עמ"ת 43324-09-26 עמ"ת 43324-09-26

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום באשקלון (כב' השופטת ל. שמיר הירש) מיום 6.9.26 בתיק מ"ת 38280-04-26, במסגרתה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, תוך הותרת פתח לבחינת חלופת מעצר אחרת. ברקע ההחלטה כתב אישום שהוגש בעניינו של העורר המייחס לו עבירות של סחר בסם, ניסיון לסחר בסם והחזקת סם שלא לצריכה עצמית. לפי הנטען בכתב האישום, בפעם הראשונה סחר העורר "בעין" בסם קוקאין בתמורה לחפיסת סיגריות ותפוזים בשווי של 70 ₪. בפעם השנייה ניסה העורר לסחור בקוקאין במשקל של כ- 0.4 גרם בתמורה לרכישת מזון עבור כלבו. בנוסף, החזיק העורר במחסן הצמוד לביתו כ- 6 יחידות סם קוקאין במשקל כולל של 10 גרם וגם בסם קנבוס במשקל של כ- 1.2 גרם, וזאת שלא לצריכתו העצמית. ההליך בבית משפט קמא בדיון שהתקיים ביום 4.5.26 הסכימה ההגנה לקיומן של ראיות לכאורה ולעילת מעצר וביקשה לשלוח את העורר לקבלת תסקיר לבחינת הליך טיפולי כבר בשלב זה של המעצר. בית המשפט קמא (כב' השופטת הבכירה נ. שמואלי-מאייר) קבע כי אכן קיימות עילות מעצר של מסוכנות, הן סטטוטורית והן כזו הנובעת מהמעשה עצמו ונוכח עברו הפלילי של העורר, לרבות העובדה שהעורר ביצע את המעשים כשמרחפים מעליו מאסרים מותנים, שלא היה בהם כדי להרתיעו מלשוב ולבצע את המיוחס לו. בית המשפט קמא קבע כי על אף שברגיל חלופה טיפולית נבחנת בשלב התיק העיקרי, בטרם מתן החלטה סופית בבקשת המעצר, ומבלי לטעת כל ציפייה בליבו של העורר, יהיה זה נכון וראוי להפנות העורר לשרות המבחן על מנת שיגובש תסקיר בעניינו - תוך ששירות המבחן יעמוד על מסוכנותו ויבחן חלופה טיפולית או כל חלופה אפשרית אחרת ככל שימצא לנכון. ביום 28.6.26 התקבל תסקיר ראשון בעניינו של העורר, במסגרתו נסקרו קורות חייו של העורר, כיום בן 56 גרוש בשנית ואב לשלושה ילדים משתי מערכות נישואין. העורר ניהל לאורך השנים אורך חיים שולי והתמכרותי, שכלל גם ניסיונות להשתלב בהליכי טיפול. אורח חייו ההתמכרותי כלל גם סחר בסם כדרך להשגת כסף במהירות, וטרם מעצרו השתמש בקוקאין על בסיס יומיומי. בשנת 2018 שולב העורר בקהילת "רטורנו" אך הטיפול בו הושהה לאחר חודשיים בשל מצבו הרפואי אז. הגם שהושארה בפניו האפשרות לשוב לטיפול בקהילת "רטורנו" לאחר שהשתפר מצבו הרפואי הוא לא קידם זאת. לפני כשנה נבחנה התאמתו של העורר לתכנית בבית המשפט הקהילתי בשלושה תיקים התלויים ועומדים בעבירות סמים, אלימות ורכוש, אולם הוא לא נמצא מתאים בשל מוטיבציה נמוכה וכוחות דלים ביחס ליכולת הנדרשת בכדי לעמוד בדרישות ההליך הקהילתי האינטנסיבי והמורכב. שירות המבחן ציין כי נכון להיום העורר ביטא עייפות מאורח חייו ומוטיבציה להליך טיפולי, אולם הוא התקשה להתייחס להתנהלות העבריינית והתוקפנית, והשליך את האחריות על מצבו ובחירותיו על צריכת הסמים. עוד ציין שירות המבחן כי "הערכתנו כי דפוסיו העברייניים המופנמים, היעדר ניסיון טיפולי משמעותי וצמצום ניכר של קשייו מגבירים סיכון להישנות ביצוע עבירות, ובפרט בתחום הסמים והרכוש." ביחס לקהילת "רטורנו" ציין שירות המבחן כי הקהילה הטיפולית "אינה מהווה חלופת מעצר, וכי המטופלים נדרשים ליכולת היענות לסמכות וגבולות. נוכח הסיכון במצבו ודפוסיו העברייניים מופנמים, הערכתנו כי הפרוגנוזה להצלחתו בטיפול דרשני ממושך ואינטנסיבי בקהילה אינה גבוהה, אך על אף זאת יש לקדם מהלך זה כבר בהליך מעצר – היות ולהערכתנו לא ניתן להפחית הסיכון במצבו לטווח הקצר והארוך מבלי לטפל באופן מעמיק בהתמכרותו" (הדגשה שלי – א.ב.ג). שירות המבחן בחן כערבה מגבה את בת זוגו הנוכחית של העורר וציין כי על אף התקופה הקצרה של הקשר הזוגי היא מהווה למשיב דמות משמעותית ומציבת גבולות והיא יכולה להוות עבורו מפקחת מגבה. לאחר מספר דחיות התקבל ביום 2.9.26 תסקיר סופי ובו הודיע שירות המבחן כי העורר נמצא מתאים להשתלב בקהילה הטיפולית "רטורנו". עם זאת, חזר וציין שירות המבחן כי הקהילה אינה מהווה חלופת מעצר, והוסיף כי הטיפול נמשך בין 9 חודשים לשנה וחצי, בתנאי המקום, הכוללים פעילויות חיצוניות, וכן כי היציאות לדיונים או לביקורים רפואיים יהיו ללא ליווי, אך הקהילה מבצעת בדיקות לגילוי שרידי סמים. שירות המבחן חזר על הערכתו לפיה הפרוגנוזה להצלחת הטיפול אינה גבוהה אולם לא ניתן להפחית את מסוכנותו של העורר ללא הליך טיפולי, ועל כן המליץ לשלב את העורר בקהילה הטיפולית "רטורנו". לאחר שהצדדים טענו בפני בית המשפט קמא, דחה בית המשפט (כב' השופטת ל. שמיר הירש), את המלצת שירות המבחן לשחררו לקהילה טיפולית, והורה כי העורר ייעצר עד תום ההליכים. בית המשפט קמא ציין כי הגם שבאופן עקרוני על בית המשפט לשקול התקיימותם של החריגים שנקבעו בפסיקה ולבחון אפשרות איון המסוכנות גם על דרך של הליך טיפולי בתוך הליך המעצר; אולם בנסיבות דנן "בהינתן שמדובר במשיב שעברו הפלילי מכביד מאוד והוא כולל עבירות מהעת האחרונה, אשר לא החל הליך טיפולי קודם להליך המעצר ואף צוין כי לא הצליח להתמיד בהליך טיפולי כאמור בסמוך למעצרו, ובעובדה כי החלופה המוצעת על ידי שירות המבחן אינה מספקת את הפיקוח הנדרש בעניינו של המשיב, ואין בה לטעמי כדי לאיין את המסוכנות הקמה ממעשיו של המשיב, אינני סבורה כי במקרה זה יש מקום לאמץ את המלצות שירות המבחן. לטעמי, נדרש עבור המשיב שבפניי פיקוח הדוק יותר מזה שהציע שירות המבחן, שאז ניתן יהיה לשקול את מכלול השיקולים הקשורים בהלכת סוויסה בדבר שליחתו של המשיב להליך טיפולי, על אף שלא החל בהליך זה טרם מעצרו". על החלטה זו הוגש הערר. תמצית הטיעונים בערר לטענת הסנגורית, עיקר הערר נסב סביב הנחתו של בית המשפט קמא כי קהילת "רטורנו" אינה קהילה סגורה ואינה מספקת את הפיקוח הנדרש. הסנגורית הפנתה לשורה של החלטות, ובעיקר החלטה בבש"פ 3705/14 ממנה עולה כי בית המשפט העליון התייחס לקהילת "רטורנו" כקהילה סגורה. לטענת הסנגורית, העורר הפסיק בעבר את השתתפותו בקהילה מטעמים רפואיים וכיום הבדיקות שעשה מאפשרות לו לשוב. ביחס להערכת שירות המבחן כי הפרוגנוזה להצלחת הטיפול אינה גבוהה, הפנתה הסנגורית לברע"פ 23850-12-24 שם קיבל בית המשפט העליון בקשתו של עצור להשתחרר לחלופה טיפולית על אף ששירות המבחן לא העריך את סיכויי ההצלחה כגבוהים. ב"כ המשיבה תמך ידו בהחלטת בית המשפט קמא. הוא הפנה לתסקיר, להערכת שירות המבחן וטען כי הגם שהאוריינטציה של שירות המבחן היא טיפולית, אין המקרה מתאים להליך טיפולי נוכח העבר הפלילי המכביד של העורר, והניסיונות הטיפוליים שלא צלחו, ובהעדר נימוק של שירות המבחן מדוע יש לשלב את העורר כעת בהליך הטיפולי. דיון לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ועיינתי בתיק החקירה, נחה דעתי כי דין הערר להידחות. הכלל הוא שמי שיש בעניינו ראיות לכאורה לעבירות סמים, בוודאי עבירות של סחר בסם, ייעצר עד תום ההליכים. על אף שכל מקרה צריך להיבחן לגופו, עדיין, בשים לב לכך שמדובר במסוכנות סטטוטורית עובר הנטל אל העורר להוכיח כי הוא ראוי לשחרור (בש"פ 6789/21 מדינת ישראל נ' שצ'רבקוב (17.10.2021)). העורר אינו מציע להשתחרר לחלופת מעצר "רגילה" כיוון שזו לא קיימת (ולפחות לא הוצעה), אלא מבקש לשלבו בהליך טיפולי כבר בשלב זה. גם בעניין זה, הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי הליך טיפולי ייעשה בשלב המעצר רק כמקרה חריג שבחריגים. כך נקבע בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה, פ"ד סד(3), 101 (2011) הכלל שלפיו עצם הבחינה (למעשה תנאי סף) תיעשה רק בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: (א) שהנאשם החל בגמילה עוד לפני שביצע את העבירה שבגינה נעצר; (א) שפוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הוא גבוה; (ג) יש בהליך הגמילה כדי ליתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת מן הנאשם; ואף נקבע כי בית המשפט רשאי להורות על שחרור לחלופת גמילה גם כאשר התנאי השני והשלישי מתקיימים במצטבר מבלי שהתקיים התנאי הראשון. בהמשך, הוקהו הדרישות, ובתי המשפט נסכו בהם תכנים, כאלו או אחרים, אולם עדיין נותר הכלל המרכזי כי עצם שקילת שליחתו של נאשם להליך טיפולי בשלב המעצר הוא חריג, וכי יש להותיר סוגיה זו לשלב פרשת העונש. בבש"פ 4621/22 אלעסם נ' מדינת ישראל (2.8.2022) (להלן- עניין אלעסם) נפסק כי שילוב בהליך טיפולי של עצור שהמעצר לא גדע הליך טיפולי קודם, יהיה "במקרים נדירים, חריגים שבחריגים... וזאת, רק כאשר יש בחלופה הזו כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהנאשם לציבור ולהליך הפלילי" וכי "תידרש המלצה מנומקת וחד-משמעית של שירות המבחן אשר תבסס את הצורך בטיפול ואת סיכויי הצלחתו וכן תעצב מסגרת של השגחה בטוחה וקשיחה אשר תשלול מהנאשם את האפשרות לבצע עבירות, לשבש מהלכי משפטו ולהימלט מן הדין. קיומה של המלצה חיובית כאמור היא בגדר תנאי-שאין-בלתו". אציין, כי ברע"פ 23850-12-24 ג'אבר נ' מדינת ישראל (18.12.24), אליו הפנתה הסנגורית, שוחרר המבקש להליך טיפולי, על אף ששירות המבחן ציין כי הפרוגנוזה להצלחת הטיפול אינה גבוהה, ומקום חלופת המעצר המוצעת בקהילה הטיפולית אינו נותן מענה למסוכנות הנשקפת ממנו בשל מאפייני הסיכון במצבו, הן לביצוע עבירות דומות והן לפריצת גבולות המסגרת, וזאת מן הטעם כי מדובר היה במבקש נעדר עבר פלילי ולאחר שבית המשפט העליון עצמו התרשם במהלך הדיון ממשפחתו של המבקש אשר עשויה להוות גורם תומך ומפקח בהליך הטיפולי. כאמור, כל מקרה לגופו. ונזכיר כי גם אם לכאורה מתקיימים כל התנאים שנקבעו בעניין סויסה, אין המשמעות שבית המשפט נדרש להורות על חלופה טיפולית. הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט וכמתווה חריג לכלל שלפיו ההליך הטיפולי צריך להיבחן בשלב פרשת העונש. כך או כך, בענייננו, העורר אינו מי שהמעצר גדע את ההליך הטיפולי בעניינו. ניסיונות טיפולים בעבר לא צלחו. כמובן שאין לזקוף לחובתו של העורר את העובדה שהפסיק את הטיפול בקהילת "רטורנו" בשנת 2018 בשל מצבו הרפואי. ואולם, כעולה מתסקיר שירות המבחן, ניתנה לעורר האפשרות לשוב לקהילה לאחר שמצבו ישתפר, ובכל זאת הוא לא עשה כן. אדרבא, עולה כי העורר ביצע את המיוחס לו כשתלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי וכי קיימים תיקים נוספים התלויים ועומדים בעניינו. כלומר, גם לאחר שהעורר עזב את הקהילה, וכושרו שב לו, הוא פנה לאפיקים פליליים ללא שהושיט ידו חזרה לקהילה, למרות שהדבר התאפשר לו. מעבר לכך, לטעמי העורר לא עומד גם בתנאי השני הנדרש, דהיינו שסיכויי הצלחת הטיפול גבוהים, והוא בוודאי לא עומד בדרישה השלישית של איון המסוכנות הנשקפת ממנו. אינני סבור כי עניינה של ההחלטה דווקא בקהילת "רטורנו" ובשאלה כיצד לסווג את הקהילה. אמנם, אכן ניתן להבין זאת מהחלטת בית המשפט קמא, לרבות הפתח שהותיר לתור אחר חלופה אחרת. עם זאת, כמו כל חלופה, גם חלופה טיפולית צריכה להיתפר תפירת חייט וכ"כפפה ליד". אינני בטוח גם שניתן להסתמך על החלטה אחת מלפני 12 שנים כדי להכריע האם יש לראות היום בקהילת "רטורנו" כקהילה סגורה או לא. מתסקיר שירות המבחן העדכני עולה כי נכון להיום אין מדובר בחלופת מעצר, וכך מאופיינת הקהילה. מתוך תיאור הדברים כפי שפורט לעיל אין לומר כי ביחס לעורר דנן, מדובר במסגרת של השגחה בטוחה וקשיחה אשר תשלול מהעורר דנן את האפשרות לבצע עבירות. עברו הפלילי של העורר כולל עבירות בתחום הסמים, שיבוש מהלכי משפט, תקיפת שוטרים, הפרת הוראה חוקית, עבירות אלימות ורכוש, והוא כאמור מנהל תיקים התלויים ועומדים בתחומים אלו גם היום. מחומר החקירה ומעדותו של מי שרכש לכאורה את הסמים במועדים הרלוונטיים לכתב האישום (ע"ת/12), עולה כי אין מדובר באירועים מקומיים אלא בשגרת סחר, לעתים על בסיס יומיומי ובמשך תקופה ארוכה. גם אם הדברים לא מופיעים בכתב האישום, יש להם חשיבות לבחינת עוצמת המסוכנות. אציין גם כי מעיון בתיק החקירה, ומקריאת ההודעה שמסרה הערבה המוצעת בתיק, עולות סתירות למול התרשמות שירות המבחן כעולה מהתסקיר, ובמיוחד לגבי מהות וטיב הקשר בין השניים, ויכולה של אותה ערבה לשמש כגורם סמכות מפקח למשיב. בנסיבות אלו, התנאים שהוצגו כחלופה טיפולית בקהילת "רטורנו", אינם מספיקים כדי לאיין את מסוכנותו של העורר דנן כעולה מהעבר הפלילי שלו ומרצף התיקים התלויים ועומדים גם היום. לא נעלם מעיני כי להערכת שירות המבחן ללא שילוב העורר בהליך טיפולי לא ניתן יהיה להפחית את מסוכנותו. אלא שהדברים רובצים גם לפתחו של העורר, שלמרות חלוף הזמן ולמרות תיקים תלויים ועומדים לא מצא את הכוחות לחזור לאפיק הטיפולי, עד שנעצר בהליך זה. כעת, הצורך והרצון לשלב את העורר בהליך הטיפולי אינם יכולים לבוא על חשבון בטחון הציבור. כידוע, המלצת שירות המבחן אינה מחייבת את בית המשפט אלא מהווה כלי עזר המסייע לו בהכרעתו. ניכר כי במקרה דנן, המלצת שירות המבחן נבעה מרצונו בהפחתת מסוכנותו של העורר לטווח הארוך, אולם ללא מתן מענה למסוכנות כיום ולפוטנציאל הטיפולי שאינו גבוה. בנסיבות אלו, דומה כי דווקא מענה טיפולי שיינתן במסגרת כותלי הכלא (ככל שהעורר באמת חפץ בו), יספק את המענה השיקומי וזאת מבלי לסכן את הציבור. נוכח סיכויי ההצלחה שאינם גבוהים, חסד עשה בית המשפט קמא בשולי החלטתו שפתח פתח לבחינת חלופה אחרת. נוכח כל האמור, לא מצאתי שגיאה בתוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא ועל כן הערר נדחה.