רע"א 2892-23 רע"א 2892-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ל' ביבי) מיום 4.1.2023 בת"א 45944-12-20, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לחיוב המשיבה, התובעת בהליך, בהפקדת ערובה להוצאותיהם.

רקע עובדתי

1.ביום 21.12.2020 הגישה המשיבה, תושבת ואזרחית בריטניה, תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המבקשים. לפי הנטען בכתב תביעתה, פעלו המבקשים, במועדים הרלוונטיים לתביעה, במסגרת התארגנות הכוללת מספר חברות, במסחר באופציות בינאריות באמצעות אתר האינטרנט "option.fm". לטענת המשיבה, במסגרת הפעילות האמורה היא הפסידה את כל הונה שעמד על סך של כ-1.1 מיליון דולר, וזאת כתוצאה ממצגי שווא, מעשי תרמית והטעיה שבוצעו כלפיה על-ידי המבקש 3, אשר הזדהה בפניה בכזב בשם 'סטיבן קולינס'. נטען, בין היתר, כי המבקש 3 הציג בפניה מצגי שווא לפיהם השקעתה היא השקעה בטוחה המהווה מעין תוכנית פנסיה, הגם שמדובר בהשקעה רבת סיכון; כי החברה בשמה הוא פועל היא חברה הפועלת מהונג קונג, הגם שהחברה פעלה מישראל; כי הוא בעל כשירות וניסיון ארוך שנים בתחום הפיננסי ובמבקשת 1, הגם שהוא אינו כלכלן ועבד באותה עת חודשים ספורים בחברה; וכי הוא פועל עבור המשיבה בנאמנות, הגם שמנגנון התגמול שלו היה כזה העומד בניגוד עניינים לאינטרסים של המשיבה. כתימוכין לטענותיה, הציגה המשיבה, בין היתר, תכתובת בינה לבין 'סטיבן קולינס', תיעוד לגבי תנועות החשבון שלה, וכן פסק דין בהליך אותו ניהלה רשות ניירות ערך בארצות הברית, בין היתר נגד המבקשים 2-1, במסגרתו נקבע בהסכמת המבקש 2, כך לפי הנטען, כי כלל הנתבעים באותו הליך פעלו באופן בלתי חוקי. על רקע טענות אלה, עתרה המשיבה להשבת סכום השקעתה שירד לטמיון בסך של כ-3.6 מיליון ₪.

2.ביום 13.11.2022 עתרו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בסכום שלא יפחת מסך 256,144 ש"ח, המהווה 7% מסכום התביעה. המבקשים טענו כי המשיבה היא אזרחית ותושבת בריטניה אשר לפי טענתה, כפי שהועלתה בבקשתה לפטור מאגרה, אין ברשותה מקורות הכנסה או נכסים, בישראל או במקום מגוריה, מהם ניתן להיפרע ככל שתביעתה תידחה. בהקשר זה צוין גם כי בריטניה אינה נמנית עם המדינות 'בעלות האמנה' שאשררו או הצטרפו לאמנת האג, אליה הצטרפה ישראל, הקובעת כי תובע שהוא אזרח ותושב אחת ממדינות אלה, לא יחויב בהפקדת ערובה להוצאות רק בשל היותו זר. בנסיבות אלה, נטען כי יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות אף מבלי להידרש לבחינת סיכויי תביעתה. כן טענו המבקשים, לשיטתם מעבר לצורך, כי סיכויי התביעה קלושים באופן המצדיק אף הוא חיוב בהפקדת ערובה. נטען כי המשיבה לא רומתה או הולכה שולל כטענתה, אלא נטלה על עצמה סיכון מרצון בהשקעותיה, באופן מודע ומתוך "אהבת סיכון". כן נטען, כי מתקיימים במקרה הנדון טעמים המחייבים סילוק התביעה על הסף, וביניהם שיהוי בהגשתה, היעדר יריבות והיעדר עילה כלפי המבקשים, מקום שהתקשרות המשיבה, כך לפי הנטען, לא נעשתה מול המבקשת 1 אלא מול חברה אחרת; ומקום שכתב התביעה אינו מגלה כל עילה אישית כלפי המבקשים 2 ו-3.

3.בתשובתה לבקשה, לא חלקה המשיבה על היותה תושבת ואזרחית בריטניה ועל כך שמצבה הכלכלי הוא קשה. עם זאת, טענה כי אין די בשיקולים אלה כדי להוביל לחיובה בהפקדת ערובה באופן אוטומטי, וכי יש לשקול שיקולים נוספים. בפרט, טענה המשיבה, כי בהינתן שהמבקשים הם אלה שהובילו לאובדן כל רכושה, הרי שאין מקום לתת להם "ליהנות" מהתנהלותם הפסולה ולחסום בפניה את זכות הגישה לערכאות ולמיצוי הדין עמם. המשיבה שבה ופרסה בתשובתה את התשתית הראייתית למעשי המרמה שלטענתה ביצעו כלפיה המבקשים, תוך שחלקה על טענותיהם להסתכנות מרצון מצידה, לשיהוי ולהיעדר יריבות. נטען, כי בנסיבות העניין שבהן הערימו המבקשים על המשיבה קשיים באיתורם באמצעי מרמה שונים, יש לאפשר לה לקבל את יומה בבית המשפט מבלי להציב בפניה משוכות נוספות.

4.בתגובתם לתשובת המשיבה, שבו המבקשים על עיקר טענותיהם. כן טענו כי המשיבה מנסה "לגרור" את בית המשפט להכריע בטענות התביעה לגופן, הגם שאין לעשות כן בשלב מוקדם זה של ההליך, וממילא נטען – כי סיכויי התביעה הם קלושים.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.בהחלטתו מיום 4.1.2023, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בית המשפט המחוזי עמד בהחלטתו על הכללים שהותוו בפסיקה להטלת ערובה להוצאות. בעניינה של המשיבה ציין כי נקודת המוצא לדיון, עליה אין חולק, היא כי המשיבה היא תושבת חוץ נטולת נכסים בישראל ובמקום מגוריה, מהם ניתן יהיה להיפרע במידת הצורך. עם זאת, נקבע כי נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, מטות את הכף לעבר דחיית הבקשה. בית המשפט המחוזי ציין, מבלי לטעת מסמרות, כי לאחר שבחן את טענות המשיבה כפי שהובאו בכתב התביעה, לא מצא שמדובר בטענות מופרכות. צוין כי המשיבה הציגה ראיות לכאוריות בעלות משקל לטענותיה העובדתיות, וכי המבקשים אף הודו במסגרת ההליך עד כה בחלק מטענותיה אלה. כך באשר למצגי המבקש 3 באשר לזהותו, וכך באשר למצגיו באשר לניסיונו ולמקום פעילות המבקשת 1. עוד נקבע, כי יש ממש בטענת המשיבה כי טענותיה, ולמצער העילות הנזיקיות מושא תביעתה, מקימות לה יריבות עם המבקשים; וכי ככל שהמבקשים הסוו את זהותם, יש בכך כדי להוות טענת נגד לטענת השיהוי שהעלו. בית המשפט המחוזי ציין כי דברים אלה משליכים לא רק על סיכויי התביעה, אלא הם מהווים שיקול נוסף לדחיית הבקשה הנעוץ בטענת המשיבה ולפיה לא ניתן להעמיד את מצבה הכלכלי כנגדה, שעה שהמבקשים הם אלה שהובילו לאובדן כל רכושה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין, כי המשיבה הציגה ראיות לכך שהשקיעה סך 1.1 מיליון דולר, סכום נכבד אשר יש בו כדי לתמוך בטענותיה ולפיהן הוא היווה את המסה הקריטית של נכסיה. בהינתן שזו הטענה שהועלתה, ובהינתן שזו לא נמצאה משוללת היגיון או תימוכין – נקבע שהגם שהמשיבה היא תושבת חוץ נטולת נכסים, יש לבכר את זכות הגישה לערכאות ולאפשר לה לקבל את יומה בבית המשפט.

בקשת רשות הערעור

6.בבקשה שלפניי, שבים המבקשים, בעיקרו של דבר, על טענותיהם כפי שהועלו לפני בית המשפט המחוזי. נטען כי שעה שמדובר בתושבת חוץ שאינה בעלת נכסים בישראל, לא היה מקום לבחון את טענות התביעה לגופן, זאת בפרט בשים לב לשלב המקדמי של ההליך, ולכך שהטענות טרם הוכחו ואף לא גובו בתצהיר. כן נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כשקבע שטענת המשיבה ולפיה המבקשים גרמו לאובדן רכושה "אינה משוללת היגיון או תימוכין", וכי בכל מקרה אין בה כדי להצדיק דחיית הבקשה בנסיבות בהן מדובר בתושבת חוץ, טעם המצדיק הטלת ערובה להוצאות ללא קשר למצבה הכלכלי של המשיבה. לבסוף נטען כי בנסיבות העניין תוצאת האיזון בין זכות המשיבה לגישה לערכאות ובין זכות הקניין של המבקשים שלא להימצא בבוא העת בפני שוקת שבורה, אינה יכולה להוביל לדחייתה הגורפת של הבקשה; וכי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא העניק משקל כלשהו לעניינם ולזכויותיהם של המבקשים, ולא שקל לחייב את המשיבה בשיעור ערובה מופחת מזה שהתבקש.

דיון והכרעה

7.לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בתיק בית המשפט ובבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8.תקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), אשר החליפה את תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שנוסחה דומה, מקנה לבית המשפט שיקול דעת לחייב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. תכלית הוראה זו היא להבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, בפרט כאשר בית המשפט סבור כי מדובר בתביעת סרק או כי סיכויי ההליך קלושים (ראו: רע"א 1007/08 עזבון המנוח עלי ג'אליה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (31.1.2010)).

9.תקנה 157(א) אינה קובעת מהם הקריטריונים להפעלת סמכותו של בית המשפט, ואולם הפסיקה התוותה שיקולים שונים המנחים את בתי המשפט בבואם להורות על הפקדת ערובה להוצאות הנתבע (ראו למשל: רע"א 2142/13 נעמאת נ' קרמין, פסקה 7 (13.11.2014) (להלן: עניין נעמאת)). על פי ההלכה, ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע לפנות לבית המשפט בבקשה למתן סעד בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע, אלא בנסיבות חריגות. זאת בשל הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות, המחייבת את בית המשפט לנקוט מתינות וזהירות בהפעלת שיקול הדעת המוקנה לו בהקשר זה (ראו: רע"א 197/15 עזבון המנוחה אבלין מנסור ז"ל נ' חורי, פסקה 4 (21.4.2015); ע"א 477/19 חברת ג'י בי אם בניה בע"מ נ' מנהל מע"מ לוד, פסקה 8 (2.2.2021); רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן, פסקה 5 (16.1.2013) (להלן: עניין אברהם); ע"א 7193/13 ש.א. פתרונות בע"מ נ' ברנע, פסקה 15 (22.9.2014)).

10.אחד החריגים שהוכרו בפסיקה לכלל האמור, הוא המקרה שבו התובע הוא תושב חוץ ואין באפשרותו להצביע על נכסים בישראל, מהם יוכל הנתבע להיפרע ככל שתידחה תביעתו. לכאורה, על פי החריג האמור היה מקום לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקשים. אולם גם שיקול זה אינו עומד לבדו ובית המשפט רשאי לבחון שיקולים רלוונטיים נוספים, במטרה לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע ובין אינטרס הנתבע להבטחת הוצאותיו (ענין נעמאת, בפסקה 7; רע"א 6066/00 אעדילי נ' חב' סלקום ישראל בע"מ, פסקה 4 (17.4.2001)). בענייננו, למעשה אין חולק כי המשיבה היא חסרת יכולת כלכלית בעקבות אבדן השקעותיה, ואין באפשרותה לשאת בהפקדת ערובה. לפיכך תביא הטלתה למחיקת תביעתה מבלי שזו תתברר לגופה. שיקול רלוונטי נוסף הוא טענת המשיבה, כי המבקשים הם הנושאים באחריות משפטית למצבה הכלכלי האמור. בית המשפט המחוזי בחן את טענת המשיבה בהקשר זה באופן לכאורי, כראוי לשלב הדיוני המוקדם בו מצוי ההליך, ומצא כי אין מדובר בטענת סרק וכי זו אינה "משוללת [...] תימוכין". לפיכך, קבע, כי יש בשיקול האמור כדי להטות את הכף לעבר דחיית הבקשה. מסקנתו זו מקובלת עליי. במצב דברים בו נטען כי הנתבעים הם שגרמו למצבו הכלכלי הירוד של התובע, ועל פני הדברים אין מדובר בטענת סרק, ראוי לו לבית המשפט לנקוט משנה זהירות בטרם יורה על הטלת ערובה להוצאות אשר הטלתה עלולה למנוע בירור התביעה לגופה. בהקשר זה נקבע כי:

"יש להיזהר שלא ללכת שולל אחר טענתם של נתבעים למצב כלכלי ירוד של תובעים, שכן עלול להיווצר מצב בו נתבעים 'ממנפים' את תוצאות עוולותיהם בכדי לחסום תובעים מלתבוע פיצוי בגינן" (עניין נעמאת, בפסקה 7; וראו גם: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פסקה 7 (13.7.2008).

לא מצאתי כי יש גם בטענותיהם הנוספות של המבקשים, משום עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

11.סוף דבר – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.