ע"מ 7320-07-22 ביהמ"ש המחוזי ב"ש, השופטת יעל ייטב: החלטה בבקשה להפקדת ערובה (ע"מ 7320-07-22)

בקשת המשיב (להלן- "המנהל"), להורות למערער להפקיד ערובה מספקת לתשלום הוצאותיו ככל שהערעור ידחה וככל שהמערער יחוייב בתשלום הוצאות המנהל. המערער הגיש ערעור לפי סעיף 83 בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975 (להלן- "חוק מס ערך מוסף), על החלטת המנהל לדחות את השגתו. בהחלטה חויב בכפל מס עסקאות, לפי סעיף 50(א) בחוק מס ערך מוסף, בסכום של 5,034,222 ₪, בגין הוצאת 26 חשבוניות שלא כדין. בבקשתו ציין המנהל כי ככלל לא נדרש תובע יחיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, ואולם בענייננו מתקיים החריג, המאפשר חיובו של תובע יחיד בהפקדת ערובה, הן מאחר שהמערער הוא תושב חוץ (הרשות הפלסטינית), אשר לא ציין בכתב הערעור מען עדכני; הן בשל סיכויי ערעור קלושים ומצב כלכלי רעוע. המנהל הדגיש כי כל שצוין בכתב הערעור באשר לכתובתו של המערער, היה "יטא- חברון", מבלי לציין כתובת מדויקת יותר, וזאת בניגוד לתקנה 3 בתקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין ערעור), התשל"ו- 1976 (להלן- "תקנות סדרי הדין"). אשר למצבו הכלכלי של המערער, הודגש כי המערער לא הצביע על קיומם של נכסים בישראל, וכן על כך שהמערער נמנע מלשלם למנהל את ההוצאות שהוטלו עליו, עובדה שיש בה כדי להצביע על הימנעות מתשלום הוצאות, ועל הקשיים שיעמדו בפני המנהל בגביית סכומי ההוצאות ככל שהערעור ידחה. המנהל הדגיש כי מדובר בכספי ציבור, ולא בכספי צד להתקשרות עסקית פרטית. לטענת המנהל סיכויי הערעור נמוכים, שכן ניתן ללמוד מהאמור בכתב התשובה ומתצהירים שהגיש, כי המערער הוציא בתקופה שבין 02/2018 עד 04/2018 26 חשבוניות מס פיקטיביות על שם חברה, וזאת מבלי שהתבצעה כל עסקה, הכל על מנת לאפשר לאחרים להשתמט מתשלום מס אמת. המערער נמנע מלהגיש את תגובתו לבקשה במועד שנקבע לכך, ובהחלטתי מיום 9.7.2023 קבעתי כי ככל שתגובתו של המערער לא תוגש בתוך 3 ימים, אראה אותו כמסכים לבקשה. משנמנע המערער מלהגיש תגובה גם לאחר החלטה זו, יש לראותו כמסכים לבקשה, ודי בכך כדי לקבל את הבקשה. מעבר לדרוש אציין כי תקנה 157 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 (להלן- "תקנות סדר הדין האזרחי"), החלה בענייננו מכוח תקנה 10 בתקנות סדרי הדין, קובעת כי- "(א) בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. (ב) לא ניתנה הערובה בתוך המועד שהורה, יימחק כתב התביעה". (וראו לעניין התחולה בערעורי מסים למשל רע"א 5013/15 ג'ורדאל בע"מ נ' מנהל מע"מ באר שבע (מיום 27.12.2015; רע"א 6315/18 ג'י אם בניה בע"מ נ' מנהל מע"מ לוד (מיום 7.10.2018); רע"א 1970/18 מיכאל ביטוח עבודות בניה בע"מ נ' מנהל מע"מ (מיום 19.3.19); (רע"א 7687/18 מדינת ישראל- רשות המסים נ' מרעב חסן בנייה וסחר בע"מ (מיום 15.7.20); ע"א 477/19 חברת ג'י בי אם בניה בע"מ נ' מנהל מע"מ לוד (מיום 2.2.21)). תקנה 157 בתקנות סדר הדין האזרחי נמנעה מלקבוע מהם הקריטריונים לקביעת הערובה, ועל כן יש לאמץ את השיקולים המנחים שהותוו בהלכה הפסוקה ביחס להפקדת ערובה על פי תקנה 519 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן- "תקנות סדר הדין האזרחי הישנות"), אשר עסקה בעבר בסוגיה, ואשר נוסחה דומה (למעט לעניין נפקות ההימנעות מהפקדת ערובה- מחיקת התביעה או דחייתה). בהלכה הפסוקה נקבע כי ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע לפנות לבית המשפט בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע, אלא בנסיבות חריגות, בשל הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות. האיזון הנאות בין השיקולים השונים מחייב את בית המשפט לנקוט במתינות ובזהירות בהפעלת שיקול הדעת המוקנה לו בהקשר זה (ראו- רע"א 2892/23 גלובל אפ טכנולוגיות בע"מ נ' הלן טרוויס (מיום 9.7.2023) (להלן- "פרשת גלובל אפ"), והפסיקה המוזכרת שם. כפי שצויין בפרשת גלובל אפ, אחד החריגים שהוכרו בהלכה הפסוקה לכלל האמור, הוא תושבות חוץ של תובע, אשר אין באפשרותו להצביע על נכסים בישראל, שמהם יוכל הנתבע להיפרע ככל שהתביעה תידחה וכלל שיפסקו הוצאות לטובת הנתבע. יחד עם זאת נקבע כי השיקול האמור אינו שיקול יחיד, ובית המשפט רשאי לבחון שיקולים רלוונטיים נוספים, במטרה לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע ובין אינטרס הנתבע להבטחת הוצאותיו. בענייננו, לתושבות הזרה ולהעדר נכסים בישראל, או מקורות הכנסה שניתן לגבות מהם את ההוצאות ככל שהערעור ידחה, מצטרפת העובדה שהמערער נמנע מלשלם למנהל את ההוצאות שנפסקו לטובתו בהחלטה שניתנה, וכמובן את הימנעותו של המערער מלהגיב לבקשה. בשלב זה מוקדם מלהעריך את סיכויי הערעור, ואולם אין להתעלם מטיב המחלוקת, מהנטל המוטל על המערערת מכוח ההלכה הפסוקה, ומהצרופות שצורפו לתצהירים מטעם המנהל. בתצהיר בואר כי החברה לא ניהלה ספרי חשבונות ועל כן לא ניתן היה לבחון את אמתות העסקאות; ספריה נפסלו; לא הוגש ערעור על כך או על השומה שנקבעה לחברה; נפלו סתירות בחקירות השונות; ועוד. (תצהירי עדות ראשית מטעם המערער טרם הוגשו). לכאורה לא מדובר בענייננו בסיכוי ערעור כה גבוהים, במידה שיש בהם, כדי להטות את הכף ולהצדיק פטור מהפקדת הערובה חרף הנימוקים האחרים שציינתי. באיזון הנאות בין השיקולים השונים מצאתי שיש לחייב את המערער בהפקדות ערובה להבטחת הוצאות המנהל, ואולם על הצד הנמוך. לפיכך אני מקבלת את הבקשה, ומורה למערער להפקיד ערובה בסך של 25,000 ₪. הערובה תופקד בתוך 30 ימים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים האמורים. ככל שהערובה לא תופקד במועד אורה על מחיקת הערעור.