העתק החלטה
מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 21 אוקטובר 2026, י' חשוון תשפ"ז גזר דין מבוא עניין לנו בנאשמים אשר ניתנה בעניינם הכרעת דין הנושאת הרשעה בעבירות הבאות – חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); עבירות בנשק (נשיאה והובלה) עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא+ סיפא +סעיף 29 לחוק העונשין; איומים לפי סעיף 192 + סעיף 29 לחוק העונשין; ירי מנשק חם לפי סעיף 340א(ב)(1)+(2) + סעיף 29 לחוק העונשין ועבירה של חבלה במזיד לפי סעיף 413ה + 29 לחוק העונשין. המתלוננים, עולא וקאסם דבאח, הם בני זוג לשעבר ולהם שתי בנות. המתלוננת מתגוררת בירושלים בעוד המתלונן בדיר אל אסד (להלן: "הבית"), עם שתי הבנות. הנאשמים הם אחייניו של המתלונן ומתגוררים עם משפחתם בבית הסמוך לביתו של המתלונן. ביום 21.3.24, בשעה לא ידועה, המתלוננת הגיעה לדיר אל אסד ברכבה מסוג BMW והשתתפה במסיבת יום האם עם שתי הבנות. לאחר סיום המסיבה, המתלוננת הניעה את רכבה וחשה כי משהו ברכב אינו כשורה ולכן החליטה להישאר ללון בבית ולא לנסוע חזרה לביתה בירושלים. המתלוננת נסעה לביתו של המתלונן והחנתה את רכבה ברחבת הכניסה שלו (להלן: "המקום"). לאחר המתואר לעיל ועובר ליום 22.3.24 בשעה 14:55, במועד לא ידוע, החליטו הנאשמים לירות במתלוננת ולגרום לה חבלות חמורות בכוונה להטיל בה נכות או מום או לגרום לה חבלות חמורות (להלן: "ההחלטה"). ביום 22.3.24 עובר לשעה 14:55, בשל התקלה ברכבה ולבקשת המתלוננים הגיע למקום עבדאללה עיסא, מכר של המתלונן, אשר בדק את הרכב והנחה את המתלוננים לרכוש חלקים בכפר ירכא לצורך תיקונו ולאחר מכן עזב את המקום. המתלוננים החליטו לנסוע לכפר ירכא ולרכוש את החלקים לתיקון הרכב. סמוך לפני השעה 14:55 יצאו מהבית והלכו לכיוון הרכב. המתלוננת נכנסה לרכב והתיישבה בכיסא הנוסע שליד הנהג והמתלונן צעד לכיוון דלת מושב הנהג. בשעה 14:55 או סמוך לכך, הגיעו הנאשמים למקום כשהם רכובים על אופנוע מסוג ימהה TMX (להלן: "האופנוע"), בו נהג הנאשם 2, בעוד נאשם 1 ישב מאחוריו, כשהם נוסעים ומובילים בצוותא חדא וללא רשות כדין אקדח טעון במחסנית ובה לפחות 14 כדורים תואמים בקוטר 9 מ"מ, במטרה לממש את ההחלטה. משהבחינו הנאשמים במתלוננת יושבת ברכב, עצר נאשם 2 את האופנוע בסמוך לרכב. נאשם 1 ירד מהאופנוע, כשהוא מחזיק באקדח הטעון, התקרב במהירות לחלון הסמוך למושב בו ישבה המתלוננת, שהיה פתוח וירה מהאקדח, בצוותא חדא עם נאשם 2, מספר יריות ממרחק קצר לעבר פלג גופה התחתון של המתלוננת, בכוונה לגרום לה חבלה חמורה או להטיל בה נכות או מום (להלן: "הירי"). המתלונן, שרצה לסייע למתלוננת, החל ללכת לכיוונה של המתלוננת תוך שהוא שואל את נאשם 1 מה הוא עושה. בתגובה, נאשם 1 איים על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו באומרו: "תתרחק אני אומר לך", ואף ירה שלא כדין, ובצוותא חדא עם נאשם 2, מהאקדח, מספר יריות לכיוון הקרקע בכוונה להפחיד את המתלונן או להקניטו ובאופן שיש בו כדי לסכן חיי אדם. המתלונן, שהורתע ממעשיו של נאשם 1, עצר במקומו. לאחר מכן ירה נאשם 1, בצוותא חדא עם נאשם 2, שלא כדין, מספר יריות מהאקדח לעבר חלקו הקדמי של הרכב באופן שיש בו כדי לסכן חיי אדם, וזאת בכוונה להפחיד את המתלוננים או להקניטם. לאחר מכן, עלה נאשם 1 חזרה על האופנוע והנאשמים נמלטו בנסיעה מהמקום. מיד לאחר מכן ונוכח פציעותיה של המתלוננת נסעו המתלוננים ברכב לשם קבלת טיפול רפואי, אולם במהלך נסיעתם חדל הרכב מלתפקד ונתקע בצומת כישור. בעקבות זאת, הוזמן אמבולנס למקום ופינה את המתלוננת, שהייתה במצב קשה, למרכז הרפואי לגליל. כתוצאה ממעשי הנאשמים נגרמו למתלוננת החבלות הבאות: ביד ימין – פצע כניסה ויציאה באמה דיסטאלית ושבר בדיסטאל ראדיוס עם תזוזה; ברגל שמאל – שבר בפרוקיסימאל טיביה עם תזוזה, קליע, רסיס או קליע במדור קדמי של השוק, אמפזימה והמטומות ברקמות הרכות של הירך והשוק; ברגל ימין – שבר מרוסק בפמור דסטלי, שבר מרוסק בטיביה פרוקסימלית, רסיסים ואמפזימה ברקמות הרכות בגובה השברים; בגפה ימנית עליונה - אמפזימה והמטומה ברקמות הרכות הסמוכות; ברגל ימין – פצעי כניסה בצד מידיאלי לירך שליש דיסטאלי, 3 פצעי יציאה בגודל 1 ס"מ בשליש דיסטאלי לירך, פצע כניסה באזור שליש פרוקסימאלי ויציאה בצד לאטיראלי לשוק, שבר סדיסטאל פמור ושבר בפרוקסימאל טיביה. בעקבות פציעתה, המתלוננת נזקקה ל- 4 מנות דם ונותחה פעמיים. ביום 12.4.24, המתלוננת שוחררה מבית החולים כשהיא במצב סיעודי ועתידה לעבור ניתוחים נוספים. כתוצאה מהירי על הרכב, נוקב חלקו הקדמי של הרכב באזור מכסה המנוע והטמבון. כאמור, ביום 20.7.26 לאחר שמיעת ראיות, ניתנה הכרעת דין ובמסגרתה הורשעו הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. ראיות לעונש במהלך הדיון, הגיש בא כוח המאשימה את הרשעותיו הקודמות של נאשם 1 כראיה לעונש. באשר לנאשם 2 צוין כי הוא נעדר הרשעות קודמות. לחובת נאשם 1 עומדות ארבע הרשעות קודמות ההרשעות כוללות הרשעה משנת 2021, הרשעה משנת 2018 (בגין הסגת גבול תוך נשיאת נשק, תקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר, היזק לרכוש במזיד ואיומים), הרשעה משנת 2017 (בגין סחר והספקת סמים מסוכנים), והרשעה משנת 2016 מבית משפט לנוער (בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות ונהיגה ללא רישיון). טיעוני הצדדים לעונש טיעוני המאשימה המאשימה עתרה בעניינם של הנאשמים למתחם עונש הנע בין 10 ל-13 שנות מאסר. המאשימה עמדה על נסיבות ביצוע העבירות, הערכים המוגנים שנפגעו והפנתה לפסיקה שהתומכת בעמדתה העונשית. ביחס לנאשם 1, עתרה המאשימה לקבוע את עונשו ברף העליון של מתחם העונש המוצע. דרישה זו התבססה על עברו הפלילי של נאשם 1 הכולל 4 הרשעות קודמות, ועל הצורך בהעדפת שיקולי גמול והרתעת הרבים והיחיד על פני האינטרסים הפרטניים של הנאשם. באשר לנאשם 2 – עתרה המאשימה לקביעת עונשו של נאשם 2 ברף האמצעי של מתחם העונש המוצע, אשר כאמור, נע בין 10 ל-13 שנות מאסר למרות העדר עבר פלילי אלא בשל הצורך בהעדפת שיקולי גמול והרתעת הרבים. בטיעוניה הדגישה המאשימה כי נאשם 2 היווה חלק חיוני בביצוע התוכנית העבריינית, שכן הוא שימש כנהג המילוט, הוביל את נאשם 1 לזירה והמתין לו על האופנוע במהלך הירי כדי למלט את שניהם בנסיעה מהירה. המאשימה הדגישה כי הנאשמים לא נטלו אחריות על מעשיהם, לא הביעו חרטה, לא ניסו לחזור למוטב או לתקן את תוצאות העבירה, ואף העלו טענת אליבי שקרית לפיה שהו במסגד אל-אקצא בירושלים. כמו כן, נטען כי הנאשמים לא שיתפו פעולה עם רשויות אכיפת החוק, התחמקו מחקירה ועשו כל שביכולתם כדי להקשות על גילוי האמת, כולל העלמת ראיות. לפיכך, עתרה המאשימה להשית עליהם, לצד המאסר בפועל, גם מאסר על תנאי משמעותי ומרתיע, קנס כספי גבוה כנהוג בעבירות נשק ופיצוי לנפגעי העבירה. טיעוני ההגנה בא כוחם המלומד של הנאשמים טען כי המאשימה הפריזה בטיעוניה ובעתירה למתחם המבוקש. לתמיכה בעמדתו הציג פסיקה שלפיה בתי המשפט כיבדו מתחמים נמוכים משמעותית שנעו בין 30 ל-60 חודשי מאסר בפועל. לדבריו, אין לזקוף לחובת הנאשמים את ניהול התיק עד תומו, שכן מדובר בזכות חוקתית וכי הם מאמינים בלב שלם בחפותם גם לאחר הכרעת הדין. הסנגור הפנה וייחס משקל רב לכך שכיום ישנה "עמדה סלחנית" במשפחה ונעשה הליך של "שלום בית" בתוך המשפחה. כן הדגיש בטיעוניו כי בשונה מתיקים אחרים, לא היו לאורך כל הדרך אירועים נלווים של סחיטה, ירי או הפחדת עדים, ולא הופעלה כל השפעה פסולה על העדים שהגיעו להעיד בבית המשפט. לסיכום טיעוניו, עתר הסנגור לעריכת איזון ראוי והבחנה בין הנאשמים, לקבוע מתחם ענישה הוגן ומקל בהרבה מזה שהוצע על ידי המאשימה, ולהימנע מחריצת גורלם באופן שיחמיר עמם מעבר לנדרש. לתמיכה בעמדה זו הציג פסיקה מקילה והפנה לת"פ (מחוזי חיפה) 4755-10-22, שם עתרה המאשימה למתחם ענישה שנע בין 36 ל-72 חודשי מאסר בפועל ובית המשפט גזר עונש של 36 חודשי מאסר בפועל. עוד הפנה לע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' יונס, וכן ל-ע"פ 9104/20 מדינת ישראל נ' טבצ'ניקוב, שם קבע בית המשפט העליון מתחם שנע בין 30 ל-60 חודשי מאסר בפועל. דיון והכרעה גזירת הדין תעשה בהתאם לעקרונות הקבועים בסימן א'1 לפרק ו' בחוק העונשין הדן בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה (סעיפים 40א-טו). על פיו, העיקרון המנחה בגזירת הדין הנו עקרון ההלימה, דהיינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת האשמה של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטלים עליו (סעיף 40א). ראשון השיקולים הוא הלימה ואחריו שיקום, הגנה על שלום הציבור, הרתעה אישית והרתעת הרבים. בשלב הראשון, ייקבע מתחם העונש ההולם בראי חומרת העבירה בנסיבות ביצועה, הערך החברתי המוגן ומידת הפגיעה בו, ומדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירה הנדונה. על דרך הכלל, בשלב השני, ייגזר עונשו של הנאשם מתוך מתחם העונש ההולם לפי נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות לפי סעיף 40יא לחוק העונשין. לצד זאת, בית המשפט ייבחן האם נכון במקרה שבפניו לסטות ממתחם העונש ההולם בגזירת עונשו של הנאשם, לקולת הנאשם משיקולי שיקום לפי סעיף 40ד או לחומרת הנאשם, משיקולי הגנה על שלום הציבור לפי סעיף 40ה. הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע עבירת חבלה חמורה בכוונה מחמירה, עבירת ירי מנשק חם חבלה במזיד ועבירות נשק, הן שלמות הגוף, וההגנה על שלום הציבור וביטחונו. אלו גם התכליות העומדות בבסיס הענישה על עבירות אלו. נקבע כי שלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת שאין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יפים בהקשר זה הדברים הבאים מפי בית המשפט העליון: "יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להילחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד..." (ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן, פסקה 21 (מיום 10.11.09); וראו גם: ע"פ 3498/19 זרבאילוב נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (15.9.20)). הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע עבירות נשיאת הנשק וירי עם נשק חם באזור מגורים שביצעו הנאשמים והתכלית העומדת בבסיס הענישה קיבלו ביטוי, לא אחת, בפסיקות בית המשפט העליון כך למשל קבע בית המשפט העליון בהקשר זה בע"פ 3793-20 השאם מורייחי נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (23.11.20): "בית משפט זה הדגיש, חזור ואמור, את חומרתן הרבה של העבירות בנשק, את הצורך במיגורן, ואת ההרתעה הנדרשת בענישה של מי שמבקשים להציב סכנה ממשית לשלום הציבור...בתוך כך, ניכרת בשנים האחרונות מגמת החמרה בענישה בעבירות בנשק, בדמות מאסר ממושך לריצוי בפועל..." וכן, בע"פ 7473-20 מדינת ישראל נ' מוחמד מחאמיד, פסקה 24 (29.6.21): "...פעמים רבות בעבר עמד בית משפט זה על החשיבות שבהטלת עונשים חמורים ומרתיעים בגין שימוש בנשק חם בכלל, ולצורך פתרון סכסוכים בפרט...הדברים יפים במיוחד בכל הנוגע לעבירות ירי בנשק חם בסביבת מגורים, מהן נשקפת חומרה יתרה..." כפי שפורט בהרחבה בהכרעת הדין, הנאשמים, בצהרי היום, יצאו כשהם נושאים אקדח, במטרה לפגוע במתלוננת ובכוונה לגרום לה לחבלה חמורה בצוותא חדא. הם ירו מספר יריות לעבר פלג גופה התחתון של המתלוננת ופגעו בה מטווח קצר, בכוונה לגרום לה לנכות או מום, או לגרום לה חבלה חמורה בצוותא חדא. כתוצאה מהירי, נפצעה המתלוננת קשה ונגרמו לה מספר פצעי ירי וחבלות חמורות והיא נזקקה למנות דם, ניתוחים ואשפוז ממושך לאחריו נזקקה לעזרה תפקודית רבה. המתלוננת ספגה נזק חמור ואך באורח נס חייה נצלו. בעת האירוע הנאשמים ירו בצוותא וגרמו גם לנזק ברכבה של המתלוננת. מעשי הנאשמים בוצעו תוך תכנון מוקדם והצטיידות בנשק חם ותחמושת. כאמור בהכרעת הדין, הנאשמים יצאו מביתם הנמצא בשכנות לבית המתלונן – דודם, נאשם 2 בקטנוע ונאשם 1 ברכב "קיה פיקנטו", לאחר שהבחינו במתלוננת בבית דודם. ביציאתם משביל הגישה לשכונה, העבירו "דבר מה" האחד לשני, ולאחר מספר דקות חזרו השניים רכובים על גבי האופנוע לחצר ביתו של דודם. נאשם 1 ירה במתלוננת כפי שפורט, ירה לכיוון המתלונן על מנת להרחיקו, ירה לעבר הרכב, והכל בצוותא חדא עם נאשם 2. לאחר מכן, עלה נאשם 1 על הקטנוע, בו נהג נאשם 2, והשניים נמלטו מהמקום. הנאשמים, אם כן, סמנו את המתלוננת כ"מטרה", ונהגו בה באכזריות ובאלימות רבה. מצאתי כי מידת הפגיעה בערכים החברתיים, במקרה דנן, היא קשה ומשמעותית. לא נעלם מעיני כי חלקו של נאשם 2, הגם שהיה חיוני והכרחי להגשמת התכנית הפלילית כפי שהתרחשה, קטן הוא מחלקו של נאשם 1 באירוע, משום שלא ירה בפועל. בראי סעיף 40ט(א)(2) לחוק העונשין ודברי כב' השו' כבוב (פסקאות 26-27) וכב' השופטת רונן (פסקה ראשונה) בעפ"ג 1107-09-24 טארק נתשה נ' מדינת ישראל (15.6.2026), מצאתי כי נכון, במקרה דנן, לקבוע מתחמי ענישה נפרדים לכל אחד מהנאשמים, בהתאם לחלקם באירוע. מדיניות הענישה להלן תפורט פסיקה ממנה ניתן להקיש למידת הענישה בתיק זה, תוך השוואה והבחנה לעבירות דנן בנסיבות ביצוען. בע"פ 687-22 יריב טלוי נ' מדינת ישראל (19.5.22) – בית המשפט המחוזי גזר על המערער, בין היתר, 12 שנות מאסר בפועל, ובית המשפט העליון החמיר את עונשו ל- 15 שנות מאסר בפועל, תוך שהזכיר את הכלל כי ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין. המשיב הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ועבירה של שינוי זהות של רכב. המערער, צעיר בן 25, ירה מאקדחו, מטווח קצר, בראשו של קורבן העבירה, בן 27. כתוצאה מהירי, לקובי נגרם נזק מוחי מאסיבי והוא מאושפז במוסד רפואי בהיותו מונשם וחסר הכרה. בע"פ 7473-20 מדינת ישראל נ' מוחמד מחאמיד (29.6.21), בית המשפט המחוזי גזר על המערער 6.5 שנות מאסר בפועל, ובית המשפט העליון החמיר את עונשו ל- 8 שנות מאסר בפועל, בשים לב לכלל לפיו אין ערכאת הערעור ממצה את הדין. המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, נשיאה והובלה של נשק שלא כדין וירי מנשק חם באזור מגורים באופן שיש בו כדי לסכן חיי אדם. המערער כוון את האקדח לצווארו של המתלונן וירה בו ירייה אחת מטווח קצר, אשר פגעה בצווארו. לאחר מכן ירה המערער באוויר, ונמלט מן המקום יחד עם ע"מ והחברים, בעוד המתלונן מוטל על הרצפה שותת דם. בעקבות הירי, חדר כדור לצווארו של המתלונן ויצא מהחזה האחורי. המתלונן אושפז כשהוא מורדם ומונשם. כתוצאה מהירי נגרמו לו נזקים שונים, בהם פצעי ירי בצוואר, בריאה ובבית החזה, נזק לשורשי שתי חוליות, חולשה בידו והגבלת תנועה בכתף. המערער ללא עבר פלילי. בע"פ 9104/20 מדינת ישראל נ' דוד טבצ'ניקוב (4.3.21) (להלן: "עניין טבצ'ניקוב"), בית המשפט המחוזי גזר על המשיב, בין היתר, 30 חודשי מאסר בפועל בגין הרשעתו, על פי הודאתו, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. בית המשפט העליון החמיר את עונשו ל-4 שנות מאסר בפועל והפעיל עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים במצטבר, כך שסך הכל המשיב ירצה 5 שנות מאסר בפועל. המשיב הצטייד באקדח טעון בכדורים והגיע ברכבו לעסק שבו עבד המתלונן באותה עת, בליווי אדם נוסף אשר נהג ברכב. לאחר חילופי דברים בינו לבין המתלונן, שלף את אקדחו, דרך אותו, הצמידוֹ לחלק העליון של ירכו השמאלית של המתלונן, ירה ירייה אחת – ונמלט עם אקדחו מהמקום בנסיעה בליווי האדם הנוסף. בעקבות הירי, נזקק המתלונן לניתוח ברגלו, במהלכו הוחלט להותיר את הקליע בגופו, פן תגרור הוצאתו פגיעה בכלי הדם ובמערכת העצבים. בע"פ 4344-18 אשרף גאבר נ' מדינת ישראל (16.8.19), נקבע מתחם עונש הנע בין 4-8 שנות מאסר ונגזרו על המערער, 5 שנות מאסר בפועל. המערער הורשע, על פי הודאתו, בגרימת חבלה בכוונה מחמירה ובנשיאת נשק ותחמושת שלא כדין. מדובר בריב משפחתי שבמהלכו המערער נטל לידיו כלי ירי, וירה ממנו ממרחק של מטרים ספורים לא פחות מ- 7 יריות לכיוון אביו של המתלונן. המתלונן, אחיינו של המערער, רץ לעברו כדי למנוע פגיעה באביו ונכנס לטווח הירי. כתוצאה מכך, נפגע המתלונן מקליע בשוק רגלו השמאלית ושבר את עצם השוק. המערער נטל אחריות למעשיו, הביע חרטה על ביצועם, פרס בפני בית משפט קמא את נסיבות חייו הלא פשוטות, וציין כי הריב שבין משפחתו לבין משפחת המתלונן הסתיים בסולחה. למערער הרשעות קודמות בעבירות סמים. בע"פ 3599-16 מסעוד חטיב נ' מדינת ישראל (14.11.17), נגזרו על משיב 1, בין היתר, 6 שנות מאסר בפועל, וכן הופעל עונש מאסר על תנאי בן שנה באופן מצטבר. על משיב 2 נגזרו, בין היתר, 5 שנות מאסר בפועל, וכן הופעל עונש מאסר על תנאי בן שנה באופן מצטבר. המשיבים הורשעו, על פי הודאתם, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק, ושיבוש הליכי משפט. למשיב 1 יוחסו גם עבירות תגרה ויריות באזור מגורים. בע"פ 5015-15 מדינת ישראל נ' מוחמד ריאן (29.3.16), בית המשפט המחוזי גזר על המערער 4 שנות מאסר בפועל, ובית המשפט העליון החמיר את עונשו ל- 5 וחצי שנות מאסר בפועל, ובשים לב לכך שערכאת הערעור אינה נוהגת למצות את הדין. המשיב הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה (שתי עבירות), נשיאת נשק שלא כדין, והחזקת נשק שלא כדין. המתלונן עסק בעבודות ריצוף בבית. בשלב מסוים, המשיב הגיע לבית כשהוא נושא עמו תת מקלע מסוג "קרל גוסטב" שהיה טעון, התקרב אל המתלונן, וירה לעברו לפחות שלוש יריות ממרחק קרוב, תוך שהוא פוגע בידו הימנית של המתלונן. המתלונן רץ מספר מטרים בניסיון להימלט מהמשיב, אולם הלה רדף אחריו, תפס אותו, הפילו ארצה, והיכה בחוזקה בראשו באמצעות הנשק שאחז בידו. המתלונן הובהל לבית החולים, שם אובחן כסובל משבר בבסיס הגולגולת, פצע קרוע בקרקפת מימין, ושבר מרוסק בזרוע שמאל. עברו הפלילי של המשיב כולל הרשעה יחידה בגין ביצוע עבודות בנייה ללא היתר. בתפ"ח 68247-01-24 (חיפה) מדינת ישראל נגד אגרבריה (23.12.25) נגזרו על הנאשם 9 שנות מאסר לאחר הודאתו בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק, היזק לרכוש במזיד ושיבוש מהלכי משפט. הנאשם ללא עבר פלילי. המאשימה עתרה למתחם ענישה הנע בין 9ל- 12 שנות מאסר. מתחם העונש ההולם בטרם אקבע את מתחם העונש ההולם, אציין כי בתיקון 140 לחוק העונשין (הוראת השעה) מיום 8.12.21 קבע המחוקק עונש מזערי בעבירות נשק. בסעיף 144(ז) לחוק העונשין, נקבע כי בעבירות נשק המנויות בסעיף, ביניהן סעיף 144(ב) רישא בו גם הורשעו הנאשמים, לא יפחת העונש מרבע העונש המרבי הקבוע לעבירה, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו. ביום 9.1.25, המחוקק האריך את הוראת השעה עד ליום 31.12.26. העונש המזערי, אם כן, יובא גם הוא בחשבון בקביעת הרף הנמוך של מתחם העונש ההולם. אם כן, בראי חומרת העבירות, הערכים המוגנים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם, הנסיבות הקונקרטיות של המעשים, מדיניות הענישה תוך השוואה והבחנה לענייננו, מתחם העונש ההולם לנאשם 1 נע בין 7-11 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. מתחם העונש ההולם לנאשם 2 נע בין 4-9 שנות מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. קביעת העונש בתוך המתחם הענישה שתוטל על הנאשמים, תגלם הן את הצורך בהרתעתם מפני ביצוע עבירות נוספת בעתיד (סעיף 40ו לחוק העונשין), והן את הצורך בהרתעת הרבים מפני ביצוע העבירות אותם ביצעו הנאשמים (סעיף 40ז לחוק העונשין). בית המשפט העליון חזור ושנה יצא חוצץ נגד תופעת הירי כמנגנון לפתרון סכסוכים. בחברה מתוקנת אין מקום להתנהלות בריונית, מכוערת ומסוכנת זו. ראו דברי בית המשפט העליון בע"פ 3332/22 קוואסמי נגד מדינת ישראל, פסקה 16 (1.12.22): "בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך במיגורן הנחרץ של עבירות הכוללות שימוש בנשק חם ליישוב סכסוכים...על עבירות אלה נקבע כי הן 'מכת מדינה'...וכי יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה בעניינו של 'מי שעושה שימוש בלתי חוקי בנשק התקפי'" וכן בעניין טבצ'ניקוב, פסקה 11: "השימוש הנפוץ בנשק חם ככלי ליישוב סכסוכים תוך נטילת החוק לידי מבצע העבירה; הסיכון הנשקף משימוש בנשק כלפי הציבור כולו, וקורבן העבירה בפרט; והמחירים החברתיים הרבים הנלווים למעשים אלו – בין היתר בשל הפגיעה בתחושת הביטחון הכרוכה בהם – מחייבים ענישה מוחשית ומרתיעה כלפי עבירות הכוללות שימוש בנשק חם כאמצעי ליישוב סכסוכים, במטרה לצמצם תופעה נפסדת זו". נתתי דעתי לגיל הצעיר של הנאשמים ולכך שהם נתונים בבית מעצר מזה כמעט שנתיים. וכן לכך שנאשם 2 נעדר עבר פלילי ועברו הפלילי של הנאשם 1 אינו מכביד באופן יחסי, כמפורט לעיל אך מעבר לכך לא מצאתי כל נסיבה מקילה בהעדר לקיחת אחריות ולו מנמלית. סוף דבר לאור כל אלה, ולאחר שנתתי משקל למכלול השיקולים על פי תיקון 113 לחוק העונשין, לשיקולים שנטענו על ידי באי כוח הצדדים, ומאחר שלא מצאתי בנסיבותיו של תיק זה, הצדקה לחרוג ממתחם העונש ההולם לחומרה או לקולה - אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1: 10 שנות מאסר בפועל, שיימנו מיום מעצרו. 12 חודשי מאסר על תנאי שבמשך 3 שנים מיום שחוררו ממאסר לא יעבור הנאשם 1 עבירה של אלימות פיזית נגד הגוף מסוג פשע או עבירת נשק מסוג פשע, והכל לרבות ניסיון. 6 חודשי מאסר על תנאי שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו לא יעבור הנאשם 1 עבירה של אלימות פיזית נגד הגוף מסוג עוון או עבירת נשק מסוג עוון, והכל לרבות ניסיון. הנאשם 1 ישלם למתלוננת פיצוי בסך של 100,000 ש"ח. הנאשם ישלם סכום זה על ידי הפקדתו בקופת בית המשפט עבור המתלוננת ב- 20 תשלומים חודשיים, רצופים ושווים, כאשר התשלום הראשון ישולם לא יאוחר מיום 1.12.26, ושאר התשלומים יופקדו כאמור לא יאוחר מכל ראשון לחודש שלאחר מכן. לא יופקד כל תשלום מסכום הפיצוי האמור במלואו ובמועדו, הרי שמלוא סכום הפיצוי יעמוד לפירעון מידי ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום שבו אמור היה הנאשם לשלמו, ועד למועד תשלומו המלא בפועל. נאשם 2: 5.5 שנות מאסר בפועל, שיימנו מיום מעצרו. 12 חודשי מאסר על תנאי שבמשך 3 שנים מיום שחוררו ממאסר לא יעבור הנאשם 2 עבירה של אלימות פיזית נגד הגוף מסוג פשע או עבירת נשק מסוג פשע, והכל לרבות ניסיון. 6 חודשי מאסר על תנאי שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו לא יעבור הנאשם 2 עבירה של אלימות פיזית נגד הגוף מסוג עוון או עבירת נשק מסוג עוון, והכל לרבות ניסיון. הנאשם 2 ישלם למתלוננת פיצוי בסך של 70,000 ש"ח. הנאשם ישלם סכום זה על ידי הפקדתו בקופת בית המשפט עבור המתלוננת ב- 20 תשלומים חודשיים, רצופים ושווים, כאשר התשלום הראשון ישולם לא יאוחר מיום 1.12.26, ושאר התשלומים יופקדו כאמור לא יאוחר מכל ראשון לחודש שלאחר מכן. לא יופקד כל תשלום מסכום הפיצוי האמור במלואו ובמועדו, הרי שמלוא סכום הפיצוי יעמוד לפירעון מידי ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום שבו אמור היה הנאשם לשלמו, ועד למועד תשלומו המלא בפועל. זכות ערעור כדין תשומת לב הנאשמים שאין לשלם למתלוננת את הפיצוי ישירות אלא רק באמצעות שוברים ייעודיים לכך. שיש לשלם את הקנס לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה. באחת מהדרכים הבאות: בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il או חפש בגוגל "תשלום גביית קנסות"; מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000 (ניתן לפנות לנציגים לקבלת מידע במספרים הללו); במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום). מתירה לנשות הנאשמים ולאימהות לומר שלום.