שנים, הנאשם לא עשה בו שימוש גם במהלך מהומות חודש מאי, דבר המעיד על היעדר מניע אידיאולוגי.
דברי הנאשם
הנאשם אמר לבית המשפט : "אני מאמין בצדק בית המשפט. אני בן אדם שדואג לחייו, לא עושה בעיות. שטפו לי את המוח, הייתי חושב שכל מי שיש לו זקן הוא שייח. זאת הטעות שלי. למדתי מהטיקטוק כל מיני דברים על טרור ומשתמש בסמים. לא היה לי זמן לשאול את אמא או אבא, הייתי מעשן כל הזמן. הייתי במצב נפשי קשה ושיחקו לי במוח. יש לי אמא ואבא שלא עובדים, אני נותן להם כסף. אני מבקש סליחה ומוכן לעשות שירות לאומי. אני יודע שבכתב האישום רשום שרציתי לבצע פיגוע וחלמתי להתנקש בחיילי הצבא אבל זה היה עקב שטיפת מוח".
תסקיר שירות המבחן
מן התסקיר עולה כי הנאשם, בן 25, רווק, נעדר עבר פלילי, סיים 12 שנות לימוד וטרם מעצרו עבד במשך כ־4 שנים כמוכר בחנות ספורט. וכי עצור מתאריך 11.2.2025.
משפחת מוצאו של הנאשם מונה זוג הורים ושלושה ילדים, כאשר הוא הצעיר מביניהם. אמו, כבת 58, עובדת למשק ביתה, ואביו, כבן 58, עובד בתחום הבניין. צוין כי הנאשם תיאר כי גדל במשפחה מלוכדת עם הורים דואגים ומחנכים, אשר ביטאו עמדה ביקורתית כלפי מעשיו, אך מהווים עבורו גורם תמיכה משמעותי לאורך ההליך המשפטי המתנהל כנגדו.
עוד עולה כי הנאשם שיתף כי החל לצרוך סם מסוג קנאביס בגיל 16 וניהל בעבר אורח חיים נהנתני שכלל צריכת סמים שונים, אך הפסיק את השימוש באופן עצמאי טרם מעצרו על רקע תהליך של חזרה בתשובה, אך צוין כי לא נמסרה בדיקה שתן.
באשר לעבירות בתיק זה, תיאר כי החזיק בתפיסות אידיאולוגיות קיצוניות והביע הזדהות עם ארגונים תומכי טרור. לדבריו, משנת 2021 החל בתהליך התקרבות לדת האסלאם, והסביר את ביצוע העבירות, שכללו תכנון ואימון, כחלק מניסיונותיו לפעולות כפרה על חטאיו וכקשורות להשפעות שנחשף אליהן ברשתות החברתיות.
כיום, בדיעבד, הנאשם מצר על מעשיו ומתחרט עליהם, תוך שתיאר את המחירים האישיים שהוא משלם במסגרת שהותו בכלא בחברת אסירים ביטחוניים ובריחוק ממשפחתו. וכן כי הוא מבין כיום את חומרת מעשיו ואת העובדה שאילו היה מצליח להוציא לפועל את תוכניותיו, היה מביא להרג אנשים חפים מפשע.
באשר לגורמי הסיכון, זוהו מספר גורמי סיכון לעבריינות, ובהם אורח חייו המתירני בעבר שכלל צריכת סמים, גילו הצעיר בעת ביצוע העבירות, ותפיסותיו ועמדותיו התומכות בטרור. כמו כן, שוקללו חומרת העבירות המיוחסות לו והשלכותיהן ההרסניות האפשריות, אלמנט התכנון והאימון שקדם להן, ההסלמה בהתנהלותו, וקשיו להפעיל שיקול דעת ולהעריך את הסיכון במעשיו לביטחון המדינה ולסביבה.
מנגד, כגורמי סיכוי לשיקום, נשקלו הדיווחים על תפקודו הרציף במסגרות חינוך ותעסוקה בעבר, וכן את תמיכת משפחתו במהלך ההליך המשפטי לצד עמדתה הביקורתית כלפי מעשיו. בנוסף, נלקחה בחשבון ההכרה הראשונית שהוא מבטא בפני שירות המבחן ביחס לחומרת המעשים והשלכותיהם האפשריות.
לאור זאת, שירות המבחן התרשם כי מדובר בצעיר שהתקשה למצוא כיוון וחיפש משמעות, זהות ותחושת שייכות, אותן מצא בתנועות קיצוניות ובהיצמדות לערכי דת ועמדות אידיאולוגיות בעקבות חשיפה לתכנים קיצוניים ברשתות החברתיות. אף שכיום הוא מצהיר על חרטה, נראה כי הוא אינו מבין את המשמעות העמוקה של מעשיו וכי הוא בעיקר ממוקד במחירים האישיים שהוא משלם בעקבותיהם.
לבסוף, העריך שירות המבחן את רמת הסיכון להישנות עבירות אלימות כגבוהה, ורמת המסוכנות לגבי החומרה הצפויה גבוהה אף היא. נוכח אופיין וחומרתן של העבירות ורמת מסוכנותו הגבוהה, משכך, לא מצא מקום להמליץ על חלופת ענישה או שיקום.
דיון והכרעה
הכרעה בשאלה אם מדובר באירוע אחד או שני אירועים נפרדים
טרם אפנה לנסיבות ביצוע העבירה וקביעת מתחם העונש, יש להידרש לשאלה אם שני האישומים שבהם הורשע הנאשם מהווים אירוע אחד, כטענת ההגנה, או שני אירועים נפרדים, כעתירת המאשימה.
בהתאם להלכת ג'אבר (ע"פ 4910/13 אחמד בני ג'אבר נ' מדינת ישראל פסקה 5 לחוות דעתה של כב' השופטת ד' ברק־ארז (נבו 29.10.2014)), ההכרעה בשאלה זו נעשית בהתאם למבחן "הקשר ההדוק", שבמסגרתו נבחנת, בין היתר, סמיכות הזמנים שבין המעשים, קיומה של תכנית עבריינית משותפת והזיקה העניינית שבין העבירות (ראו גם: ע"פ 2240/21 מדינת ישראל נ' שמואל חיים שחר פסקה 13 וכלל האסמכתאות שם (נבו 8.11.2021); ע"פ 8175/22 נאדר דאעגלה נ' מדינת ישראל פסקה 7 (נבו 27.8.2024) (להלן: "עניין דאעגלה")), "יחד עם זאת, יתכנו מצבים חריגים, שבהם בחינת הנסיבות העובדתיות לא תוביל למסקנה ברורה האם הקשר "הדוק" דיו".
לעניין זה ראו דבריו של כב' המשנה לנשיא השופט נ' סולברג:
"על־פי רוב, יִשׂום מבחן הקשר ההדוק, בהתאם לנסיבות העובדתיות של העניין שעל הפרק, יוביל למסקנה ברורה אם באירוע אחד עסקינן או בכמה אירועים [...] יחד עם זאת, יתכנו מצבים חריגים, שבהם בחינת הנסיבות העובדתיות לא תוביל למסקנה ברורה האם הקשר "הדוק" דיו, אם לאו, ויִמצאו פנים לכאן ולכאן. כך למשל, כאשר עבירה אחת 'נובעת' מעבירה אחרת או 'נלווית' לה. בע"פ 2519/14 אבו קיעאן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.12.2014) (להלן: עניין אבו קיעאן) עמד השופט נ' הנדל על כך שיתכנו מקרי־גבול שידרשו הכוונה נוספת. בע"פ 5643/14 עיסא נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (23.6.2015) ביטא השופט צ' זילברטל התלבטות מסויימת ביחס לתוצאות ישום מבחן הקשר ההדוק, ודומה כי נשקלו גם שיקולים נורמטיביים: "ראוי לאפשר פרשנות רחבה דיה להגדרת המונח 'אירוע אחד' אשר תשאיר מתחם להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט, וזאת הן בשל שיקולי יעילות עבודתו של בית המשפט והן לשם הגשמת תכליתו של תיקון 113 לחוק... קביעת מתחמי עונש שלא לצורך עלולה במקרים מסויימים להביא להעלאת רף הענישה באופן שאינו ראוי, על־ידי פריטה לפרוטות של הרכיבים העונשיים בעניינו של הנאשם ויצירת תחושה לא נוחה של 'התחשבנות' עמו, העצמה של חומרת מעשיו מעבר למתחייב וחריצת דינו בדרך מלאכותית" (פסקה 11). במצבים חריגים מעין אלה, ראוי לבית המשפט לקיים בקרה נוספת, נורמטיבית, במסגרתה תיבחן השאלה האם נכון, כעניין של מדיניות משפטית ובשים לב לתכליתו של סעיף 40יג הנ"ל, לראות את העבירות ככמה אירועים נפרדים. כך, במיוחד במטרה למנוע מצב שבו עבירה הקשורה בעבירה אחרת 'תיבלע' באותה עבירה, ולא תזכה להתייחסות הראויה לה בנסיבות העניין. ברי, כי ככל שעוצמת הקשר בין העבירות על־פי נסיבותיהן העובדתיות רבה, תידרש הצדקה נורמטיבית משמעותית יותר כדי לראותן כאירועים נפרדים, ולהפך." (ע"פ 1261/15 מדינת ישראל נ' יוסף דלאל פסקאות 24-25 והאסמכתאות שם (נבו 3.9.2015))
בענייננו, אף שקיימת חפיפה מסוימת בתקופות שבהן התרחשו המעשים, מצאתי כי אין מדובר במסכת עבריינית אחת המקיימת קשר הדוק במידה המצדיקה קביעת מתחם עונש אחד.
האישום הראשון עניינו במהלך עברייני בעל תכלית מוגדרת וברורה של קידום תכנית לביצוע פיגוע. במסגרת זו החזיק הנאשם באקדח ובתחמושת לשם ביצוע הפיגוע, נשא את הנשק, ביצע בו ירי כהכנה לקראת מימוש התכנית, ובהמשך מסר אותו לאחיו לשם הסתרתו לאחר שחש כי הוא עומד להיעצר. כלל הפעולות שבאישום זה שלובות זו בזו מבחינה עובדתית ותכליתית ומהוות חלק מאותה תכנית עבריינית.
לעומת זאת, האישום השני עניינו בקשר נפרד שנוצר בין הנאשם לבין תושב שכם לצורך ביצוע עסקה באקדח אחר. העסקה כללה משא ומתן עצמאי בדבר מחיר האקדח ואופן רכישתו, ולא יוחסה לה בכתב האישום המתוקן כל זיקה לתכנית הפיגוע או מטרה טרוריסטית אחרת. אף הגורם שעמו התקשר הנאשם, כלי הנשק נושא העסקה והתכלית העובדתית המיוחסת למעשים שונים מאלה שבאישום הראשון.
בנסיבות אלה, סמיכות הזמנים היחסית שבין המעשים אינה מספקת כדי לגבור על ההפרדה המהותית שביניהם. אין מדובר בשלבים שונים של אותה תכנית עבריינית, אלא בשתי מסכתות עברייניות אשר כל אחת מהן עומדת על רגליה שלה.
לפיכך, מצאתי לקבוע כי שני האישומים מהווים שני אירועים נפרדים לצורך סעיף 40יג לחוק העונשין, ומשכך יש לקבוע מתחם עונש הולם נפרד לכל אחד מהם.
הפגיעה בערכים מוגנים
העבירות שבהן הורשע הנאשם פוגעות בשורה של ערכים חברתיים מוגנים מן המעלה הראשונה. עבירות הנשק נועדו להגן, בין היתר, על שלום הציבור וביטחונו, על שלמות הגוף ועל הסדר הציבורי, נוכח הסיכון האינהרנטי הטמון בהימצאותם של כלי נשק שלא כדין ובהעברתם מיד ליד (ראו: ע"פ 9702/16 סאמי אבו אלוליאיה נ' מדינת ישראל, פסקה 3 לפסק דינו של כב' השופט ד' מינץ (נבו 13.9.2017); ע"פ 4103/22 מדינת ישראל נ' מוחמד אמון, פסקה 9 (נבו 6.11.2022); ע"פ 5330/20 סמיר ענבתאוי נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (נבו 22.11.2020); ע"פ 7473/20 מדינת ישראל נ' מוחמד מחאמיד, פסקה 21 (נבו 29.6.2021); ע"פ 8869/21 מדינת ישראל נ' אבראהים קואסמה, פסקה 10 (נבו 13.3.2022)).
חומרה מיוחדת נודעת בענייננו לכך שהעבירה המרכזית שבה הורשע הנאשם אינה עבירת נשק "רגילה", אלא המדובר בפעולה בנשק למטרות טרור לפי סעיף 30(א) לחוק המאבק בטרור. מקום שבו החזקתו, נשיאתו והובלתו של הנשק נעשות לשם קידום מעשה טרור, מתווספת לסיכון הנשקף מן הנשק עצמו פגיעה ממשית בערכים של הגנה על חיי אדם, ביטחון הציבור וביטחון המדינה, וכן הצורך להגן על הציבור מפני אימה וטרור.
כפי שנפסק לא אחת, עבירות הנשק אינן ניצבות בחלל ריק, וכלי נשק בלתי חוקיים עלולים לשמש תשתית לביצוע עבירות נוספות, פליליות או ביטחוניות, ומכאן הצורך במאבק בלתי מתפשר בתופעה זו (ראו: ע"פ 8017/20 מדינת ישראל נ' פאדי גריפאת, פסקה 6 (נבו 22.12.2020); ע"פ 5522/20 נזאר חלייחל נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (נבו 24.2.2021); ע"פ 135/17 מדינת ישראל נ' סמיר בסל, פסקה 10 (נבו 8.3.2017); ע"פ 2761/21 עואלי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (נבו 22.8.2021)). המקרה הנידון מראה כי החשש האמור התגשם שעה שעבירות הנשק המתוארות נעשו לשם קידום פעולות טרור.
נסיבות ביצוע העבירה
בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, מצאתי כי המעשים ניצבים ברף חומרה גבוה ביותר. אין ענייננו במעידה רגעית, בהתנהגות אימפולסיבית או במעשה שנולד מתוך סערת רגשות חולפת, אלא במהלך מתמשך, מחושב ורב שלבי, אשר התפתח בהדרגה מהזדהות אידיאולוגית קיצונית לכדי גיבוש תכנית טרור קטלנית, ובהמשך לנקיטת פעולות ממשיות שנועדו להכשיר את הקרקע להוצאתה אל הפועל.
בראש ובראשונה יש ליתן משקל ניכר למידת התכנון שקדמה לביצוע העבירות. תכנון זה לא היה נקודתי או מצומצם בזמן, אלא השתרע על פני תקופה ממושכת, שבמהלכה הלכה והבשילה אצל הנאשם תפיסת עולם אידיאולוגית קיצונית, עד אשר התגבשה לכדי החלטה
קונקרטית לבצע פיגוע ירי. בכך חצה הנאשם קו ברור שבין מחשבה פסולה או הזדהות רעיונית לבין גיבוש תכנית אופרטיבית שמטרתה קטילת חיי אדם. חומרה מיוחדת נודעת לכך שמטרת התכנית לא הייתה פגיעה באדם מסוים על רקע סכסוך אישי, אלא פגיעה מכוונת באנשי כוחות הביטחון ו/או באזרחים יהודים, באשר הם, ומתוך מניע אידיאולוגי מובהק. המדובר אפוא בכוונה לפגיעה בלתי מובחנת בציבור על יסוד השתייכותו האתנית־לאומית או תפקידו הביטחוני, באופן המעצים את חומרת המעשים ואת הסכנה החברתית הנשקפת ממעשים אלה. אין להתעלם גם מאופייה הקטלני המובהק של התכנית. הנאשם לא ביקש אך להטיל מורא, להשמיע איום או לבצע פעולה סמלית. תכליתו הייתה לגרום למותם של בני אדם, ואף להביא לפגיעה במספר רב ככל האפשר של קורבנות. מדובר אפוא בתכנית שבמוקדה שלילה מוחלטת ומכוונת של חיי אדם, כאשר הנשק החם נבחר כאמצעי לביצועה בשל יכולתו להמית ולפגוע במספר נפגעים בפרק זמן קצר. מימד חומרה נוסף מצוי בכך שתוכניתו של הנאשם לא נותרה בגדר רעיון מופשט. הנאשם החזיק בידיו אמצעי קטלני זמין, תקין ונגיש, לצד מחסניות ותחמושת, והנשק הוחזק לצורך מימוש התכנית. בנסיבות אלה, המרחק שבין התכנון לבין האפשרות המעשית לממשו הצטמצם באופן ניכר. כאשר אדם המחזיק בתכנית פיגוע קונקרטית מחזיק בו בזמן גם באמצעי הקטלני שנועד לשמש לביצועה, אין עוד מדובר בסיכון תיאורטי בלבד, אלא בסכנה מוחשית ומידית. לכך יש להוסיף את העובדה שהנאשם נשא את הנשק וביצע באמצעותו ירי כהכנה לקראת הפיגוע ובמטרה לקדמו. פעולה זו היא בעלת משמעות נורמטיבית ניכרת. היא מלמדת כי הנאשם לא הסתפק ברכישת היכולת לבצע את התכנית, אלא פעל לבחון ולהכשיר את האמצעי הקטלני שבידיו לקראת מימושו. בכך הפך התכנון מרעיון בעלמא למסכת פעולות ממשית, המקרבת את התכנית אל שלב הביצוע. גם מבחינת רצף המעשים ניכרת התקדמות מדורגת ומדאיגה. כל שלב העמיק את מעורבותו של הנאשם והרחיק אותו מן האפשרות לראות במעשיו מחשבות חולפות בלבד. ההזדהות האידיאולוגית הובילה לגיבוש כוונה; הכוונה הובילה לתכנון; התכנון הוביל להחזקת הנשק למטרה מוגדרת; והחזקת הנשק הובילה לנשיאתו ולביצוע ירי ממשי כהכנה. רצף זה מלמד על נחישות, התמדה ועל הפנמה מלאה של משמעות המעשים. יש ליתן משקל גם לכך שאין בנמצא אינדיקציה לכך שהנאשם זנח את תכניתו מרצונו החופשי. נהפוך הוא. סמוך למעצרו פעל להרחיק את הנשק ולהסתירו לאחר שחש כי רשויות האכיפה עומדות להתחקות אחר מעשיו. התנהלות זו אינה מתיישבת עם חרטה, נסיגה או התפכחות, אלא מלמדת על המשך אחיזה בתכנית ועל ניסיון למנוע את גילוי האמצעי שנועד לשמש לביצועה. אוסיף ואציין בהקשר זה כי הנשק לא אותר עד היום. הנזק שהיה צפוי להיגרם כתוצאה מן המעשים מצוי ברף החמור ביותר. מימוש התכנית היה עלול להביא לאובדן חיי אדם, לפגיעה במספר קורבנות, לסיכון עוברי אורח ולהשלכות ביטחוניות וציבוריות רחבות. בהינתן המקום שנבחר לביצוע הפיגוע, אופיו של הנשק, קיומה של תחמושת זמינה והמטרה המוצהרת לגרום למספר רב ככל האפשר של הרוגים, פוטנציאל הנזק אינו בגדר השערה רחוקה, אלא תוצאה מסתברת של מימוש התכנית. אכן, הפיגוע לא יצא אל הפועל ולא נגרם נזק גופני בפועל. ברם, נתון זה אינו יכול לקבל משקל מכריע בבחינת חומרת נסיבות הביצוע, מקום שבו מניעת הנזק אינה פרי של חזרה רצונית מן התכנית אלא תוצאה של סיכולה בידי רשויות האכיפה. בהקשר זה, יש להבחין בין היעדר תוצאה לבין היעדר מסוכנות. במקרה שלפניי, היעדר התוצאה הקטלנית אינו גורע מעוצמת הסיכון שיצר הנאשם במעשיו, אם כי יש לקחת בחשבון את היעדרותה של תוצאת המעשים. חלקו של הנאשם בביצוע העבירות הוא מלא, מרכזי ודומיננטי. לא נטען כי פעל בהשפעת אחר, תחת כפייה, איום או תלות, ולא הוצגה כל נסיבה שיש בה כדי לגרוע מיכולתו להבין את הפסול שבמעשיו או להימנע מהם. ההיפך מכך. ההחלטות המהותיות, החל מגיבוש התכנית, דרך החזקת הנשק והכשרתו ועד פעולות ההסתרה, היו פרי בחירתו ותוצאת יוזמתו של הנאשם. אף המניע העומד בבסיס המעשים מעצים את חומרתם. מדובר במניע אידיאולוגי קיצוני, אשר מכוחו ביקש הנאשם לפגוע באזרחיה היהודים של המדינה, לא בשל מעשה אישי שעשו כלפיו, אלא בשל היותם יהודים, או תפקידם בכוחות הביטחון. עבירה המבוצעת מתוך תפיסה המצדיקה קטילת אדם בשל עצם השתייכותו לקבוצה אתנית מסוימת נושאת עמה חומרה מיוחדת, שכן היא אינה מכוונת רק כלפי הקורבן האפשרי, אלא כלפי הסדר הציבורי, תחושת הביטחון של הציבור וריבונותה של המדינה. אישום שני גם אישום זה מצביע על מעורבות מודעת ומשמעותית בעולם הנשק הבלתי חוקי. אין מדובר בהתעניינות אגבית או בשיחה חסרת תכלית, אלא בקשר שהתקדם לכדי משא ומתן קונקרטי לרכישת אקדח, לרבות סיכום מחיר, תיאום אפשרויות לביצוע העסקה והבעת נכונות ממשית להשלימה. בכך יש כדי ללמד על נגישותו של הנאשם לנשק בלתי חוקי ועל נכונותו לפעול באופן אקטיבי לשם השגתו והעברתו. עם זאת, יש להקפיד שלא לייחס לאישום זה תכלית טרוריסטית שלא נקבעה בעובדות כתב האישום. חומרתו של אישום זה עומדת בפני עצמה, כחלק ממעורבותו של הנאשם בעסקה אסורה בנשק, ובהעדר טענה מצד המדינה לזיקה עובדתית לעבירות הטרור, אין בסיס לקבוע זיקה כזאת. כסיכום ביניים של פרק זה אומר, כי מדובר במסכת עבריינית חמורה ביותר, המתאפיינת בתכנון ממושך, מניע אידיאולוגי קיצוני, יעד קטלני ברור, זמינות ממשית של נשק ותחמושת, ביצוע פעולות קונקרטיות לקידום הפיגוע, והיעדר נסיגה עצמית מן התכנית. שילובם של רכיבים אלה יוצר מדרג חומרה גבוה במיוחד ומלמד על מסוכנות ממשית, מוחשית ורבת עוצמה שנשקפה ממעשי הנאשם. בחינת מכלול נסיבות ביצוע העבירות מלמדות בבירור כי מעשיו של הנאשם פגעו בערכים המוגנים העומדים בליבת המשפט הפלילי והחברתי במידה גבוהה. מדיניות הענישה הנוהגת אשר למדיניות הענישה הנוהגת, עיון בפסיקה מלמד על מגמת החמרה בעבירות נשק המבוצעות בזיקה לפעילות טרור, ובפרט בעבירה של פעולה בנשק למטרות טרור לפי סעיף 30(א) לחוק המאבק בטרור. חומרתה הייחודית של עבירה זו נעוצה בשילוב שבין הסיכון האינהרנטי הנשקף מנשק חם לבין המטרה שלשמה נעשית הפעולה בו, היינו קידום פעילותו של ארגון טרור או ביצועו של מעשה טרור. לצד זאת, אף בעבירות שעניינן סחר או עסקה אחרת בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין מתווה הפסיקה מדיניות ענישה מחמירה, נוכח הסיכון הממשי הנובע מהעברת כלי נשק ותחמושת מיד ליד ומהאפשרות כי יגיעו לידי גורמים שיעשו בהם שימוש קטלני. מנעד הענישה רחב ומשתנה בהתאם לטיב הפעולה בנשק, מידת התכנון, שלב התקדמות הפעילות הביטחונית, סוג הנשק, השימוש שנעשה בו והעבירות הנוספות שנלוו למעשים, כפי שיפורט להלן: ב־ע"פ 529/23 מוחמד מהדי אגבאריה נ' מדינת ישראל (נבו 21.1.2026) נדחה ערעורו של המערער על גזר דינו ב־תפ"ח (מחוזי חי') 25853-06-21 מדינת ישראל נ' מוחמד מהדי אגבאריה (נבו 8.12.2022), בו הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, במסגרת שני אישומים. במסגרת האישום הראשון הורשע בעבירה של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בצירוף סעיף 37 לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016; פעולה בנשק למטרות טרור (החזקה והובלה) לפי סעיף 30(א) לחוק המאבק בטרור; והחזקת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין. המערער החזיק במשך מספר שנים אקדח מסוג FN, שתי מחסניות ו־103 כדורים. במהלך אירועי "שומר החומות", ועל רקע אמונתו כי כוחות הביטחון פגעו בקדושת מסגד אל־אקצא, החליט לירות בשוטרים ולגרום להם חבלה חמורה, ממניע לאומני־אידיאולוגי. לשם כך יצא מביתו ונסע למקום ההתפרעות כשהוא נושא עמו את האקדח ובו מחסנית טעונה, ובהגיעו למקום ירה באמצעותו לפחות 10 יריות לעבר השוטרים, ממרחק של כ־100 מטרים, ולאחר מכן נמלט מהמקום כשהאקדח ברשותו. בית המשפט המחוזי קבע כי שני האישומים מהווים אירועים נפרדים, ובגין האישום הראשון קבע מתחם עונש הולם הנע בין 5 ל־8 שנות מאסר בפועל, תוך שציין כי מדובר במתחם המקל מאוד ביחס לראוי בנסיבות העניין, אך נמנע מלהחמיר מעבר לעתירת המאשימה. בגין מכלול האישומים הוטל על הנאשם עונש כולל של 15 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית וקנס בסך 10,000 ש"ח. ב־עפה"ג 20136-11-24 מחמד מחאמיד נ' מדינת ישראל (נבו 19.6.2025 – המערער, נאשם 2 ב־בתפ"ח (מחוזי חי') 6462-02-23 מדינת ישראל נ' מוחמד מוסלח ואח' (נבו 9.10.2024), הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של קשירת קשר למעשה טרור של ביצוע רצח בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 499(א)(1), 301א(א)(10) ו־(11) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בצירוף סעיף 38(ג)(1) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016; הכנה למעשה טרור של רצח בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 28(א)(3) ו־(4) לחוק המאבק בטרור, בצירוף סעיפים 301א(א)(1), (10), (11) ו־29 לחוק העונשין; נשיאה והובלת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפה לחוק העונשין, בצירוף סעיף 29 לחוק; וירי מנשק חם לפי סעיף 340א(א) לחוק העונשין, בצירוף סעיף 29 לחוק. המערער והנאשם הנוסף קשרו קשר לבצע פיגוע נגד חיילי צה"ל באמצעות תת־מקלע, שבמסגרתו התכוונו לירות בחיילים, לגרום למותם, לחטוף את כלי נשקם ולמכרם. לצורך קידום התכנית נסעו השניים לשטח פתוח וירו בתת־המקלע, בחנו במספר הזדמנויות תחנות אוטובוס שונות, עד שבחרו בתחנה הסמוכה לבסיס האימונים של חטיבת גולני, אשר על פי בדיקתם הייתה עמוסה בחיילים בעיקר בימי חמישי, וכן פעלו לאיתור ולרכישת רכב שישמש לביצוע הפיגוע באופן שיקשה על גילוי זהותם. התכנית לא יצאה אל הפועל, בין היתר משום שלא הצליחו להשיג רכב מתאים. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם הנע בין 8 ל־13 שנות מאסר בפועל, והשית על המערער 9 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. בית המשפט העליון דחה את ערעורו, וקבע כי תכניתם לא נותרה "על הנייר", אלא השניים פעלו במשך חודשים להוציאה מן הכוח אל הפועל. עוד נקבע כי "על מדינה חפצת חיים לנקוט יד קשה כלפי אלו הזוממים לפגוע בחיי אזרחיה או חייליה". ב־ע"פ 4457/24 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 30.1.2025) – המערער הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בצירוף סעיף 37 לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016; פעולה בנשק למטרות טרור לפי סעיף 30(א) לחוק המאבק בטרור; תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות בצוותא לפי סעיפים 274(2) + 274(3) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; והתפרעות לפי סעיף 152 לחוק העונשין. המערער פנה לאחר וביקש ממנו צינורות מתכת לצורך הכנת מטעני צינור, ובהמשך, במהלך התפרעות רבת משתתפים נגד כוחות הביטחון בענאתא, יידה יחד עם אחרים מטען צינור לעבר הכוחות, במטרה לפגוע בהם, ממניע לאומני־אידיאולוגי ותוך יצירת סיכון ממשי לפגיעה חמורה בגופו של אדם. בית המשפט המחוזי קבע כי ארבע העבירות מהוות אירוע אחד, והעמיד את מתחם העונש ההולם על 40 עד 75 חודשי מאסר בפועל, והוטלו על המערער 48 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית ופיצוי בסך 3,000 ש"ח לשוטר שנפגע. בית המשפט העליון דחה את הערעור, וקבע כי העונש אינו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת, וביתר שאת נוכח התכנון המוקדם, המניע הלאומני־אידיאולוגי והכוונה לפגוע בכוחות המשטרה והביטחון, המחייבים ענישה מחמירה. ב־ע"פ 1586/24 מדינת ישראל נ' פלוני (נבו 12.11.2024) – המשיב והורשע בכתב אישום מתוקן בעבירות של רכישה והחזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977; נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק; ירי מנשק חם לפי סעיף 340א(א) לחוק; סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק; וריבוי עבירות של סחר בתחמושת לפי סעיף 144(ב2) לחוק. המשיב רכש בשתי הזדמנויות אקדחים מסוג FN, נשא כל אחד מהם לאזור הררי וביצע בו ירי לשם בדיקת תקינותו, ובהמשך מכר את שני האקדחים לאחר. נוסף לכך, בארבע הזדמנויות רכש קופסאות תחמושת מסוג 9 מ"מ ומכר אותן לאחר. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש כולל הנע בין 3 ל־6 שנות מאסר בפועל, והשית על המשיב 39 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש, והעמיד את עונשו על 60 חודשי מאסר בפועל. ב־תפ"ח (מחוזי חי') 6462-02-23 מדינת ישראל נ' מוחמד מוסלח (נבו 7.1.2026) – הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של מגע עם סוכן חוץ לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ניסיון למתן שירות או העמדת אמצעים לארגון טרור לפי סעיף 23 לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016, בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; קשירת קשר לפשע שהוא מעשה טרור של ביצוע רצח בנסיבות מחמירות לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין בצירוף סעיף 38(ג)(1) לחוק המאבק בטרור; עבירות נשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין; ירי מנשק לפי סעיף 340א(א) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; פעולה בנשק למטרות טרור, בדרך של החזקה, נשיאה והובלה, לפי סעיף 30(א) לחוק המאבק בטרור; הכנה למעשה טרור של רצח בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 28(א)(3) ו־(4) לחוק המאבק בטרור, בצירוף סעיפים 301א(א)(1), (10), (11) ו־29 לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין. נוסף לכך הורשע בעבירה של קשירת קשר לסחר בנשק, תחמושת, לפי סעיפים 499(א)(1), 144(ב2) ו־144(ג3) לחוק העונשין, לאחר שקשר קשר למכירת 50 כדורי 9 מ"מ, כאשר העסקה לא יצאה אל הפועל. בדומה לעניינו של מחמד מחאמיד, תכננו השניים לבצע פיגוע נגד חיילי צה"ל, אולם חלקו של מוסלח היה מרכזי וחמור יותר: הוא שעמד בקשר המתמשך עם פעילי חמאס, הוא שרתם את מחאמיד לתכנית, הוא שרכש בשטחי הרשות תת־מקלע מאולתר לצורך מימוש הפיגוע, ביצע בו "ניסוי כלים" ואימוני ירי נוספים, וכן פעל לאיתור זירת הפיגוע ולרכישת רכב שישמש לביצועו. בית המשפט עמד על כך שחלקו של מוסלח חמור באופן משמעותי מזה של מחאמיד, וכי הוא היווה את "הציר המרכזי" של התכנית, הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית. נקבע מתחם עונש הולם הנע בין 13 ל־17 שנות מאסר בפועל, והוטלו עליו 16 שנות מאסר בפועל. בנוסף הופעלו שני מאסרים מותנים, בחופף זה לזה ובמצטבר לעונש החדש, כך שסך הכול הועמד עונשו על 16 שנים ו־7 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית וחילוט רכוש. ב־תפ"ח (מחוזי י-ם) 50973-01-24 מדינת ישראל נ' מוסטפא עבד אל נבי ואח' (נבו 2.12.2025) – הנאשמים הודו והורשעו בכתב אישום מתוקן בעבירות ביטחון חמורות. נאשם 1 הורשע בעבירה של הכנה לביצוע מעשה טרור של רצח בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 28(א)(3) ו־(4) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016, בצירוף סעיף 301א(א)(10) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ניסיון לפעולה בנשק למטרות טרור לפי סעיף 30(א) לחוק המאבק בטרור בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; קשר למעשה טרור של פעולה בנשק למטרות טרור לפי סעיף 38(ג)(1) בצירוף סעיף 30(א) לחוק המאבק בטרור; ואימונים או הדרכה למעשה טרור לפי סעיף 29(ב) לחוק המאבק בטרור. על רקע הזדהותו עם אידיאולוגיית דאע"ש, גמלה בלבו של נאשם 1 החלטה לבצע פיגוע באמצעות פיצוץ משאית תופת עמוסה במכלי גז בסמוך לכנסת ישראל. לשם קידום התכנית למד נושאים הקשורים בחומרי נפץ, הוריד ושמר קבצים הנוגעים לייצור חומרי נפץ ולפיצוץ מרחוק, רכש מי חמצן ואצטון, ערך ניסויים להכנת חומרי נפץ ופעל יחד עם נאשם 2 להשגת כלים וחומרים נוספים. נקבע בעניינו של נאשם 1 מתחם עונש הולם הנע בין 10 ל־15 שנות מאסר בפועל, והשית עליו 12 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. ב־ת"פ (מחוזי חי') 54450-04-22 מדינת ישראל נ' מועתסם מחאמיד (נבו 15.3.2023) – הנאשם הורשע על סמך הודאתו בעבירה של חברות בארגון טרור לפי סעיף 22(א) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016; פעולה או עסקה בנשק למטרות טרור לפי סעיף 30(א) לחוק המאבק בטרור בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ובעבירה של ירי מנשק חם לפי סעיף 340א(א) לחוק העונשין. במקביל, זוכה מעבירות של אימונים או הדרכה למטרות טרור, רכישת נשק ונשיאת נשק חם. הנאשם ואחיו גילו לאורך תקופה עניין גובר בארגון דאע"ש, פיתחו הזדהות אידיאולוגית עם פעולותיו, נשבעו אמונים לארגון וצפו דרך קבע בתכנים המזוהים עמו, לרבות תכנים הנוגעים לייצור אמצעי לחימה וחומרי נפץ. בהמשך סיכמו כי אקדח חצי אוטומטי מסוג FN ישמש אותם לצורך לחימה לצד הארגון באפריקה, לפגיעה במשתפי פעולה מוסלמים או לפגיעה ביהודים. הנאשם החזיק באקדח למטרות טרור, ובמועד שאינו ידוע ירה באמצעותו לפחות עשרה כדורים לצורך בדיקת תקינותו. בהמשך נתפסו האקדח, מחסנית ו־79 כדורי 9 מ"מ. נקבע מתחם עונש הולם הנע בין 4 ל־6 שנות מאסר בפועל, והוטלו עליו 4 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. ב־ת"פ (מחוזי חי') 11918-04-24 מדינת ישראל נ' מוצטפא ערפה ואח' (נבו 10.2.2026) – הנאשמים הורשעו על יסוד הודאתם בכתב אישום מתוקן. נאשם 1 הורשע בשלוש עבירות של פעולה או עסקה בנשק למטרות טרור, בדרך של רכישה, הובלה ומכירה, לפי סעיף 30(א) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016, וכן בעבירות של נשיאת נשק וירי מנשק חם. במהלך השנים 2023-2024 פעל יחד עם נאשם נוסף לרכישת כמויות גדולות של תחמושת ומחסניות לנשק מסוג M16 ולמכירתן בשטחי יהודה ושומרון. בין היתר, מכרו השניים תחמושת ומחסניות לסעיד ג'אבר, פעיל בכיר ב"גדוד נור אל שמס", כאשר נאשם 1 פעל בהיות לו יסוד סביר לחשוד כי הלה חבר בארגון הג'יהאד האסלאמי ופועל לקידום פעילות של ארגון טרור וביצוע מעשי טרור. במסגרת העסקאות נמכרו, בין היתר, 900 כדורי M16, מאות כדורים נוספים, עשרות מחסניות, וכן 2,200 כדורים נוספים במספר עסקאות. נוסף לכך, בחמישה מועדים שונים נשא נאשם זה רובים ובשלושה מהם ירה מהם באוויר. בית המשפט קבע בגין שלוש עבירות הפעולה או העסקה בנשק למטרות טרור מתחם עונש הולם הנע בין 4 ל־8 שנות מאסר בפועל, ובגין עבירות נשיאת הנשק והירי מתחם נפרד הנע בין 12 ל־36 חודשי מאסר בפועל. והטיל עליו 6.5 שנות מאסר בפועל, והופעל במצטבר מאסר מותנה בן 6 חודשים, כך שבסך הכול הועמד עונשו על 7 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. ב־תפ"ח (מחוזי חי') 21928-01-25 מדינת ישראל נ' מחמוד בושקאר (נבו 27.1.2026) בו ישב מותב זה – הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, בשני אישומים. באישום הראשון הורשע בעבירה של הכנה למעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 28(א)(3) ו־(4) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016, בצירוף סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן בעבירות של פעולה בנשק למטרות טרור לפי סעיף 30(א) לחוק המאבק בטרור, בגין שתי עבירות של ייצור נשק ועבירה אחת של נשיאה והובלה. באישום השני הורשע בעבירות של נשיאה והובלת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין ובהחזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק. על רקע החלטתו לבצע פיגועים נגד כוחות הביטחון או אזרחים יהודים באמצעות מטעני חבלה, למד הנאשם שיטות לייצור חומרי נפץ ומטעני צינור, רכש ציוד וחומרים, ייצר שני מטעני צינור וביצע בהם ניסויי פיצוץ בשטח פתוח. בהמשך רכש 21 צינורות ברזל ו־42 פקקי הברגה נוספים לצורך המשך ייצור מטעני חבלה. במסגרת האישום השני רכש אקדח מסוג גלוק, שלוש מחסניות ו־105 כדורי 9 מ"מ, אותם הטמין בשטח פתוח. בית המשפט קבע כי אישום זה מהווה אירוע נפרד, שכן לא יוחס לאקדח מניע טרור או קשר לתכנית הפיגועים. בית המשפט קבע בגין האישום הראשון מתחם עונש הולם הנע בין 60 ל־100 חודשי מאסר בפועל, ובגין האישום השני מתחם נפרד הנע בין 28 ל־50 חודשי מאסר בפועל. בסופו של דבר הושתו על הנאשם 8 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. מן המקובץ עולה כי לא נמצא מקרה החופף במלואו לנסיבות דנן ולצירוף עבירות ההרשעה, וממילא אין לגזור את מתחמי העונש בדרך של הקבלה אריתמטית למקרה זה או אחר. חלק מן המקרים שנבחנו כוללים מעשי טרור שהגיעו לכדי ביצוע בפועל, או הרשעה בעבירות נוספות של הכנה למעשה טרור של רצח או חבלה בכוונה מחמירה, ועל כן הם מצויים ברף חומרה גבוה יותר. מנגד, מקרים אחרים שבהם נדונה פעולה בנשק למטרות טרור נעדרו תכנית פיגוע קונקרטית ומגובשת מן הסוג העולה בענייננו. לפיכך, יש לעמוד על המכנה המשותף העולה מן הפסיקה, תוך מתן המשקל הראוי למאפייניו הייחודיים של כל אחד מן האירועים. מתחם העונש – אישום ראשון עניינו של אישום זה הוא החמור מן השניים כאמור; העבירה המרכזית שבה הורשע הנאשם לפי סעיף 30(א) לחוק המאבק בטרור, נושאת עונש מרבי של 20 שנות מאסר, בכך ביטא המחוקק את החומרה המיוחדת הטמונה בפעולה בנשק הנעשית לשם קידום פעילות טרור או ביצוע מעשה טרור. "הנה כי כן, המחוקק הורה על החמרת הענישה ועל עליית מדרגה במאבק בטרור במישור המשפט הפלילי. ואם זוהי מצוות המחוקק, הרי שתפקידו של בית המשפט – ליישמה. לא נוכל אפוא להנחות את עצמנו עוד לפי מדיניות הענישה שנהגה עובר לכניסתו של חוק המאבק בטרור לתוקף, ולהותיר את הוראות החוק בבחינת משפט עלי ספר "(ע"פ 1466/20 מדינת ישראל נ' פלוני (נבו 22.7.2020) ע"פ 3084/24 זאהי אבו ג'ודה נ' מדינת ישראל פסקה 31 (נבו 2.3.2025) (להלן: "עניין אבו ג'ודה")" בית המשפט העליון "שב וציין כי יש ללמוד על החומרה שרואה המחוקק בעבירות השונות מעונשי המקסימום הקבועים בצידן. זאת, מאחר שתכלית עונשים אלה אינה מתמצית בהגדרת הגבול העליון של סמכות הענישה, אלא יש בהם כדי לבטא את עמדתו הנורמטיבית־ערכית של המחוקק [...] לטעמי, הדברים אף מקבלים משנה תוקף כאשר לפנינו הסדר החמרת ענישה ספציפי ועדכני שבו המחוקק גילה דעתו באופן מוצהר על הצורך בענישה מחמירה" (שם, פסקה 32 והאסמכתאות שם) על כן יש ליתן משקל רב לעצם היותה של העבירה מכוונת למעשה טרור. לכך מצטרפת הרשעת הנאשם בעבירה של עסקה אחרת בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, בגין מסירת הנשק לאחיו לשם הסתרתו. על מנת לשרטט את גבולות המתחם כדבעי בגין אישום זה נתתי דעתי, מחד גיסא, לכך שהנאשם לא הורשע בעבירה של הכנה למעשה טרור לפי סעיף 28 לחוק המאבק בטרור, בניסיון לרצח או במעשה טרור שגרם בפועל לפגיעה בגוף או בנפש, והפיגוע שתוכנן לא יצא אל הפועל. בכך עניינו נבדל לקולה מן המקרים החמורים יותר שנדונו בפסיקה, שבהם נוספו רכיבים של הכנה לעבירת המתה, ניסיון או ביצוע בפועל. מאידך גיסא, עניינו אינו מצוי ברף התחתון שנמצא בפסיקה ביחס לפעולה בנשק למטרות טרור, שכן לא דובר במטרה טרוריסטית כללית או בלתי מגובשת בלבד, אלא בפעולה בנשק שהשתלבה בתכנית פיגוע מוגדרת, שלצדה פעולות ממשיות לקידומה. הנאשם החזיק באקדח ובתחמושת לצורך מימוש התכנית, נשא את הנשק, ביצע באמצעותו ירי כהכנה לקראת הפיגוע ולבסוף פעל להרחיקו ולהסתירו לאחר שחש כי הוא עומד להיעצר. באיזון שבין נתונים אלה, ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת כפי שפורטה לעיל, בחומרתן הסטטוטורית של עבירות ההרשעה ובנסיבות ביצוען, סבורני כי אין במתחמים שנקבעו במקרים המצויים ברף הנמוך יותר כדי לשקף באופן הולם את עניינו של הנאשם; ומנגד, אין הצדקה לאמץ את המתחמים המחמירים כאמור לעיל לפיכך. לאחר שקלול מכלול השיקולים הצריכים לעניין, מצאתי לקבוע כי מתחם העונש ההולם בגין האישום הראשון נע בין 6 ל־8 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית וקנס. מתחם העונש – אישום שני עניינו בקשירת קשר לביצוע עסקה אחרת באקדח, כאשר הנאשם ניהל משא ומתן קונקרטי בדבר מחירו, הביע נכונות להגיע לשכם לצורך השלמת העסקה ואף הגיע להסכמה על המחיר. בכך אין מדובר בהתעניינות אגבית או בשיחה חסרת תכלית, אלא בקשר שהתקדם במידה ממשית לקראת ביצועה של עסקת נשק בלתי חוקית. עם זאת, יש ליתן משקל ממשי לכך שהעסקה לא יצאה אל הפועל, האקדח לא נרכש ולא הועבר, ולא יוחסה למעשים שבאישום זה תכלית טרוריסטית או זיקה לתכנית הפיגוע מושא האישום הראשון. בכך מצוי אישום זה ברף חומרה נמוך משמעותית מן המקרים שנדונו בפסיקה שבהם הושלמו עסקאות הנשק, הועברו כלי נשק בפועל, או נלוו למעשים עבירות נוספות של נשיאה, או סחר במספר כלי נשק. מנגד, אין להקל ראש בכך שמדובר בקשר ממשי לביצוע עסקה באקדח, אשר כלל משא ומתן מתמשך, הסכמה על מחיר והבעת נכונות קונקרטית להשלים את העסקה. מעשים אלה פוגעים בערכים המוגנים העומדים בבסיס עבירות הנשק, גם אם העסקה עצמה לא הושלמה לבסוף. בשים לב למכלול האמור, ולנסיבות הקונקרטיות של אישום זה, מצאתי כי מתחם העונש ההולם נע בין 8 ל־18 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה בכל הנוגע לנסיבות שאינן בביצוע העבירה, נתתי דעתי במסגרת השיקולים לקולה, לגילו הצעיר של הנאשם, בן 25, להיותו נעדר עבר פלילי, ולכך שעד למעצרו ניהל הנאשם, ככלל, אורח חיים תפקודי, סיים 12 שנות לימוד ועבד במשך כארבע שנים כמוכר בחנות ספורט. נתונים אלה מלמדים במידה מסוימת כי אין מדובר במי שעבריינות הייתה דרך חייו קודם למעשים מושא כתב האישום. כמו כן, הבאתי בחשבון את הודאתו של הנאשם במסגרת כתב האישום המתוקן, והחיסכון בזמן השיפוטי. מנגד, לחומרא, לא ניתן להתעלם מהתמונה העולה מתסקיר שירות המבחן באשר למידת נטילת האחריות ולסיכויי השיקום. אמנם הנאשם הביע חרטה וציין כי הוא מבין כיום כי מימוש תכניתו היה עלול להביא למותם של חפים מפשע, ואולם הכרתו בחומרת המעשים עודנה ראשונית וכי מוקד התייחסותו מצוי במידה רבה במחירים האישיים שהוא משלם בעקבותיהם. כמו גם, באשר לרמת הסיכון להישנות עבירות אלימות מצד הנאשם ששירות המבחן מצא כגבוהה, והצביע, בין היתר, על תפיסותיו הקיצוניות של הנאשם, הקושי שהפגין בהפעלת שיקול דעת ובהערכת הסיכון שבמעשיו וההסלמה שחלה בהתנהלותו, ולבסוף לא בא בהמלצה טיפולית או שיקומית. העונש המתאים בבואי לגזור את עונשו של הנאשם בגדרי מתחמי העונש ההולם שנקבעו, ראוי לעמוד על חומרתן היתרה של עבירות המבוצעות למטרות טרור ועל הצורך המובהק בהחמרת הענישה בגינן, צורך המקבל משנה תוקף נוכח המציאות הביטחונית שבה מצויה המדינה. ביטוי לכך נתן המחוקק בחוק המאבק בטרור שעל מטרתו ניתן ללמוד מסעיף 1 לחוק ומדברי ההסבר, כך נכתב: "מטרת החוק המוצע לתת בידי רשויות המדינה כלים מתאימים בתחום המשפט הפלילי והציבורי, לשם התמודדות עם איומי הטרור שבפניהם ניצבת מדינת ישראל, וזאת בשל ייחודה של תופעת פשיעה זו, הבא לידי ביטוי בעוצמת הפגיעה שלה מחד גיסא, ובקושי להיאבק בה בשל היקפה ומורכבותה מאידך גיסא. עוצמת הפגיעה של הטרור באה לידי ביטוי בכך שמלבד הפגיעה הישירה שהוא מסב לחיי אדם ולשלמות הגוף, יוצר הטרור אפקט פסיכולוגי של פחד ותחושת איום בקרב הציבור כולו ומערער את שגרת חייו של הציבור לאורך זמן. הקושי להיאבק בטרור נובע מכך שלמעשה מדובר באויב רב–פנים הפועל בשיטות מגוונות וכלפי יעדים שונים. כך, למשל, פעיל טרור עשוי לפעול באופן עצמאי או להשתייך לארגון טרור, פעולת טרור עשויה להתבצע באמצעות כלי נשק קונבנציונלי, בלתי–קונבנציונלי או בכל אמצעי אחר, יעדי הטרור עשויים להיות אנשים או רכוש, מטרה מוגדרת מראש או שרירותית וכן הלאה [...] לצורך התמודדות עם תופעת פשיעה חמורה ומורכבת זו, מוצע לתת בידי רשויות החוק מגוון כלים בתחום המשפט הפלילי והציבורי, שתכליתם היא מניעת התקיימותם ופעילותם של ארגוני הטרור, מניעה וסיכול של פעילות טרור, פגיעה בתשתית הארגונית והפיננסית המזינה אותה, וכמובן – תפיסת העבריינים והבאתם לדין, והכול בשים לב למאפיינים המיוחדים של פעילות הטרור, כמתואר לעיל, לקשיים בהתמודדות עם תופעות פשיעה מיוחדת זו ולסיכון שהיא טומנת בחובה לביטחון מדינת ישראל ותושביה ולסדרי השלטון בה" (דברי הסבר להצעת חוק המאבק בטרור, התשע"ה-2015, ה"ח הממשלה 1066). בהקשר זה ציין כב' השופט יוסף אלרון: "בין הכלים שנקבעו בחוק המאבק בטרור לשם קידומה של מטרה זו, מצויים ההסדרים המעוגנים בסימן ב' לפרק ג' שכותרתו "החמרת ענישה". ברקע לכך, מצויה ההבנה כי שיקולי גמול והרתעה מצדיקים לראות בעבירות המהוות "מעשה טרור" ככאלה הכוללות נסיבה מחמירה אינהרנטית המשליכה על העונש המרבי הקבוע בצד העבירה (דברי ההסבר, בעמ' 1104)." (עניין ג'ודה, פסקה 23; ראו לעניין זה גם ע"פ 8114/22 מדינת ישראל נ' מחמד ראזם (נבו 30.1.2023)). לצד עקרון הגמול, מצאתי ליתן משקל גם לשיקולי הרתעת היחיד והרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו־40ז לחוק העונשין. בכל הנוגע להרתעת היחיד, הערכת המסוכנות העולה מתסקיר שירות המבחן והתרשמותו כי הנאשם טרם הפנים באופן מלא את משמעות מעשיו מקימות צורך בהצבת גבול עונשי ממשי וברור. אשר להרתעת הרבים, בית המשפט העליון שב והדגיש את המשקל הניכר שיש ליתן לשיקול זה בעבירות נשק. ב־ע"פ 2165/23 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 10 (נבו 4.5.2023), נקבע כי בעבירות אלה יש ליתן "מעמד בכורה" לשיקולי ההרתעה, בדרך של הרחקת מבצעיהן מן החברה לתקופה משמעותית. כוחם של דברים אלה יפה ביתר שאת מקום שבו הפעולה בנשק נעשית לשם קידומו של מעשה טרור. מן העבר האחר ניצבות הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, אשר פורטו לעיל. אין מקום לשוב ולמנותן, אולם במסגרת קביעת העונש בתוך המתחמים יש ליתן להן את משקלן המצטבר, ובפרט לנתונים הפועלים לזכות הנאשם ולהודאתו בכתב האישום המתוקן. מלאכת האיזון בין השיקולים האמורים מוליכה, לטעמי, למיקומו של עונש הנאשם ברף התחתון של המתחמים שנקבעו. אין בכך כדי לגרוע כהוא זה מחומרת המעשים או מן המשקל שיש ליתן לצורכי ההרתעה. אלה קיבלו ביטוי ממשי בקביעת מתחמי הענישה עצמם ובתקופות המאסר המשמעותיות הנגזרות מהם. ואולם, משהגיעה העת לקבוע את עונשו הקונקרטי של הנאשם, מצאתי כי מכלול נסיבותיו האישיות של הנאשם מטים את הכף לעבר תחתית המתחמים. לפיכך, בגין האישום הראשון מצאתי לגזור על הנאשם 6 שנות מאסר בפועל. בגין האישום השני מצאתי לגזור על הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל. כל שנותר כעת הוא להכריע בשאלת היחס שביניהם. בהתאם לסעיף 40יג(ב) לחוק העונשין, בענייננו, משנקבע כי מדובר בשני אירועים עברייניים נפרדים, אשר כל אחד מהם עומד על אדנים עובדתיים ותכליתיים עצמאיים, מצאתי כי יש ליתן לכל אחד מהם ביטוי עונשי מלא ונפרד. האישום השני אינו מהווה חוליה משנית או נלווית לאישום הראשון, אלא משקף התנהלות עבריינית נוספת ועצמאית בתחום הנשק הבלתי חוקי. בנסיבות אלה, חפיפה בין העונשים עלולה לגרוע מן המשקל העונשי הראוי שיש ליתן לאישום זה ולהביא, הלכה למעשה, לבליעתו בעונש שנגזר בגין האישום הראשון. אף שקיימת סמיכות זמנים מסוימת בין האירועים וזיקה כללית הנובעת ממעורבותו של הנאשם בנשק בלתי חוקי בתקופה הרלוונטית, אין בזיקה זו, לנוכח ההבחנה המהותית שנקבעה ביניהם, כדי להצדיק חפיפה. לפיכך, מצאתי כי יש להורות על צבירה מלאה של העונשים, באופן שייתן ביטוי הולם לעצמאותו של כל אחד מן האירועים ולחומרתו הנפרדת. אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 6 שנות מאסר בפועל בגין האישום הראשון ו־8 חודשי מאסר בפועל בגין האישום השני, אשר ירוצו במצטבר, כך שתקופת המאסר הכוללת תעמוד על 80 חודשי מאסר בפועל. בניכוי ימי מעצרו מיום 11.2.2025. 18 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו, את העבירות בהן הורשע בהן בתיק זה ו/או כל עבירה אחרת מסוג פשע. 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירת נשק מסוג עוון. קנס בסך 30,000 ש"ח או 120 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בתוך 60 יום. הודעה זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים מהיום.
ניתן היום, כ"ו תשרי תשפ"ז, 07 אוקטובר 2026, בהעדר הצדדים.