ע"מ 67755-12-21 ע"מ 67755-12-21

[גרסה המותרת בפרסום] לפניי ערעור על החלטת המשיב להטיל על המערער כפל מס לשנים 2010-2014 בסך של 2,157,339 ₪. החלטה זו התקבלה מתוקף הסמכות הקבועה בסעיף 50(א) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ"), בגין הוצאת 174 חשבוניות מס פיקטיביות, אשר סכום המס בהן עמד על סך של 1,367,383 ₪. במסגרת סיכומיו, המשיב הודיע כי הוא שקל את טיעוני המערער וקיבל את הטענה לפיה מאחר שהמס שולם על ידי מעורבים אחרים, אין לחייב את המערער ברכיב החזרת תשלום המס למדינה. בהתאם לכך, תיקן המשיב את הודעת כפל המס והעמידה על סך של 1,078,669 ₪ בלבד (בגין הרכיב ההרתעתי ובשים לב להתיישנות חלק מהחשבוניות). המחלוקת שנותרה להכרעה נוגעת לעצם הטלת רכיב זה ולבקשת המערער להפחתה נוספת של החיוב מטעמים מיוחדים. על החלטת המשיב הוגש הערעור דנן. רקע והליכים קודמים ברקע החיוב עומד הליך פלילי שהתנהל נגד המערער בבית משפט השלום בירושלים (ת"פ 18568-01-18). במסגרת ההליך הורשע המערער בעבירות של הוצאת 174 חשבוניות מס בלי שהיה זכאי לעשות כן לפי סעיף 117(א)(5) לחוק, ובכך שפעל במטרה שאחר יתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות לפי סעיף 117(ב)(1) יחד עם סעיף 117(ב2)(3). הממצאים שנקבעו בהכרעת הדין הפלילית מיום 25.2.2024 ובגזר הדין מיום 2.2.2025 מהווים ראיות קבילות בהליך דנן מכוח סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"). על המערער נגזרו בעקבות הרשעתו עונשים של 45 ימים עבודות שירות, מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים, קנס כספי של 10,000 ₪ וכן צו מבחן פיקוחי. על פי עובדות החלק הכללי של כתב האישום שבהן הורשע המערער, בין השנים 2010-2014 הוציאו המערער ואיציק כהן (נאשם 1 בהליך הפלילי) חשבוניות מס על שם חברות שונות מבלי שבעלי החברות ייפו את כוחם לפעול בשמן. החשבוניות הפיקטיביות הוצאו לעוסקים דור יאיר, שמואל מזרחי וחברת עובד שירותי ניקיון, במטרה שהעוסקים יתחמקו מתשלום מס וינכו מס תשומות שלא כדין. חלקו הספציפי של המערער התמצה בהוצאת 174 החשבוניות הפיקטיביות לחברת עובד שירותי ניקיון בלבד, כאשר סכום העסקאות הכולל בהן עמד על 9,669,970 ₪ וסכום המע"מ עמד על 1,367,383 ₪. הממצאים העובדתיים מלמדים כי המערער הוא שהכיר בין מוטי סמירה (מנהל חברת עובד שירותי ניקיון) לבין איציק כהן, ביודעו כי האחרון עוסק בממכר חשבוניות, וזאת במטרה להרוויח כסף מעמלות תיווך. בנוסף, המערער ליווה את כהן כמעט לכל המפגשים עם סמירה. זאת, על מנת לוודא שהוא מקבל את חלקו, שעמד על סכום של בין 1,000 ל-2,000 ₪ לכל חשבונית (עמלה של כ-3% עד 6%). בהחלטה מיום 11.4.2024 נקבע כי ניתן להסתמך על הכרעת הדין לצורך הערעור האזרחי דנן, בהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות. בהמשך נדחתה בקשתו של המערער להביא ראיות לסתור את הכרעת הדין בהתאם לסעיף 42ג לפקודת הראיות. טענות הצדדים לטענת המערער, מעורבותו בפעילות העבריינית של הוצאת החשבוניות הייתה שולית ומזערית, כפי שנקבע בגזר הדין בהליך הפלילי לפיו "הנאשם לא היה הרוח החיה והמחולל של העבירות". לטענתו, הוא לא הנפיק חשבוניות בעצמו ולא הפיק רווחים משמעותיים מהפעילות אלא רק סכומים זעומים של בין 1,000 ל-2,000 ₪ לחשבונית, אשר שימשו אותו לצריכת סמים בשל התמכרותו הקשה באותה תקופה. המערער מדגיש כי היקף מעורבותו בפועל הסתכם בכמה עשרות אלפי שקלים בלבד, רובם בשנים 2010-2011, וכי הוא לא הורשע בניכוי חשבוניות פיקטיביות. עוד טוען המערער, כי מלוא כספי המס המגיעים מהחשבוניות הושבו לקופת המדינה על ידי המעורבים האחרים. המערער סבור כי השבת הכספים מבטלת לחלוטין את התכלית התרופתית של כפל המס, ומותירה את התכלית ההרתעתית בלבד אשר נחלשת מאוד לאור הרשעתו והעונש שהוטל עליו בהליך הפלילי. לפיכך, ובהסתמך על סעיף 100 לחוק מע"מ, עתר המערער להפחתה של כפל המס בשיעור של כ-90% מהסכום הכולל או בסכום ניכר אחר בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט. לבסוף, מפנה המערער לנסיבותיו האישיות והכלכליות הקשות. בהקשר זה, עומד הוא על האובדן שחווה עם פטירת שני הוריו, וכן על מצבה הרפואי הקשה של בתו הקטינה, המתמודדת עם [ ]. כמו כן, המערער ציין כי הוא עובד כפועל ניקיון בעיריית ירושלים ומשתכר שכר זעום וכי הוא מוכר כבעל דרגת נכות [ %]. המשיב סומך את ידיו על פסק הדין המרשיע בהליך הפלילי (ת"פ 18568-01-18), במסגרתו הורשע המערער בהוצאת 174 חשבוניות פיקטיביות בסכום כולל של 9,669,970 ₪ שהמס הגלום בהן עומד על סך של 1,367,383 ₪. לטענת המשיב, אין לקבל את טענות המערער כי חלקו היה שולי או מזערי, שכן הכרעת הדין והודאותיו של המערער עצמו מוכיחות כי הייתה לו תרומה ממשית ופעילה להפצת החשבוניות ולביצוע העבירות לאורך השנים 2010-2014. המערער פעל כגורם מקשר, סיכם על קבלת עמלה בגין כל חשבונית, ואף חתם כערב על גבי שיקים אצל חלפני כספים, ובכך תרם תרומה של ממש להונאת שלטונות המס. המשיב מוסיף כי השיקולים להפחתת כפל מס לפי סעיף 100 לחוק מע"מ הינם מצומצמים ביותר, ואינם חלים במקרים שבהם החשבוניות הונפקו בכוונת מרמה מובהקת ומתוך ניסיון להונות את רשויות המס. נסיבותיו האישיות, הכלכליות או הרפואיות של המערער, כמו גם העובדה שנשא בעונש פלילי לרבות קנס, אינן מהוות עילה להפחתת כפל המס האזרחי על פי הדין והפסיקה. כמו כן, הסנקציה הפלילית אינה באה במקום או כתחליף לחיוב המנהלי-אזרחי בכפל המס, שמטרתו להרתיע ולהגן על קופת המדינה מפני עבריינות מס. דיון והכרעה בטרם אפנה לבחינת הטענות לגופן, יש לעמוד על התשתית העובדתית העומדת ביסוד ההכרעה בערעור זה. תשתית זו נשענת על הממצאים העובדתיים והמסקנות שנקבעו בעניינו של המערער במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל נגדו, ואשר הסתיים בהרשעתו. על פי עובדות כתב האישום, המתייחס לנאשמים 1 ו-2, בין השנים 2010-2014 הוציאו נאשם 1 והמערער 174 חשבוניות, בלי שביצעו את העבודה שבשלה לכאורה הוציאו את החשבוניות ובלי שהיו רשאים לעשות כן. הנאשמים הוציאו חשבוניות עבור חברת עובד שירותי ניקיון בע"מ ח.פ 512509753, בכך שהנפיקו 174 מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס ע"ש העוסקים הבאים: איתן בן יעקב; אמיר גולד אבטחה ושמירה ח.פ 514337690; וחברת ניר לי. סכום העסקאות הכולל בחשבוניות היה 9,669,970 ₪ וסכום המס בגינן עמד על סך 1,367,383 ₪. עוד עולה מעובדות כתב האישום כי המערער אינו בעליהן של החברות והעוסקים המצוינים, אינו מיופי כוחם, ואינו מורשה לפעול מטעמם. המערער הוציא עבור חברת עובד שירותי ניקיון בע"מ חשבוניות פיקטיביות, וחברת עובד שירותי ניקיון בע"מ השתמשה בחשבוניות כדי לנכות מס תשומות שלא כדין. המערער פעל במטרה שעובד שירותי ניקיון תתחמק מתשלום מס שבו היא חייבת, וזאת בנסיבות מחמירות, כיוון שהמערער הביא במעשיו להשתמטות מתשלום מס בסכום העולה על כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). המערער הורשע בבית המשפט השלום בהוצאת 174 חשבוניות מס מבלי שהיה זכאי לעשות כן, עבירה לפי סעיף 117(א)(5) לחוק, וכן בכך שפעל במטרה שאחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שאותו אדם חייב בו, עבירה לפי סעיף 117(ב1) לחוק, יחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק. העבירות בוצעו בנסיבות מחמירות, שבאו לידי ביטוי בכך שהמערער, במעשיו, הביא להשתמטות מתשלום מס, בסכום העולה על כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין. סעיף 42א לפקודת הראיות קובע: "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". הרציונל שביסוד סעיף 42א לפקודת הראיות נעוץ בפער שבין רמות ההוכחה הנדרשות בהליך הפלילי ובהליך האזרחי. משעה שממצא עובדתי או מסקנה הוכחו בהליך הפלילי ברף המחמיר של מעבר לספק סביר, קיימת הצדקה להכיר בהם גם במסגרת הליך אזרחי, שבו די בהוכחה לפי מאזן ההסתברויות. במובן זה, ממצא שעמד ברף ההוכחה הפלילי הגבוה, מקיים ממילא את אמת המידה הראייתית הנמוכה יותר הנדרשת במשפט האזרחי (דברי ההסבר לתיקון מס' 2 לפקודת הראיות, מיום 15.5.1972). סעיף 42ג לפקודה קובע חריג לכלל, אשר בהתקיים תנאים מסוימים, ניתן יהיה לסתור במשפט האזרחי ראיה שכבר נשמעה במשפט הפלילי, וכלשונו: "הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין". התכליות המרכזיות העומדות בבסיס סעיפים אלה הן למנוע הכרעות סותרות בהליכים שונים, וכן לאפשר יעילות של ההליך המשפטי ולהימנע מהתדיינות כפולה. על כן, ברירת המחדל הינה כי מורשע אינו יכול להביא ראיות לסתור, או ראיות שכבר נשמעו בהליך הפלילי, והחריג לכלל יתאפשר רק בנסיבות מסויימות (ת"א (מחוזי ב"ש) 27867-06-18 רונן טבקול נ' עיריית אשקלון (12.01.2022), עמוד 12 לפסק הדין של כב' השופט י' דנינו). בפסיקה הובהר כי רשות כאמור בסעיף 42ג שמורה למקרים חריגים ונדירים (ע"א 350/74 חברת מ.ל.ט. בע"מ נ' ממן, פ"ד כט(1) 208, 218 (1974)). בהחלטתי מיום 9.12.2025 דחיתי את בקשת המערער לזמן לעדות את החוקר אבי אבלס, אשר העיד ונחקר במסגרת ההליך הפלילי. זאת משום שלא עלה בידי המערער להרים את הנטל המוטל עליו לפי סעיף 42ג לפקודת הראיות, ולשכנע כי יש מקום להתיר לו להביא ראיה לסתור את פסק הדין הפלילי החלוט שניתן בעניינו. נוכח האמור, הממצאים והמסקנות שנקבעו בהליך הפלילי מהווים את התשתית הראייתית שעל יסודה יש להכריע בהליך דנן, בהתאם להוראת סעיף 42א לפקודת הראיות. משלא נמצא מקום להתיר את סתירתם מכוח סעיף 42ג לפקודה, יש לבחון את טענות המערער על יסוד תשתית עובדתית זו. מכאן אפנה לבחון האם, בנסיבות שנקבעו, מתקיימים בעניינו של המערער התנאים להטלת כפל מס לפי סעיף 50(א) לחוק מע"מ. כאמור, על המערער הוטל כפל מס בהתאם לסעיף 50(א) לחוק מע"מ, הקובע כדלקמן: "אדם שאינו רשאי לפי סעיף 47 להוציא חשבונית מס, והוציא חשבונית מס או הוציא מסמך הנחזה כחשבונית מס אף אם חסרים בו פרטים הנדרשים לענין חשבונית מס, יהיה חייב בתשלום כפל המס המצויין בחשבונית או המשתמע ממנה". מן הפסיקה עולה כי בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 50(א), הטלת כפל המס היא תוצאה המתחייבת מן הדין, ואינה נתונה לשיקול דעתו של מנהל מס ערך מוסף: "סעיף 50 לחוק אינו כולל כל סנקציה עונשית. כל שהוא כולל הוא חיוב במס בהתמלא תנאים מסויימים, ופה, בענין זה אין למנהל שיקול דעת כלשהו, או סמכות לוותר או להתפשר, שעה שהתנאים להפעלתו חלים. שעה שהמנהל נוכח לדעת כי אדם שאינו זכאי לכך הוציא חשבונית מס אזי ראשית עליו לחייב את אותו אדם בתשלום כפל מס לפי סעיף 50 ושנית עליו לשקול אם יש מקום להעמיד את אותו אדם לדין לפי הוראות סעיף 117 לחוק. הטלת כפל המס לפי סעיף 50 היא חובה...למנהל אין שיקול דעת לוותר על הפעלת סמכותו לפי סעיף 50, כפי שאין שיקול דעת לפקיד שומה לוותר על שיעורי מס..." (ע"ש 17/77 דוד כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד תשל"ט(1) 353, 358 (1978)). הפסיקה עמדה לא אחת על כך שהחיוב בכפל מס מכוח סעיף 50(א) לחוק מע"מ הוא סנקציה בעלת אופי אזרחי-מינהלי, שלה שתי תכליות מרכזיות. התכלית האחת היא השבת מצבה של הקופה הציבורית לקדמותו, היינו למצב שבו הייתה עומדת אלמלא הוצאה החשבונית שלא כדין. התכלית השנייה היא תכלית הרתעתית, המבקשת למנוע מראש הוצאת חשבוניות בניגוד לדין באמצעות הטלת חיוב כספי כפול (ע"א 6825/98 חברת אדוריים בע"מ נ' מנהל מע"מ ירושלים, פ"ד נה(5) 330, 335 (2001); ראו בספרו של המלומד פרופ' נמדר, מס ערך מוסף, חלק שני, 882 )מהדורה חמישית, 2013((. לצד החיוב בכפל מס, סמכותו של מנהל מס ערך מוסף לוותר על כפל מס או להפחיתו מעוגנת בסעיף 100 לחוק מע"מ, אשר קובע כי: "המנהל רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לוותר על כפל מס, קנס, הפרשי הצמדה וריבית והוצאות, או להפחיתם, ורשאי הוא להמיר קנס על פי סעיפים 96 ו-98(ב) בהפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף 97". בפסיקה הודגש כי השימוש בסעיף 100 צריך להיעשות רק בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים. הפסיקה צמצמה את השימוש בסעיף למקרים בהם החשבונית לא הוצאה בכוונת מרמה או מתוך ניסיון להונות את רשויות המס (ע"א 4502/21 סולמי נ' מדינת ישראל היחידה לביקורת פשיעה חמורה, פסקה 17 (24.7.2023) (עניין סולמי)). כך, עשויה להיות הצדקה להפעלת הסמכות במקרים של שגגה, אי־ידיעה או מקום שבו המס שולם בפועל, שאז נחלשת התכלית ההרתעתית שביסוד החיוב בכפל מס. (ע"א 2823/18 מונדר בדיר נ' רשות המיסים, פסקה 21 (3.03.2020)). מכאן, כי הכלל הוא הטלת כפל המס, ואילו הוויתור עליו או הפחתתו הם החריג (עניין סולמי, פסקה 17). בהקשר זה יפים דבריו של בית המשפט בעניין סיטרין, אשר עמד על השיקולים להפעלת הסמכות הקבועה בסעיף 100 לחוק מע"מ: "אולם נראה שהמצבים שבהם יש להחיל את סעיף 100 לחוק מע"מ ולוותר או להפחית את כפל המס, הם בראש ובראשונה כאשר מדובר בחשבוניות שהוצאתן מחמת טעות או אי ידיעה ושלא בכוונת מרמה. אין זאת אלא, כי בנסיבות שבהן מדובר בחשבוניות שהוצאו מתוך כוונת מרמה, האיזון שבין שתי התכליות העומדות ביסוד הסנקציה הקבועה בסעיף 50 לחוק, דהיינו תשלום מס והרתעה, גוברת בחשיבותה התכלית האחרונה." (ע"מ 29422-12-20 סיטרין ייבוא וייצוא בע"מ נגד מנהל מס ערך מוסף יחידת ביקורת פשיעה חמורה פסקה 52 (6.8.2025). בהקשר זה ראוי להדגיש כי המחוקק הותיר בידי המשיב שיקול דעת רחב בהפעלת הסמכות הקבועה בסעיף 100 לחוק מע"מ, ומשכך, נקודת המוצא היא כי בית המשפט לא ימהר להתערב באופן הפעלתו, אלא במקרים חריגים (עניין בדיר, פסקה 76). בניגוד לטענותיו, המערער נטל בפועל חלק ממשי בפעילות העבריינית. בהכרעת הדין נקבע כי הודעות החוץ שמסר המערער במע"מ הן הודאות אמת, ומהן עולה כי מעורבותו לא הייתה שולית. בין היתר, הודה המערער כי הוא שהכיר בין נאשם 1 לבין מנהל חברת עובד שירותי ניקיון בע"מ, בידיעה שנאשם 1 עוסק במכירת חשבוניות, וכי מטרת ההיכרות הייתה מכירת החשבוניות לחברה. עוד הודה כי סוכם כי הוא יקבל תמורה בסך של 1,000-2,000 ₪ עבור כל חשבונית. המערער אף מסר כי סיכם מראש עם נאשם 1 שיתלווה אליו למפגשים, על מנת להבטיח את קבלת חלקו בתמורה. משכך, נראה שהייתה מעורבות ממשית של המערער בהוצאת החשבוניות הפיקטיביות. החשבוניות הוצאו בחוסר תום לב, מתוך כוונה להונות את רשויות המס ואת המדינה, באופן העולה בקנה אחד עם התכלית ההרתעתית של מניעת הוצאת חשבוניות שלא כדין. בהתאם לכך, לא מתקיימות הנסיבות החריגות שמצדיקות את הפחתת סכום כפל המס בהתאם לסעיף 100 לחוק מע"מ. למעלה מן הצורך, יצוין כי אף אם היה מקום לראות במעורבותו של המערער בפעילות משום מעורבות מצומצמת, אין בכך כשלעצמו כדי לשלול את תחולת סעיף 50(א) לחוק מע"מ. בפסיקה נקבע כי המונח "הוציא" שבסעיף אינו מתמצה בפעולה הפיזית של עריכת החשבונית, הדפסתה או מסירתה, אלא יש לפרשו באופן מהותי ורחב יותר, תוך בחינת תרומתו של אותו אדם למנגנון הנפקתן והפצתן של החשבוניות שלא כדין. בהתאם לכך, גם מי שלא רשם או מסר את החשבוניות בעצמו עשוי להיחשב כמי שהוציאן, מקום שבו הייתה לו תרומה ממשית להוצאתן, כגון באמצעות יצירת הקשר בין הגורמים המעורבים, גיוס מקבלי החשבוניות, מתן הנחיות או נטילת חלק אחר במערך שהביא להנפקתן ולהפצתן (ע"מ 5293-01-15 ג'קי מור נ' מנהל מס ערך מוסף היחידה לפשיעה חמורה פסקאות 89, 83-84 (23.02.2020). אשר לטענה כי עצם ניהולו של הליך פלילי נגד המערער והעונש שהוטל עליו מצדיקים את הפחתת כפל המס, נקבע בפסיקה כי אין בסנקציה הפלילית כדי להחליף את הסנקציה האזרחית או להצדיק את הפחתתה. כך, הודגש כי העובדה שהעוסק הועמד לדין ונענש במסגרת ההליך הפלילי אינה מהווה, ככלל, טעם לביטול כפל המס או להפחתתו מכוח סעיף 100 לחוק מע"מ (ע"א 1497/01 הובר נ' הממונה האזורי מע"מ, חיפה, פ"ד נז(5) 947; עניין בדיר פסקה 21; עניין סולמי פסקה 23). קביעה זו עולה בקנה אחד גם עם הוראות חוק מע"מ, שלפיהן הרשעתו של אדם, תשלום כופר או קנס מנהלי אינם פוטרים אותו מחובותיו לפי החוק. משכך, קיומו של ההליך הפלילי והענישה שנלוותה לו אינם גורעים, כשלעצמם, מההצדקה להותיר את החיוב בכפל המס על כנו. בעניין פרץ, שאליו הפנה המערער, הוכר כי עצם העמדתו של הנישום לדין פלילי ונשיאתו בעונש בגין מעשיו עשויות להשליך על התכלית ההרתעתית שביסוד החיוב בכפל מס, ולהחליש במידה מסוימת את ההצדקה להטלתו. ואולם, באותו עניין נגזר על המערער עונש של 56 חודשי מאסר בפועל, ומשכך ניתן משקל ממשי להרתעה שכבר הושגה במסגרת ההליך הפלילי (ע"א 3045/20 מיכאל פרץ נ' מנהל מע"מ (13.7.2022)). בענייננו, לעומת זאת, נגזרו על המערער 45 ימי עבודות שירות ומאסר על תנאי, כאשר ההקלה בעונשו נבעה בעיקר משיקולי שיקום. בנסיבות אלה, אין לעצם קיומו של ההליך הפלילי ולעונש שהוטל במסגרתו כדי להחליש באותה מידה את התכלית ההרתעתית המצדיקה את החיוב בכפל מס. לא נעלמו מעיניי נסיבותיו האישיות והכלכליות הקשות של המערער, ובכלל זה האובדן שחווה ומצבה הרפואי הקשה של [ ]. מדובר בנסיבות אנושיות מורכבות ומצערות, הראויות להתייחסות בכובד ראש. עם זאת, בנסיבות העניין אין בהן כדי להצדיק הפחתה נוספת של כפל המס. לנסיבותיו האישיות של המערער כבר ניתן משקל ממשי, הן במסגרת ההליך הפלילי והעונש שנגזר עליו והן בהחלטת המשיב להפחית את החיוב בכפל המס בשיעור ניכר. לכך מצטרפים השיקולים שפורטו לעיל, ובראשם אופיים המכוון של המעשים, חומרתם והתכלית ההרתעתית המובהקת שביסוד החיוב בכפל מס. בנסיבות אלה, סבורני כי ניתן לנסיבותיו האישיות של המערער ביטוי מספק, וכי הפחתה נוספת של החיוב תחרוג מן האיזון הראוי ותפגע בתכליות שלשמן נקבע. סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיב ושכר טרחת עורכי דינו בסך כולל 10,000 ש"ח, אשר ישולם תוך 45 ימים מהיום. לאחר מועד זה יתווספו לסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן לפרסם את פסק הדין.