ע"פ 1586-24 ע"פ 1586-24

ממלא מקום הנשיא י' עמית:

1.המשיב הודה והורשע בכתב אישום מתוקן, המייחס לו ולנאשם נוסף עבירות נשק שונות. הנאשם הנוסף הוא בן דודו וגיסו של חיירי עלקם (להלן: חיירי), המחבל שרצח ביום 27.1.23 באמצעות אקדח מסוג FN שבעה אנשים סמוך לבית כנסת בשכונת נוה יעקב שבירושלים. בין המשיב והנאשם הנוסף לבין חיירי נהגו קשרי חברות לאורך מספר שנים.

לפי האישום הראשון בכתב האישום, במהלך שנת 2017, במועד שאינו ידוע במדויק, אדם בשם אחמד פנה למשיב ומכר לו אקדח בלגי עם מחסנית מלאה בכדורים ומספר כדורים נוספים בתמורה לסכום של 30,000 ש"ח. המשיב נשא את האקדח לאזור הררי בענתא וירה בו מספר כדורים כדי לבדוק את תקינותו. לאחר הרכישה, הטמין את האקדח באדמה, משך שלוש שנים, עד לשנת 2020, שאז מכר לחיירי את האקדח תמורת 32,000 ש"ח. במהלך שנת 2021, ועל רקע סכסוך בין משפחות, העביר חיירי את האקדח לנאשם הנוסף שהחזיק בו למשך מספר שעות, ולאחר מכן החזיר אותו לחיירי.

לפי האישום השני בכתב האישום, המשיב רכש מאחמד אקדח מסוג FN עם שתי מחסניות תמורת 35,000 ש"ח. לאחר הרכישה ירה באקדח באזור הררי, והחזיק בו טמון באדמה עד לנובמבר 2022, שאז מכר את האקדח לחיירי תמורת 36,000 ש"ח.

לפי האישום השלישי בכתב האישום, בין השנים 2017-2021, בארבעה מועדים שאינם ידועים במדויק, רכש המשיב מאחמד בין שתיים לעשר קופסאות כדורי תחמושת מסוג 9 מ"מ בכל פעם, בתמורה לסכום של 500 ש"ח לקופסה, ומכר את הקופסאות לחיירי, ברווח הנע בין 100-200 ש"ח לכל קופסה, בארבעה מועדים שונים.

בגין המעשים המתוארים בכתב האישום, הורשע המשיב בעבירות של רכישה והחזקת נשק, לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין; ירי מנשק חם לפי סעיף 340א(א) לחוק העונשין; סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; וריבוי עבירות של סחר בתחמושת, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין.

2.בגין כל אלה גזר בית המשפט קמא על המשיב 39 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, וקנס בסך 4,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו.

על קולת העונש נסב ערעור המדינה.

3.נקדים ונאמר כי מצאנו ממש בערעור.

לצד הקולה, ניתן לזקוף לזכות המשיב את העדרו של מניע פלילי או חבלני (בטיעונים לעונש טען המערער כי רכש את האקדחים לצורך ירי בחתונות); את העובדה כי טמן את הנשק באדמה משך שנים; את התסקירים החיוביים של שירות המבחן; את הפעילות החברתית החשובה של המשיב שהקים ביוזמתו ועל חשבונו פרויקט בענתא, לשיקום בני נוער; את ביטויי הצער והחרטה שהביע הגם שלא היה לו קשר לפיגוע או רצון לטרור; ואת מצבו הנפשי הקשה בעקבות תנאי המעצר, ובכלל כך תחושות חרטה עד כדי שהוצמד לו פיקוח בשל איומיו בהתאבדות.

4.אך גם בהתחשב בכל אלה, דומה כי בית המשפט הקל עם המשיב יתר על המידה, וגם מתחם העונש הכולל של שלוש עד שש שנים שנקבע על ידו אינו הולם את חומרת המעשים. המשיב ניהל חיים נורמטיביים לכאורה, אך לצד זאת שלח ידו בנשק – רכש בשתי הזדמנויות שונות אקדח, ירה בכל פעם כדי לבחון את האקדחים, סחר בתחמושת מספר פעמים, ומכר את האקדחים ברווח לחיירי, שזמן קצר לאחר מכן ביצוע פיגוע ירי באמצעות אקדח מהסוג שרכש מהמשיב.

איני רואה טעם לחזור על החומרה היתרה שיש לייחס לעבירות הנשק בכלל, ובפרט בקרב המגזר הערבי. גזר הדין חורג מהעונש המזערי של 45 חודשים, שנקבע בתיקון 140 לחוק העונשין, עוד טרם עסקת הסחר השנייה בה הורשע המשיב באישום השני; ועיקרו של דבר, גזר הדין אינו מתיישב עם מדיניות הענישה המחמירה שבית משפט זה התווה בשנים האחרונות בגין עבירות מהסוג בו הורשע המשיב. על מנת לקצר בדברים, אפנה לפסקי דין שניתנו בעת האחרונה, והקורא מוזמן לעיין בהם על מנת ללמוד על רף הענישה הנוהג בכגון דא: ע"פ 8175/22 דאעגלה נ' מדינת ישראל (27.8.2024); ע"פ 5393/23 כבהא נ' מדינת ישראל (25.7.2024); ע"פ 2618/23 חוסייני נ' מדינת ישראל (8.5.2024); ע"פ 6559/23 מדינת ישראל נ' חסארמה (2.6.2024); ע"פ 5602/22 מדינת ישראל נ' פלוני (14.9.2022), ע"פ 5681/23 חווא נ' מדינת ישראל (20.12.2023).

5.סופו של דבר, שמצאנו להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא. בהתחשב בנסיבות המקלות שפורטו לעיל, ובהתחשב בכך שאין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין אגב קבלת ערעור המדינה על קולת העונש, עונשו של המערער יעמוד על 60 חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם.